ביאור:בבלי סנהדרין דף מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ותרוייהו כרבי יוחנן סבירא להו [1]; הא [2] למיהוי כי יתרא [3], הא למיהוי כי נפיא [4].

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: [5] [אחרים מפרשים לאו דוקא אליבא דרב יהודה, אלא בעלמא:] וליבריך [6] 'הטוב והמטיב' [7] [ולשיטות אחרות: כל עוד הירח מאירה ואנו נאותים לאורו – כמעט עד סוף החודש; ועיין מהרש"ל ומהרש"א]?

אמר ליה: אטו כי חסר מי מברכינן 'דיין האמת' [8] דלבריך 'הטוב והמטיב' [9]?

וליברכינהו לתרוייהו [10]?

כיון דהיינו אורחיה [11] - לא מברכינן.

ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה: כתיב הכא (שמות יב ב): החדש הזה [לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה], וכתיב התם (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו.

תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש [12] – דיים.

אמר אביי: הלכך [13] - נימרינהו מעומד [14].

מרימר ומר זוטרא מכתפי <אהדדי> ומברכי.

אמר ליה רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי 'ברוך מחדש חדשים'.

אמר ליה: האי - נשי דידן נמי מברכי!

אלא כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: ברוך [וכו’] 'אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם [15]; ששים ושמחים [16] לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת [17] וללבנה אמר [18] שתתחדש [19] עטרת תפארת [20] לעמוסי בטן [21] שהן עתידין להתחדש [22] כמותה, ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו; ברוך אתה ה' מחדש חדשים'.

(משלי כד ו) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה [ותשועה ברב יועץ]; אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה [23]? - במי שיש בידו חבילות של משנה [24].

קרי רב יוסף אנפשיה (משלי יד ד) [באין אלפים אבוס בר] ורב תבואות בכח שור.

אחד אומר בשתי שעות כו' [ואחד אומר בשלש שעות - עדותן קיימת; אחד אומר "בשלש" ואחד אומר "בחמש" - עדותן בטילה]:

אמר רב שימי בר אשי: לא שנו אלא שעות [25], אבל אחד אומר "קודם הנץ החמה" ואחד אומר "לאחר הנץ החמה" [26] - עדותן בטילה.

פשיטא!?

אלא אחד אומר "קודם הנץ" ואחד אומר "בתוך הנץ";

הא נמי פשיטא!?

מהו דתימא הא בגילויא קאי, וזהרורי בעלמא הוא דחזא - קא משמע לן.

ואחר כך מכניסין כו' [אמר אחד מן התלמידים "יש לי ללמד עליו זכות" - מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהם, ולא היה יורד משם כל היום כולו; אם יש ממש בדבריו - שומעין לו]:

אותו היום ותו לא? והתניא: 'אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם, ואם אין ממש בדבריו אין יורד כל היום כולו כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו [27]'!

אמר אביי: תרגומה א'אם אין ממש בדבריו' [ולמחרת אינו עולה].

מצאו לו זכות כו' [פטרוהו, ואם לאו - מעבירין אותו למחר, ומזדווגין זוגות זוגות; היו ממעטין ממאכל ולא היו שותין יין כל היום ונושאין ונותנין כל הלילה, ולמחרת משכימין ובאין לבית דין]:

יין מאי טעמא לא?

אמר רבי אחא בר חנינא: אמר קרא: (משלי לא ד) [אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין] ולרוזנים אי שכר: העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו.

[## למה לי קרא – סברה הוא? היתכן שיושבים בדין על נפש, וישתו יין המשמח לבב אנוש – יהא בזה חילול ה'!]

דנין אלו כנגד אלו עד שיראה [אחד מן המחייבין דברי המזכין]:

לא ראו [28] מאי?

אמר רבי אחא: פוטרין אותו; וכן אמר רבי יוחנן: פוטרין אותו.

אמר ליה רב פפא לאביי: וליפטריה מעיקרא [29]?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבין [30].

איכא דאמרי: אמר ליה רב פפא לאביי: ולמה לי 'יוסיפו'? ליפטריה מבי דינא קמא [31]!?

אמר ליה: רבי יוסי קאי כוותך, דתניא: 'רבי יוסי אומר: כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד - כך אין מוסיפין על ב"ד של עשרים ושלשה'.

תנו רבנן: אומר בדיני ממונות "נזדקן הדין", ואין אומר בדיני נפשות "נזדקן הדין".

מאי 'נזדקן הדין'? אילימא קש דינא [32] - איפכא מיבעיא ליה [33]!?

אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: איפוך.

רב אשי אמר: לעולם לא תיפוך, ומאי 'נזדקן הדין'? - חכם דינא [34].

מיתיבי: 'גדול שבדיינין אומר: "נזדקן הדין"': אי אמרת בשלמא 'חכם דינא' - היינו דאמר גדול, אלא אי אמרת 'קש דינא' - לא סגיא דלא אמר גדול, כסופי הוא דקא מיכסיף נפשיה!?

אִין: אינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים [35].

איכא דאמרי: אי אמרת בשלמא 'קש דינא' - היינו דאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים, אלא אי אמרת 'חכם דינא' - גדול אשבוחי משבח נפשיה, והכתיב (משלי כז ב) יהללך זר ולא פיך [נכרי ואל שפתיך]!?

שאני מילתא דבי דינא: דאגדול רמיא [36], כדתנן [פ"ג מ"ז; כט,א]: 'גמרו את הדבר, היו מכניסין אותן; גדול שבדיינין אומר: "איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב"'.

הדרן עלך היו בודקין


סנהדרין פרק ששי נגמר הדין


עמוד ב

משנה:

נגמר הדין [37] - מוציאין אותו לסוקלו [38].

בית הסקילה היה חוץ לבית דין [39], שנאמר: (ויקרא כד יד) הוצא את המקלל [אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה] [40].

אחד עומד על פתח בית דין, והסודרין בידו [41], וסוס [42] רחוק ממנו כדי שיהא רואהו [43].

אומר אחד [44] "יש ללמד עליו זכות" - הלה [45] מניף בסודרין [46] והסוס רץ ומעמידן [47];

ואפילו הוא אומר "יש לי ללמד על עצמי זכות" - מחזירין אותו, אפילו ארבע וחמש פעמים - ובלבד שיש ממש [48] בדבריו [49].

גמרא:

ובית הסקילה חוץ לבית דין הוה [50] ותו לא [51]? והא תניא 'בית הסקילה היה חוץ לשלש מחנות [52]'?

[53] אין, כדקאמרת, והא דקתני הכי - נפקא מינה [54] דאי נפיק בי דינא ויתיב חוץ לשלש מחנות [55] - עבדינן בית הסקילה חוץ לבית דין [56], כי היכי דלא מיתחזי בית דין רוצחין [57]; אי נמי [58]: כי היכי דתיהוי ליה הצלה [59].

מנהני מילי [60]?

דתנו רבנן: (ויקרא כד יד) הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה [וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו ורגמו אותו כל העדה] - חוץ לשלש מחנות; אתה אומר חוץ לשלש מחנות או אינו אלא חוץ למחנה אחת?

נאמר כאן מחוץ למחנה ונאמר בפרים הנשרפין [61] (ויקרא ד יב) [והוציא את כל הפר אל מ]חוץ למחנה [אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף]: מה להלן חוץ לשלש מחנות - אף כאן חוץ לשלש מחנות.

[## האם כאן גזירה שוה או בנין אב או רק גלוי מילתא?

רש"י להלן כותב שזו גזירה שוה: נאמר קאמר – מגזירה שוה דפרים... – אך בידוע שרש"י אינו מקפיד לדייק בשמוש במונח גזירה שוה!

תוספות ד"ה ונאמר בפרים הנשרפים: תימה! והא בקדשים דבר הלמד בהיקש (ויקרא ד כא: כאשר שרף את הפר הראשון – הקיש פר העלם דבר לפר משיח) אין חוזר ומלמד בגזרה שוה! [אם כן לדעת תוספות זהו גזירה שוה!] ואיכא למאן דאמר בפרק איזהו מקומן [62] דבתר המלמד אזלינן: כיון דמלמד קדש - אע"ג דלמד חול; והיא גופה תימה: בפר העדה מנא לן, כיון דפר כהן משיח לא גמר אלא מהיקישא דדשן!? ולמאן דגמר בסוף איזהו מקומן [63] הימנו ודבר אחר - א"ש [אתי שפיר]: דאגב דגמרינן ההוא מחנה שכתוב בו בהדיא - גמרינן מיניה אחריני. עד כאן.

יש לבדוק האם ההיקש שאינו חוזר ומלמד בקדשים הוא היקש כזה: שהתורה בפירוש השוותה את הקרבנות – או רק בהיקש של קרבת הפסוקים?

שנית: מדוע ללמוד משני הפרים הנשרפים? אפשר ללמוד מפר כהן גדול ישירות!?]

והתם מנלן?

דתנו רבנן [כמו סיפרא פרשת ויקרא דיבורא דחובא פרשה ב]: (ויקרא ד יב) והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה [אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף] - חוץ לשלש מחנות; אתה אומר חוץ לשלש מחנות, או אינו אלא חוץ למחנה אחת? כשהוא אומר (ויקרא ד כא) [והוציא את הפר] אל מחוץ למחנה [ושרף אתו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא] בפר העדה - שאין תלמוד לומר [64], שהרי כבר נאמר [65] ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון [66] - [67] ליתן לו מחנה שניה, וכשהוא אומר [68] (ויקרא ו ד) אל מחוץ למחנה בדשן [ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור] - שאין תלמוד לומר [69], שהרי כבר נאמר [70] (ויקרא ד יב) על שפך הדשן ישרף [71] - ליתן לו מחנה שלישית [72].

ולילף [73] משחוטי חוץ [74]: מה להלן חוץ למחנה אחת אף כאן חוץ למחנה אחת!?

מסתברא מפרים הנשרפין הוה ליה למילף, שכן 'הוצא' 'אל מחוץ למחנה' 'מכשיר' 'ומכפר' [75]!

אדרבה: משחוטי חוץ הוה ליה למילף, שכן 'אדם' [76], 'חוטא' [77], 'בנשמה' [78], 'פיגול' [79]!

מכשיר ממכשיר עדיף ליה [80].

רב פפא אמר [81]: משה היכא הוה יתיב? במחנה לוייה [82], ואמר ליה רחמנא (ויקרא כד יד) הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה [וסמכו כל השמעים את ידיהם על ראשו ורגמו אתו כל העדה] - חוץ למחנה לוייה; (ויקרא כד כג) [וידבר משה אל בני ישראל] ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה [וירגמו אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה] - חוץ למחנה ישראל.

האי מיבעי ליה לעשייה [83]!?

עשייה בהדיא כתיבא:

הערות[עריכה]

  1. ^ ותרווייהו במלתיה דרבי יוחנן פליגי, ו'עד שנתמלא' סבירא להו
  2. ^ מיהו רב יהודה סבר 'מלוי פגימתה' דקאמר רבי יוחנן
  3. ^ דהואי כמו יתר של קשת: שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר, דהיינו חצי העיגול, והאי - לסוף שבעה הוא
  4. ^ ונהרדעי סברי 'מלוי פגימה' דקאמר רבי יוחנן - עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה
  5. ^ אדרב יהודה פריך: נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר 'מחדש חדשים'
  6. ^ מיהא
  7. ^ שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד: שמוספת להאיר לעולם
  8. ^ מי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי 'דיין האמת'
  9. ^ דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי 'הטוב והמטיב'
  10. ^ ' דיין האמת' בחסרונה 'וטוב המטיב' במילואתה
  11. ^ בכל חודש, בריאת עולם כמנהגו היא, ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה
  12. ^ אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו: שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחדש, כדאמרן בגזירה שוה [זה-הזה]
  13. ^ הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד
  14. ^ בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל
  15. ^ מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם
  16. ^ כדכתיב (תהלים יט ו) ישיש כגבור
  17. ^ הן שאינם משנים את סדרם
  18. ^ הקב"ה
  19. ^ בכל חדש
  20. ^ היא זו
  21. ^ סימן הוא להם שאף הם שמונים להם
  22. ^ בגלותן
  23. ^ הוריותיה, ולעמוד על בוריה ועל עיקרה, לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה - כי מהיכן יתגלה הסוד
  24. ^ אלא בבעל משניות הרבה: שאם יצטרך לו טעם בכאן - ילמדנו מתוך משנה אחרת, או אם יקשה לו דבר על דבר - יבין מתוך משניות הרבה שבידו: 'הא מני? פלוני היא, ששמענוהו במקום אחר אומר כך'
  25. ^ דמר סבר טעי אינש הכי ומר סבר לא טעי כולי האי
  26. ^ הנץ החמה סימן מובהק הוא ואין לטעות בהנץ החמה בתוך שהיא זורחת
  27. ^ שאם יורידוהו היום לעין כל - בושה היא לו
  28. ^ האחד מאלו את טעמן של אלו והרי הן במחלוקתן
  29. ^ משהוסיפו עד שבעים ואחד, ונחלקו: למה אנו מאחרים הדבר לדון אלו כנגד אלו? מי אית לן לאהדורי בתר חובה
  30. ^ גנאי לבית דין שיצאו במחלוקת ואין יודעין לגמור את הדין
  31. ^ למה מוסיפין משנחלקו הראשונים? ידונו אלו כנגד אלו: אם ראה אחד מאלו את דברי אלו - הרי טוב, ואם לאו יפטרוהו
  32. ^ זקן דין זה, ועמוק וקשה, וצריך להמתין בו
  33. ^ בדיני נפשות צריך לעיין יותר
  34. ^ יפה העמדתנו על בורייו, ואין אחד ממנו צריך להפך ולדקדק בו; ואין אומרים כן בדיני נפשות: שאף משגמרוהו, אם ידקדק האחד וימצא לו זכות - מחזירין את הדין
  35. ^ טוב הוא לו שיהא הוא מבייש עצמו, ואל יאמר אחד מחביריו 'קש דינא' ויתבייש מאחרים
  36. ^ ואפילו דברים של שבח - הוא אומרן
  37. ^ לחובה
  38. ^ איידי דסקילה רישא דכולהו ארבע מיתות היא - מפרש מילי דידה ברישא, והדר מפרש שארא בפירקין דלקמן כסדר
  39. ^ רחוק מבית דין קצת
  40. ^ 'הוצא' - אלמא לאו במקום הועד קטלוהו
  41. ^ לקמיה מפרש למאי מיבעי
  42. ^ אדם רוכב על סוס
  43. ^ ונמשך על צד בית הסקילה שיהא קרוב לרדוף אחר הנסקלין, ומציל; ומתרחק מזה שהסודרין בידו מלא עיניו, ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרין
  44. ^ מבית דין
  45. ^ העומד על הפתח
  46. ^ ורוכב הסוס היה מכיר בו
  47. ^ והוא רץ אחר המנהיגים ומעמידן עד שיחקרו בית דין אם יהא טעם בדבריו של זה
  48. ^ קצת ראיה הדומה לזכות
  49. ^ ובגמרא פריך: מנא ידעי הנך סוקלין אם יש ממש בדבריו? והלא לא תלמידים הם
  50. ^ חוץ לבית דין הוא דבעינן
  51. ^ אבל חוץ לשלש מחנות לא בעינן
  52. ^ בירושלים הוא דשייך למימר, דאיכא עזרה = מחנה שכינה, והר הבית = מחנה לוייה, וכל העיר = מחנה ישראל; ובבתי דינים שבכל עיר ועיר נמי הוי בית הסקילה חוץ לעיר, דומיא דירושלים
  53. ^ ומשני:
  54. ^ (מדתנן 'חוץ לבית דין')
  55. ^ וקבעי מקום הוועד שלהם חוץ לעיר, כגון שתי סנהדראות קטנות שהיו בירושלים: אחת על פתח העזרה ואחת יושב על פתח הר הבית, וכן כל שאר עיירות: אי קבעי מקומן חוץ לחומה
  56. ^ רחוק מהן
  57. ^ דגנאי הדבר, דתנן (מכות דף ז.) 'סנהדרין ההורגת פעם אחת בשבוע נקראת חבלנית', וכל שכן אם יהיה קרוב למקומן מיחזי מקום איבוד נפשות
  58. ^ לכך היו מרחיקין בית הסקילה
  59. ^ כדי שתהא שהות לסקילה באורך הדרך, ובתוך כך ימצא אחד ראיה של זכות, ויצילהו, ויחזירהו ותיהוי ליה הצלה
  60. ^ דבית הסקילה חוץ לשלש מחנות
  61. ^ פר העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח שאינן נאכלין, אלא נשרפין כדכתיב
  62. ^ זבחים דף נ.
  63. ^ שם דף נז.
  64. ^ אין אנו למדים ממנו כלום
  65. ^ שם
  66. ^ של משיח, ובההוא כבר נאמר 'אל מחוץ למחנה' ומה בא זה ללמדנו?
  67. ^ אלא
  68. ^ בצו את אהרן בהוצאת הדשן של תפוח שעל המזבח החיצון
  69. ^ שאין מלמדנו כלום
  70. ^ בפר כהן המשיח
  71. ^ וכתיב בדידהו 'חוץ למחנה' - ממילא שמעינן דשפך הדשן חוץ למחנה הוא, ולמה נאמר כאן?
  72. ^ ליתן לכולם מחנה שלישית, דעל כרחיך כולהו בחד דוכתא עביד להו
  73. ^ מקלל
  74. ^ מ'חוץ למחנה' דשחוטי חוץ, דהוי חוץ למחנה אחת, כדכתיב (ויקרא יז ד) 'ואל פתח אהל מועד לא הביאו'
  75. ^ סימן הוא: שדומה מקלל לפרים נשרפין בכל אלה, ולא לשחוטי חוץ: 'הוצא' - במקלל ופרים נאמר הוצאה, ולא בשחוטי חוץ; ונאמר בהן 'אל מחוץ למחנה' ובשחוטי חוץ לא כתיב - אלא 'אשר ישחט מחוץ'; ו'מחוץ למחנה' האמור בשניהם - הכשר מצותן בכך, ומחוץ למחנה האמור בשחוטי חוץ - אין הכשירן אלא עבירה היא! ובמקלל ופרים מכפר הוצאתן, כדאמרינן (לקמן דף מג.) במתניתין: 'היום הזה אתה עכור כו' אבל שחוטי חוץ אינה כפרה אלא חטא
  76. ^ מחוץ למחנה דמקלל - באדם כתיב, וכן האמור בשחוטי חוץ: אאדם השוחט קאי: שלא ישחט מחוץ למחנה, ו'מחוץ למחנה' האמור בפרים - אפר קאי, ולאו אאדם, דלא כתיב 'יצא' אלא 'והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה'
  77. ^ מקלל חוטא הוא, ושוחט חוץ חוטא - לאפוקי פר, דלאו חוטא הוא
  78. ^ מחוץ למחנה של שניהם - נטילת נשמה נאמר: זה נסקל וזה שוחט, אבל פר - שחוט ועומד; לישנא אחרינא: נטילת נשמה דשוחט חוץ היינו חיוב כרת שמתחייב בשחיטה זו
  79. ^ מחוץ למחנה דשחוטי חוץ ומקלל - אי אתה מוצא פיגול על יד אותו חוץ למחנה, אבל פרים ראויין להתפגל על יד אותו חוץ למחנה: שאם שחטו על מנת להקטיר אימוריהן בחוץ – מתפגלין, ולישנא דקרא נקט: דקרי חוץ למקומו 'פיגול' כדאמרינן בזבחים (דף כח.), ואף על גב דלישנא דרבנן לא קרי 'פיגול' אלא 'חוץ לזמנו'
  80. ^ למילף חוץ למחנה האמור בשני אלו; כך היא חובתו וראויין ללמוד זה מזה, ולא מחוץ למחנה דשחוטי חוץ, שהוא שלא כדת וכמצוה
  81. ^ מהכא נפקא לן בית סקילה חוץ לשלש מחנות
  82. ^ משה לוי היה ושרוי במחנה לויה
  83. ^ לומר שכמו שנצטוו כך עשו