ביאור:בבלי סנהדרין דף סו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
"אל תתחיל בי" [1], "שחרית הוא" [2] "ראש חודש הוא [3]" "מוצאי שבת הוא [4]".
[סיפרי פרשת שופטים פיסקא קעא:
'ומנחש' - איזהו 'מנחש'? כגון האומר "נפלה פתו מפיו", "נפלה מקלי מידי", "נחש מימיני", ו"שועל משמאלי", ו"פסק זנבו את הדרך לפני", והאומר "אל תתחיל בו, שהרי ראש חודש הוא", "שהרי ערב שבת" ו"מוצאי שבת היא".]
תנו רבנן: (ויקרא יט כו) [לא תאכלו על הדם] לא תנחשו ולא תעוננו - כגון אלו המנחשים [5] בחולדה בעופות ובדגים.
[ספרא פרשת קדושים פרשה ג
[6] לא תנחשו - כגון אילו שהם מנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים.]
משנה:
'המחלל את השבת' [7] - [8] בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת [9].
גמרא:
מכלל דאיכא מידי דחילול שבת הוי ואין חייבין לא על שגגתו חטאת ולא על זדונו כרת, מאי היא?
תחומין ואליבא דרבי עקיבא [10], הבערה ואליבא דרבי יוסי [11].
משנה:
'המקלל אביו ואמו' - אינו חייב עד שיקללם בשם [12]; קללם בכנוי [13]: רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין.
גמרא:
מאן 'חכמים'?
רבי מנחם ברבי יוסי הוא, דתניא: רבי מנחם ברבי יוסי אומר: (ויקרא כד טז) [ונקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח] בנקבו שם יומת - [14] מה תלמוד לומר 'שם'? [15] לימד על מקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם; [16].
תנו רבנן: (ויקרא כ ט: כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו)
'איש' מה תלמוד לומר 'איש איש'? - לרבות בת, טומטום [17] ואנדרוגינוס;
'אשר יקלל את אביו ואת אמו' - אין לי אלא אביו ואמו [18], אביו שלא אמו, אמו שלא אביו מניין? - תלמוד לומר: אביו ואמו קילל דמיו בו: אביו קילל, אמו קילל [19] - דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: משמע שניהן כאחד ומשמע אחד בפני עצמו [20], עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו [21].
'מות יומת' – בסקילה; אתה אומר בסקילה - או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה? - נאמר כאן 'דמיו בו' ונאמר להלן (ויקרא כ כז) [ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם] דמיהם בם - מה להלן בסקילה [22] אף כאן בסקילה.
עונש שמענו, אזהרה מניין?
תלמוד לומר: (שמות כב כו) אלהים לא תקלל וגו' [ונשיא בעמך לא תאר]; אם היה אביו דיין הרי הוא בכלל 'אלהים לא תקלל' ואם היה אביו נשיא הרי הוא בכלל 'ונשיא בעמך לא תאור'; אינו לא דיין ולא נשיא מניין? – אמרת: הרי אתה דן בנין אב משניהן [23]: לא ראי נשיא כראי דיין, ולא ראי דיין כראי נשיא [24]: לא ראי דיין כראי נשיא: שהרי דיין אתה מצווה על הוראתו [25] - כראי נשיא שאי אתה מצווה על הוראתו, ולא ראי נשיא כראי דיין: שהנשיא אתה מצווה על המראתו [26], כראי דיין שאי אתה מצווה על המראתו; הצד השוה שבהם: שהן 'בעמך' [27] ואתה מוזהר על קללתן - אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו;
מה להצד השוה שבהן שכן גדולתן גרמה להן? - תלמוד לומר: (ויקרא יט יד) לא תקלל חרש [ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני ה’] - באומללים [28] שבעמך הכתוב מדבר;
מה לחרש, שכן חרישתו גרמה לו [29]?
נשיא ודיין יוכיחו.
מה לנשיא ודיין שכן גדולתן גרמה להן?
חרש יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה: הצד השוה שבהן שהן 'בעמך' ואתה מוזהר על קללתן - אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו.
מה להצד השוה שבהן שהן משונין [30]? [31].
אלא אם כן - נכתוב קרא או 'אלהים' ו'חרש' או 'נשיא' ו'חרש' [32]; 'אלהים' למה לי? אם אינו ענין לגופו - תנהו ענין לאביו' [33]; הניחא למאן דאמר 'אלהים' - חול [34]; אלא למאן דאמר קודש [35] - מאי איכא למימר [36]?
דתניא: ’’אלהים' חול - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: 'אלהים' קודש'; ותניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: אזהרה למברך את השם מניין? תלמוד לומר: אלהים לא תקלל'; למאן דאמר: 'אלהים' חול - גמר קודש מחול; למאן דאמר: 'אלהים' קודש - גמרינן חול מקודש.
[37] בשלמא למאן דאמר 'אלהים' חול, גמר קודש מחול [38]; אלא למאן דאמר 'אלהים' קודש - גמר חול מקודש [39]? [40] דילמא אקודש אזהר, אחול לא אזהר!?
אם כן לכתוב קרא 'לא תקל',
מאי 'לא תקלל'? - שמע מינה תרתי [41].
משנה:
הבא על נערה המאורסה - אינו חייב [42] עד שתהא נערה [43], בתולה [44], מאורסה [45], והיא בבית אביה [46]; באו עליה שנים [47] - הראשון בסקילה [48] והשני בחנק [49].
גמרא: תנו רבנן: [50]
'נערה' - ולא בוגרת;
'בתולה' - ולא בעולה;
'מאורסה' - ולא נשואה;
'בבית אביה' [51] - פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל.
אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר [52], אבל חכמים [53]אומרים: 'נערה המאורסה' - אפילו קטנה במשמע [54].
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ממאי דמתניתין רבי מאיר היא, ולמעוטי קטנה נמי? דילמא רבנן היא, ולמעוטי בוגרת, ותו לא [55]?
אמר ליה: [56] האי 'אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה' [57]? [58] 'אינו חייב אלא על נערה בתולה מאורסה' מיבעי ליה!
ותו לא מידי [59].
בעא מיניה רבי יעקב בר אדא מרב: בא על הקטנה מאורסה - לרבי מאיר [60] - מהו? לגמרי ממעיט ליה [61] - או מסקילה ממעיט ליה [62]?
אמר ליה: מסתברא מסקילה ממעט ליה.
והכתיב (דברים כב כב) [כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל] ומתו גם שניהם [האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל] - עד שיהו שניהן שוין?
שתיק רב.
אמר שמואל: מאי טעמא שתיק רב? ונימא ליה [63] (דברים כב כה) [64] ומת האיש אשר שכב עמה לבדו [65]?
כתנאי: (דברים כב כב) [כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל] ומתו גם שניהם [האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל] - עד שיהו שניהן שוין [66], דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: (דברים כב כה) [ואם בשדה ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה] ומת האיש אשר שכב עמה לבדו!
ואידך, ההיא 'ומתו גם שניהם' מאי דריש ביה?
אמר רבא: למעוטי מעשה חידודים [67].
ואידך?
מעשה חידודים - לאו כלום היא [68].
ואידך - האי 'לבדו' מאי דריש ביה?
כדתניא: באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה [69] - כולם בסקילה. רבי אומר: הראשון בסקילה, וכולן בחנק [70].
תנו רבנן: (ויקרא כא ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות [את אביה היא מחללת באש תשרף]; רבי אומר: תחילה [71]; וכן הוא אומר (דברים כב כה) [ואם בשדה ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה] ומת האיש אשר שכב עמה לבדו.
מאי קאמר?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: רבי - כרבי ישמעאל סבירא ליה, דאמר [72]: ארוסה יצאה לשריפה ולא נשואה, והכי קאמר: אם תחילת ביאה בזנות [73] – בשריפה, אידך בחנק.
מאי 'וכן'? - כי התם: מה התם בתחילת ביאה קמשתעי קרא [74], הכא [75] נמי בתחילת ביאה קמשתעי קרא [76].
אמר ליה רב ביבי בר אביי: מר לא הכי אמר – ומנו? - רב יוסף: רבי - כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר: [77] [78] נשאת לאחד מן הפסולין [79] - מיתתה בחנק [80], [81] והכי קאמר: אם תחילת אחלתה בזנות בשריפה ואידך בחנק [82];
ומאי 'וכן' [83]?
הערות[עריכה]
- ^ כשבא הגבאי לגבות מס ממנו או קיצת העיר אומר לו "בבקשה ממך אל תתחיל בי להיות ראשון בדבר הפסד" שסימן רע הוא לו
- ^ שהיה תובע ממנו חוב אמר לו "שחרית הוא, ולא אתחיל תחלת מעשה היום בפירעון"
- ^ המתן לי עד מחר
- ^ ראשון לימי השבוע
- ^ כשיוצאין לדרך או כשמתחילין בשום דבר
- ^ ב
- ^ דחשיב ליה תנא בנסקלין
- ^ כגון שחללו במלאכה גמורה
- ^ כגון דבר שיש בו מעשה ומלאכת מחשבת ולא המתעסק
- ^ דיליף להו מקראי [במסכת סוטה (כז:)]
- ^ דאמר: ללאו יצאת, ורבי עקיבא מודה נמי בתחומים דאין חייבים עליהם כרת, דתנן (שבת דף עג,א) 'אבות מלאכות ארבעים חסר אחת' [משנה שבת פ"ז מ"ב] ולא פליג רבי עקיבא
- ^ שיקלל בשמות הגמורין
- ^ כגון: שדי, צבאות, חנון, רחום
- ^ 'בנקבו יומת' היה לו לכתוב,
- ^ אם אינו ענין לו - דהא כתיב 'ונוקב שם' - תנהו ענין למקלל אביו ואמו:
- ^ ורבי מנחם לא סבירא ליה הא דדרשינן (לעיל דף נו.) מהאי קרא 'עד שיברך שם בשם': ואפילו לא ברך שם בשם, אלא "יתברך יוסי" - רבי מנחם ברבי יוסי מחייב עליה
- ^ לרבות בת שקללה או טומטום שקלל
- ^ כאחד
- ^ כלומר: סמך קללה בראש המקרא לאביו [אשר יקלל את אביו ואת אמו] ובסופו סמך לאמו [אביו ואמו קלל]
- ^ מתחלת המקרא משמע 'את אביו ואת אמו' דאע"ג דוי"ו מוסיף על ענין ראשון - משמע נמי אחד מהם
- ^ כדרך שהוצרך לפרוט בכלאים שכתוב בו (דברים כב י) 'לא תחרוש בשור ובחמור' ופרט בו 'יחדיו': שלא תאמר אסור לחרוש בשור לבדו ובחמור לבדו; ו'אביו ואמו קלל' דסיפא - דריש ליה רבי יונתן לקמן ב'אלו הן הנחנקין' לרבות את המקלל לאחר מיתה
- ^ דכתיב 'באבן ירגמו אותם'
- ^ דמחד מינייהו לא אתיא, דאיכא למיפרך
- ^ לא ראיה של זה צד חמור שנאמר בדיין - ישנה בנשיא, אפילו הכי הוזהר על הנשיא
- ^ מה לדיין שכן אתה מצווה וחייב מיתה על הוראתו, שנאמר (דברים יז י) 'ושמרת לעשות ככל אשר יורוך', [פסוק יב] והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי וגו'
- ^ ובנשיא איכא למיפרך: שכן אתה חייב מיתה על המראתו: שלא למרוד בצוויו ולהמרות את פיו שנאמר ביהושע 'כל איש אשר ימרה את פיך וגו' [... יומת] (יהושע א יח)
- ^ עושין מעשה עמך
- ^ בשפלים, כמו היהודים האמללים בספר עזרא (נחמיה ג לד)
- ^ מתוך שהוא שפל - הזהיר עליו הכתוב שלא תבזהו ולא תצערהו, מפני שנותן צרתו על לבו ומיצר על שפלותו
- ^ משאר בני אדם, אלו לאומללות ואלו לגדולה!
- ^ וקיימא לן בשחיטת חולין (קטו,ב) כל "מה הצד" פרכינן כל דהוא כגון "שכן משונין", שאינו "צד חמור", דאי "צד חמור" פריך - לאו פירכא היא, דאביו נמי אית ביה צד חמור: שהוקש כבודו לכבוד מקום
- ^ וניתי דיין מינייהו
- ^ פירוש: אלא לא אתיא אביו בבנין אב, אלא ב'אם אינו ענין': נכתוב 'אלהים' 'וחרש', וניתי נשיא בהצד השוה: לא ראי דיין שהוא גדול שאתה מצווה על הוראתו כראי חרש שאי אתה מצווה על הוראתו, ולא ראי חרש ששפלותו גרמה לו כראי דיין שאין שפלותו גרמה לו, הצד השוה שבהן שהן 'בעמך' - אף אני אביא נשיא; והכא ליכא למיפרך 'שכן משונין', דהא נשיא - נמי משונה הוא!
- ^ דהא אלהים דהכא חול הוא, ולאזהרת דיין אתא
- ^ וכאן הזהיר על ברכת השם
- ^ אין כאן קרא יתירא
- ^ ומשני:
- ^ על כרחיך גמר קודש מחול, דהא לא אשכחן אזהרה לברכת השם אלא מהכא
- ^ הלכך: מאן דאמר 'קודש' - גמר נמי חול מקודש, ויש כאן אזהרה לדיין, דיליף לה מאזהרה דקדש, וקסלקא דעתא במה מצינו גמר
- ^ ומשום הכי פריך:
- ^ שתי קללות במשמע; ו'אלהים' נמי - שני לשונות יש בו; הלכך 'לא תקלל' דרשינן אתרווייהו
- ^ סקילה
- ^ אבל קטנה שקדשה אביה - הבא עליה בקטנותה אינו בסקילה; ופלוגתא דתנאי היא: איכא למאן דאמר בחנק ואיכא למאן דאמר פטור לגמרי
- ^ ולא בעולה
- ^ ולא נשואה, ואפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה - דקרינא ביה 'בתולה' - מיהו לא קרינא ביה 'מאורסה'
- ^ למעוטי 'מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך
- ^ ועדיין היא בתולה, כגון שבאו עליה שלא כדרכה
- ^ ד'משכבי אשה' כתיב (ויקרא יח כב; כ,יג)
- ^ דבעולה היא; והא סתמא - רבי היא, דאמר: שלא כדרכה נפקא ליה מכלל בתולה, לקמן
- ^ אקרא קאי: (דברים כב,כג: כי יהיה נער בתולה מארשה לאיש וגו' [ומצאה איש בעיר ושכב עמה], וסקילה כתיבא התם; 'נערה' - משתביא שתי שערות עד שירבה שחור על הלבן; ואין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד)
- ^ בפרשת מוציא שם רע כתיב (שם, פסוק כא) 'לזנות בית אביה' והתם נמי סקילה כתיבא (פסוק כד)
- ^ אמתניתין קאי, דקתני 'עד שתהא נערה', ומשמע למעוטי קטנה - זו דברי רבי מאיר, דאמר בכתובות ב'אלו נערות' (כט.): קטנה אין לה קנס חמשים כסף, ד'נערה' דוקא כתיב, ולא קטנה; הלכך גבי נערה המאורסה - אין קטנה במשמע
- ^ שנחלקו עליו ואמרו יש קנס במקום מכר חולקין עליו אף כאן ו
- ^ קטנה ארוסה בסקילה, ולא מיעט הכתוב אלא בוגרת
- ^ ותו לא אתא למעוטי מידי
- ^ אם כן
- ^ האי לישנא משמע בהדיא למעוטי קטנה, דהכי משמע: אינו חייב בקטנותה עד שתגדיל ותהא נערה
- ^ ואי למעוטי בוגרת לחודא אתא הכי איבעיא ליה למתני:
- ^ אין עוד להקניט בדבר, דודאי מתניתין - רבי מאיר היא
- ^ דאוקמה למתניתין דממעט קטנה אליביה
- ^ דפטרינן ליה לגברא ממיתה, הואיל והיא פטורה, דלאו בת עונשין היא, ולא קרינן בהו 'ומתו גם שניהם' (דברים כב כב) דכתיב גבי שוכב עם אשה בעולת בעל
- ^ אבל חנק מחייבי
- ^ בארוסה כתיב
- ^ ואם בשדה ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה
- ^ 'לבדו' למה לי? אילימא למעוטי לדידה - הא בהדיא כתיב 'ולנערה לא תעשה דבר'!? אלא להביא את הבא על הקטנה מדעתה, ואף על גב דפטור דידה - לאו משום אונס אלא משום קטנות, דאיהי לאו בת עונשין לגמרי - איהו מיהא מיחייב!
- ^ שני בני עונשין
- ^ מחדד ומקשה אברו בבשרה מבחוץ, דהוא נהנה והיא אינה נהנית; להכי כתיב 'שניהם': שיהיו שניהם שוין נהנין; ומיהו שלא כדרכה, אף על גב דהיא אינה נהנית – מ'משכבי אשה' איתרבאי לחיובא
- ^ ולא איצטריך למעוטי; ואיכא דאמרי מעשה הורדוס, (בבא בתרא דף ג:) שהטמינה שבע שנים בדבש
- ^ שבאו כולם שלא כדרכה
- ^ דגבי סקילה 'לבדו' כתיב, וקרא יתירא הוא, למעוטי כי האי גוונא: דאף על גב דקרינא בה 'בתולה' - אין בסקילה אלא אחד מהם: אותו ששכב עמה לבדו, דהיינו ראשון, שביאתו היתה יחידית
- ^ 'כי תחל' - לשון תחלה; ולקמיה מפרש לה
- ^ בריש פירקין
- ^ שזו היא ביאה ראשונה שנבעלה
- ^ מה מצינו בנערה המאורסה שיצאה מחנק לסקילה ולא יצאה אלא בביאה ראשונה וכתיב 'לבדו' למעוטי שני
- ^ אף בת כהן
- ^ לא נשתנית מיתתה אלא בביאה ראשונה; הלכך: בנערה בתולה והיא ארוסה הכתוב מדבר
- ^ בת כהן נשואה לכשר בשריפה
- ^ אבל
- ^ שנתחללה משעת נשואין
- ^ שוב אינה אלא בחנק
- ^ והאי 'תחלה' דקאמר רבי -
- ^ אם זו תחלת חילולה בשריפה ואם לאו בחנק
- ^ הכא לא קפיד אלא אתחלת חלול, ולא אתחלת ביאה והתם אתחלת ביאה נמי קפיד