ביאור:בבלי סנהדרין דף סח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא [1] - רבי עקיבא - מרבי יהושע גמיר לה [2]? והתניא: כשחלה רבי אליעזר, נכנסו רבי עקיבא וחביריו לבקרו; הוא יושב בקינוף שלו [3], והן יושבין בטרקלין שלו, ואותו היום – ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו [4]; גער בו - ויצא בנזיפה.

אמר להן לחביריו: כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה [5].

אמר להן: דעתו ודעת אמו נטרפה: היאך מניחין איסור סקילה [6] ועוסקין באיסור שבות [7]!?

כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו, נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות [8].

אמר להן: למה באתם?

אמרו לו: ללמוד תורה באנו.

אמר להם: ועד עכשיו למה לא באתם?

אמרו לו: לא היה לנו פנאי.

אמר להן: תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן.

אמר לו רבי עקיבא: שלי מהו [9]?

אמר לו: שלך קשה משלהן [10].

נטל [11] שתי זרועותיו והניחן על לבו, אמר: אוי לכם שתי זרועותיי, שהן כשתי ספרי תורה שנגללין [12]; הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי: הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים [13] [14], [15] הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי [16] אלא כמכחול בשפופרת [17] [18]; ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה [19] ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות - ואמרי לה שלשת אלפים הלכות - בנטיעת קשואין [20] ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף: פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי: רבי! למדני בנטיעת קשואין; אמרתי דבר אחד - נתמלאה כל השדה קשואין; אמר לי: רבי למדתני נטיעתן, למדני עקירתן!? אמרתי דבר אחד - נתקבצו כולן למקום אחד.

אמרו לו: הכדור [21] והאמום [22], והקמיע [23] וצרור המרגליות [24], ומשקולת קטנה [25] – מהו [26]?

אמר להן: הן טמאין [27], וטהרתן במה שהן [28].

מנעל שעל גבי האמום - מהו [29]?

אמר להן: הוא טהור - ויצאה נשמתו בטהרה.

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר "הותר הנדר! הותר הנדר [30]"!.

למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא: מן קיסרי ללוד [31] היה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ. פתח עליו בשורה [32], ואמר: (מלכים ב ב יב) [ואלישע ראה והוא מצעק] אבי אבי רכב ישראל ופרשיו [ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים]! הרבה מעות יש לי [33], ואין לי שולחני להרצותן [34]"!

- אלמא מרבי אליעזר גמרה!?

גמרה מרבי אליעזר, ולא סברה; הדר גמרה מרבי יהושע - ואסברה ניהליה.

היכי עביד [35] הכי [36]? והאנן תנן "העושה מעשה חייב"?

להתלמד שאני, דאמר מר (דברים יח) לא תלמד לעשות - לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות [37].

הדרן עלך ארבע מיתות


סנהדרין פרק שמיני בן סורר ומורה


עמוד ב

משנה:

[38] בן סורר ומורה - אימתי נעשה בן סורר ומורה? - משיביא שתי שערות [39], ועד שיקיף זקן [40] - התחתון ולא העליון [41], אלא שדברו חכמים בלשון נקיה, שנאמר (דברים כא יח) כי יהיה לאיש בן [סורר ומורה איננו שומע בקול טביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם] 'בן' - ולא בת, 'בן' - ולא איש [42];

קטן פטור, שלא בא לכלל מצות.

גמרא:

קטן - מנלן דפטור?

'מנלן'? - כדקתני טעמא: שלא בא לכלל מצות!? ותו - היכא אשכחן [43] דענש הכתוב [44], דהכא ליבעי קרא למיפטריה?

אנן - הכי קאמרינן: אטו בן סורר ומורה על [45] חטאו נהרג [46]? על שם סופו נהרג [47], וכיון דעל שם סופו נהרג - אפילו קטן נמי!? ועוד: ’’בן' ולא איש' - קטן משמע!

אמר רב יהודה אמר רב: דאמר קרא: וכי יהיה לאיש בן [48] - בן הסמוך לגבורתו של איש [49].

ועד שיקיף זקן התחתון כו':

תני רבי חייא [50]: [51] עד שיקיף עטרה.

כי אתא רב דימי, אמר [52]: דהקפת גיד ולא הקפת ביצים [53].

אמר רב חסדא: קטן שהוליד [54] - אין בנו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר 'כי יהיה לאיש בן' - לאיש בן, ולא לבן בן.

האי - מיבעי ליה לכדרב יהודה אמר רב [55]!?

אם כן לימא קרא 'כי יהיה בן לאיש' [56], מאי 'כי יהיה לאיש בן' [57]? שמע מינה לכדרב חסדא.

ואימא: כוליה [58] להכי הוא דאתא [59]?

אם כן [60], [61] נימא קרא '[62] בן איש [63]' [64]; מאי '[65] לאיש בן' [66] - שמע מינה תרתי [67].

[68] ופליגא דרבה, דאמר רבה: קטן אינו מוליד, שנאמר [69]: (במדבר ה ח) [ו] אם אין לאיש גאל [להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו] [70] - וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל [71]? אלא בגזל הגר [72] הכתוב מדבר;

הערות[עריכה]

  1. ^ מילתא דלקיטת קשואין
  2. ^ בתמיה
  3. ^ ארבעה עמודים וכילה פרוסה עליהם כדאמרינן בסוכה (דף י.)
  4. ^ של אביו, דקסבר שבת - לאו זמן תפילין הוא, ואסור להניחן שמא יצא בהן לרשות הרבים
  5. ^ וקרוב הוא למות שאילו היתה דעתו מיושבת היה חולץ תפיליו
  6. ^ הדלקת הנר והטמנת חמין
  7. ^ ועוסקין בדבר שאינו אלא איסור שבות: דמניח תפילין בשבת אין כאן איסור מלאכה ואפילו יצא לרשות הרבים: דהא דרך מלבוש הוא, ותכשיטין הוא לו בחול
  8. ^ מפני הנדוי: שברכוהו במחלוקת תנורו של עכנאי בבבא מציעא (נט:)
  9. ^ גירסת רש"י: שלו מהו: במה תהא מיתתו
  10. ^ מפני שלבך פתוח כאולם, ואילו שמשתני היית למד תורה הרבה
  11. ^ רבי אליעזר
  12. ^ כשגוללין ספר תורה והכתב מכוסה - כך תתעלם ותתכסה תורה שבלבי כשאמות, לפי שלא שמשוני ולמדו ממני
  13. ^ לפי חכמתם שהיתה גדולה - אין תלמודי עולה לחסרם ולקבל מהם חכמה אלא מעט, ככלב המלקק מן הים
  14. ^ 'ולא חסרתי' – כלומר: לא חסרתים מחכמתם ממה שהיו מתחילה גדולים יותר ממני, וגם עתה גדולים הם ממני, לפי שלא למדתי מחכמתם כי אם מעט מהם
  15. ^ וכן
  16. ^ תלמידי לא חסרוני ולא קבלו מחכמתי לחסר את יתרון חכמתי מהם
  17. ^ אפילו כמו שמחסר המכחול בשפופרת בטבול אחד
  18. ^ 'שפופרת': קנה שנותנין בה 'כחול': קיסם של עץ או של כסף: שתוחבין מכחול בתוכו ומטבלו בכחול ומוציאו
  19. ^ בהלכות מראות נגעים
  20. ^ הלכות מיני כשפים שעל ידיהם נתמלא כל השדה קשואים
  21. ^ כדור - פלוט"ה מחופה עור, ומלאה מתוכו צמר של איל בדוחק
  22. ^ וכן אימום שלהם של עור היה, כעין מנעל, וממולא מתוכו שער, ופיו תפור, ובו היו עושין המנעלים, כמו שעושין הרצענין שלנו בדפוס של עץ
  23. ^ של עור וממולא מתוכו ותלאהו בצואר לנוי
  24. ^ תופרין המרגלית בעור, ותולין אותו בצואר בהמה לרפואה
  25. ^ כעין אונקיא שעושין מעופרת, ומחפין אותה בעור כדי שלא תחסר; אבל משקולת גדולה אין דרכה לחפותה בעור
  26. ^ לפי שנחלקו באלו רבי אליעזר וחכמים בסדר טהרות (כלים פכ"ג), וחכמים אומרים: אינן מקבלין טומאה לפי שכלי עור אין מקבל טומאה אלא אם כן יש לו בית קיבול, דהא איתקש לשק, והני - הואיל וקבולן נעשית למלאותן מלוי בתוכו עולמית - לא שמיה 'קבול'; ורבי אליעזר אומר מקבל טומאה, דבית קיבול העשוי למלאות - שמיה 'קבול'; ועוד נחלקו בכדור ובאימוס שנקרעו ונראה חלל שלהם: דמודו רבנן דמקבלי טומאה, דהא איכא בית קיבול! ופליגי לענין טבילה: שחכמים אומרים: מה שבתוכו חוצץ, ורבי אליעזר אומר: מה שבתוכו אינו חוצץ, דכולי חד כלי הוא; ובשעת פטירתו היו רוצין לידע אם חזר בו, ושאלוהו: מה אתה אומר באותן שני המחלוקות
  27. ^ טמאים אפילו שלמים והטומאה נוגעת מבחוץ
  28. ^ כלומר: אם נקרעו, שחכמים מודים שמקבלין טומאה, וחלוקין עלי לומר שהמלוי חוצץ, ועומד אני בדברי: שהמלוי אינו חוצץ: שמטבילן כמות שהן
  29. ^ שאף בו נחלקו בתוספתא דטהרות: חכמים אומרין: הואיל ואינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן: שהדיוט יכול לסלקו מעל האימוס - כבר שם כלי עליו, וטמא; ורבי אליעזר מטהר, שעדיין לא נגמרה מלאכתו
  30. ^ שברכוהו
  31. ^ שהיו נושאין את מטתו מקסרי ללוד
  32. ^ שהיו עושין שורה סביבות המטה להספד
  33. ^ להחליף
  34. ^ כלומר: הרבה שאלות יש לי לשאול, ואין למי לשאול
  35. ^ רבי אליעזר
  36. ^ שעשה מעשה בנטיעת קשואין
  37. ^ להתלמד בהם רבי עקיבא - הוא דעבד רבי אליעזר
  38. ^ סדר נסקלין דתניא בפרקין דלעיל - מסיים הלכותיו ואזיל:
  39. ^ אבל מקמי הכי לא מיענש, כדמפרש ואזיל: שעדיין לא בא לכלל מצות
  40. ^ שיהא זקן מוקף שער סביב כולו
  41. ^ לא זקן ממש, אלא זקן אותו המקום
  42. ^ וזה, משהקיף זקן – 'איש' הוא; ואף על גב דבן - מקטנותו קרוי 'בן' - לא מצינן לחיוביה מקמי שיביא שתי שערות, דקטן פטור: שלא בא לכלל מצות; הלכך חיוביה בתר הכי הוא; ואף על גב דמכי מייתי שתי שערות לענין כל התורה 'איש' הוי, מיהו כי מיעטיה קרא - לאו בתחלת אישותו קא ממעט, כדמפרש בגמרא 'בן הסמוך לגבורתו של איש', אלמא בתחלת אישותו חייביה קרא
  43. ^ בשאר עונשין
  44. ^ את הקטן
  45. ^ שם
  46. ^ דנבעי 'בר עונשין'? וכי מה חטא שיהרג? מפני שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין
  47. ^ כדמפרש בשלהי פרקין (דף עב.) 'סוף שמגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא וכו' - אמרה תורה מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב'
  48. ^ סורר ומורה
  49. ^ לכשיגיע לכלל איש הבן הזה - קורא לו הכתוב בן סורר ומורה
  50. ^ במתניתיה הכי
  51. ^ משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן=
  52. ^ פֵּרְשָׁהּ
  53. ^ דהא דתנא - עד שיקיף עטרה, לאשמועינן ד'הקפת זקן התחתון' דקתני מתניתין = הקפת גיד קאמר, סמוך לביצים, ולא הקפת הכיס של ביצים, דהוו לבתר הכי טובא
  54. ^ רב חסדא סבר קטן שלא הביא שתי שערות מוליד
  55. ^ דאמר: האי 'לאיש' - בבן סורר ומורה עצמו קאי, והכי קאמר: כשיהיה הבן לאיש, כלומר כשיגיע לכלל אישות
  56. ^ דמשמע שפיר דהכי קאמר: 'כי יהיה הבן לכלל איש'
  57. ^ השתא משמע כשיהיה לאיש בן דהאי 'איש' - אאבות קאי, ולמעוטי דבנו של קטן פטור לעולם
  58. ^ האי קרא
  59. ^ לכדרב חסדא הוא דאתי: למעוטי בנו של קטן, אבל קטן עצמו - מיחייב דהא 'בן' כתיב; ו'סמוך לגבורתו של איש' מנא לן
  60. ^ דכוליה אאבות קאי
  61. ^ לא לכתוב ביה למ"ד אלא
  62. ^ כי יהיה
  63. ^ סורר ומורה
  64. ^ דמשמע: בנו של איש, ולא בנו של קטן
  65. ^ וכי יהיה
  66. ^ למה הקדים לאיש ברישא והוצרך להטיל בו למ"ד
  67. ^ משום דהשתא משמע הכי ומשמע הכי: 'כי יהיה בן לאיש' - כשיגיע לגבורתו של איש, ומשתמע נמי אאבוה: כי יהיה לאיש גדול בן, ולא שיהיה לקטן בן
  68. ^ הא דרב חסדא דאמר קטן שמוליד פטור דאלמא דקטן מוליד -
  69. ^ גבי גזל ונשבע על שקר
  70. ^ דכתיב לעיל מיניה [פסוק ז] 'והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו', והאי אשמו = קרן של גזלה
  71. ^ אין לך אדם בישראל שאין לו גואלים כל זמן שלא כלו בני יעקב: הקרוב קרוב קודם
  72. ^ ומת לאחר שנשבע לו ואין לו יורשים