ביאור:בבלי סנהדרין דף עג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

ואלו הן שמצילין אותן [1] בנפשן [2]: הרודף אחר חבירו להרגו, ואחר הזכר, ואחר הנערה המאורסה;

אבל הרודף אחר בהמה [3], והמחלל את השבת, ועובד עבודת כוכבים - אין מצילין אותן בנפשן [4].

[תוספות ד"ה להצילו בנפשו: משמעות הלשון שמצילין הנרדף בנפשו של רודף, אבל לא יתכן לפרש כן ברודף אחר הבהמה וכיוצא בה; לפיכך נראה לפרש דמצילין את האדם מן העבירה בנפשו של עצמו; אבל קשה מנערה המאורסה, דקאמר שניתן להצילה בנפשו! וא"ת וכיון דמהכא ילפינן דרוצח ניתן להצילו בנפשו - למה לי קרא בטובע בנהר וחיה גוררתו? השתא חברו הורג כדי להציל, התם לא כל שכן!? ולא מסתבר למימר דחבירו הורג טפי לאפרושי מאיסורא, אלא נראה דאי מהכא ה"א עשה קמ"ל התם דעובר בלאו דלא תעמוד על דם רעך]

גמרא:

תנו רבנן [ספרא קדושים פרשה ב משנה ח]: מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו? תלמוד לומר: (ויקרא יט טז) [לא תלך רכיל בעמיך] לא תעמוד על דם רעך [אני ה’] [5].

והא - להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתניא [גם זה בספרא קדושים פרשה ב משנה ח]: 'מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר, או חיה גוררתו, או לסטין באין עליו - שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: לא תעמוד על דם רעך'!?

אין הכי נמי, ואלא ניתן להצילו בנפשו [של הרודף] מנלן? - אתיא בקל וחומר מנערה המאורסה: מה נערה המאורסה שלא בא אלא לפוגמה [6] אמרה תורה ניתן להצילה בנפשו [7] - רודף אחר חבירו להרגו על אחת כמה וכמה.

וכי עונשין מן הדין [8]?

דבי רבי תנא: הקישא הוא [9]: (דברים כב כו) [ולנער לא תעשה דבר אין לנער חטא מות] כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש [כן הדבר הזה]; וכי מה למדנו מרוצח [10]? מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד [11]: מקיש רוצח לנערה המאורסה: מה נערה המאורסה ניתן להצילה [12] בנפשו - אף רוצח ניתן להצילו בנפשו [13].

ונערה מאורסה גופה מנלן?

כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: (דברים כב כז) [כי בשדה מצאה צעקה הנער המארשה] ואין מושיע לה; [14] הא יש מושיע לה - בכל דבר שיכול להושיע.

גופא [ספרא קדושים פרשה ב משנה ח]: מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו? - תלמוד לומר: (ויקרא יט טז) [לא תלך רכיל בעמיך] לא תעמוד על דם רעך [אני ה’]

והא - מהכא נפקא? מהתם נפקא: 'אבדת גופו [15] מניין [16]? תלמוד לומר: (דברים כב ב) [ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו] והשבותו לו' [17].

אי מהתם - הוה אמינא הני מילי בנפשיה [18], אבל מיטרח ומיגר אגורי אימא לא? קא משמע לן [19].

תנו רבנן: אחד הרודף אחר חבירו להרגו, ואחר הזכר, ואחר נערה המאורסה, ואחר חייבי מיתות בית דין, ואחר חייבי כריתות [20] - מצילין אותן בנפשו; אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט [21] - אין מצילין אותן בנפשו [22] [23]; נעבדה בה עבירה [24] - אין מצילין אותה בנפשו.

יש לה מושיע [25] - אין מצילין אותה בנפשו [26].

רבי יהודה אומר: אף האומרת [27]: "הניחו לו [28], שלא יהרגנה [29]" [30].

מנא הני מילי?

אמר קרא (דברים כב כו) ולנער[ה] לא תעשה דבר אין לנער[ה] חטא מות [כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה] [31]; 'נער' - זה זכור; 'נערה' - זו נערה המאורסה [32]; 'חטא' - אלו חייבי כריתות; 'מות' - אלו חייבי מיתות בית דין; כל הני למה לי? – צריכי: דאי כתב רחמנא 'נער' - משום דלאו אורחיה [33], אבל נערה - דאורחה - אימא לא; ואי כתב רחמנא 'נערה' - משום דקא פגים לה [34], אבל נער - דלא קא פגים ליה - אימא לא; ואי כתב רחמנא הני -


עמוד ב

משום דהאי - לאו אורחיה הוא, והא - קא פגים לה, אבל שאר עריות: דאורחייהו [35] ולא נפיש פיגמייהו [36] - אימא לא - כתב רחמנא 'חטא'; ואי כתב רחמנא 'חטא' - הוה אמינא אפילו חייבי לאוין, כתב רחמנא 'מות'; ואי כתב רחמנא 'מות' הוה אמינא חייבי מיתות בית דין – אִין, חייבי כריתות – לא, כתב רחמנא 'חטא'.

ולכתוב רחמנא 'חטא מות' [37] ולא בעי 'נער' ו'נערה' [38]?

אין הכי נמי; ואלא 'נער' 'נערה' - חד למעוטי עובד עבודת כוכבים [39], וחד למעוטי בהמה [40] ושבת [41];

ולרבי שמעון בן יוחי דאמר עובד עבודת כוכבים ניתן להצילו בנפשו - למה לי?

חד למעוטי בהמה וחד למעוטי שבת: סלקא דעתך אמינא תיתי שבת מ'חילול' 'חילול' מעבודת כוכבים.

ולרבי אלעזר ברבי שמעון, דאמר: מחלל את השבת ניתן להצילו בנפשו, דאתיא שבת מחילול חילול מעבודת כוכבים - מאי איכא למימר?

חד מיעוט למעוטי בהמה, ואידך: איידי דכתב רחמנא 'נער' [42] כתב נמי 'נערה' [43].

[אין מצילין אותה בנפשו;] רבי יהודה אומר אף האומרת "הניחו לו שלא יהרגנה":

במאי קמיפלגי?

אמר רבא: במקפדת על פיגמה ומניחתו שלא יהרגנה [44]: רבנן סברי אפיגמה קפיד רחמנא [45], והרי מקפדת על פיגמה, ורבי יהודה: האי דקאמר רחמנא 'קטליה' משום דמסרה נפשה לקטלא [46], הא - לא מסרה נפשה לקטלא.

אמר ליה רב פפא לאביי: אלמנה לכהן גדול נמי קא פגים לה [47]!?

אמר ליה: אפיגמה רבה [48] קפיד רחמנא, אפיגמה זוטא לא קפיד רחמנא [49].

'חטא' אלו חייבי כריתות:

ורמינהו [משנה כתובות פ"ג מ"א]: 'ואלו נערות שיש להן קנס: הבא על אחותו [50]'?

אמרוה רבנן קמיה דרב חסדא: משעת העראה, דפגָמָהּ [51] - איפטר לה מקטלא, ממונא לא משלם עד גמר ביאה.

הניחא למאן דאמר [52]: העראה זו נשיקה [53], אלא למאן דאמר העראה [54] זו הכנסת עטרה [55] - מאי איכא למימר [56]?

אלא אמר רב חסדא: כגון שבא עליה [57] שלא כדרכה, וחזר ובא עליה כדרכה [58].

רבא אמר: במניחתו שלא יהרגנה, ורבי יהודה היא [59].

הערות[עריכה]

  1. ^ מן העבירה
  2. ^ ניתנו ליהרג לכל אדם כדי להצילן מן העבירה; ומקראי נפקי
  3. ^ לרבעה
  4. ^ אבל הרודף אחר בהמה לרבעה והרוצה לעבוד עבודה זרה ולחלל שבת וכל שכן שאר כריתות ומיתות ב"ד שאינן עריות דלא ניתן להצילו בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בה קלון ופגם לנרדף, כגון זכר, ונערה המארוסה; ומיהו רוצח בהדיא כתיב ביה; והאי דנקט 'בהמה' - משום דדמיא לעריות; ונקט נמי עבודת כוכבים משום דסלקא דעתא אמינא תיתי בקל וחומר, כדלקמן, ושבת נמי תיתי בגזירה שוה
  5. ^ לא תעמוד עצמך על דמו, אלא הצילהו
  6. ^ לביישה ולזלזלה
  7. ^ כדילפינן לקמן מ'ואין מושיע לה'
  8. ^ קל וחומר
  9. ^ שהוקש רוצח לנערה המאורסה; וכל היקש וגזירה שוה המופנת - הרי הוא כמפורש במקרא, ועונשין ממנו, לפי שלא ניתנה למדרש מעצמו; אבל מקל וחומר שאדם דן קל וחומר מעצמו אף על פי שלא קבלו מרבו - אין עונשין ממנו, כדילפינן במכות (דף יד.)
  10. ^ כאן לפטור את האונס דקאמר ליה קרא 'אין לנערה חטא מות כי כאשר יקום איש', דמשמע כי היכי דהתם אונס פטור - הכי נמי פטורה
  11. ^ אלא משמע שזה בא ללמד על הנערה ונמצא שנכתב כאן ללמד הימנה, כלומר: נמצא אף למד דמשום מילי אחריני איתקוש, ותרוייהו ילפי מהדדי
  12. ^ מן העבירה
  13. ^ ואכתי ילפא נערה מרוצח: שתהרג ואל תעבור, כדלקמן; ומיהו הכא לא אסיקנא במילתיה דרבי, דאגב גררא אתיא
  14. ^ ומדקאמר 'אין מושיע' מכלל דבעיא תשועה:
  15. ^ כגון נטבע בנהר
  16. ^ שאתה מצווה על השבתו
  17. ^ 'והשבותו לו' קרא יתירא הוא, למדרש: השב את גופו לעצמו
  18. ^ אם זה הרואהו יכול להצילהו - יצילהו
  19. ^ 'לא תעמוד על דם רעך': 'לא תעמוד על עצמך' משמע, אלא חזור על כל צדדין שלא יאבד דם רעך
  20. ^ חייבי כריתות וחייבי מיתות בית דין דעריות קאמר, דאיכא עבירה ופגם; ותנא דמתניתין נמי הכי סבירא ליה, מדלא קא מרמינן סתמא אסתמא, ותנא הני והוא הדין לכל עריות
  21. ^ 'אלמנה לכהן גדול': כהן גדול הרודף אלמנה לאונסה: אף על פי שיש שם פגם, דקא משוי לה 'חללה'
  22. ^ כדמפרש לקמן: דחייבי לאוין אין ניתנין להציל בנפשם
  23. ^ 'אין מצילין' - דהא אפגימה לה, וקרא אפגימה קפיד, מדגלי בהני ולא בעבירות אחרות
  24. ^ כבר
  25. ^ על ידי דבר אחר בלא הריגה
  26. ^ אין הורגין אותו ברדיפתו, שהרי כשישיגוהו - יהיה לה מושיע
  27. ^ למצילין הרודפין אחריו
  28. ^ ואל תרדפו אחריו
  29. ^ קודם שתשיגוהו
  30. ^ אף על פי דאנוסה היא, ומיראה היא דקאמרה - אין מצילין אותו; וטעמא מפרש לקמן
  31. ^ ’[אין] לנערה חטא מות' אכולהו קאי 'אין מושיע לה', וקרא יתירא הוא, ולדרשה, דהא כתיב 'ולנערה לא תעשה דבר'
  32. ^ 'נער' כתיב וקרינן 'נערה': נדרש מקרא ונדרש מסורת: 'נער' - להביא את הזכור; 'נערה' - כמשמעו
  33. ^ ליבעל, ואיכא בזיון ובשת גדול
  34. ^ בבתולין, ומגנה על בעלה
  35. ^ בבעילות
  36. ^ כארוסה, שחביבה ויעלת חן על הארוס, ועכשיו מתגנה עליו; אבל שאר עריות פנויות בתולות - לא מפגמי כולי האי; וכן נשואות בעולות לא מפגמי כולי האי כמו ארוסה
  37. ^ דאתרבו לה כריתות ומיתות בית דין
  38. ^ שהרי הן בכלל
  39. ^ דסלקא דעתא אמינא תיתי בקל וחומר, כדלקמן
  40. ^ משום דדמי לעריות
  41. ^ 'ושבת' כדי נקטיה, ואגב גררא: איידי דתנן במתניתין; מיהו קרא לא בעי למעוטי: דכיון דאמעיטא עבודת כוכבים - מהיכא תיתי שבת? הא לא סלקא דעתין לאתויי אלא ב'חילול' 'חילול' מעבודת כוכבים, דלקמן, דרבי שמעון [לקמן] הוא (דף עד:)
  42. ^ להביא את הזכור
  43. ^ כלומר: כפשטיה דקרא: דעל כרחיה 'נערה' קרינא ביה, דהא בנערה משתעי: 'ולנערה לא תעשה דבר' (דברים כב כו) [## לפי ספרינו גם שם כתוב 'ולנער לא תעשה דבר'; אך להלן בפסוק כז כתוב במפורש: 'הנער המאורשה'; ונראה שרש"י הלך כאן בעקבות לשון הגמרא כתב נמי 'נערה' – ולפי ספרינו לא 'כתב', אלא זהו קרי! לפיכך אולי גם לרש"י בספרי התורה שלו היה כתוב שם ולנערה לא תעשה דבר, כפי שרש"י כתב!]
  44. ^ דאי בשאינה מקפדת - לא קאמרי רבנן למקטליה משום עבירה, דלא חמיר מעבודת כוכבים ושבת
  45. ^ מדלא כתיב בהאי קרא אלא מידי דפגמה - שמע מינה אפגמה קפיד
  46. ^ שיש צנועות שמוסרין עצמן למות: שיהרגנה ולא תבָּעֵל לו, ואמרה תורה: הציל דמה ודמו [אלוי צ"ל בדמו]
  47. ^ ואי טעמא דקרא משום פגימה היא - אמאי אמעיטו חייבי לאוין - ואדרבנן קא פריך: דאמרי טעמא משום פגמה הוא
  48. ^ כגון עריות דכריתות, שהן חמורות, והויא חרפתה מרובה: שהולד ממזר, ונעשית 'זונה' בבעילתו
  49. ^ אבל כהן גדול באלמנה אינה נעשית זונה אלא חללה
  50. ^ כלומר: אפילו בא על אחותו, דלא קרינא בה 'ולו תהיה לאשה' - אפילו הכי קרינא בה 'ונתן האיש השוכב עמה' דאתרבי מקראי בכתובות (דף כט:); ואף על גב דחייב כרת - לא מפטר מתשלומין; ואי ניתן להצילה בנפשו - אמאי משלם? הרי מיתה ותשלומים יש כאן, ואף על גב דלא אקטול - פטור מתשלומין, כדקיימא לן (שם לה.) בכל חייבי מיתות בית דין שוגגין, דנפקא לן מדתניא דבי חזקיה: מה מכה בהמה לא חלקת בה כו' - אף מכה אדם לא תחלוק בו וכו'
  51. ^ משעת העראה קרי ליה 'נבעלה' ואפגימה במקצת, ושוב אין מצילין אותה מגמר ביאה בנפשו, וקנסא לא מיחייבי אלא משום גמר ביאה: שהוא מוציא בתוליה; והאי גמר ביאה - לאו דווקא ביאת המירוק - שהיא 'מזריע', דקרא - אבתולים קפיד, דכתיב (דברים כב כח) 'נערה בתולה אשר לא אורסה'; אלא 'גמר ביאה' דהכא - הכנסת עטרה היא
  52. ^ ביבמות (נה:)
  53. ^ העראה דהויא כבעילה היינו נשיקת אבר - איכא לאוקומה דפגימה היא דמיקרי 'בעולה', ועדיין בתוליה לא יצאו, לאיחיוביה קנסא דחמשים
  54. ^ שעשה הכתוב בכל התורה כבעילה
  55. ^ וגמר ביאה כגון דשפחה חרופה, דכתיב בה 'שכבת זרע' (ויקרא יט כ), היינו ביאת המירוק - אין כאן
  56. ^ העראה פָּגַם, בלא הוצאת בתולים, ונמצאו מיתה דניתן להציל, ותשלומין - באין כאחד
  57. ^ הוא או אחר כבר
  58. ^ דלא ניתן בביאה זו להצילה בנפשו, שכבר נפגמה
  59. ^ דאמר: לא ניתן להצילו בנפשו