ביאור:בבלי סנהדרין דף כג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

דיני ממונות בשלשה:

זה בורר לו אחד ^[1] וזה בורר לו אחד,

ושניהן בוררין להן עוד אחד - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: שני דיינין בוררין להן עוד אחד.

זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: אימתי? - בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין,

אבל אם היו כשרין או מומחין מפי בית דין - אינו יכול לפוסלן.

זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: אימתי? - בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין,

אבל אם היו כשרין - אינו יכול לפוסלן.

גמרא:

מאי 'זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד' - בתלתא סגי?

הכי קאמר: כשזה בורר לו בית דין אחד וזה בורר לו בית דין אחד ^[2]

- שניהן בוררין להן עוד אחד ^[3].

ואפילו לוה מצי מעכב ^[4]? -

והאמר רבי אלעזר ^[5]:

לא שנו ^[6] אלא ^[7] מלוה ^[8],

אבל לוה - כופין אותו ודן בעירו ^[9]!

כדאמר רבי יוחנן ^[10]:

'בערכאות שבסוריא שנו^[11]' -

הכא נמי בערכאות שבסוריא שנו^[12].

אבל מומחין לא?

רב פפא אמר: אפילו תימא מומחין, כגון בי דינא דרב הונא ודרב חסדא ^[13]:

דקאמר ליה "מי קא מטרחנא לך "!

תנן 'וחכמים אומרים: שני דיינין בוררין להן עוד אחד';

ואי סלקא דעתא כדקאמרינן: 'בתי דין' -

בית דין, בתר דפסלי להו אזלו ובררו להו בי דינא אחריני?

ועוד: מאי 'זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד' ^[14]? -

אלא הכי קאמר: כשזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד -

שניהן בוררין להן עוד אחד.

מאי שנא דעבדי הכי?

אמרי במערבא משמיה דרבי זירא:

מתוך שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד,

ושניהן בוררין להן עוד אחד - יצא הדין לאמיתו ^[15].

וחכמים אומרים כו' [שני דיינין בוררין להן עוד אחד]:

נימא בדרב יהודה אמר רב קמיפלגי,

דאמר רב יהודה אמר רב:

'אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן ^[16]':

רבי מאיר - לית ליה דרב יהודה אמר רב,

ורבנן - אית להו דרב יהודה אמר רב ^[17]!?

לא.

דכולי עלמא אית להו דרב יהודה אמר רב,

ודעת הדיינין כולי עלמא לא פליגי דבעינן;

כי פליגי דעת בעלי דינין:

רבי מאיר - סבר דעת בעלי דינין נמי בעינן,

ורבנן - סברי דעת הדיינין בעינן, דעת בעלי דינין לא בעינן.

גופא:

אמר רב יהודה אמר רב:

אין העדים חותמין על השטר כו [אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן]’;

תניא נמי הכי:

כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין:

לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן,

ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן,

ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן ^[18].

זה פוסל דיינו כו' ^[19]:

כל כמיניה דפסיל דייני?

אמר רבי יוחנן: בערכאות שבסוריא שנו.

אבל מומחים לא?

הא מדקתני סיפא:

'וחכמים אומרים: אימתי? - בזמן שמביא ראיה שהן קרובין או פסולין,

אבל אם היו כשרין או מומחין מפי בית דין -

אינו יכול לפוסלן'

- מכלל דרבי מאיר מומחין נמי קאמר!?

הכי קאמר: אבל אם היו כשרין^[20] -

נעשו כמומחין מפי בית דין - ואינו יכול לפוסלן.

תא שמע:

'אמרו לו לרבי מאיר: לא כל הימנו שפוסל דיין שמומחה לרבים'!?

אימא: לא כל הימנו שפוסל דיין שהמחוהו רבים עליהם.

תניא נמי הכי:

'לעולם פוסל והולך - עד שיקבל עליו בית דין שמומחה לרבים - דברי רבי מאיר'^[21]!

והא - עדים כמומחין דמי^[22],

ואמר רבי מאיר: 'זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה'?!

הא איתמר עלה:

אמר ריש לקיש:

פה קדוש יאמר דבר זה? תני 'עדו'!

עדו למאי?

אילימא לממון – רחמנא פסליה!

אי לשבועה - הימוני מהימן כבי תרי!?

לעולם לממון - לא צריכא: דקבליה עליה כבי תרי^[23].

מאי קא משמע לן? - דמצי הדר ביה? תנינא?! (בתוספתא סנהדרין פ"ה ה"א):

'אמר לו "נאמן עלי אבא", "נאמן עלי אביך", "נאמנין עלי שלשה רועי בקר":

רבי מאיר אומר: יכול לחזור בו

וחכמים אומרים: אינו יכול לחזור בו'^[24],

עמוד ב

ואמר רב דימי בריה דרב נחמן בריה דרב יוסף:^[25] -

כגון - דקבליה עליה בחד^[26].

צריכא. דאי תנא "אבא" ו"אביך" - בהא קאמרי רבנן דלא מצי הדר ביה,

משום דאבא ואביך חזו לעלמא, אבל חד כבי תרי - דלעלמא לא חזי, אימא מודו ליה לרבי מאיר;

ואי אשמעינן בהא, בהא קאמר רבי מאיר, אבל בההיא - אימא מודו להו לרבנן? צריכא!

הא מדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו -

אלמא דַוְקָא קתני ^[27]! ^[28]?

אמר רבי אלעזר:^[29] בְּבָא - הוא ואֲחֵר לפוסלן^[30].

כל כמיניה? נוגע בעדותו הוא^[31]?!

אמר רב אחא בריה דרב איקא: כגון שקרא עליו ערער^[32].

ערער דמאי?

אילימא ערער דגזלנותא^[33] - כל כמיניה? נוגע בעדותו הוא^[34]!

אלא ערער דפגם משפחה^[35]:

רבי מאיר סבר: הני אמשפחה קמסהדי^[36] - ואיהו ממילא קפסיל.

ורבנן סברי: סוף סוף - נוגע בעדותו הוא! ^[37].

כי אתא רב דימי כשהגיע רב דימי מבבל לארץ ישראל אמר רבי יוחנן:

מחלוקת בשתי כיתי עדים^[38]:

דרבי מאיר סבר - צריך^[39] לברר ^[40],

ורבנן סברי - אינו צריך לברר^[41],

אבל בכת אחת דברי הכל אין יכול לפוסלן.

אמרו לפניו הערת גמרא נוחה: נראה לי שאלה המשך דברי רב דימי, שמספר שאמרו לפני רבי יוחנן רב אמי ורב אסי הערת גמרא נוחה: לפי דעתי צריך להיות רבי אמי ורבי אסי, שהרי רב אסי היה חברו של רב ושמואל, בבבל, ובודאי לא אמר לפני רבי יוחנן, שהיה צעיר מהם, ובארץ ישראל!:

אין שם אלא כת אחת מהו?

'אין שם אלא כת אחת?'! והאמרת 'אבל בכת אחת דברי הכל אין יכול לפוסלן'!

אלא: 'נמצאת כת שניה קרובין או פסולין^[42] – מהו'^[43]?

אמר [רבי יוחנן] להן [לרבי אמי ורבי אסי]: כבר העידו עדים הראשונים^[44].

איכא דאמרי: אמר רב אשי: כבר העידו עדים הראשונים.

נימא בפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי,

דתניא:

'הבא לידון בשטר ובחזקה ^[45] -

נידון בשטר^[46] - דברי רבי;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: נידון בחזקה^[47]' ^[48] ;

והוינן בה: בחזקה ולא בשטר ^[49]?

אלא, אימא 'אף בחזקה'^[50];

וקיימא לן דבצריך לברר פליגי!

לא!

אליבא דרבן שמעון בן גמליאל כולי עלמא לא פליגי,

כי פליגי אליבא דרבי:

דרבי מאיר - כרבי^[51],

ורבנן - אמרי לך: עד כאן לא קאמר רבי התם^[52] אלא בחזקה^[53], דמכח שטרא קאתי^[54],

אבל הכא^[55] - ^[56]דהני עדים לאו מכח עדים אחריני קאתו - אפילו רבי מודה דאין צריך לברר ^[57] ^[58].

[הערת גמרא נוחה: אבל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל במשנתנו, ואין הלכה כרבי מרשב"ג אביו!?]

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: רישא

הערות

^ משמע: זה בורר לו בית דין אחד, שהן שלשה, וזה אחד - הרי ששה, ושניהם בוררין להם עוד אחד - הרי תשעה, והיינו דקא מתמה 'מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי'
^ וכל אחד פוסל אותו בית דין שבירר חבירו, ואינו רוצה לדון לפניו
^ כלומר: אין יכולין לכוף זה את זה, אלא בוררין בית דין שיתרצו בו שניהם
^ בתמיה
^ לקמן בסוף פירקין (דף לא:)
^ אחד אמר "נידון כאן" ואחד אמר "נלך לבית הוועד" - כופין אותו והולך לבית הוועד
^ דקאמר
^ "נלך לבית הוועד"
^ ד'עבד לוה לאיש מלוה' (משלי כב ז)
^ לקמן בשמעתין
^ שלא היו בקיאין בדין תורה
^ הלכך אפילו לוה מצי מעכב
^ דתרוייהו בחד מקום
^ דמשמע דהכי דינא
^ דצייתי בעלי דינין: דסבר החייב "הרי אני בעצמי ביררתי האחד, ואם היה יכול להפך בזכותי - היה מהפך"; והדיינין בעצמן - נוחה דעתן להפך בזכות שניהן, מפני ששניהם ביררום
^ שמא יחתמו עמהם עד אחד פסול, ומבטל עדות כולם ונמצאו אלו בושים
^ הלכך דעת הדיינין בעינן: שיבררו מי ישב עמהם אדם הגון
^ שגנאי הוא לתלמידי חכמים לישב אצל עם הארץ בסעודה
^ וזה פוסל דיינו של זה: יכול לומר לו "לא אדון לפניו"! (ע"כ)
^ שאינם קרובין ולא פסולין, אף על פי שהן יושבי קרנות
^ אלמא במומחין מודה רבי מאיר
^ אם אינם קרובים או פסולים
^ בתחלת דבריהם קבלוהו עליהם בשנים
^ בדיינין קמיירי, מדקתני 'שלשה רועי בקר'
^ הא דקתני "נאמן עלי אבא"
^ בחד דיין, ויש שנים כשרין עמו, ואפילו הכי: כיון דפסול מדאורייתא - מצי הדר ביה; הכא נמי: כיון דחד לממון לא מתכשר - מצי הדר ביה
^ מדשני במילתיה: דבדיינין נקט לשון יחיד ובעדים נקט לשון רבים
^ וליתא לדריש לקיש, והדרא קושיין לדוכתא: והא עדים כמומחין דמו
^ סיפא גבי עדים
^ להו תרי דמסהדי אפסולה, ומהימני, ודיינין בערכאות שבסוריא כדאוקימנא; ולא פסול ממש קאמר, אלא בָעינא בי דינא מעליא
^ האי בעל דין: דמשום דלא ליסהוד עליה קאתי למיפסליה
^ שמץ של פסול; בעל דין אומר לפנינו על מה הוא פוסלו, ויש אחר עמו
^ מעיד עליו הוא ואחר שגזלן הוא
^ משום דלא נסהיד עליה קאמר
^ עבד הוא: ממשפחת עבד שלא נשתחרר בא, ופסול הוא ומשפחתו
^ ולאו משום האי לחודיה מסהדי, הלכך סהדותא אחרינא הוא, ולאו כנוגע בעדות דמי
^ הערת גמרה נוחה: וכי נפסל בכך שהוא בן עבד? והרי עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין פנויה בין באשת איש בין באונס בין ברצון - רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה ג, וטור אבן העזר סימן ד ! אלא: בן שפחה
^ שאמר בעל דין בפנינו "יש לי שתי כיתי עדים בדבר זה"; הביא כת ראשונה ועמד הלוה ואחר, ואמר "פסולין הן", דהשתא לאו כנוגע בעדות הוא, שהרי אמר מלוה שיש לו כת אחרת! ואם ביקש ולא מצא – יפסיד
^ בעל דין
^ ולהעמיד על האמת כל דבריו שטוען בבית דין; והני - מיפסלי אף לעדיות אחרות; ואם ביקש ומצא כת אחרת כשירה אף על פי שראשונה נפסלה - הרי בירר דבריו: שאמר להביאם והביא, והוא לא דק דסבור שכשרים היו
^ ויכול לומר "אין לי עוד", ונמצא זה נוגע בעדותו הוא, ולא מיפסלי אפילו בעדות זו
^ על ידי עדים גמורים
^ לרבי מאיר? מי אמרינן השתא ודאי נוגע בעדות הוא, דאין לחבירו כת אחרת כשרה? או דילמא מעיקרא מיהת כי אסהיד בעל דין ואחר עמו אקמאי למיפסלינהו - לאו נוגע בעדות הוא, דאכתי לא אשתכח כת שנייה פסולין!? הכי גרסינן לה כמו שפירשתי, ולא נהירא: חדא: דאין זה בירור דברים לרבי מאיר, הואיל וכת האחת נפסלין, ועדיין נוגע בעדות הוא! ועוד: דאי נמי הוי בירור דברים - בהכי נוגע בעדות הוא: דאם לא ימצא כת אחרת כשרה אלא כת פסולה נמצא - מפסיד בפסול של ראשונים, דאי לא נפסלו ראשונים - היה מוציא ממונו על פיהם, ודבריו נבררין על ידי שניה ואף על פי שפסולין, ועכשיו הוא מפסיד? הלכך אומר אני דגרסינן הכי, והוא עיקר: דרבי מאיר סבר אין צריך לברר, וזה שאמר להביא שתי כיתי עדים והביאם והאחת נפסלת - אין בכך כלום, שאינו צריך לברר דבריו, ודיו בכת אחת הכשרין, ואלו נפסלין לעדות אחרת על פי בעל דין ואחר דאינו נוגע בעדות; ורבנן סברי צריך לברר, ונמצא זה נוגע בעדות, ולא מפסיל; [ונשארת השאלה] נמצאת כת שניה קרובין או פסולין לרבי מאיר מהו? נהי דאינו צריך לברר - מכל מקום עכשיו אין כאן עדות, והוה ליה נוגע בעדות למפרע? או דילמא - כי אסהיד מיהא לאו נוגע בעדות הוה, דאכתי לא מצאו כת שנייה פסולה
^ כשנמצאת כת שניה פסולה - כבר נתקבלה בכשרות עדותן של אלו המעידין על הפסול, ועדיין לא היה נוגע בעדות; ומאחר שנתקבלה בהכשר - נאמנין לפסול את הראשונים. לשון אחר: כבר העידו העדים הראשונים: כת ראשונה שהעידו בעדותן של בעלי דינן – ומהימני, דכיון דשניה פסולה - תו לא מפסלי קמאי, דהוה ליה נוגע בעדות; ולשון ראשון נראה, מדנקט בהאי לישנא 'כבר העידו'
^ מחזיק בקרקע, ואמר לו חבירו: "מה לך בכאן"? ואמר ליה: "אתה מכרתיה לי, ואכלתיה שני חזקה, ועדיין שטר מכירה בידי"
^ על כרחו צריך להביא השטר ויברר דבריו, ואם לא מצא שטר – יפסיד: דלא מהניא ליה חזקה, ואף על גב דחזקה במקום שטר קיימא, כדאמרי רבנן: 'עד תלת שנין מזדהר איניש בשטריה, טפי לא מזדהר' – האי, כיון דאמר "ישנו בידי" - צריך לברר
^ משמע: על כרחו יביא עדי חזקה, ושטר לא מהני
^ להכי פריך 'בחזקה ולא בשטר?'
^ והא שטר עיקר ראיה הוא, וכיון דיש לו שטר אין בחזקה אפילו משום בירור דברים, דבמקום שטר לא הוזכרה חזקה, דהיא גופא לא אתיא אלא מכח השטר, דאמר "על ידי השטר החזקתי בו ואבד ממני לאחר שלש שנים"
^ באיזה מהן שירצה, ואם יש לו עדי חזקה – אינו צריך לברר דבריו על השטר, והיינו דאמר 'רבי מאיר כרבי, ורבנן כרבן שמעון'
^ אפילו תימא רבנן כרבי סבירא להו:
^ צריך לברר
^ אלא משום דחזקה לאו עיקר ראיה הוא
^ דאי הוה טעין ברישא "החזקתי בה מעצמי, שלא אמר לי אדם דבר מעולם" - אין זו חזקה, וכי אמר "לו אתה מכרתיה לי" - דהיינו בשטר – "ואבדתיו" לאחר שלש שנים הויא חזקה; הלכך: האי, הואיל ואמר ישנו בידי" - צריך לברר
^ אבל אמר "יש לי שני כתי עדים" והביא אחת
^ כיון ד
^ אין צריך לברר דבריו ולחזר אחר כת שניה
^ וללישנא בתרא הכי קאמר: אפילו תימא תרווייהו אליבא דרבי פליגי, ורבי מאיר אמר לך "אנא דאמר אפילו לרבי", ומשום דהלכה כרבי מחבריו מהדרינן לפלוגתייהו אליביה

[1] משמע: זה בורר לו בית דין אחד, שהן שלשה, וזה אחד - הרי ששה, ושניהם בוררין להם עוד אחד - הרי תשעה, והיינו דקא מתמה 'מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי'

[2] וכל אחד פוסל אותו בית דין שבירר חבירו, ואינו רוצה לדון לפניו

[3] כלומר: אין יכולין לכוף זה את זה, אלא בוררין בית דין שיתרצו בו שניהם

[4] בתמיה

[5] לקמן בסוף פירקין (דף לא:)

[6] אחד אמר "נידון כאן" ואחד אמר "נלך לבית הוועד" - כופין אותו והולך לבית הוועד

[7] דקאמר

[8] "נלך לבית הוועד"

[9] ד'עבד לוה לאיש מלוה' (משלי כב ז)

[10] לקמן בשמעתין

[11] שלא היו בקיאין בדין תורה

[12] הלכך אפילו לוה מצי מעכב

[13] דתרוייהו בחד מקום

[14] דמשמע דהכי דינא

[15] דצייתי בעלי דינין: דסבר החייב "הרי אני בעצמי ביררתי האחד, ואם היה יכול להפך בזכותי - היה מהפך"; והדיינין בעצמן - נוחה דעתן להפך בזכות שניהן, מפני ששניהם ביררום

[16] שמא יחתמו עמהם עד אחד פסול, ומבטל עדות כולם ונמצאו אלו בושים

[17] הלכך דעת הדיינין בעינן: שיבררו מי ישב עמהם אדם הגון

[18] שגנאי הוא לתלמידי חכמים לישב אצל עם הארץ בסעודה

[19] וזה פוסל דיינו של זה: יכול לומר לו "לא אדון לפניו"! (ע"כ)

[20] שאינם קרובין ולא פסולין, אף על פי שהן יושבי קרנות

[21] אלמא במומחין מודה רבי מאיר

[22] אם אינם קרובים או פסולים

[23] בתחלת דבריהם קבלוהו עליהם בשנים

[24] בדיינין קמיירי, מדקתני 'שלשה רועי בקר'

[25] הא דקתני "נאמן עלי אבא"

[26] בחד דיין, ויש שנים כשרין עמו, ואפילו הכי: כיון דפסול מדאורייתא - מצי הדר ביה; הכא נמי: כיון דחד לממון לא מתכשר - מצי הדר ביה

[27] מדשני במילתיה: דבדיינין נקט לשון יחיד ובעדים נקט לשון רבים

[28] וליתא לדריש לקיש, והדרא קושיין לדוכתא: והא עדים כמומחין דמו

[29] סיפא גבי עדים

[30] להו תרי דמסהדי אפסולה, ומהימני, ודיינין בערכאות שבסוריא כדאוקימנא; ולא פסול ממש קאמר, אלא בָעינא בי דינא מעליא

[31] האי בעל דין: דמשום דלא ליסהוד עליה קאתי למיפסליה

[32] שמץ של פסול; בעל דין אומר לפנינו על מה הוא פוסלו, ויש אחר עמו

[33] מעיד עליו הוא ואחר שגזלן הוא

[34] משום דלא נסהיד עליה קאמר

[35] עבד הוא: ממשפחת עבד שלא נשתחרר בא, ופסול הוא ומשפחתו

[36] ולאו משום האי לחודיה מסהדי, הלכך סהדותא אחרינא הוא, ולאו כנוגע בעדות דמי

[37] הערת גמרה נוחה: וכי נפסל בכך שהוא בן עבד? והרי עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין פנויה בין באשת איש בין באונס בין ברצון - רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה ג, וטור אבן העזר סימן ד ! אלא: בן שפחה

[38] שאמר בעל דין בפנינו "יש לי שתי כיתי עדים בדבר זה"; הביא כת ראשונה ועמד הלוה ואחר, ואמר "פסולין הן", דהשתא לאו כנוגע בעדות הוא, שהרי אמר מלוה שיש לו כת אחרת! ואם ביקש ולא מצא – יפסיד

[39] בעל דין

[40] ולהעמיד על האמת כל דבריו שטוען בבית דין; והני - מיפסלי אף לעדיות אחרות; ואם ביקש ומצא כת אחרת כשירה אף על פי שראשונה נפסלה - הרי בירר דבריו: שאמר להביאם והביא, והוא לא דק דסבור שכשרים היו

[41] ויכול לומר "אין לי עוד", ונמצא זה נוגע בעדותו הוא, ולא מיפסלי אפילו בעדות זו

[42] על ידי עדים גמורים

[43] לרבי מאיר? מי אמרינן השתא ודאי נוגע בעדות הוא, דאין לחבירו כת אחרת כשרה? או דילמא מעיקרא מיהת כי אסהיד בעל דין ואחר עמו אקמאי למיפסלינהו - לאו נוגע בעדות הוא, דאכתי לא אשתכח כת שנייה פסולין!? הכי גרסינן לה כמו שפירשתי, ולא נהירא: חדא: דאין זה בירור דברים לרבי מאיר, הואיל וכת האחת נפסלין, ועדיין נוגע בעדות הוא! ועוד: דאי נמי הוי בירור דברים - בהכי נוגע בעדות הוא: דאם לא ימצא כת אחרת כשרה אלא כת פסולה נמצא - מפסיד בפסול של ראשונים, דאי לא נפסלו ראשונים - היה מוציא ממונו על פיהם, ודבריו נבררין על ידי שניה ואף על פי שפסולין, ועכשיו הוא מפסיד? הלכך אומר אני דגרסינן הכי, והוא עיקר: דרבי מאיר סבר אין צריך לברר, וזה שאמר להביא שתי כיתי עדים והביאם והאחת נפסלת - אין בכך כלום, שאינו צריך לברר דבריו, ודיו בכת אחת הכשרין, ואלו נפסלין לעדות אחרת על פי בעל דין ואחר דאינו נוגע בעדות; ורבנן סברי צריך לברר, ונמצא זה נוגע בעדות, ולא מפסיל; [ונשארת השאלה] נמצאת כת שניה קרובין או פסולין לרבי מאיר מהו? נהי דאינו צריך לברר - מכל מקום עכשיו אין כאן עדות, והוה ליה נוגע בעדות למפרע? או דילמא - כי אסהיד מיהא לאו נוגע בעדות הוה, דאכתי לא מצאו כת שנייה פסולה

[44] כשנמצאת כת שניה פסולה - כבר נתקבלה בכשרות עדותן של אלו המעידין על הפסול, ועדיין לא היה נוגע בעדות; ומאחר שנתקבלה בהכשר - נאמנין לפסול את הראשונים. לשון אחר: כבר העידו העדים הראשונים: כת ראשונה שהעידו בעדותן של בעלי דינן – ומהימני, דכיון דשניה פסולה - תו לא מפסלי קמאי, דהוה ליה נוגע בעדות; ולשון ראשון נראה, מדנקט בהאי לישנא 'כבר העידו'

[45] מחזיק בקרקע, ואמר לו חבירו: "מה לך בכאן"? ואמר ליה: "אתה מכרתיה לי, ואכלתיה שני חזקה, ועדיין שטר מכירה בידי"

[46] על כרחו צריך להביא השטר ויברר דבריו, ואם לא מצא שטר – יפסיד: דלא מהניא ליה חזקה, ואף על גב דחזקה במקום שטר קיימא, כדאמרי רבנן: 'עד תלת שנין מזדהר איניש בשטריה, טפי לא מזדהר' – האי, כיון דאמר "ישנו בידי" - צריך לברר

[47] משמע: על כרחו יביא עדי חזקה, ושטר לא מהני

[48] להכי פריך 'בחזקה ולא בשטר?'

[49] והא שטר עיקר ראיה הוא, וכיון דיש לו שטר אין בחזקה אפילו משום בירור דברים, דבמקום שטר לא הוזכרה חזקה, דהיא גופא לא אתיא אלא מכח השטר, דאמר "על ידי השטר החזקתי בו ואבד ממני לאחר שלש שנים"

[50] באיזה מהן שירצה, ואם יש לו עדי חזקה – אינו צריך לברר דבריו על השטר, והיינו דאמר 'רבי מאיר כרבי, ורבנן כרבן שמעון'

[51] אפילו תימא רבנן כרבי סבירא להו:

[52] צריך לברר

[53] אלא משום דחזקה לאו עיקר ראיה הוא

[54] דאי הוה טעין ברישא "החזקתי בה מעצמי, שלא אמר לי אדם דבר מעולם" - אין זו חזקה, וכי אמר "לו אתה מכרתיה לי" - דהיינו בשטר – "ואבדתיו" לאחר שלש שנים הויא חזקה; הלכך: האי, הואיל ואמר ישנו בידי" - צריך לברר

[55] אבל אמר "יש לי שני כתי עדים" והביא אחת

[56] כיון ד

[57] אין צריך לברר דבריו ולחזר אחר כת שניה

[58] וללישנא בתרא הכי קאמר: אפילו תימא תרווייהו אליבא דרבי פליגי, ורבי מאיר אמר לך "אנא דאמר אפילו לרבי", ומשום דהלכה כרבי מחבריו מהדרינן לפלוגתייהו אליביה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]