ביאור:בבלי סנהדרין דף כו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ומיגנזו [1] כולי עלמא.
כי אתי - אמר ליה: ממאן נבעי?
כי ניחא נפשיה, אמר ליה: "שקולו תליסר מעי דציירי לי בסדינאי, והדרו ליה לפלניא, דשקלתינהו מיניה ולא איצטריכו לי.
אמר רבי שמעון: בתחילה היו קוראין אותן אוספי שביעית:
מאי קאמר?
אמר רב יהודה: הכי קאמר: בתחילה היו אומרים אוספי שביעית כשרין [2], סוחרין פסולין; משרבו ממציאי מעות לעניים, ואזלי עניים ואספי להו ומייתו [3] - חזרו לומר 'אחד זה ואחד זה פסולין [4]'.
קשו בה בני רחבה האי 'משרבו האנסים'? 'משרבו התגרין' מיבעי ליה!?
אלא: בתחילה היו אומרים 'אחד זה ואחד זה פסולין'; משרבו האנסין - ומאי נינהו? – ארנונא [5], כדמכריז רבי ינאי: פוקו וזרעו בשביעית [6] משום ארנונא - חזרו לומר: אוספין כשרין, סוחרין פסולין.
רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא[7]; פגע בהו ריש לקיש, איטפיל בהדייהו, אמר: איזיל איחזי היכי עבדי עובדא. חזייה לההוא גברא דקא כריב [8], אמר להן [9]: כהן וחורש [10]!
אמרו לו: יכול לומר "אגיסטון [11] אני בתוכו" [12].
תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי [13]; אמר להן: כהן וזמר!
אמרו ליה: יכול לומר "לעקל [14] בית הבד אני צריך" [15].
אמר להם: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות [16].
הי אמר להו ברישא? אילימא הא קמייתא אמר להו ברישא - הא נמי לימרו 'אגיסטון אני בתוכו'? אלא הא [מקרה הכרם] אמר ליה ברישא, והדר אמר להו הך.
מאי שנא 'כהן'?
משום דחשידי אשביעית, דתניא [תוספתא תרומות פ"ו מ"ד]: 'סאה תרומה שנפלה למאה סאין של שביעית תעלה [17], פחות מיכן [18] - ירקבו'; והוינן בה: אמאי ירקבו? ימכרנו לכהן [19] בדמי תרומה [20] חוץ מדמי אותה סאה [21]!? ואמר רב חייא משמיה דעולא: זאת אומרת נחשדו כהנים אשביעית [22].
אמרו [23]: טרודא הוא דין [24]!
כי מטו להתם [25] - סליקו לאיגרא, שלפוה לדרגא מתותיה; אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: בני אדם החשודין על השביעית [26] כשרין לעבר שנה?! הדר אמר: לא קשיא לי: מידי דהוה אשלשה רועי בקר [27] ורבנן אחושבנייהו סמוך!
והדר אמר: לא דמי: התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא, הכא 'קשר רשעים' הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין [28]!?
אמר רבי יוחנן: דא עקא [29].
כי אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמרו ליה: קרי לן 'רועי בקר' ולא אמר ליה מר ולא מידי?
אמר להו: ואי קרי לכו 'רועי צאן' - מאי אמינא ליה?
[עיין מהרש"א.]
מאי 'קשר רשעים'?
שבנא [30] הוה דריש בתליסר רבוותא; חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא; כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא, שדא בגירא [חץ]: שבנא וסיעתו השלימו [31], חזקיה וסיעתו לא השלימו, שנאמר (תהלים יא ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר [לירות במו אופל לישרי לב] [32];
הוה קא מסתפי חזקיה, אמר: דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא, כיון דרובא מימסרי - אינהו נמי מימסרי!?
בא נביא ואמר לו (ישעיהו ח יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר [ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו] [33]; כלומר: קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין.
הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד [34], בא נביא ואמר לו (ישעיהו כב טז-יז) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר [חוצבי מרום קברו חוקקי בסלע משכן לו] [פסוק יז] הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר [ועוטך עטה];
אמר רב: טלטולא דגברא קשי מדאיתתא.
'ועטך עטה' - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שפרחה בו צרעת: כתיב הכא 'ועטך עטה' וכתיב התם (ויקרא יג מה) [והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע] ועל שפם יעטה [וטמא טמא יקרא].
(ישעיהו כב יח) צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים וגו' [שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך] [35]
תנא: הוא ביקש קלון בית אדניו - לפיכך נהפך כבודו לקלון.
כי הוה [36] נפיק איהו [37] - אתא גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה,
אמרו ליה: "משירייתך היכא [38]??
אמר: "הדרו בי [39]".
אמרו ליה: "אם כן - אחוכי קא מחייכת בן"! נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנין.
אמר רבי אלעזר: שבנא - בעל הנאה היה [40]: כתיב הכא (ישעיהו כב טו) [כה אמר ה' אלקים צבאות] לך בא אל הסוכן הזה [על שבנא אשר על הבית] וכתיב התם (מלכים א א ב) [ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך] ותהי לו סוכנת [ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך] [41].
ואומר [42]: (תהלים יא ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל [43]: רב יהודה ורב עינא: חד אמר: אילו חזקיה וסיעתו נהרסים - צדיק מה פעל, וחד אמר: אילו בית המקדש יהרס [44] - צדיק מה פעל [45], ועולא אמר: אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות - צדיק מה פעל [46].
בשלמא למאן דאמר 'אילו מחשבותיו של אותו רשע', היינו דכתיב 'כי השתות יהרסון'; ולמאן דאמר 'בית המקדש' – נמי, דתנן 'אבן היתה שם [47] מימות נביאים הראשונים, ו'שתייה' היתה נקראת' [48]; אלא למאן דאמר חזקיה וסיעתו - היכא אשכחן צדיקי דאיקרו 'שתות'?
דכתיב (שמואל א ב ח) [מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם] כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל
ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו כח כט) [גם זאת מעם ה' צבאות יצאה] הפליא עצה הגדיל תושיה [49].
אמר רב חנן: למה נקרא שמה 'תושיה'? מפני שהיא מתשת כחו של אדם;
דבר אחר: 'תושיה' - שניתנה בחשאי מפני השטן [50];
דבר אחר: 'תושיה' - דברים [51] של תוהו [52] שהעולם משותת עליהם [53].
אמר עולא: מחשבה [54] מועלת [55] אפילו לדברי תורה, שנאמר (איוב ה יב) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה [56] [57];
אמר רבה: אם עסוקין לשמה - אינה מועלת, שנאמר (משלי יט כא) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום - עצה שיש בה דבר ה' - היא תקום לעולם!
אמר רבי יהודה: אימתי [- בזמן שאין להן אומנות אלא הוא, אבל יש להן אומנות שלא הוא - כשרין]:
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי יהודה.
ואמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כולן צריכין הכרזה בבית דין [58].
רועה - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר בעי הכרזה וחד אמר לא בעי הכרזה [59].
בשלמא למאן דאמר לא בעי הכרזה - היינו דאמר רב יהודה אמר רב: סתם רועה פסול; אלא למאן דאמר בעי הכרזה - מאי 'סתם רועה פסול'?
דבסתמא [60] מכרזינן עליה.
ההיא מתנה דהוו חתימי עלה תרין גזלנין; סבר רב פפא בר שמואל לאכשורה, דהא לא אכרזינן עלייהו. אמר ליה רבא: נהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן [61], בגזלן דאורייתא [62] מי בעינן הכרזה?
סימן דבר ועריות גנב:
אמר רב נחמן: 'אוכלי דבר אחר [63][64] - פסולין לעדות' - הני מילי בפרהסיא, אבל בצינעה – לא; ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה וקא מבזי נפשיה בפרהסיא, אבל לא אפשר ליה - חיותיה הוא.
אמר רב נחמן: 'החשוד על העריות - כשר לעדות' [65].
אמר רב ששת: עני מרי [66]: ארבעין בכתפיה [67] – וכשר [68]?
אמר רבא: ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול.
אמר רבינא, ואיתימא רב פפא: לא אמרן אלא לאפוקה [69] אבל לעיולה [70] - לית לן בה.
פשיטא!?
מהו דתימא הא עדיפא ליה [71], דכתיב (משלי ט יז) מים גנובים ימתקו [72] וגו' [ולחם סתרים ינעם] - קא משמע לן דכמה דקיימא - הכי שכיחא ליה.
ואמר רב נחמן: 'גנב ניסן וגנב תשרי [73] לא שמיה גנב [74]'; הני מילי באריסא [75] ודבר מועט [76] ובדבר שנגמרה מלאכתו [77].
איכריה [78] דרב זביד, חד גנב קבא דשערי – ופסליה, וחד גנב קיבורא דאהיני [79] – ופסליה; הנהו קבוראי [80] דקבור נפשא ביום טוב ראשון של עצרת - שמתינהו רב פפא ופסלינהו לעדות [81], ואכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע.
אמר ליה רב פפא: והא רשעים נינהו!?
סברי מצוה קא עבדי.
והא קא משמתינא להו [82]!?
סברי כפרה קא עבדי לן רבנן [83].
איתמר:
הערות
[עריכה]- ^ מתחבאין
- ^ דמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור
- ^ בשביל המעות והוו להו 'סוחרי שביעית', ורחמנא אמר 'לאכלה' - ולא לסחורה (עבודה זרה סב.); והכי משמע מתניתין: בתחלה לאלו הפסולין עכשיו משום סוחרי שביעית - היו קורין אותן 'אוספי שביעית', וכשרין; משרבו האנסין
- ^ חזרו לקרות את האוספין 'סוחרין', ופסולין
- ^ מס שגובה המלך מן התבואות: כך וכך כורין מן השדה לשנה
- ^ שביעית בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ
- ^ Note:תוספות סנהדרין כו,א ד"ה לעבר השנה ד"ה לעבר השנה לעבר השנה בעסיא. וא"ת היאך היו מעברין בעסיא - הא עסיא חוצה לארץ היא, כדאמרינן פרק 'חזקת הבתים' (בבא בתרא נו. ושם) 'עסיא ואספמיא וכו' - וי"ל ד'לעבר' רצה לומר לחשוב; והכי משמע, מדקאמר 'כהן וחריש' משמע ששביעית היתה, ואין מעברין השנה בשביעית, כדאמרינן (לעיל יב.). ואף על פי כן – מדוע צריכים להגיע לעסיא לעבר את השנה? וכי אין יודעים לחשב בארץ ישראל? אולי: בעסיא היה מצפה כוכבים, או מומחים לאסטרונומיה, והבעיה היתה בחישוב התקופה
- ^ חריש
- ^ ריש לקיש
- ^ זה כהן הוא שחורש בשביעית, דאמרינן לקמן: נחשדו כהנים על השביעית
- ^ שכיר
- ^ וקרקע של נכרי הוא; אי נמי משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש
- ^ זומר כרם
- ^ דדורתא
- ^ וצריכא לבית הבד לקשור את תפוח הזיתים כשעוצרין אותן בקורה
- ^ לעבור על הדת
- ^ דתרומה בטילה באחד ומאה, והשביעית יאכל זר קודם זמן הביעור
- ^ לפחות ממאה, דהויא ליה מדומע ואסורה לזרים
- ^ דהא שרייה ליה תרומה
- ^ כלומר בזול, דתרומה אין דמיה יקרים כחולין, לפי שאינה ראויה אלא לכהנים; כלומר: ימכרנה בעליהם לכהנים במה שיכול
- ^ חוץ מדמי התרומה שהוא חייב לתתם לכהן בחנם; דמותר למכור שביעית על מנת לאכול היא ודמיה [לאכול את השביעית ולקנות בדמיה אוכל אחר ולאכול את האוכל הזה] קודם הביעור
- ^ נחשדו כהנים להשהות שביעית אחר זמן הביעור, דמורו בה היתירא משום דאישתרו תרומה וקדשי קדשים לגבייהו, והשביעית נמי קדושת הארץ היא
- ^ רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון עליה דריש לקיש
- ^ קנתרן הוא זה ומטריח בדבריו
- ^ לעלייה שמעברין בה שנה כדאמרינן בפרק קמא (דף יא.)
- ^ שנעשו סניגורין לרשעים
- ^ בפרק 'כהן גדול' (לעיל יח:)
- ^ והיאך אנן סומכין על מנין זה לעשות כדבריהם? ואפילו אי הן עושין עבור כדין וכדת - אין השנה מתעברת על ידיהן, דבעינן בית דין נימנין, וזה אינו מנין
- ^ שאתה קורא אותן רשעים
- ^ ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה
- ^ לעובדך
- ^ 'ידרכון קשת כוננו חצם' על שם שע"י החץ הוא מבקש להמית את אדוניו בלשון הרע הכתוב שם
- ^ 'לא תאמרון קשר': אל תחשוב בדעתך חזקיהו, שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב
- ^ שהיה מתגאה למרוד במלכות וליקבר במותו בקבורת המלכים
- ^ צנוף יצנפך צנפה כדור: סבב יסבבוך חיילות, כדור כשורה להגלותך אל ארץ רחבת ידים סיפיה דקרא: שמה תמות ושם מרכבות כבודך קלון בית אדונך
- ^ שבנא
- ^ עם סיעתו לצאת מירושלים ולהשלים עם סנחריב
- ^ שכתבת לנו 'שבנא וסיעתו השלימו'
- ^ חזרו ממה שהבטיחוני
- ^ כמשמעו; ויש אומרים: משכב זכור
- ^ 'סוכנת': מחממתו; וחבירו: ובוקע עצים יסכן בם (קהלת י ט)
- ^ בתריה ד'כי הנה הרשעים ידרכון קשת' כתיב
- ^ הקב"ה - מה שכר שהוא משלם; ולקמן מפרש מאי משמע 'שתות' לשון סיעת צדיקים
- ^ על ידי סנחריב בעצתו של שבנא
- ^ איה נפלאותיו של הקב"ה
- ^ והכי משמע קרא: כי השתות יהרסון: מחשבותיו של אותו רשע הכתוב למעלה 'כי הנה הרשעים ידרכון קשת'; ולשון 'שתות' = מחשבות: שהוא משית בקירות לבו - יהרסון: ראויות הן ליהרס, שאם לא כן צדיק מה פעל: מה פעלו של חזקיהו, והיכא שכרו? 'כי השתות' לשון 'ולא שת לבו גם לזאת' (שמות ז כג)
- ^ תחת הארון
- ^ שממנה נשתת עולם, שנאמר (תהלים נ א) 'דיבר ויקרא ארץ' ואומר [פסוק ב] 'מציון מכלל יופי וגו' במסכת יומא (דף נד:) אומר: עולם מציון נברא
- ^ על שם שהעולם משותת על התורה ולומדיה - נקראת 'תושיה'
- ^ שהוא מקטרג ואמר: "תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות ביד משה"
- ^ דיבור וקרייה בעלמא
- ^ וכל דיבור אין בו גשישה ממש, כתוהו הזה
- ^ ואף על פי כן עולם משותת עליהם; ונוטריקון הוא: תי"ו – תוהו; שייה - משותת
- ^ דאגת הלב על מזונותיו של אדם
- ^ מהניא לשכח למודו
- ^ מפר מחשבות ערומים - נותן להם מזונות ומבטל מחשבות מלבם, שלא היו מניחין אותן לעשות תושיה; ל"א: מחשבה שאדם מחשב: "כך וכך אעשה כך וכך תעלה בידי" - מועלת להשבית הדבר: שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה, כגון האומר "עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא"
- ^ מפר מחשבות ערומים שאין מחשבותיו עולה בידו ואפילו לתושיה
- ^ ואינן נפסלין לעדות עד שיכריזו בבית דין להודיע פסולן
- ^ שעבירה שלו מפורסמת לכל
- ^ אף על פי שלא באו עדים שהכניס עדרו לשדה אחר
- ^ הנך דמתניתין
- ^ החוטף ממש, כגון בניהו בן יהוידע, דכתיב (שמואל ב' כג,כא) 'ויגזול את החנית מיד המצרי'; הכי מפרש ב'מרובה' (בבא קמא עט:)
- ^ מקבלי צדקה מן הנכרים, דהוי חילול השם מחמת ממון - הוה ליה כרשע דחמס
- ^ Note: תוספות סנהדרין כו,ב ד"ה אוכלי דבר פסולין להעיד. ליכא לפרושי אוכלי דבר אחר דהיינו אוכלי חזיר: דאי באוכלי חזיר - היכי מפליג בין צינעא לפרהסיא? וכי גרע מאוכל נבלות לתיאבון, דאמרינן (לקמן דף כז.) דפסול לעדות בכל ענין!? אלא נראה כפירוש הקונטרס: דהיינו מקבלי צדקה מן הנכרים.
- ^ דבעינן 'רשע דחמס', כדכתיב (שמות כג א) אל תשת וגו' עד חמס
- ^ ענני אדוני
- ^ חייב מלקות הוא אף על פי שאין שם התראה, דאמר מר (קדושין פא.) 'מלקין על לא טובה השמועה, שנאמר 'אל בני כי לא טובה השמועה' (שמואל א ב כד )
- ^ בתמיה
- ^ לומר "מת בעלה" או "גירשה", דניחא ליה לשוויה פנויה דתיהוי שכיחא ליה
- ^ לומר "פלוני קידשה"
- ^ דתיהוי אסורה עליה ולא תיהוי שכיחא ליה
- ^ ושקורי משקר
- ^ ניסן זמן קציר תשרי זמן בציר ואסיף
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ דטרח בה
- ^ ומורה היתירא ליטול דבר מועט יותר על חלקו מפני טרחו
- ^ דמשויה נפשיה כפועל ומורי בה היתירא וסבר לא קפיד
- ^ איכר לאו היינו אריס ואינו חולק בפירות
- ^ כמין אשכול: יש תמרים הרבה בענף אחד
- ^ קוברי מתים
- ^ דמשום שכר ממון עוברים על דת, והוו להו כרשע דחמס
- ^ על הראשונה וחוזרין ועוברין ושונין בעבירה
- ^ סברי: האי דשמתינן - משום כפרה הוא, על שעברנו, ולא משום דנהדר בן, אלא מותר לחלל יום טוב בשביל המצוה, ונשב בנידוי משום כפרה