ביאור:בבלי סנהדרין דף כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומיגנזו [1] כולי עלמא.

כי אתי - אמר ליה: ממאן נבעי?

כי ניחא נפשיה, אמר ליה: "שקולו תליסר מעי דציירי לי בסדינאי, והדרו ליה לפלניא, דשקלתינהו מיניה ולא איצטריכו לי.

אמר רבי שמעון: בתחילה היו קוראין אותן אוספי שביעית:

מאי קאמר?

אמר רב יהודה: הכי קאמר: בתחילה היו אומרים אוספי שביעית כשרין [2], סוחרין פסולין; משרבו ממציאי מעות לעניים, ואזלי עניים ואספי להו ומייתו [3] - חזרו לומר 'אחד זה ואחד זה פסולין [4]'.

קשו בה בני רחבה האי 'משרבו האנסים'? 'משרבו התגרין' מיבעי ליה!?

אלא: בתחילה היו אומרים 'אחד זה ואחד זה פסולין'; משרבו האנסין - ומאי נינהו? – ארנונא [5], כדמכריז רבי ינאי: פוקו וזרעו בשביעית [6] משום ארנונא - חזרו לומר: אוספין כשרין, סוחרין פסולין.

רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא[7]; פגע בהו ריש לקיש, איטפיל בהדייהו, אמר: איזיל איחזי היכי עבדי עובדא. חזייה לההוא גברא דקא כריב [8], אמר להן [9]: כהן וחורש [10]!

אמרו לו: יכול לומר "אגיסטון [11] אני בתוכו" [12].

תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי [13]; אמר להן: כהן וזמר!

אמרו ליה: יכול לומר "לעקל [14] בית הבד אני צריך" [15].

אמר להם: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות [16].

הי אמר להו ברישא? אילימא הא קמייתא אמר להו ברישא - הא נמי לימרו 'אגיסטון אני בתוכו'? אלא הא [מקרה הכרם] אמר ליה ברישא, והדר אמר להו הך.

מאי שנא 'כהן'?

משום דחשידי אשביעית, דתניא [תוספתא תרומות פ"ו מ"ד]: 'סאה תרומה שנפלה למאה סאין של שביעית תעלה [17], פחות מיכן [18] - ירקבו'; והוינן בה: אמאי ירקבו? ימכרנו לכהן [19] בדמי תרומה [20] חוץ מדמי אותה סאה [21]!? ואמר רב חייא משמיה דעולא: זאת אומרת נחשדו כהנים אשביעית [22].

אמרו [23]: טרודא הוא דין [24]!

כי מטו להתם [25] - סליקו לאיגרא, שלפוה לדרגא מתותיה; אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: בני אדם החשודין על השביעית [26] כשרין לעבר שנה?! הדר אמר: לא קשיא לי: מידי דהוה אשלשה רועי בקר [27] ורבנן אחושבנייהו סמוך!

והדר אמר: לא דמי: התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא, הכא 'קשר רשעים' הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין [28]!?

אמר רבי יוחנן: דא עקא [29].

כי אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמרו ליה: קרי לן 'רועי בקר' ולא אמר ליה מר ולא מידי?

אמר להו: ואי קרי לכו 'רועי צאן' - מאי אמינא ליה?

[עיין מהרש"א.]

מאי 'קשר רשעים'?

שבנא [30] הוה דריש בתליסר רבוותא; חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא; כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא, שדא בגירא [חץ]: שבנא וסיעתו השלימו [31], חזקיה וסיעתו לא השלימו, שנאמר (תהלים יא ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר [לירות במו אופל לישרי לב] [32];

הוה קא מסתפי חזקיה, אמר: דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא, כיון דרובא מימסרי - אינהו נמי מימסרי!?

בא נביא ואמר לו (ישעיהו ח יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר [ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו] [33]; כלומר: קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין.

הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד [34], בא נביא ואמר לו (ישעיהו כב טז-יז) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר [חוצבי מרום קברו חוקקי בסלע משכן לו] [פסוק יז] הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר [ועוטך עטה];

אמר רב: טלטולא דגברא קשי מדאיתתא.

'ועטך עטה' - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שפרחה בו צרעת: כתיב הכא 'ועטך עטה' וכתיב התם (ויקרא יג מה) [והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע] ועל שפם יעטה [וטמא טמא יקרא].

(ישעיהו כב יח) צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים וגו' [שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך] [35]

תנא: הוא ביקש קלון בית אדניו - לפיכך נהפך כבודו לקלון.

כי הוה [36] נפיק איהו [37] - אתא גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה,


עמוד ב

אמרו ליה: "משירייתך היכא [38]??

אמר: "הדרו בי [39]".

אמרו ליה: "אם כן - אחוכי קא מחייכת בן"! נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנין.

אמר רבי אלעזר: שבנא - בעל הנאה היה [40]: כתיב הכא (ישעיהו כב טו) [כה אמר ה' אלקים צבאות] לך בא אל הסוכן הזה [על שבנא אשר על הבית] וכתיב התם (מלכים א א ב) [ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך] ותהי לו סוכנת [ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך] [41].

ואומר [42]: (תהלים יא ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל [43]: רב יהודה ורב עינא: חד אמר: אילו חזקיה וסיעתו נהרסים - צדיק מה פעל, וחד אמר: אילו בית המקדש יהרס [44] - צדיק מה פעל [45], ועולא אמר: אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות - צדיק מה פעל [46].

בשלמא למאן דאמר 'אילו מחשבותיו של אותו רשע', היינו דכתיב 'כי השתות יהרסון'; ולמאן דאמר 'בית המקדש' – נמי, דתנן 'אבן היתה שם [47] מימות נביאים הראשונים, ו'שתייה' היתה נקראת' [48]; אלא למאן דאמר חזקיה וסיעתו - היכא אשכחן צדיקי דאיקרו 'שתות'?

דכתיב (שמואל א ב ח) [מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם] כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל

ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו כח כט) [גם זאת מעם ה' צבאות יצאה] הפליא עצה הגדיל תושיה [49].

אמר רב חנן: למה נקרא שמה 'תושיה'? מפני שהיא מתשת כחו של אדם;

דבר אחר: 'תושיה' - שניתנה בחשאי מפני השטן [50];

דבר אחר: 'תושיה' - דברים [51] של תוהו [52] שהעולם משותת עליהם [53].

אמר עולא: מחשבה [54] מועלת [55] אפילו לדברי תורה, שנאמר (איוב ה יב) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה [56] [57];

אמר רבה: אם עסוקין לשמה - אינה מועלת, שנאמר (משלי יט כא) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום - עצה שיש בה דבר ה' - היא תקום לעולם!

אמר רבי יהודה: אימתי [- בזמן שאין להן אומנות אלא הוא, אבל יש להן אומנות שלא הוא - כשרין]:

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: הלכה כרבי יהודה.

ואמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כולן צריכין הכרזה בבית דין [58].

רועה - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר בעי הכרזה וחד אמר לא בעי הכרזה [59].

בשלמא למאן דאמר לא בעי הכרזה - היינו דאמר רב יהודה אמר רב: סתם רועה פסול; אלא למאן דאמר בעי הכרזה - מאי 'סתם רועה פסול'?

דבסתמא [60] מכרזינן עליה.

ההיא מתנה דהוו חתימי עלה תרין גזלנין; סבר רב פפא בר שמואל לאכשורה, דהא לא אכרזינן עלייהו. אמר ליה רבא: נהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן [61], בגזלן דאורייתא [62] מי בעינן הכרזה?

סימן דבר ועריות גנב:

אמר רב נחמן: 'אוכלי דבר אחר [63][64] - פסולין לעדות' - הני מילי בפרהסיא, אבל בצינעה – לא; ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה וקא מבזי נפשיה בפרהסיא, אבל לא אפשר ליה - חיותיה הוא.

אמר רב נחמן: 'החשוד על העריות - כשר לעדות' [65].

אמר רב ששת: עני מרי [66]: ארבעין בכתפיה [67] – וכשר [68]?

אמר רבא: ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול.

אמר רבינא, ואיתימא רב פפא: לא אמרן אלא לאפוקה [69] אבל לעיולה [70] - לית לן בה.

פשיטא!?

מהו דתימא הא עדיפא ליה [71], דכתיב (משלי ט יז) מים גנובים ימתקו [72] וגו' [ולחם סתרים ינעם] - קא משמע לן דכמה דקיימא - הכי שכיחא ליה.

ואמר רב נחמן: 'גנב ניסן וגנב תשרי [73] לא שמיה גנב [74]'; הני מילי באריסא [75] ודבר מועט [76] ובדבר שנגמרה מלאכתו [77].

איכריה [78] דרב זביד, חד גנב קבא דשערי – ופסליה, וחד גנב קיבורא דאהיני [79] – ופסליה; הנהו קבוראי [80] דקבור נפשא ביום טוב ראשון של עצרת - שמתינהו רב פפא ופסלינהו לעדות [81], ואכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע.

אמר ליה רב פפא: והא רשעים נינהו!?

סברי מצוה קא עבדי.

והא קא משמתינא להו [82]!?

סברי כפרה קא עבדי לן רבנן [83].

איתמר:

הערות[עריכה]

  1. ^ מתחבאין
  2. ^ דמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור
  3. ^ בשביל המעות והוו להו 'סוחרי שביעית', ורחמנא אמר 'לאכלה' - ולא לסחורה (עבודה זרה סב.); והכי משמע מתניתין: בתחלה לאלו הפסולין עכשיו משום סוחרי שביעית - היו קורין אותן 'אוספי שביעית', וכשרין; משרבו האנסין
  4. ^ חזרו לקרות את האוספין 'סוחרין', ופסולין
  5. ^ מס שגובה המלך מן התבואות: כך וכך כורין מן השדה לשנה
  6. ^ שביעית בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ
  7. ^ Note:תוספות סנהדרין כו,א ד"ה לעבר השנה ד"ה לעבר השנה לעבר השנה בעסיא. וא"ת היאך היו מעברין בעסיא - הא עסיא חוצה לארץ היא, כדאמרינן פרק 'חזקת הבתים' (בבא בתרא נו. ושם) 'עסיא ואספמיא וכו' - וי"ל ד'לעבר' רצה לומר לחשוב; והכי משמע, מדקאמר 'כהן וחריש' משמע ששביעית היתה, ואין מעברין השנה בשביעית, כדאמרינן (לעיל יב.). ואף על פי כן – מדוע צריכים להגיע לעסיא לעבר את השנה? וכי אין יודעים לחשב בארץ ישראל? אולי: בעסיא היה מצפה כוכבים, או מומחים לאסטרונומיה, והבעיה היתה בחישוב התקופה
  8. ^ חריש
  9. ^ ריש לקיש
  10. ^ זה כהן הוא שחורש בשביעית, דאמרינן לקמן: נחשדו כהנים על השביעית
  11. ^ שכיר
  12. ^ וקרקע של נכרי הוא; אי נמי משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש
  13. ^ זומר כרם
  14. ^ דדורתא
  15. ^ וצריכא לבית הבד לקשור את תפוח הזיתים כשעוצרין אותן בקורה
  16. ^ לעבור על הדת
  17. ^ דתרומה בטילה באחד ומאה, והשביעית יאכל זר קודם זמן הביעור
  18. ^ לפחות ממאה, דהויא ליה מדומע ואסורה לזרים
  19. ^ דהא שרייה ליה תרומה
  20. ^ כלומר בזול, דתרומה אין דמיה יקרים כחולין, לפי שאינה ראויה אלא לכהנים; כלומר: ימכרנה בעליהם לכהנים במה שיכול
  21. ^ חוץ מדמי התרומה שהוא חייב לתתם לכהן בחנם; דמותר למכור שביעית על מנת לאכול היא ודמיה [לאכול את השביעית ולקנות בדמיה אוכל אחר ולאכול את האוכל הזה] קודם הביעור
  22. ^ נחשדו כהנים להשהות שביעית אחר זמן הביעור, דמורו בה היתירא משום דאישתרו תרומה וקדשי קדשים לגבייהו, והשביעית נמי קדושת הארץ היא
  23. ^ רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון עליה דריש לקיש
  24. ^ קנתרן הוא זה ומטריח בדבריו
  25. ^ לעלייה שמעברין בה שנה כדאמרינן בפרק קמא (דף יא.)
  26. ^ שנעשו סניגורין לרשעים
  27. ^ בפרק 'כהן גדול' (לעיל יח:)
  28. ^ והיאך אנן סומכין על מנין זה לעשות כדבריהם? ואפילו אי הן עושין עבור כדין וכדת - אין השנה מתעברת על ידיהן, דבעינן בית דין נימנין, וזה אינו מנין
  29. ^ שאתה קורא אותן רשעים
  30. ^ ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה
  31. ^ לעובדך
  32. ^ 'ידרכון קשת כוננו חצם' על שם שע"י החץ הוא מבקש להמית את אדוניו בלשון הרע הכתוב שם
  33. ^ 'לא תאמרון קשר': אל תחשוב בדעתך חזקיהו, שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב
  34. ^ שהיה מתגאה למרוד במלכות וליקבר במותו בקבורת המלכים
  35. ^ צנוף יצנפך צנפה כדור: סבב יסבבוך חיילות, כדור כשורה להגלותך אל ארץ רחבת ידים סיפיה דקרא: שמה תמות ושם מרכבות כבודך קלון בית אדונך
  36. ^ שבנא
  37. ^ עם סיעתו לצאת מירושלים ולהשלים עם סנחריב
  38. ^ שכתבת לנו 'שבנא וסיעתו השלימו'
  39. ^ חזרו ממה שהבטיחוני
  40. ^ כמשמעו; ויש אומרים: משכב זכור
  41. ^ 'סוכנת': מחממתו; וחבירו: ובוקע עצים יסכן בם (קהלת י ט)
  42. ^ בתריה ד'כי הנה הרשעים ידרכון קשת' כתיב
  43. ^ הקב"ה - מה שכר שהוא משלם; ולקמן מפרש מאי משמע 'שתות' לשון סיעת צדיקים
  44. ^ על ידי סנחריב בעצתו של שבנא
  45. ^ איה נפלאותיו של הקב"ה
  46. ^ והכי משמע קרא: כי השתות יהרסון: מחשבותיו של אותו רשע הכתוב למעלה 'כי הנה הרשעים ידרכון קשת'; ולשון 'שתות' = מחשבות: שהוא משית בקירות לבו - יהרסון: ראויות הן ליהרס, שאם לא כן צדיק מה פעל: מה פעלו של חזקיהו, והיכא שכרו? 'כי השתות' לשון 'ולא שת לבו גם לזאת' (שמות ז כג)
  47. ^ תחת הארון
  48. ^ שממנה נשתת עולם, שנאמר (תהלים נ א) 'דיבר ויקרא ארץ' ואומר [פסוק ב] 'מציון מכלל יופי וגו' במסכת יומא (דף נד:) אומר: עולם מציון נברא
  49. ^ על שם שהעולם משותת על התורה ולומדיה - נקראת 'תושיה'
  50. ^ שהוא מקטרג ואמר: "תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות ביד משה"
  51. ^ דיבור וקרייה בעלמא
  52. ^ וכל דיבור אין בו גשישה ממש, כתוהו הזה
  53. ^ ואף על פי כן עולם משותת עליהם; ונוטריקון הוא: תי"ו – תוהו; שייה - משותת
  54. ^ דאגת הלב על מזונותיו של אדם
  55. ^ מהניא לשכח למודו
  56. ^ מפר מחשבות ערומים - נותן להם מזונות ומבטל מחשבות מלבם, שלא היו מניחין אותן לעשות תושיה; ל"א: מחשבה שאדם מחשב: "כך וכך אעשה כך וכך תעלה בידי" - מועלת להשבית הדבר: שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה, כגון האומר "עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא"
  57. ^ מפר מחשבות ערומים שאין מחשבותיו עולה בידו ואפילו לתושיה
  58. ^ ואינן נפסלין לעדות עד שיכריזו בבית דין להודיע פסולן
  59. ^ שעבירה שלו מפורסמת לכל
  60. ^ אף על פי שלא באו עדים שהכניס עדרו לשדה אחר
  61. ^ הנך דמתניתין
  62. ^ החוטף ממש, כגון בניהו בן יהוידע, דכתיב (שמואל ב' כג,כא) 'ויגזול את החנית מיד המצרי'; הכי מפרש ב'מרובה' (בבא קמא עט:)
  63. ^ מקבלי צדקה מן הנכרים, דהוי חילול השם מחמת ממון - הוה ליה כרשע דחמס
  64. ^ Note: תוספות סנהדרין כו,ב ד"ה אוכלי דבר פסולין להעיד. ליכא לפרושי אוכלי דבר אחר דהיינו אוכלי חזיר: דאי באוכלי חזיר - היכי מפליג בין צינעא לפרהסיא? וכי גרע מאוכל נבלות לתיאבון, דאמרינן (לקמן דף כז.) דפסול לעדות בכל ענין!? אלא נראה כפירוש הקונטרס: דהיינו מקבלי צדקה מן הנכרים.
  65. ^ דבעינן 'רשע דחמס', כדכתיב (שמות כג א) אל תשת וגו' עד חמס
  66. ^ ענני אדוני
  67. ^ חייב מלקות הוא אף על פי שאין שם התראה, דאמר מר (קדושין פא.) 'מלקין על לא טובה השמועה, שנאמר 'אל בני כי לא טובה השמועה' (שמואל א ב כד )
  68. ^ בתמיה
  69. ^ לומר "מת בעלה" או "גירשה", דניחא ליה לשוויה פנויה דתיהוי שכיחא ליה
  70. ^ לומר "פלוני קידשה"
  71. ^ דתיהוי אסורה עליה ולא תיהוי שכיחא ליה
  72. ^ ושקורי משקר
  73. ^ ניסן זמן קציר תשרי זמן בציר ואסיף
  74. ^ כדמפרש ואזיל
  75. ^ דטרח בה
  76. ^ ומורה היתירא ליטול דבר מועט יותר על חלקו מפני טרחו
  77. ^ דמשויה נפשיה כפועל ומורי בה היתירא וסבר לא קפיד
  78. ^ איכר לאו היינו אריס ואינו חולק בפירות
  79. ^ כמין אשכול: יש תמרים הרבה בענף אחד
  80. ^ קוברי מתים
  81. ^ דמשום שכר ממון עוברים על דת, והוו להו כרשע דחמס
  82. ^ על הראשונה וחוזרין ועוברין ושונין בעבירה
  83. ^ סברי: האי דשמתינן - משום כפרה הוא, על שעברנו, ולא משום דנהדר בן, אלא מותר לחלל יום טוב בשביל המצוה, ונשב בנידוי משום כפרה