ביאור:בבלי סנהדרין דף פב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא פגעו בו קנאין מהו [1]?
אינשייה רב לגמריה [2].
אקריוהו לרב כהנא בחלמיה: (מלאכי ב יא) בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר; אתא, אמר ליה: הכי אקריון!
אדכריה רב לגמריה:
'בגדה יהודה' - זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר (ירמיהו ג כ) [אכן בגדה אשה מֵרֵעָהּ] כן בגדתם בי בית ישראל נאום ה'
'ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים' - זה משכב זכור, וכן הוא אומר [3] (ויקרא יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא
'כי חלל יהודה קדש ה’’ - זו זונה [4], וכן הוא אומר (דברים כג יח) לא תהיה קדשה מבנות ישראל [ולא יהיה קדש מבני ישראל] [5]
'ובעל בת אל נכר' - זה הבא על הכותית, וכתיב בתריה (מלאכי ב יב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות; אם תלמיד חכם הוא - לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, אם כהן הוא - לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות.
א"ר חייא בר אבויה: כל הבא על הכותית - כאילו מתחתן בעבודת כוכבים, דכתיב 'ובעל בת אל נכר': וכי בת יש לו לאל נכר? אלא זה הבא על הכותית.
[6] ואמר רבי חייא בר אבויה: כתוב על גלגלתו של יהויקים: 'זאת ועוד אחרת' [7].
זקינו דרבי פרידא [8] אשכח ההוא גולגלתא דהות שדיא בשערי ירושלים, והוה כתוב עילויה 'זאת ועוד אחרת'; קברה, והדר נבוג [9]! קברה, והדר נבוג! אמר: האי - גולגלתא של יהויקים, דכתיב ביה (ירמיהו כב יט) קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים [10]; אמר: מלכא הוא, ולאו אורח ארעא לבזויי; שקלה, כרכה בשיראי ואותביה בסיפטא [11]; אתאי דביתהו [אשתו של זקינו של רבי פרידא], חזיתה [ראתה את הגלגולת בארגז], נפקת, אמרה להו לשיבבתהא [12]; אמרי לה: האי [גולגולת זו] - דאיתתא קמייתא היא [של אשתו הראשונה של בעלך], דלא קא מנשי לה [13]; שגרתא לתנורא [14] וקלתה [ושרפה את הגלגולת]; כי אתא – אמר: היינו דכתיב עילויה 'זאת ועוד אחרת'.
כי אתא רב דימי, אמר: בית דינו של חשמונאי גזרו: הבא על הכותית - חייב עליה [15] משום נשג"א: נדה [16], שפחה [17], גויה [18], אשת איש [19].
כי אתא רבין, אמר: משום נשג"ז: נדה, שפחה, גויה, זונה, אבל משום אישות - לית להו [20];
ואידך?
נשייהו ודאי לא מיפקרי.
אמר רב חסדא: [21] הבא לימלך [22] - אין מורין לו [23]. איתמר נמי: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הבא לימלך אין מורין לו; ולא עוד, אלא שאם פירש זמרי [24] והרגו פנחס [25] - נהרג עליו [26]; נהפך זמרי והרגו לפנחס - אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא.
(במדבר כה ה) ויאמר משה אל שופטי ישראל וגו' [הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור]; הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו: הן דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק? מה עשה? - עמד וקיבץ כ"ד אלף מישראל והלך אצל כזבי, אמר לה: השמיעי לי! אמרה לו: בת מלך אני, וכן צוה לי אבי: לא תשמעי אלא לגדול שבהם! אמר לה: אף הוא [27] נשיא שבט [28] הוא, ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו, שהוא [29] שני לבטן והוא [30] שלישי לבטן.
תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה, אמר לו: בן עמרם! זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה - בת יתרו מי התירה לך? [31]
נתעלמה ממנו הלכה [32].
[## אמנם לפי המשך הסיפור כאן עדיין לא עשה מעשה – היה משה צריך להזהיר אותו ולומר לו שקנאין פוגעין בו.]
געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב (במדבר כה ו) [והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל] והמה בוכים פתח אהל מועד.
וכתיב (במדבר כה ז) וירא פנחס בן אלעזר [בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו] - מה ראה?
אמר רב: ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו: אחי אבי אבא [33]! לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני: 'הבועל את הכותית - קנאין פוגעין בו'!?
אמר לו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא [34].
ושמואל אמר [35]: ראה [36] ש'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה’’ (משלי כא ל): כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב [37].
רבי יצחק אמר ר"א: ראה שבא מלאך והשחית בעם (במדבר כה ז) [וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן] ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו [38] - מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש. שלף שננה [39] והניחה באונקלו [40] והיה
נשען והולך על מקלו [41], וכיון שהגיע אצל שבטו של שמעון – אמר: היכן מצינו ששבטו של לוי גדול משל שמעון [42]? [43] אמרו: הניחו לו [44], אף הוא לעשות צרכיו [45] נכנס [46], התירו פרושין את הדבר [47] [48].
אמר רבי יוחנן: ששה נסים נעשו לו לפנחס: אחד שהיה לו לזמרי לפרוש [49] ולא פירש, ואחד שהיה לו לדבר [50] ולא דבר, ואחד שכוון בזכרותו של איש ובנקבותה של אשה [51], ואחד שלא נשמטו מן הרומח [52], ואחד שבא מלאך והגביה את המשקוף [53], ואחד שבא מלאך והשחית בעם [54]; בא וחבטן לפני המקום; אמר לפניו: ריבונו של עולם! על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל - שנאמר (במדבר כה ט) ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף?
והיינו דכתיב (תהלים קו ל) ויעמד פינחס ויפלל [ותעצר המגפה].
אמר רבי אלעזר: 'ויתפלל' לא נאמר, אלא 'ויפלל': מלמד כביכול שעשה פלילות [55] עם קונו; בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להן: הניחו לו: קנאי בן קנאי הוא [56], משיב חימה בן משיב חימה [57] הוא.
התחילו שבטים מבזין אותו: "ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו [58] עגלים לעבודת כוכבים והרג נשיא שבט מישראל"!?
בא הכתוב ויחסו (במדבר כה יא): פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן [השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי]; אמר לו הקב"ה למשה: הקדם לו שלום, שנאמר (במדבר כה יב) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום; וראויה כפרה זו [59] שתהא מכפרת והולכת לעולם [60].
אמר רב נחמן אמר רב: מאי דכתיב (משלי ל לא) זרזיר מתנים או תיש ומלך אַלקום עמו? ארבע מאות ועשרים וארבע [61] בעילות בעל אותו רשע אותו היום, והמתין [62] לו פנחס עד שתשש כחו [63], והוא [64] אינו יודע שמלך אלקום [65] עמו [66].
במתניתא תנא: ששים [67], עד שנעשה [68] כביצה המוזרת [69], והיא היתה [70] כערוגה מליאה מים;
אמר רב כהנא: ומושבה [71] - בית סאה;
תני רב יוסף: קבר שלה [72] – אמה;
אמר רב ששת: לא 'כזבי' שמה אלא 'שוילנאי בת צור' שמה, ולמה נקרא שמה 'כזבי'? - שכזבה באביה [73]; דבר אחר: 'כזבי' - שאמרה לאביה "כוס [74] בי עַם זה [75]", והיינו דאמרי אינשי [76]: בין קני לאורבני [77] שוילנאי מאי בעיא בהדי? [78] קלִפֵּי דקני [79] - שוילנאי מאי בעיא? [80]! גפתה לאמה [81].
אמר רבי יוחנן: חמשה שמות יש לו: זמרי, ובן סלוא, ושאול, ובן הכנענית, ושלומיאל בן צורי שדי: זמרי - על שנעשה כביצה המוזרת; בן סלוא - על שהסליא עונות של משפחתו [82]; שאול - על שהשאיל עצמו לדבר עבירה; בן הכנענית - על שעשה מעשה כנען [83]; ומה שמו? - שלומיאל בן צורי שדי שמו.
כהן ששימש בטומאה [כהן ששימש בטומאה - אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגיזרין]:
בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת: כהן ששימש בטומאה חייב מיתה בידי שמים או אין חייב מיתה בידי שמים?
אמר ליה: תניתוה: 'כהן ששימש בטומאה - אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגיזרין' ואי סלקא דעתא מחייב בידי שמים - לישבקיה דליקטול בידי שמים!?
אלא מאי - אינו חייב? מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן ניקום וניקטול ליה?
ולא? והתנן: 'מי שלקה ושנה - בית דין מכניסין אותו לכיפה': רחמנא פטריה ואנן קטלינן ליה!
האמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש: במלקות של כריתות עסקינן [אבל עובר על לאו שאין בבו כרת – לא מכניסים לכיפה, ואין ממיתים], דגברא בר קטלא הוא.
והא גונב הקסוה?
האמר רב יהודה: בכלי שרת עסקינן, ורמיזא: (במדבר ד כ) [ו]לא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו.
והא המקלל את הקוסם?
הא - תני רב יוסף: "יכה קוסם את קוסמו", דמיחזי כמברך את השם.
והא בועל את הכותית?
הא אקריוה לרב כהנא בחלמיה [84], ואדכריה רב לגמריה.
איתיביה [לרב ששת שאמר שממתיתם אף על פי שאין הלאו חמור כגון שיש בו כרת או מתיה בידי שמים]: [זבחים פ"יד מ"ג] 'היוצק [85], והבולל [86] , והפותת [87], המולח, המניף, המגיש [88] , והמסדר את השולחן [89] , המטיב את הנרות, והקומץ, והמקבל דמים: [90] בחוץ – פטור [91], ואין חייבין עליהן
הערות[עריכה]
- ^ מה עונש בדבר
- ^ שכח מה שגמר מרבו בדבר זה, ולא ידע להשיבו
- ^ סיפיה דקרא 'תועבה היא'
- ^ מופקרת, ואפילו ישראלית
- ^ 'קדש' = מפקיר קדושתו והולך לרדוף זונות; 'קדשה' = מחללת קדושתה; וכן 'קדש' = מחלל קדושתו
- ^ משום ר' חייא בר אבויה נקט לה:
- ^ [זאת] נקמה נעשית בה כבר, 'ועוד אחרת' - תעשה בה
- ^ הוא רבי חייא בר אבויה, והכי אמרינן ב'חלק'
- ^ בצבצה ויצאה מקבורתה
- ^ 'קבורת חמור' = מושלך ברחובות
- ^ ארגז
- ^ לשכנותיה
- ^ אינה נשכחת מלבו
- ^ הסיקה את התנור
- ^ כלומר: נענש בה משום כל אלו
- ^ אף על פי שדם כותית כדם בהמה, מכל מקום מיאוס וחילול לקדושת השם הוא
- ^ שהיא כשפחה אצלו; שכנסת ישראל - גבירה נקראת
- ^ 'לא תתחתן בם כי יסיר וגו' - כל המסירות את הלב במשמע; ומיהו לאו ד'לא תתחתן' ליכא דאורייתא: דדרך חתנות משמע, ובית דינו של חשמונאי גזרו דלפרוש מינה משום כל הני
- ^ ולאו ממש, דקדושין לית להו; ומיהו לאשת איש דמיא, וחייב לפרוש הימנה שלא יהא רגיל באשת איש
- ^ שסתם כותית מופקרת, ואינה מיוחדת לבעלה, ולא דמיא לא"א
- ^ קנאי
- ^ בבית דין בשעת מעשה, אם יפגע בו
- ^ שלא נאמרה אלא למקנא מעצמו, ואינו נמלך
- ^ מן האשה
- ^ אחר כן
- ^ שלא נאמרה הלכה דא אלא בשעת מעשה
- ^ זמרי - הוא שלומיאל
- ^ שמעון, כדלקמן
- ^ שמעון
- ^ לוי
- ^ משה - קודם מתן תורה נשא, וכשנתנה תורה - כולן בני נח היו, ונכנסו לכלל מצות, והיא עמהם, וגרים רבים של ערב רב.
- ^ שנאמר לו בסיני: הבועל כותית וכו'
- ^ היינו משה, שהיה אחי אבי אביו אהרן
- ^ שליח
- ^ מאי 'וירא'
- ^ כלומר: נזכר פסוק
- ^ לפיכך הורה פנחס הלכה בפני רבו ולא המתין ליטול רשות ממשה: שלא יראו הרואים וילמדו להתיר את כותית
- ^ 'ויקם ... ויקח' - מכלל דעד השתא לאו בידו הוה; 'העדה' = סנהדרין, שהיו יושבים ודנין, כדכתיב 'קח את כל ראשי' ואמרינן בפרק ד' (לעיל לה.): חלק להם בתי דינין לדונם דיני נפשות על עון פעור'
- ^ שלף הברזל שבראש העץ של רומח
- ^ מלבוש
- ^ על העץ לבדו, בלי הברזל, שלא יהיו מכירים בו בני שבטו שלהרוג הוא בא
- ^ כלומר: אתם מפקירים עצמכם אחר בנות מואב - אני למה לא אעשה כמותכם? וכי שבט שלי גדול משלכם, שאהיה פרוש וטהור יותר מכולכם
- ^ כיון ששמעו כן
- ^ ליכנס לקובה
- ^ תשמיש
- ^ שאף הוא רוצה כמותינו
- ^ ודאי מותר לעשות כן, שהרי פנחס עשה כמותינו
- ^ כך אמרו העומדים שם כשראו שנכנס
- ^ מן האשה ושוב אין ניתן להורגו
- ^ לזעוק לאנשי שבטו לסייעו
- ^ וראו אותם דבוקים זה בזה, וידעו שניתן רשות לקנאי לפגוע בו, ולא יאמרו "שנאה היתה בלבו עליו"
- ^ לפרוש זה מזה עד שראו שהרגם בדין
- ^ והוציאן נדבקים, ולא הוצרך להשפיל הרומח וישמטו
- ^ והוטרדו בני שבטו ולא הרגו לפנחס
- ^ ריב
- ^ משבט לוי, שקינא במעשה דינה, דכתיב (בראשית לד לא) 'הכזונה יעשה את אחותנו'
- ^ אהרן, במעשה דקרח, דכתיב 'כי יצא הקצף' (במדבר יז יא) וכתיב 'ויתן את הקטורת' [שם, פסוק יב]
- ^ יתרו דאלעזר אבי פנחס לקח מבנות יתרו, דכתיב 'ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה' (שמות ו כה), ומפרש באגדה: 'פוטיאל - זה יתרו, שפיטם עגלים לעבודת כוכבים'; ואמרו בסוטה: 'פוטיאל זה בנו של יוסף, שפטפט ביצרו'! ומשנינן: אי אבוה דאמיה מיתרו - אמיה דאימיה מיוסף; אי אבוה דאימיה מיוסף - אימיה דאימיה מיתרו; דיקא נמי דכתיב 'פוטיאל' ולא 'פוטאל'
- ^ שעשה פנחס
- ^ דכתיב (במדבר כה יג) 'ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר'
- ^ 'זרזיר' בגימטריא הכי הוו
- ^ 'מתנים' - לשון המתנה
- ^ 'או תיש' - עד שתשש כחו
- ^ ופנחס
- ^ שכל הקומות שלו
- ^ שהקדוש ב"ה ששמו 'מלך אלקום' עמו: שלא היה צריך להמתין שיתשש כחו; ונראה בעיני שהתיבה הזאת - לשון ערבי שכל פתיחת תיבותיהן 'אַל'
- ^ ואין לדבר רמז במקרא
- ^ ביצים של
- ^ כביצים מוזרות: שהוקלש ונתבלבל שכבת זרע שבתוכו מרוב בעילות
- ^ נתמלאה שכבת זרע
- ^ מקום מושבה שהיתה רחבה ביותר
- ^ פתיחת רחמה
- ^ שצוה אליה "אל תשמעי אלא לגדול שבהם"
- ^ שחוט
- ^ אותם על ידי
- ^ על שם 'כזבי' אומרים דבר זה
- ^ מקום יחוד; 'אורבני' = ערבה דקה הגדלה בין האגמים; אשטוינ"א בלע"ז
- ^ - ודאי משום זנות הלכה לשם;
- ^ קליפות הקנים
- ^ ודאי משום זנות הלכה שם
- ^ הנאיפה אמה, כלומר: הוציאה שם גפייתה על אמה: שכיון שזינתה - קורין אותה זונה בת זונה
- ^ הסליא = גרם שיזכרו ויספרו, לשון 'לא תסולה' (איוב כח טז) 'המסולאים בפז' (איכה ד ב): שהיו מעריכין עצמן בפז; ואת זה ואת משפחתו סלו בניאופים; לישנא אחרינא: גרם לחפש ולדקדק אחר עונם, לשון 'מסלסל בשערו' (נזיר דף ג.)
- ^ זמה, כדאמרינן ב'ערבי פסחים' (דף קיג:) 'חמשה דברים צוה כנען את בניו, ואהבו את הזמה'
- ^ 'יכרת וגו' - אלמא בר כרת הוא
- ^ שמן על מנחה
- ^ בשמן
- ^ פתים לאחר אפייתה כגון מנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור שהן באות אפויות
- ^ בקרן מערבית דרומית, כנגד חודה של קרן, כדאמרינן בסוטה בפרק ב' (דף יב:)
- ^ (ולחם) הפנים
- ^ אם עשה אחת מאלו
- ^ דלא חייב כרת אלא שוחט, דכתיב (ויקרא יז ג) 'אשר ישחט וגו', ומעלה, דכתיב (שם, פסוק ח) 'אשר יעלה עולה'; וזורק, דאתרבי 'מדם שפך' [שם פסוק ד] בפ"ד (סנהדרין לד:); וכל הני דיש אחריה עבודה - אמעיט בפרק בתרא דזבחים (דף קטו:): 'מה העלאה מיוחדת שהוא גמר עבודה - אף כל שהוא גמר עבודה'