ביאור:בבלי סנהדרין דף ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שנאמר (ויקרא כד כב) משפט אחד יהיה לכם [כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלקיכם] ^[1];

ומה טעם אמרו דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה? -

כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ^[2].

אלא מעתה - טעו^[3] לא ישלמו^[4]?

כל שכן אתה נועל דלת בפני לווין ^[5]!

אי הכי^[6] - תרתי קתני:

'דיני ממונות בשלשה הדיוטות; גזילות וחבלות בשלשה מומחין' ^[7]! ועוד ^[8]: 'שלשה' 'שלשה' למה לי ^[9]?

אלא אמר רבא: תרתי קתני ^[10] משום דרבי חנינא ^[11].

רב אחא בריה דרב איקא אמר: מדאורייתא חד נמי כשר ^[12], שנאמר (ויקרא יט טו) [לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול] בצדק תשפוט עמיתך ^[13]: אלא ^[14] משום יושבי קרנות ^[15].

אטו בתלתא מי לא הוו יושבי קרנות?

אי אפשר דלית בהו חד דגמיר ^[16].

אלא מעתה - טעו לא ישלמו ^[17]?

כל שכן דנפישי יושבי קרנות ^[18].

מאי איכא בין רבא לרב אחא בריה דרב איקא?

איכא בינייהו דאמר שמואל: 'שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו בית דין חצוף ^[19]': לרבא ^[20] לית ליה דשמואל ^[21], לרב אחא בריה דרב איקא אית ליה דשמואל.

נזק וחצי נזק וכו' [בשלשה]:

^[22] נזק היינו חבלות ^[23]!?

[## והאם לא היה עדיף למשנה לומר: 'דיני ממונות ודיני נזיקין בשלשה', ולא היה צורך לפרט 'גזלות וחבלות' ו'חצי נזק', שהרי בבבא קמא פורטים עשרים וארבעה אבות נזיקין? – אולי שבאמת היינו לומדים מהמשנה: ארבעה אבות, והיינו שואלים על צרורות, ועוד.]

משום דקא בעי למיתנא 'חצי נזק' - תני נמי 'נזק' [שלם];

חצי נזק נמי היינו 'חבלות' ^[24]!

תנא ממונא וקתני קנסא ^[25].

הניחא למאן דאמר פלגא ניזקא קנסא, אלא למאן דאמר פלגא ניזקא ממונא ^[26] - מאי איכא למימר?

אלא: איידי דקא בעי למיתנא 'תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה', דממון

עמוד ב

שאינו משתלם בראש הוא ^[27] - תנא נמי 'חצי נזק' דממון שאינו משתלם בראש הוא; ואיידי דקא בעי למיתנא 'חצי נזק' תנא נמי 'נזק'.

שלשה מנלן?

דתנו רבנן [מכילתא משפטים מסכת דנזיקין פרשה טו]: (שמות כב ז) [אם לא ימצא הגנב] ונקרב בעל הבית אל האלהים [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] הרי כאן אחד; (שמות כב ח) [על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה] עד האלהים יבא דבר שניהם; הרי כאן שנים; ^[28] אשר ירשיעון אלהים [ישלם שנים לרעהו] - הרי כאן שלשה, דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: ראשון תחילה נאמר, ואין דורשין תחילות ^[29]; אלא: עד האלהים יבא דבר שניהם - הרי כאן אחד; אשר ירשיעון אלהים - הרי כאן שנים, ואין בית דין שקול ^[30]- מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן שלשה.

נימא בדורשין תחילות קמיפלגי: דמר סבר דורשין תחילות ומר סבר אין דורשין תחילות?

לא: דכולי עלמא אין דורשין תחילות; אמר לך רבי יאשיה: אם כן ^[31] נימא קרא 'ונקרב בעל הבית אל השופט'; מאי 'אל האלהים' שמע מינה למניינא; ורבי יונתן לישנא דעלמא נקט, כדאמרי אינשי: מאן דאית ליה דינא ליקרב לגבי דיינא ^[32].

[## נראה לומר ששמואל שסובר ששנים שדנו – דינינהם דין – סובר כרבי יונתן, והוספת דיין אחד כדי שלא יהיה בית דין שקול אינו מעכב.]

ורבי יאשיה ^[33] - לית ליה 'בית דין נוטה ^[34]'? והתניא: רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מה תלמוד לומר (שמות כג ב) ’[לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב] לנטות אחרי רבים להטות'? התורה אמרה: עשה לך בית דין נוטה; ^[35]!?

סבר לה ^[36] כרבי יהודה דאמר 'שבעים' ^[37], דתנן 'סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד; רבי יהודה אומר: שבעים'.

אימר דשמעת ליה לרבי יהודה בסנהדרי גדולה דכתיבי קראי (לקמן דף יז.) בשילהי פירקין</ref>, בשאר בי דינא מי שמעת ליה? וכי תימא לא שנא - והתנן 'סמיכת זקנים ^[38] ועריפת עגלה בשלשה, דברי רבי שמעון; רבי יהודה אומר: בחמשה' ואמרינן: מאי טעמא דרבי יהודה? (ויקרא ד טו) [וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני ה' ושחט את הפר לפני ה’] 'וסמכו' – שנים, 'זקני' – שנים, ואין בית דין שקול ^[39] - מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן חמשה'?!

דרבי יאשיה עדיפא מדרבי יהודה ^[40], דאילו רבי יהודה בסנהדרי גדולה הוא דלית ליה, הא בשאר בי דינא אית ליה, ורבי יאשיה בשאר בי דינא נמי לית ליה.

ואלא האי 'לנטות' - מאי עביד ליה? ^[41]

מוקים לה בדיני נפשות ^[42].

[עיין תוספות ד"ה מוקי לה בדיני נפשות אבל בדיני ממונות לא משום דקרא משמע בדיי נפשות דכתיב 'לא תהיה אחרי רבים לרעות' דמשמע דבר שהוא רע לכל, דהיינו דיני נפשות, אבל בדיני ממונות זכות לזה וחובה לזה...]

אבל בדיני ממונות לא? - אלא הא דתנן 'שנים אומרים "זכאי" ואחד אומר "חייב" – זכאי; שנים אומרים "חייב" ואחד אומר "זכאי" - חייב' נימא דלא כרבי יאשיה ^[43]?

אפילו תימא רבי יאשיה ^[44]: מייתי לה בקל וחומר מדיני נפשות: ומה דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא - דיני ממונות לא כל שכן.

תנו רבנן: דיני ממונות בשלשה; רבי אומר בחמשה, כדי שיגמר הדין בשלשה ^[45]^[46]; - אטו בתלתא מי לא גמר דינא בתרי ^[47]?

הכי קאמר: מפני שגמר דין בשלשה ^[48].

אלמא קסבר: תלתא כי כתיבי - בגמר דינא כתיבי.

מגדף בה רבי אבהו: אלא מעתה ^[49] תהא סנהדרי גדולה צריכה מאה וארבעים ואחד כדי שיגמר הדין בשבעים ואחד, ותהא סנהדרי קטנה צריכה ארבעים וחמשה כדי שיגמר הדין בשלשה ועשרים!? אלא ^[50] - (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש אמר רחמנא: משעת אסיפה שבעים; ^[51] ושפטו העדה והצילו העדה ^[52] - נמי משעת שפיטת העדה; הכי נמי: (שמות כב ז) ונקרב בעל הבית אל האלהים ^[53] - משעת קריבה שלשה ^[54]!?

אלא היינו טעמא דרבי: (שמות כב ח) [על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו]; 'אשר ירשיעון ^[55] אלהים' – תרי; נאמר 'אלהים' למטה ^[56] ונאמר 'אלהים' למעלה ^[57]: מה למטה שנים אף למעלה שנים, ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן חמשה.

הערות[עריכה]

^ ממונות כנפשות; וכיון דכתיב דרישה וחקירה בדיני נפשות, דכתיב (דברים יג טו) 'ודרשת וחקרת' - הוא הדין לדיני ממונות
^ שימנעו מלהלוות שמא יכפור והעדים יטעו ולא תהא עדותן מכוונת ויפסיד; והכא נמי: שמא לא ימצא מומחין לכופו לדין
^ הדיוטות בדיני ממונות
^ דכיון דברשות רבנן קא נחתי - הוו להו כמומחין, וכל המומחה לבית דין, אם טעה - פטור מלשלם, כדלקמן ב'אחד דיני ממונות' (דף לג.) הא שאינו מומחה חייב
^ דסבר: דלמא טעו בי דינא, ופטרי ליה ומפסידנא
^ דבהודאות והלואות שלשה בעינן - למה ליה לרבי אבהו לאוקומה למתניתין ב'מה הן קתני'?
^ מצי למימר דיני ממונות - דהיינו הודאות והלואות - בשלשה כל דהו, וגזילות וחבלות בשלשה מומחין, ומשום דחלוקין בדיניהן לא כללינהו בחד כללא
^ אי חדא קתני
^ למה לי למיתני תרי זמני 'שלשה'? הכי אבעי למיתני: דיני ממונות שהן גזילות וחבלות בשלשה
^ דודאי שלשה בעינן, דעירוב פרשיות כתיב כאן
^ ומיהו בהדיוטות סגי, משום דרבי חנינא; והכי קאמר: דיני ממונות דהיינו הודאות והלואות - בשלשה הדיוטות, וגזילות וחבלות בשלשה מומחין
^ בהודאה והלואה
^ דכתיב 'תשפוט' לשון יחיד, ואין עירוב פרשיות כאן, ומתניתין ודאי תרתי קתני, כדאמרן; ומיהו שלשה בהודאות והלואות - לאו מדאורייתא אלא מדרבנן
^ גזירה
^ תגרין שאין בקיאין בטיב דינין, ויזכה את החייב ויחייב את הזכאי
^ ששמע מחכמים ומדיינין הלכות דין מלוה
^ דהא ברשות נחתי אפילו מדאורייתא
^ דלא איכפת להו למיגמר
^ שעברו על תקנת חכמים
^ דאמר מדאורייתא תלתא בעינן
^ דאמר 'דיניהן דין'
^ גירסת רש"י: היינו
^ מאי קרי 'נזק' ומאי קרי 'חבלות'? הא נזק אחד מחמשה דברים של חבלות הוא, וליתני 'חבלות' ולא בעי 'נזק'
^ דשור תם שחבל אינו משלם אלא חצי נזק, וכיון דתנא 'חבלות' - אף חצי נזק במשמע
^ חבלות ממונא הוא דאפחתיה לדמיה, חצי נזק קנסא הוא: דסתם שוורים אינם נוגחים, ולא היה לבעלים לשמרו כל זמן שלא הועד, ולא בעי לשלומי מידי; אלא קנסא הוא דקנסיה רחמנא, כדי שירבה בשמירת שוורים
^ בפרק 'ארבעה אבות' (בבא קמא טו.) פליגי בה; דקסבר סתם שוורים נגחנים הם, ומדינא כולהו בעי לשלומי, דהוה ליה למינטריה, ורחמנא הוא דחס עליה
^ שמשלם יותר מן הקרן, וחצי נזק משלם פחות מן הקרן; 'בראש' היינו קרן, דכתיב (ויקרא ה כד) 'ושלם אותו בראשו'
^ סוף הפסוק
^ למניין, דלגופיה אתא: דלבעי מומחין, ד'אלהים' לשון גדולה ורבנות
^ אין עושין בית דין זוגות, דצריך לקיים בו 'אחרי רבים להטות' ואם יתחלקו לחצאין - אין כאן רבים
^ דלא למידרשיה אתא
^ אצל דיין הרגיל, ולא אצל הדיוט
^ דבעי קרא לאתויי שלישי
^ שצריך שלא יהא בית דין שקול כדי שיתקיים בו הטייה אחרי רבים, ולדידיה ארבעה או ששה כשרין? דאי בעי בית דין נוטה - קרא לאיתויי שלישי למה לי
^ והא קרא דריש
^ רבי יאשיה
^ דהוו להו זוגות; וקרא מוקי לה לקמן לדרשה אחריתי
^ על ראש פר העדה
^ וסתם 'זקנים' - בית דינא משמע
^ כלומר: רבי יאשיה חיזק את דבריו יותר מדרבי יהודה
^ בשלמא לרבי יהודה - מוקי לה בשאר בית דין;
^ שתתקיים בו הטייתך לטובה על פי אחד, כדאמרה במתניתין, ואי הוי זוגות - ליכא הטייה בפחות משנים
^ דאי כרבי יאשיה, כיון דשלישי - מקראי יליף להו, ולאו משום 'נוטה' - צריך שתהא דעת שלשתן שוה
^ רבי יאשיה מודה דהיכא דחלוקין אזלינן בתר רובא
^ אם יחלקו - שיהא שלשה רוב ונלך אחריהם
^ Note:במכילתא שהובאה לעיל [מכילתא משפטים מסכת דנזיקין פרשה טו], בסופה: רבי מאיר אומר: בחמשה כדי שיגמר בשלשה! – רבי קבל את דברי רבי מאיר!
^ כי הוו תלתא מעיקרא מי לא גמיר דינא בתרי
^ שצריך שלשה בגמר דין
^ דקראי בגמר דין קיימי
^ אלא מאי טעמא לא אמרת הכי?
^ במדבר לה,,כד-כה
^ וילפינן מיניה במתניתין כ"ג לסנהדרי קטנה
^ דילפינן מיניה
^ רבי אבהו קאמר לה לכולה מילתא ובלשון קושיא
^ לשון רבים
^ 'ירשיעון אלהים'
^ 'עד האלהים יבא' וההוא ד'ונקרב' לא קחשיב, דקסבר אין דורשין תחילות

[1] ממונות כנפשות; וכיון דכתיב דרישה וחקירה בדיני נפשות, דכתיב (דברים יג טו) 'ודרשת וחקרת' - הוא הדין לדיני ממונות

[2] שימנעו מלהלוות שמא יכפור והעדים יטעו ולא תהא עדותן מכוונת ויפסיד; והכא נמי: שמא לא ימצא מומחין לכופו לדין

[3] הדיוטות בדיני ממונות

[4] דכיון דברשות רבנן קא נחתי - הוו להו כמומחין, וכל המומחה לבית דין, אם טעה - פטור מלשלם, כדלקמן ב'אחד דיני ממונות' (דף לג.) הא שאינו מומחה חייב

[5] דסבר: דלמא טעו בי דינא, ופטרי ליה ומפסידנא

[6] דבהודאות והלואות שלשה בעינן - למה ליה לרבי אבהו לאוקומה למתניתין ב'מה הן קתני'?

[7] מצי למימר דיני ממונות - דהיינו הודאות והלואות - בשלשה כל דהו, וגזילות וחבלות בשלשה מומחין, ומשום דחלוקין בדיניהן לא כללינהו בחד כללא

[8] אי חדא קתני

[9] למה לי למיתני תרי זמני 'שלשה'? הכי אבעי למיתני: דיני ממונות שהן גזילות וחבלות בשלשה

[10] דודאי שלשה בעינן, דעירוב פרשיות כתיב כאן

[11] ומיהו בהדיוטות סגי, משום דרבי חנינא; והכי קאמר: דיני ממונות דהיינו הודאות והלואות - בשלשה הדיוטות, וגזילות וחבלות בשלשה מומחין

[12] בהודאה והלואה

[13] דכתיב 'תשפוט' לשון יחיד, ואין עירוב פרשיות כאן, ומתניתין ודאי תרתי קתני, כדאמרן; ומיהו שלשה בהודאות והלואות - לאו מדאורייתא אלא מדרבנן

[14] גזירה

[15] תגרין שאין בקיאין בטיב דינין, ויזכה את החייב ויחייב את הזכאי

[16] ששמע מחכמים ומדיינין הלכות דין מלוה

[17] דהא ברשות נחתי אפילו מדאורייתא

[18] דלא איכפת להו למיגמר

[19] שעברו על תקנת חכמים

[20] דאמר מדאורייתא תלתא בעינן

[21] דאמר 'דיניהן דין'

[22] גירסת רש"י: היינו

[23] מאי קרי 'נזק' ומאי קרי 'חבלות'? הא נזק אחד מחמשה דברים של חבלות הוא, וליתני 'חבלות' ולא בעי 'נזק'

[24] דשור תם שחבל אינו משלם אלא חצי נזק, וכיון דתנא 'חבלות' - אף חצי נזק במשמע

[25] חבלות ממונא הוא דאפחתיה לדמיה, חצי נזק קנסא הוא: דסתם שוורים אינם נוגחים, ולא היה לבעלים לשמרו כל זמן שלא הועד, ולא בעי לשלומי מידי; אלא קנסא הוא דקנסיה רחמנא, כדי שירבה בשמירת שוורים

[26] בפרק 'ארבעה אבות' (בבא קמא טו.) פליגי בה; דקסבר סתם שוורים נגחנים הם, ומדינא כולהו בעי לשלומי, דהוה ליה למינטריה, ורחמנא הוא דחס עליה

[27] שמשלם יותר מן הקרן, וחצי נזק משלם פחות מן הקרן; 'בראש' היינו קרן, דכתיב (ויקרא ה כד) 'ושלם אותו בראשו'

[28] סוף הפסוק

[29] למניין, דלגופיה אתא: דלבעי מומחין, ד'אלהים' לשון גדולה ורבנות

[30] אין עושין בית דין זוגות, דצריך לקיים בו 'אחרי רבים להטות' ואם יתחלקו לחצאין - אין כאן רבים

[31] דלא למידרשיה אתא

[32] אצל דיין הרגיל, ולא אצל הדיוט

[33] דבעי קרא לאתויי שלישי

[34] שצריך שלא יהא בית דין שקול כדי שיתקיים בו הטייה אחרי רבים, ולדידיה ארבעה או ששה כשרין? דאי בעי בית דין נוטה - קרא לאיתויי שלישי למה לי

[35] והא קרא דריש

[36] רבי יאשיה

[37] דהוו להו זוגות; וקרא מוקי לה לקמן לדרשה אחריתי

[38] על ראש פר העדה

[39] וסתם 'זקנים' - בית דינא משמע

[40] כלומר: רבי יאשיה חיזק את דבריו יותר מדרבי יהודה

[41] בשלמא לרבי יהודה - מוקי לה בשאר בית דין;

[42] שתתקיים בו הטייתך לטובה על פי אחד, כדאמרה במתניתין, ואי הוי זוגות - ליכא הטייה בפחות משנים

[43] דאי כרבי יאשיה, כיון דשלישי - מקראי יליף להו, ולאו משום 'נוטה' - צריך שתהא דעת שלשתן שוה

[44] רבי יאשיה מודה דהיכא דחלוקין אזלינן בתר רובא

[45] אם יחלקו - שיהא שלשה רוב ונלך אחריהם

[46] Note:במכילתא שהובאה לעיל [מכילתא משפטים מסכת דנזיקין פרשה טו], בסופה: רבי מאיר אומר: בחמשה כדי שיגמר בשלשה! – רבי קבל את דברי רבי מאיר!

[47] כי הוו תלתא מעיקרא מי לא גמיר דינא בתרי

[48] שצריך שלשה בגמר דין

[49] דקראי בגמר דין קיימי

[50] אלא מאי טעמא לא אמרת הכי?

[51] במדבר לה,,כד-כה

[52] וילפינן מיניה במתניתין כ"ג לסנהדרי קטנה

[53] דילפינן מיניה

[54] רבי אבהו קאמר לה לכולה מילתא ובלשון קושיא

[55] לשון רבים

[56] 'ירשיעון אלהים'

[57] 'עד האלהים יבא' וההוא ד'ונקרב' לא קחשיב, דקסבר אין דורשין תחילות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]