ביאור:בבלי סנהדרין דף קט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאן נשדר [1]? - נשדר בהדי נחום איש גם זו, דמלומד בנסים הוא.

כי מטא לההוא דיורא [2] - בעא למיבת [3]; אמרי ליה: מאי איכא בהדך? אמר להו: קא מובילנא כרגא לקיסר.

קמו בליליא שרינהו לסיפטיה [4] ושקלו כל דהוה גביה [5] ומלנהו עפרא.

כי מטא להתם - אישתכח עפרא! אמר: אחוכי [6] קא מחייכי בי יהודאי! אפקוהו למקטליה; אמר: "גם זו לטובה"! אתא אליהו ואידמי להו כחד מינייהו, אמר להו: דילמא האי עפרא - מעפרא דאברהם אבינו הוא, דהוה שדי עפרא - הוו חרבי, גילי - הוו גירי!?

בדוק ואשכחו הכי הוה: מחוזא דלא הוו קא יכלי ליה למיכבשיה - שדו מההוא עפרא עליה וכבשוה;

עיילוהו לבי גנזא, אמרי: שקול דניחא לך!

מלייה לסיפטא דהבא; כי הדר אתא - אמרו ליה הנך דיורי [7]: מאי אמטית לבי מלכא?

אמר להו: מאי דשקלי מהכא אמטאי להתם!

שקלי אינהו, אמטו להתם [גם לקחו עפר לקיסר] - קטלינהו [הקיסר] להנך דיורי.

דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא וכו':

מאי עבוד?

אמרי דבי רבי שילא: "נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו"!

מחכו עלה במערבא: אם כן [8] ליבנו אחד בטורא [9]!?

<אלא> אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות: אחת אומרת "נעלה ונשב שם", ואחת אומרת "נעלה ונעבוד עבודת כוכבים", ואחת אומרת "נעלה ונעשה מלחמה": זו שאומרת "נעלה ונשב שם" - הפיצם ה' [10]; וזו שאומרת "נעלה ונעשה מלחמה" - נעשו קופים ורוחות [11] ושידים [12] ולילין [13]; וזו שאומרת "נעלה ונעבוד עבודת כוכבים" - (בראשית יא ט) [על כן קרא שמה בבל] כי שם בלל ה' שפת כל הארץ [ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ] [14].

תניא: רבי נתן אומר: כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו: כתיב הכא (בראשית יא ד) [ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים] נעשה לנו שֵׁם [פן נפוץ על פני כל הארץ], וכתיב התם (שמות כג יג) [ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו] ושם אלהים אחרים לא תזכירו [לא ישמע על פיך]: מה להלן עבודת כוכבים - אף כאן עבודת כוכבים.

אמר רבי יוחנן: מגדל שליש [15] נשרף, שליש נבלע [16], שליש [17] קיים [18].

אמר רב: אויר מגדל [19] משכח [20].

אמר רב יוסף: בבל ובורסיף - סימן רע לתורה [21].

מאי [22] 'בורסיף'?

אמר רבי אסי: בור שאפי [23].

אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא וכו':

תנו רבנן: אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד: 'רעים' בעוה"ז 'וחטאים' לעולם הבא.

אמר רב יהודה: רעים בגופן וחטאים בממונם: רעים בגופן [24], דכתיב (בראשית לט ט) [איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו] ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים; וחטאים בממונם, דכתיב (דברים טו ט) [השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה’] והיה בך חטא [25]; 'לה’’ - זו ברכת השם; 'מאד' - שמתכוונים וחוטאים.

במתניתא תנא: רעים בממונם וחטאים בגופן: רעים בממונם, דכתיב (דברים טו ט) [השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה] ורעה עינך באחיך האביון [ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא]; וחטאים בגופן, דכתיב (בראשית לט ט) [איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת] וחטאתי לאלהים; 'לה’’ - זו ברכת השם; 'מאד' - זו שפיכות דמים, שנאמר (מלכים ב כא טז) גם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד [עד אשר מלא את ירושלם פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה’].

תנו רבנן: אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה, ומה כתיב בהם? - (איוב כח ה) ארץ ממנה יצא לחם [26] ותחתיה נהפך כמו אש [27] [פסוק ו] מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו [פסוק ז] נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה [פסוק ח] לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל; אמרו: וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם [28] ועפרות זהב לו - למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו]? בואו ונשכח תורת רגל מארצנו [29], שנאמר (איוב כח ד) פרץ [30] נחל [31] מעִם גָּר [32] [33] הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו [34].

דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים סב ד) עד אנה תהותתו [35] על איש תרצחו כולכם כקיר [36] נטוי [37]גדר הדחויה? - מלמד שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון, ומושיבין אותו אצל קיר נטוי, ודוחין אותו עליו, ובאים ונוטלין את ממונו.

דרש רבא: מאי דכתיב (איוב כד טז) חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור? - [38] מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומפקידים אצלו אפרסמון, ומניחים אותו בבית גנזיהם [39]; לערב באים ומריחין אותו [40] ככלב, שנאמר (תהלים נט ז) ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר, ובאים וחותרים שם [41], ונוטלין אותו ממון [ועל ידי זה] (איוב כד י) ערום הלכו מבלי לבוש [ורעבים נשאו עמר] (איוב כד ז) [ערום ילינו מבלי לבוש] ואין כסות בקרה (איוב כד ג) חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה (איוב כד ב) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו (איוב כא לב) והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד.

דרש רבי יוסי [42] בציפורי [43]; אחתרין ההיא ליליא תלת מאה מחתרתא בציפורי [44]; אתו וקא מצערי ליה [לרבי יוסי]: אמרו ליה: יהבית אורחיה לגנבי!?

אמר להו: מי הוה ידענא דאתו גנבי [45]?

כי קא נח נפשיה דרבי יוסי - שפעי מרזבי דציפורי דמא [46]!

אמרי [אנשי סדום]: דאית ליה חד תורא - מרעי חד יומא; דלית ליה - לירעי תרי יומי [47].

ההוא יתמא בר ארמלתא הבו ליה תורי למרעיה, אזל שקלינהו וקטלינהו.

אמר להו [48]:


עמוד ב

דאית ליה תורא נשקול חד משכא, דלית ליה תורא נשקול תרי משכי.

אמרו ליה: מאי האי?

אמר להו: סוף דינא כתחילת דינא: מה תחילת דינא: דאית ליה תורא מרעי חד יומא, דלית ליה תורי מרעי תרי יומי - אף סוף דינא: דאית ליה חד תורא לשקול חד, דלית ליה תורא לשקול תרי!

דעבר במברא [49] - ניתיב חד זוזא; דלא עבר במברא [50] - ניתיב תרי;

דהוה ליה דרא דלבני [51] - אתי כל חד וחד שקלי חדא [52]; אמר ליה: אנא [רק] חדא דשקלי.

דהוה שדי תומי או שמכי [53] - אתו כל חד וחד שקיל חדא [54], אמר ליה [55]: אנא חדא דשקלי [56]! [57].

ארבע דייני היו בסדום: שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דינא; דמחי ליה לאיתתא דחברי ומפלא ליה - אמרי ליה: יהבה ניהליה דניעברה ניהליך [58];

דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה - אמרו ליה: הבה ניהליה עד דקדחא [59];

דפדע ליה לחבריה [60] - אמרי ליה: הב ליה אגרא דשקל לך דמא.

דעבר במברא - יהיב ארבעה זוזי, דעבר במיא [61] - יהיב תמני זוזי.

זימנא חדא אתא ההוא כובס, איקלע להתם; אמרו ליה: הב ארבעה זוזי! אמר להו: אנא - במיא עברי! אמרו ליה: אם כן הב תמניא דעברת במיא!

לא יהיב; פדיוהו! אתא לקמיה דדיינא, אמר ליה: הב ליה אגרא דשקיל לך דמא, ותמניא זוזי דעברת במיא!

אליעזר עבד אברהם איתרמי התם; פדיוהי. אתא לקמיה דיינא, אמר ליה: הב ליה אגרא דשקל לך דמא! שקל גללא [62] פדיוהי איהו לדיינא! אמר [63]: מאי האי?

אמר ליה [64]: אגרא דנפק לי מינך [65] - הב ניהליה להאי [66], וזוזי דידי כדקיימי קיימי [67].

הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין; כי מאריך [68] - גייזי ליה [69], כי גוץ - מתחין ליה [70].

אליעזר עבד אברהם אקלע להתם, אמרו ליה: קום גני אפוריא!

אמר להון: נדרא נדרי: מן יומא דמיתת אמא - לא גנינא אפוריא.

כי הוה מתרמי להו עניא - יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה [71], וריפתא לא הוו ממטי ליה [72]; כי הוה מית - אתי כל חד וחד שקיל דידיה.

הכי אתני בינייהו כל מאן דמזמין גברא [73] לבי הילולא - לשלח גלימא [74].

הוי האי הילולא, אקלע אליעזר [75] להתם, ולא יהבו ליה נהמא. כי בעי למסעד - אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו [76].

אמרו ליה: מאן אזמנך להכא? אמר ליה לההוא דיתיב [77]: אתה זמנתן [78]!

אמר: דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה, ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא!

שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה, ורהט לברא [79], [80] וכן עבד לכולהו [81] - עד דנפקי כולהו ואכלא איהו לסעודתא [82].

הויא ההיא רביתא [83] דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא [84]; איגלאי מלתא שפיוה [85] דובשא, ואוקמוה על איגר שורא [86]; אתא זיבורי ואכלוה והיינו דכתיב (בראשית יח כ) ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה [וחטאתם כי כבדה מאד], ואמר רב יהודה אמר רב: [87] על עיסקי ריבה.

מרגלים - אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר יד לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה [לפני ה’]: 'וימותו' בעולם הזה, 'במגפה' לעולם הבא.

עדת קרח - אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר טז לג) [וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל] 'ותכס עליהם הארץ' בעולם הזה 'ויאבדו מתוך הקהל' לעולם הבא - דברי רבי עקיבא; רבי אליעזר אומר: עליהם אמר הכתוב (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.

תנו רבנן: עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר טז לג) [וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל] 'ותכס עליהם הארץ' בעולם הזה 'ויאבדו מתוך הקהל' לעולם הבא - דברי רבי עקיבא;

רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הן כאבידה המתבקשת [88], שנאמר [89]: (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד [90] בקש עבדך [91] כי מצותיך לא שכחתי [92].

(במדבר טז א) ויקח [קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן] - אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו [93];

'קרח' - שנעשה קרחה בישראל [94];

'בן יצהר' - בן שהרתיח [95] עליו את כל העולם כצהרים;

'בן קהת' - בן שהקהה שיני מולידיו [96];

'בן לוי' = בן שנעשה לויה בגיהנם.

וליחשוב נמי בן יעקב - בן שעקב עצמו לגיהנם!?

אמר רב שמואל בר רב יצחק: יעקב ביקש רחמים על עצמו [97], שנאמר (בראשית מט ו) בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי [כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור]: 'בסודם אל תבא נפשי' - אלו מרגלים [98];

'ובקהלם אל תחד כבודי' - זה עדת קרח;

'דתן' - שעבר על דת אל;

'אבירם' - שאיבר עצמו [99] מעשות תשובה;

'ואון' - שישב באנינות [100];

'פלת' - שנעשו לו פלאות [101]

'בן ראובן' - בן שראה והבין [102];

אמר רב: און בן פלת - אשתו הצילתו: אמרה ליה: מאי נפקא לך מינה [103]? אי מר רבה [104] - אנת תלמידא [105], ואי מר רבה [106] - אנת תלמידא [107]!

אמר לה: מאי אעביד? הואי בעצה [108] ואשתבעי לי בהדייהו [109]?

אמרה ליה: ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו, דכתיב (במדבר טז ג) 'כי כל העדה כולם קדושים'[110] [111]; אמרה ליה: תוב דאנא מצילנא לך! אשקיתיה חמרא, וארויתיה, ואגניתיה גואי [השקתה אותו יין עד ששבע מהיין ונרדם, והשכיבה אותו בתוך האוהל]; אותבה על בבא [112]

הערות[עריכה]

  1. ^ ביד מי נשלח
  2. ^ כשהגיע לאותו מלון
  3. ^ ללון
  4. ^ התירו הארגזים והמרצופין ופתחום
  5. ^ ונטלו כל מה שבתוכו
  6. ^ מצחקי
  7. ^ אותן בני הכפרים
  8. ^ שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה?
  9. ^ היה להם לבנות על אחד ההרים
  10. ^ פיזרם בכל העולם
  11. ^ בלי גוף וצורה
  12. ^ יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין כבני אדם
  13. ^ צורת אדם, אלא שיש להם כנפים - במסכת נדה (דף נד:)
  14. ^ בלבל לשונם, כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת חבירו לעבוד עבודה זרה
  15. ^ של מעלה
  16. ^ נבלעו יסודותיה: משוקעת היא בקרקע עד שליש
  17. ^ אמצעי
  18. ^ בקרקע ולא שיהא עומד באויר
  19. ^ מראש המגדל (כלומר) [כמו אוירה של עיר] מי שעומד סביב למגדל ורואה אוירה ומראה גובה שלו
  20. ^ שכן נגזר על אותו מקום: שישכח; ולכך הם עצמם שכחו את לשונם
  21. ^ שמשכחין הלמוד מפני שעומדים באויר המגדל; כלומר: שמם - סימן שכחה היא
  22. ^ למה נקרא שמה
  23. ^ בור שנתרוקן מימיו, כלומר: משכח האדם כל מה שלומד; 'שאפי' כמו (בבא מציעא ס. ) 'השופה את היין' לשון (ירמיהו מח יא) 'הורק מכלי אל כלי'; ומפני מה שמה 'בבל'? אמר רב יוסף: 'כי שם בלל': לפי שבלבל הקדוש ברוך הוא את לשונם - לשם לכך היא משכחת
  24. ^ שטופים בזימה
  25. ^ והיינו ממון
  26. ^ ארץ שבעה וטובה היא
  27. ^ ואחר כן נהפכה
  28. ^ שיש לנו שיפוע לחם
  29. ^ שלא יעברו עוברי דרכים בארצנו
  30. ^ הקב"ה
  31. ^ גפרית ואש
  32. ^ קוררט"ל בלע"ז, כמו (שמואל ב יד יד) כמים הנגרים
  33. ^ ממקום הליכתו; שהיה הולך למעלה, והשליכו עליהם
  34. ^ ונתדלדלו (מאדם) [מארצם] ונעו לדראון
  35. ^ תבקשו תרמיות ותואנות
  36. ^ על ידי קיר
  37. ^ ו
  38. ^ יומם חתמו למו: היום סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור, כלומר: סותמין וחותמין
  39. ^ אפרסמון שלהם להפקידו ביד בעלי ממון, כדי שיהו מניחין פקדון שלהם בבית גנזיהם
  40. ^ האפרסמון
  41. ^ מנהגו של מפקיד: צורר וחותם
  42. ^ בי מדרשא
  43. ^ [את הפסוק באיוב כד,טו הנזכר לעיל] חתר בחשך בתים
  44. ^ ע"י ריח אפרסמון שהיו מריחין ויודעין היכן מניחין ממונם
  45. ^ לישנא אחרינא: מי הוה ידענא דגנבי אתון
  46. ^ דאדם גדול הוה; ואיידי דאמר לעיל 'איחתרו מחתרתי בציפורי' - דאתרא דרבי יוסי התם הוה - נקיט נמי הא מילתא: דכי נח נפשיה כו' - לאשמועינן דמצפורי הוה
  47. ^ כך היה מנהגם של אנשי סדום: מי שהיה לו שור אחד - רועה כל בהמות העיר יום אחד, ומי שאין לו בהמה - מגלגלין עליו לרעות שני ימים
  48. ^ יתמי למרי דתורא
  49. ^ שהמעברות שלהם מימיו עזין והיו דנין כך
  50. ^ אלא בא דרך אחר
  51. ^ מי שהיו לו שורת לבנים ומגבל ועושה אותן
  52. ^ היה בא כל חד וחד ונוטל אחת
  53. ^ מי שהיה מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים ליבשן
  54. ^ כל אחד ואחד היה נוטל אחת
  55. ^ לנגזל
  56. ^ מה חסרתי לך? לא לקחתי ממך אלא שום אחד
  57. ^ ונמצא קרח מכאן ומכאן
  58. ^ וישכב עמה עד שתהיה מעוברת
  59. ^ עד שתצמח אזנו
  60. ^ עשה לו פצע כמו 'פדעת' במסכת עבודה זרה (כח.) כפרדור"א בלע"ז
  61. ^ עובר ברגליו במים
  62. ^ מקל; לישנא אחרינא: אבן
  63. ^ דיינא לאליעזר
  64. ^ אליעזר
  65. ^ אגרא דמחייבת לי דשקלי לך דמא
  66. ^ הב ליה לההוא גברא דשקל לי דמא
  67. ^ לישנא אחרינא: הכי גרסינן: ולואי כדקאי קאי; כך אמר ליה דיין: מי יתן שהייתי כבתחילה
  68. ^ כשהאורח ארוך יותר מן המטה
  69. ^ מקצרין אותו בסכין; 'גייצי' לשון 'גוץ'; כן שמעתי ואית דגרסי 'גיידי ליה'
  70. ^ עד דמתפרקי אבריו
  71. ^ כדי שיכיר כל אחד ואחד דינר שלו ויחזור ויטלנו
  72. ^ התנו ביניהם שלא יתנו לו פת כדי שימות ברעב
  73. ^ אכסניא
  74. ^ יפשיטו את בגדי אותו האיש שהזמינו
  75. ^ עבד אברהם
  76. ^ הלך וישב בסוף כולם
  77. ^ גביה
  78. ^ את זמנתני להכא
  79. ^ שהיה מתיירא שלא ישמעו אנשי המקום שאליעזר אמר שהוא זימנו ולישלחו למאניה
  80. ^ הלך וישב לו אצל השני ואמר כמו כן
  81. ^ וכן לכל אחד ואחד עד דאזלי כולהו
  82. ^ ואכל אליעזר כל הסעודה
  83. ^ נערה
  84. ^ בתוך כד שלה כשיוצאת לשאוב מים
  85. ^ סכו אותה
  86. ^ על גג החומה
  87. ^ 'כי רבה' -
  88. ^ ובאין לעולם הבא
  89. ^ שכך אמר דוד על בני קרח
  90. ^ הם תעו כשה אובד
  91. ^ ואתה ברחמיך הרבים בקש עבדך ותביאם לעולם הבא
  92. ^ שקיימו כל מצותיך, כדכתיב (במדבר טז ג) 'כי כל העדה כולם קדושים'
  93. ^ התחיל בקטטה
  94. ^ שנבלעו
  95. ^ שהכעיס
  96. ^ שנתביישו אבותיו במעשיו הרעים
  97. ^ שלא יהא נמנה עמהם
  98. ^ דלא כתיב בהן פלוני בן יעקב
  99. ^ חזק לבבו, כמו (ישעיהו מו) בירי לב
  100. ^ שעשה תשובה על שהיה עמהם תחילה בעצה
  101. ^ (שפירש) [שניצל] מהם
  102. ^ שאין מנהגן כשורה ופירש מהם
  103. ^ מה לך בשררה זו
  104. ^ אם ינצח משה
  105. ^ מכל מקום אתה תלמיד
  106. ^ ואם קרח מנצח
  107. ^ אתה תלמיד
  108. ^ אני הייתי עמהן בעצה
  109. ^ ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם
  110. ^ Note: במדבר טז,ג: ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'
  111. ^ כולם צנועים וקדושים ולא יכנסו אלי אם אני פרועה
  112. ^ וישבה על פתח הבית