ביאור:בבלי סנהדרין דף צה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
(ישעיהו י ל) 'עניה ענתות'?
עתיד ירמיה בן חלקיה ומתנבא עלה מענתות, דכתיב (ירמיהו א א) דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין [1].
מי דמי? התם ארי, הכא ליש!?
אמר רבי יוחנן: ששה שמות יש לארי [2]; אלו הן: (בראשית מט ט) ארי, (שופטים יד ה) כפיר, (בראשית מט ט) לביא, (ישעיהו ל ו) ליש, (תהלים צא יג) שחל, (איוב כח ח) שחץ.
אי הכי [3] - [4] בצרו להו [5]!?
[6] 'עברו מעברה' - תרתי נינהו [7].
מאי (ישעיהו י לב) עוד היום בנוב לעמוד [ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלם]?
אמר רב הונא: אותו היום נשתייר מעונה של נוב [8]; אמרי ליה: כלדאי! אי אזלת האידנא יכלת לה, ואי לא - לא יכלת לה; אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומא - סגא בחד יומא [9]; כי מטו לירושלם - שדי ליה [10] ביסתרקי [11], עד דסליק ויתיב מעילוי שורה עד דחזיוה לכולה ירושלם [12]; כי חזייה איזוטר בעיניה; אמר: הלא דא היא קרתא דירושלם דעלה ארגישית כל משיריתי, ועלה כבשית כל מדינתא? הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי!? עלה, וקם, ומניד ברישיה [13], מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלם. אמרי [יועציו]: "נישדי ביה ידא האידנא [14]"! אמר להו: "תמהיתו [15]; למחר אייתי לי כל חד וחד מינייכו גולמו הרג מיניה [16]"!
מיד (מלכים ב יט לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים.
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: בת דינא - בטל דינא [17].
(שמואל ב כא טז) וְיִשְבִּי בנוֹב אשר בילידי הרפה [18] ומשקל קינו [19] שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה [20] ויאמר להכות את דוד [21]; מאי ' וְיִשְבִּי בנוב'?
אמר רב יהודה אמר רב: איש שבא על עסקי נוב: אמר לו הקב"ה לדוד: עד מתי יהיה עון זה טמון בידך? על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים, ועל ידך נטרד דואג האדומי [22], ועל ידך [23] נהרגו שאול ושלשת בניו [24]! רצונך יכלו זרעך, או תמסר ביד אויב?
אמר לפניו: רבונו של עולם! מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי.
יומא חד נפק לשכור בזאי [25], אתא שטן ואדמי ליה כטביא [צבי]; פתק [העיף, ירה] ביה גירא [חץ]- ולא מטייה [הגיע אליו]; משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים; כדחזייה יִשבִּי בנוֹב – אמר: היינו האי דקטליה לגלית אחי! כפתיה, קמטיה [26], אותביה ושדייה תותי בי בדייא [27]. אתעביד ליה ניסא: מכא ליה ארעא מתותיה [28]! היינו דכתיב (תהלים יח לז) תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי.
ההוא יומא - אפניא דמעלי שבתא הוה; אבישי בן צרויה הוה קא חייף [חפף] רישיה בארבע גרבי דמיא [29]; חזינהו כתמי דמא! איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה [30]; אמר: כנסת ישראל - ליונה אימתילא [נמשלה], שנאמר (תהלים סח יד) [אם תשכבון בין שפתים] כנפי יונה נחפה בכסף [ואברותיה בירקרק חרוץ] - שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי! אתא לביתיה ולא אשכחיה; אמר: תנן [סנהדרין פ"ב מ"ו]: 'אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו'; בשעת הסכנה מאי? אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה: בשעת הסכנה שפיר דמי.
רכביה לפרדיה, וקם ואזל; קפצה ליה ארעא [31]; בהדי דקא מסגי - חזייה לערפה אמיה [32] דהוות נוולא [33]; כי חזיתיה [34] - פסקתה לפילכה, שדתיה עילויה: סברא למקטליה [35]; אמרה ליה [36]: "עלם! אייתי לי פלך [37]"! פתקיה בריש מוחה [38] וקטלה [39]; כד חזייה יִשבִּי בנוֹב – אמר: השתא הוו בי תרין [דוד ואבישי] וקטלין לי; פתקיה לדוד לעילא [40], ודץ ליה לרומחיה [41], אמר: ניפול עלה [דוד] ונקטל! אמר אבישי שם - אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא.
ונימא ליה איהו [42]?
אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין [43].
[44] אמר ליה [45]: מאי בעית הכא [46]?
אמר ליה: הכי אמר לי קודשא בריך הוא [47], והכי אהדרי ליה [48]!
אמר ליה: אפיך צלותיך [49] בר ברך - קירא ליזבון [ימכור שעוה], ואת לא תצטער [50]!
אמר ליה: אי הכי - סייע בהדן [51]! היינו דכתיב (שמואל ב כא יז) ויעזור לו אבישי בן צרויה [ויך את הפלשתי וימתהו אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל];
אמר רב יהודה אמר רב: שעזרו בתפלה.
אמר אבישי שם – ואחתיה [והוריד את דוד שהיה תלוי באויר]; הוה קא רדיף [ישבי בנוב] בתרייהו [52]; כי מטא [53] קובי [54] - אמרי קום ביה [55]; [56] כי מטא בי תרי [שם מקום; אולי ביתר; ומשחק מילים הוא] – אמרי: בתרי גוריין קטלוה לאריא [57]? אמרי ליה: "זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא [58]"! כי אדכרו ליה שמא דאימיה - כחש חיליה, וקטליה; היינו דכתיב (שמואל ב כא יז – סוף הפסוק שהובא לעיל) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל
תנו רבנן: שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה;
אבישי בן צרויה - הא דאמרן;
אליעזר עבד אברהם - דכתיב (בראשית כד מב) ואבוא היום אל העין [ואמר ה' אלקי אדנִי אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה] - למימרא דההוא יומא נפק;
יעקב אבינו -
דכתיב (בראשית כח י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה [59] וכתיב [פסוק יא] ויפגע במקום [60] וילן שם כי בא השמש [ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא]!? [אלא] כי מטא לחרן, אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי [61]</ref> ואני לא התפללתי בו? בעי למיהדר [62]; כיון דהרהר בדעתיה למיהדר - קפצה ליה ארעא [63] מיד;
'ויפגע במקום' [64];
[65] דבר אחר: אין 'פגיעה' אלא תפלה, שנאמר (ירמיהו ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי [כי אינני שמע אתך] [66];
'וילן שם כי בא השמש' [67] - בתר דצלי בעי למיהדר; אמר הקב"ה: צדיק זה בא לבית מלוני, יפטר בלא לינה? מיד בא השמש; והיינו דכתיב (בראשית לב לב) ויזרח לו השמש [כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו] - וכי לו בלבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה! אלא אמר רבי יצחק: שמש שבא בעבורו - זרחה בעבורו [68].
ומנלן דכלה זרעיה דדוד [69]? דכתיב (מלכים ב יא א) ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה.
והא אשתייר ליה יואש?
התם נמי אשתייר אביתר [70], דכתיב (שמואל א כב כ) וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר [ויברח אחרי דוד].
אמר רב יהודה אמר רב: אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב - לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.
אמר רב יהודה אמר רב: בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים וחמשה אלף איש - בני מלכים יושבים בקרונות של זהב, ועמהן שגלונות [71] וזונות, ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו, והשאר פרשים; וכן באו על אברהם [72], וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג
במתניתא תנא: אורך מחנהו ארבע מאות פרסי רחב, צואר סוסיו ארבעים פרסי, סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים [2,600,000] חסר חד.
בעי אביי: [73] חסר חד ריבויא? או חסר חד אלפא? או חסר מאה או חסר חד?
תיקו.
תנא: ראשונים [74] עברו בשחי [75], שנאמר (ישעיהו ח ח) [76] 'וחלף ביהודה שטף ועבר'; אמצעיים עברו בקומה [77], שנאמר 'עד צואר יגיע'; אחרונים העלו עפר ברגליהם [78] ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו, שנאמר (ישעיהו לז כה) אני קרתי [79] ושתיתי מים [ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור].
והכתיב (ישעיהו לז לו) [ויהי בלילה ההוא] ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים? [80]
אמר רבי אבהו: הללו [81] - ראשי גייסות הן [82].
אמר רב אשי: דיקא נמי דכתיב (ישעיהו י טז) [לכן ישלח האדון ה' צבאות] במשמניו רזון [ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש] - בשמינים דאית בהו.
אמר רבינא: דיקא נמי, דכתיב (דברי הימים ב לב כא) וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה [מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו] ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילוהו בחרב - שמע מינה.
במה הכם [83]?
רבי אליעזר: אומר ביד הכם, שנאמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה [אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו] - [84] היד שעתידה ליפרע מסנחריב;
רבי יהושע אומר: באצבע הכם, שנאמר (שמות ח טו) ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא [ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה’] - היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב.
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אמר לו הקב"ה לגבריאל: מגלך נטושה [85]! אמר לפניו: רבונו של עולם! נטושה ועומדת מששת ימי בראשית, שנאמר (ישעיהו כא טו) [כי] מפני חרבות נדדו [מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה].
רבי שמעון בן יוחי אומר: אותו הפרק זמן בישול פירות היה; אמר לו הקב"ה לגבריאל [86]: כשאתה יוצא לבשל פירות - הזקק להם [87], שנאמר (ישעיהו כח יט) מידי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה והיה רק זועה הבין שמועה; אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: אגב אורחך [88] - לבעל דבבך אישתמע [89].
ויש אומרים: בחוטמן נשף [90] בהן ומתו, שנאמר (ישעיהו מ כד) [אף בל נטעו אף בל זרעו אף בל שרש בארץ גזעם] וגם נשף בהם ויבשו [וסערה כקש תשאם];
רבי ירמיה בר אבא אמר: כפיים ספק להם ומתו, שנאמר (יחזקאל כא כב) וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי [אני ה' דברתי];
רבי יצחק נפחא אמר: אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו, שנאמר (ישעיהו לג ג) [מקול המון נדדו עמים] מרוממתך נפצו גוים.
וכמה נשתייר מהם?
רב אמר: עשרה שנאמר (ישעיהו י יט) ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם; כמה נער יכול לכתוב? - עשרה [91].
ושמואל אמר: תשעה, שנאמר [92] ונשאר בו עוללות כנוקף זית [93]: שנים שלשה גרגרים בראש אמיר [94]; [95] ארבעה חמשה בסעיפיה [פריה, נאם ה' אלהי ישראל] [96].
רבי יהושע בן לוי אמר: ארבעה עשר שנאמר [שם] שנים, שלשה, ארבעה, וחמשה.
רבי יוחנן [97] אמר [98]: חמשה [99]: סנחריב, ושני בניו, נבוכדנצר, ונבוזר אדן; נבוזר אדן – גמרא;
נבוכדנצר - דכתיב [100] (דניאל ג כה) [ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון] ורוה דרביעאה דמי לבר אלהין - ואי לאו דחזייה, מנא הוה ידע?
סנחריב ושני בניו - דכתיב (מלכים ב יט לז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב [והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר חדן בנו תחתיו].
אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאמרו [101], דכתיב (ישעיהו ז כ) ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה: אתא קודשא בריך הוא ואדמי ליה כגברא סבא; אמר ליה: כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב - דאייתיתינהו לבנייהו [102] וקטלתינהו - מאי אמרת להו?
אמר ליה: ההוא גברא - בההוא פחדא נמי יתיב; אמר ליה: היכי נעביד?
אמר ליה: זיל
הערות
[עריכה]- ^ 'עניה ענתות' - כמו עניה; כלומר: נביאות ירמיה הענתותי - היא שעתידה לבא על נבוכד נצר: שתמסר ירושלים בידו
- ^ ובדוכתא אחריתי מפורש למה נקראו לו כל השמות הללו
- ^ דכולי קרא 'צהלי קולך' לא מחושבנא הוא
- ^ אם כן
- ^ ליכא אלא תשע מסעות, דהא 'עוד היום' - לאו מחושבנא [נמי הוא]!
- ^ ומתרץ:
- ^ 'עברו' חד, 'מעברה' חד, ואיכא עשר מסעות
- ^ [דמפני עון] שהיה להם לישראל על שנהרגו כהני נוב - קבע הקב"ה העונש עד אותו היום, ואותו יום בלבד נשתייר מזמן העונש, ואילו היה נלחם בירושלים באותו היום - היה כובשה; והכי משמע קרא: 'עוד היום' = אותו יום העמידו לסנחריב על ירושלים בעון נוב
- ^ והיינו עשר מסעות שנסע אותו היום
- ^ לסנחריב
- ^ טפי"ט בלע"ז [מזרונים] תחתיו
- ^ עד שראה ירושלים כולה
- ^ עליה עמד והיה מניד בראשו
- ^ נלחם בה עתה
- ^ תמה הוא להתחיל היום משום חולשא דאורחא; לישנא אחרינא 'תמהיתו' = נתיגעתם; ודומה ליה (בסנחריב) 'איתמה למיתב'
- ^ חתיכה של חומה - לשון פרסי; אבן רעועה מן החומה, ונבקעה
- ^ כיון שלן דינא - בטל הריב; וכן מפני שלא נכבשה בו ביום - לא הצליח ממחרת
- ^ היינו ערפה
- ^ מתרגמינן 'מתקל סופיניה'
- ^ והוא אסיר איספניקי חדתא
- ^ איידי דאיירי לעיל באותו יום שנשתייר מעונה של נוב - נקט הכא
- ^ שספר לשון הרע על דוד שנתקנא בו שאול; ולפי שקבל אחימלך את דוד בנוב - אמר ליה שאול: "סוב ופגע בכהני ה'"! נמצא, שעל ידך נהרגו, ואתה נכשל
- ^ ובחטא זה
- ^ במלחמת פלשתים
- ^ לשון פרסי: קריטא; לישנא אחרינא: כפר היא
- ^ הכניעו
- ^ תחת הבד של זיתים, ויתיב עלה למעכו
- ^ נתרככה הארץ מתחתיו ולא הזיקו; לישנא אחרינא: 'מכא' = נשפלת, כעין גומא, והיתה מגינה עליו
- ^ בארבע סאין של מים; לישנא אחרינא: בארבע כורא דמיא: בארבע נודות של מים
- ^ היתה טורפת ומחבטת עצמה וממרטת כנפיה והומה ומצערת
- ^ כמו 'לא תקפוץ [את ידך מאחיך האביון]’ (דברים טו ז): נתקצרה הארץ, והגיע מהרה לארץ פלשתים
- ^ דישבי
- ^ טווה
- ^ ערפה לאבישי
- ^ באותו פלך שהיה בידה, ולא נגע בו
- ^ לאבישי
- ^ דנפל לפניך
- ^ השליך אבישי הפלך לראשה
- ^ ומתה
- ^ זרקו כלפי מעלה
- ^ נעץ תחתיו חניתו בקרקע כדי שיפול עליו וימות
- ^ דוד עצמו לימא שם
- ^ אין דעתו מכוונת לומר השם
- ^ והשתא ניצל דוד והשליכו השם ברחוק, והלכו אבישי ודוד וחזרו להם
- ^ אבישי לדוד
- ^ למה באת כאן
- ^ הקב"ה אמר לי: רצונך שיכלה זרעך או תמסר ביד אויביך?
- ^ מוטב שאפול ביד אויב
- ^ הפוך תפלתך ואמור לפניו
- ^ משל הוא שאומרים בני אדם: מוטב יכלה זרעך ולא תמסר ביד אויב, דמה לך בצער בניך?
- ^ עזור בתפלתך להפכה
- ^ והם בורחין, שהיה קרוב לארץ פלשתים
- ^ לאותו כפר ששמו
- ^ שבין א"י לארץ פלשתים
- ^ אמרו זה לזה: עמוד כנגדו, ואל תברח, ונכנו, ולכך נקרא 'קובי'; אינהו הוו בקיאי בשמות הכפרים
- ^ ועדיין היו מפחדין ובורחין
- ^ בתמיהא
- ^ שהרגנוה
- ^ אלמא בא לחרן
- ^ שעדיין לא הגיע לחרן: שהיה עדיין בבית אל
- ^ אברהם ויצחק: אברהם, דכתיב 'ויעתק משם' (בראשית יב ח); יצחק - אין מקרא בידי
- ^ למקום: בית אל זה ירושלים; חרן - חוץ לארץ
- ^ והיה שם
- ^ וקרא מוכיח דכתיב 'ויפגע במקום': שהמקום פגעו, ושקפצה לו הארץ ונתקרב לו המקום
- ^ הכי גרסינן:
- ^ ונראה למורי דהכא לא מיגרסא הך מילתא
- ^ 'ויבא השמש' לא נאמר, אלא 'כי בא השמש', דמשמע שהיה דעתו לחזור כי עוד היום גדול; כיון שראה כי בא השמש - לן
- ^ 'ויזרח לו השמש' משמע השמש שהיה לו כבר: שבא בשבילו כבר
- ^ כדאפיך צלותיה
- ^ מכהני נוב
- ^ מלכות
- ^ כשנלחם בארבעה מלכים
- ^ האי 'חסר חד' - היכי קאמר?
- ^ כת ראשונה מחיל של סנחריב
- ^ כמו: 'שחו'; שטו הסוסים בירדן, ונתמעטו המים עד שעברו
- ^ [וחלף ביהודה שטף ועבר, עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל]
- ^ זקופה ולא היו המים מגיעין אלא עד הצואר
- ^ שלא היה שם מים כל עיקר
- ^ לשון מקור
- ^ ולא גרסינן 'והא כתיב ויצא מלאך ה'; אלמא כל המחנה אשור אינו אלא קפ"ה אלף, ולעיל קתני מאתים וס' רבוא?
- ^ קפ"ה אלף
- ^ נגידי החיל, שכן עולה לחשבון, לכדאמרינן: ארבעים וחמשה אלף בני מלכים, שמנים אלף גבורים, ששים אלף אחוזי חרב - הרי קפ"ה אלף; אבל האחרים שמתו - אין מספר, כדאמר 'והשאר פרשים אין מספר'
- ^ המלאך
- ^ 'יד הגדולה' לא נאמר, אלא 'היד' - דמשמע
- ^ שְׁחוּזָה מגלך להרוג את אלו
- ^ גבריאל ממונה על בשול הפירות
- ^ לחיל סנחריב להרגן
- ^ כשתלך לדרכך לפי תומך
- ^ לשונאך התראה והפחידו
- ^ נפח
- ^ שהנער יכול להטיף טיפה של דיו, והיינו יו"ד: שנשארו עשרה
- ^ ישעיהו יז,
- ^ שאין נשארין בו אלא דבר מועט
- ^ כן לא ישתייר במחנהו אלא דבר מועט
- ^ וכמה
- ^ ארבעה וחמשה - והיינו תשעה
- ^ מקרא לא דייק להו
- ^ אלא הכי קאמר
- ^ הללו חמשה נשתיירו מהן: סנחריב ושני בניו, וקרא משמע: כנוקף זית - דמשייר מעט בראש ענף: שנים או שלשה גרגרים - כך ישתייר לו מעט: ד' או ה'
- ^ גבי [חנניה] מישאל ועזריה תוארו ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין אלמא דחזא גבריאל והכירו בכבשן
- ^ שהקדוש ב"ה בעצמו גלחו לסנחריב
- ^ כדאמרינן: שהביא עמו ארבעים וחמשה אלף בני מלכים