ביאור:בבלי סנהדרין דף צה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

(ישעיהו י ל) 'עניה ענתות'?

עתיד ירמיה בן חלקיה ומתנבא עלה מענתות, דכתיב (ירמיהו א א) דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין [1].

מי דמי? התם ארי, הכא ליש!?

אמר רבי יוחנן: ששה שמות יש לארי [2]; אלו הן: (בראשית מט ט) ארי, (שופטים יד ה) כפיר, (בראשית מט ט) לביא, (ישעיהו ל ו) ליש, (תהלים צא יג) שחל, (איוב כח ח) שחץ.

אי הכי [3] - [4] בצרו להו [5]!?

[6] 'עברו מעברה' - תרתי נינהו [7].

מאי (ישעיהו י לב) עוד היום בנוב לעמוד [ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלם]?

אמר רב הונא: אותו היום נשתייר מעונה של נוב [8]; אמרי ליה: כלדאי! אי אזלת האידנא יכלת לה, ואי לא - לא יכלת לה; אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומא - סגא בחד יומא [9]; כי מטו לירושלם - שדי ליה [10] ביסתרקי [11], עד דסליק ויתיב מעילוי שורה עד דחזיוה לכולה ירושלם [12]; כי חזייה איזוטר בעיניה; אמר: הלא דא היא קרתא דירושלם דעלה ארגישית כל משיריתי, ועלה כבשית כל מדינתא? הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי!? עלה, וקם, ומניד ברישיה [13], מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלם. אמרי [יועציו]: "נישדי ביה ידא האידנא [14]"! אמר להו: "תמהיתו [15]; למחר אייתי לי כל חד וחד מינייכו גולמו הרג מיניה [16]"!

מיד (מלכים ב יט לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים.

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: בת דינא - בטל דינא [17].

(שמואל ב כא טז) וְיִשְבִּי בנוֹב אשר בילידי הרפה [18] ומשקל קינו [19] שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה [20] ויאמר להכות את דוד [21]; מאי ' וְיִשְבִּי בנוב'?

אמר רב יהודה אמר רב: איש שבא על עסקי נוב: אמר לו הקב"ה לדוד: עד מתי יהיה עון זה טמון בידך? על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים, ועל ידך נטרד דואג האדומי [22], ועל ידך [23] נהרגו שאול ושלשת בניו [24]! רצונך יכלו זרעך, או תמסר ביד אויב?

אמר לפניו: רבונו של עולם! מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי.

יומא חד נפק לשכור בזאי [25], אתא שטן ואדמי ליה כטביא [צבי]; פתק [העיף, ירה] ביה גירא [חץ]- ולא מטייה [הגיע אליו]; משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים; כדחזייה יִשבִּי בנוֹב – אמר: היינו האי דקטליה לגלית אחי! כפתיה, קמטיה [26], אותביה ושדייה תותי בי בדייא [27]. אתעביד ליה ניסא: מכא ליה ארעא מתותיה [28]! היינו דכתיב (תהלים יח לז) תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי.

ההוא יומא - אפניא דמעלי שבתא הוה; אבישי בן צרויה הוה קא חייף [חפף] רישיה בארבע גרבי דמיא [29]; חזינהו כתמי דמא! איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה [30]; אמר: כנסת ישראל - ליונה אימתילא [נמשלה], שנאמר (תהלים סח יד) [אם תשכבון בין שפתים] כנפי יונה נחפה בכסף [ואברותיה בירקרק חרוץ] - שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי! אתא לביתיה ולא אשכחיה; אמר: תנן [סנהדרין פ"ב מ"ו]: 'אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו'; בשעת הסכנה מאי? אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה: בשעת הסכנה שפיר דמי.

רכביה לפרדיה, וקם ואזל; קפצה ליה ארעא [31]; בהדי דקא מסגי - חזייה לערפה אמיה [32] דהוות נוולא [33]; כי חזיתיה [34] - פסקתה לפילכה, שדתיה עילויה: סברא למקטליה [35]; אמרה ליה [36]: "עלם! אייתי לי פלך [37]"! פתקיה בריש מוחה [38] וקטלה [39]; כד חזייה יִשבִּי בנוֹב – אמר: השתא הוו בי תרין [דוד ואבישי] וקטלין לי; פתקיה לדוד לעילא [40], ודץ ליה לרומחיה [41], אמר: ניפול עלה [דוד] ונקטל! אמר אבישי שם - אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא.

ונימא ליה איהו [42]?

אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין [43].

[44] אמר ליה [45]: מאי בעית הכא [46]?

אמר ליה: הכי אמר לי קודשא בריך הוא [47], והכי אהדרי ליה [48]!

אמר ליה: אפיך צלותיך [49] בר ברך - קירא ליזבון [ימכור שעוה], ואת לא תצטער [50]!

אמר ליה: אי הכי - סייע בהדן [51]! היינו דכתיב (שמואל ב כא יז) ויעזור לו אבישי בן צרויה [ויך את הפלשתי וימתהו אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל];

אמר רב יהודה אמר רב: שעזרו בתפלה.

אמר אבישי שם – ואחתיה [והוריד את דוד שהיה תלוי באויר]; הוה קא רדיף [ישבי בנוב] בתרייהו [52]; כי מטא [53] קובי [54] - אמרי קום ביה [55]; [56] כי מטא בי תרי [שם מקום; אולי ביתר; ומשחק מילים הוא] – אמרי: בתרי גוריין קטלוה לאריא [57]? אמרי ליה: "זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא [58]"! כי אדכרו ליה שמא דאימיה - כחש חיליה, וקטליה; היינו דכתיב (שמואל ב כא יז – סוף הפסוק שהובא לעיל) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל

תנו רבנן: שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה;

אבישי בן צרויה - הא דאמרן;

אליעזר עבד אברהם - דכתיב (בראשית כד מב) ואבוא היום אל העין [ואמר ה' אלקי אדנִי אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה] - למימרא דההוא יומא נפק;

יעקב אבינו -


עמוד ב

דכתיב (בראשית כח י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה [59] וכתיב [פסוק יא] ויפגע במקום [60] וילן שם כי בא השמש [ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא]!? [אלא] כי מטא לחרן, אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי [61]</ref> ואני לא התפללתי בו? בעי למיהדר [62]; כיון דהרהר בדעתיה למיהדר - קפצה ליה ארעא [63] מיד;

'ויפגע במקום' [64];

[65] דבר אחר: אין 'פגיעה' אלא תפלה, שנאמר (ירמיהו ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי [כי אינני שמע אתך] [66];

'וילן שם כי בא השמש' [67] - בתר דצלי בעי למיהדר; אמר הקב"ה: צדיק זה בא לבית מלוני, יפטר בלא לינה? מיד בא השמש; והיינו דכתיב (בראשית לב לב) ויזרח לו השמש [כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו] - וכי לו בלבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה! אלא אמר רבי יצחק: שמש שבא בעבורו - זרחה בעבורו [68].

ומנלן דכלה זרעיה דדוד [69]? דכתיב (מלכים ב יא א) ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה.

והא אשתייר ליה יואש?

התם נמי אשתייר אביתר [70], דכתיב (שמואל א כב כ) וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר [ויברח אחרי דוד].

אמר רב יהודה אמר רב: אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב - לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.

אמר רב יהודה אמר רב: בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים וחמשה אלף איש - בני מלכים יושבים בקרונות של זהב, ועמהן שגלונות [71] וזונות, ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו, והשאר פרשים; וכן באו על אברהם [72], וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג

במתניתא תנא: אורך מחנהו ארבע מאות פרסי רחב, צואר סוסיו ארבעים פרסי, סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים [2,600,000] חסר חד.

בעי אביי: [73] חסר חד ריבויא? או חסר חד אלפא? או חסר מאה או חסר חד?

תיקו.

תנא: ראשונים [74] עברו בשחי [75], שנאמר (ישעיהו ח ח) [76] 'וחלף ביהודה שטף ועבר'; אמצעיים עברו בקומה [77], שנאמר 'עד צואר יגיע'; אחרונים העלו עפר ברגליהם [78] ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו, שנאמר (ישעיהו לז כה) אני קרתי [79] ושתיתי מים [ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור].

והכתיב (ישעיהו לז לו) [ויהי בלילה ההוא] ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים? [80]

אמר רבי אבהו: הללו [81] - ראשי גייסות הן [82].

אמר רב אשי: דיקא נמי דכתיב (ישעיהו י טז) [לכן ישלח האדון ה' צבאות] במשמניו רזון [ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש] - בשמינים דאית בהו.

אמר רבינא: דיקא נמי, דכתיב (דברי הימים ב לב כא) וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה [מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו] ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילוהו בחרב - שמע מינה.

במה הכם [83]?

רבי אליעזר: אומר ביד הכם, שנאמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה [אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו] - [84] היד שעתידה ליפרע מסנחריב;

רבי יהושע אומר: באצבע הכם, שנאמר (שמות ח טו) ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא [ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה’] - היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אמר לו הקב"ה לגבריאל: מגלך נטושה [85]! אמר לפניו: רבונו של עולם! נטושה ועומדת מששת ימי בראשית, שנאמר (ישעיהו כא טו) [כי] מפני חרבות נדדו [מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה].

רבי שמעון בן יוחי אומר: אותו הפרק זמן בישול פירות היה; אמר לו הקב"ה לגבריאל [86]: כשאתה יוצא לבשל פירות - הזקק להם [87], שנאמר (ישעיהו כח יט) מידי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה והיה רק זועה הבין שמועה; אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: אגב אורחך [88] - לבעל דבבך אישתמע [89].

ויש אומרים: בחוטמן נשף [90] בהן ומתו, שנאמר (ישעיהו מ כד) [אף בל נטעו אף בל זרעו אף בל שרש בארץ גזעם] וגם נשף בהם ויבשו [וסערה כקש תשאם];

רבי ירמיה בר אבא אמר: כפיים ספק להם ומתו, שנאמר (יחזקאל כא כב) וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי [אני ה' דברתי];

רבי יצחק נפחא אמר: אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו, שנאמר (ישעיהו לג ג) [מקול המון נדדו עמים] מרוממתך נפצו גוים.

וכמה נשתייר מהם?

רב אמר: עשרה שנאמר (ישעיהו י יט) ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם; כמה נער יכול לכתוב? - עשרה [91].

ושמואל אמר: תשעה, שנאמר [92] ונשאר בו עוללות כנוקף זית [93]: שנים שלשה גרגרים בראש אמיר [94]; [95] ארבעה חמשה בסעיפיה [פריה, נאם ה' אלהי ישראל] [96].

רבי יהושע בן לוי אמר: ארבעה עשר שנאמר [שם] שנים, שלשה, ארבעה, וחמשה.

רבי יוחנן [97] אמר [98]: חמשה [99]: סנחריב, ושני בניו, נבוכדנצר, ונבוזר אדן; נבוזר אדן – גמרא;

נבוכדנצר - דכתיב [100] (דניאל ג כה) [ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון] ורוה דרביעאה דמי לבר אלהין - ואי לאו דחזייה, מנא הוה ידע?

סנחריב ושני בניו - דכתיב (מלכים ב יט לז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב [והמה נמלטו ארץ אררט וימלך אסר חדן בנו תחתיו].

אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאמרו [101], דכתיב (ישעיהו ז כ) ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה: אתא קודשא בריך הוא ואדמי ליה כגברא סבא; אמר ליה: כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב - דאייתיתינהו לבנייהו [102] וקטלתינהו - מאי אמרת להו?

אמר ליה: ההוא גברא - בההוא פחדא נמי יתיב; אמר ליה: היכי נעביד?

אמר ליה: זיל

הערות[עריכה]

  1. ^ 'עניה ענתות' - כמו עניה; כלומר: נביאות ירמיה הענתותי - היא שעתידה לבא על נבוכד נצר: שתמסר ירושלים בידו
  2. ^ ובדוכתא אחריתי מפורש למה נקראו לו כל השמות הללו
  3. ^ דכולי קרא 'צהלי קולך' לא מחושבנא הוא
  4. ^ אם כן
  5. ^ ליכא אלא תשע מסעות, דהא 'עוד היום' - לאו מחושבנא [נמי הוא]!
  6. ^ ומתרץ:
  7. ^ 'עברו' חד, 'מעברה' חד, ואיכא עשר מסעות
  8. ^ [דמפני עון] שהיה להם לישראל על שנהרגו כהני נוב - קבע הקב"ה העונש עד אותו היום, ואותו יום בלבד נשתייר מזמן העונש, ואילו היה נלחם בירושלים באותו היום - היה כובשה; והכי משמע קרא: 'עוד היום' = אותו יום העמידו לסנחריב על ירושלים בעון נוב
  9. ^ והיינו עשר מסעות שנסע אותו היום
  10. ^ לסנחריב
  11. ^ טפי"ט בלע"ז [מזרונים] תחתיו
  12. ^ עד שראה ירושלים כולה
  13. ^ עליה עמד והיה מניד בראשו
  14. ^ נלחם בה עתה
  15. ^ תמה הוא להתחיל היום משום חולשא דאורחא; לישנא אחרינא 'תמהיתו' = נתיגעתם; ודומה ליה (בסנחריב) 'איתמה למיתב'
  16. ^ חתיכה של חומה - לשון פרסי; אבן רעועה מן החומה, ונבקעה
  17. ^ כיון שלן דינא - בטל הריב; וכן מפני שלא נכבשה בו ביום - לא הצליח ממחרת
  18. ^ היינו ערפה
  19. ^ מתרגמינן 'מתקל סופיניה'
  20. ^ והוא אסיר איספניקי חדתא
  21. ^ איידי דאיירי לעיל באותו יום שנשתייר מעונה של נוב - נקט הכא
  22. ^ שספר לשון הרע על דוד שנתקנא בו שאול; ולפי שקבל אחימלך את דוד בנוב - אמר ליה שאול: "סוב ופגע בכהני ה'"! נמצא, שעל ידך נהרגו, ואתה נכשל
  23. ^ ובחטא זה
  24. ^ במלחמת פלשתים
  25. ^ לשון פרסי: קריטא; לישנא אחרינא: כפר היא
  26. ^ הכניעו
  27. ^ תחת הבד של זיתים, ויתיב עלה למעכו
  28. ^ נתרככה הארץ מתחתיו ולא הזיקו; לישנא אחרינא: 'מכא' = נשפלת, כעין גומא, והיתה מגינה עליו
  29. ^ בארבע סאין של מים; לישנא אחרינא: בארבע כורא דמיא: בארבע נודות של מים
  30. ^ היתה טורפת ומחבטת עצמה וממרטת כנפיה והומה ומצערת
  31. ^ כמו 'לא תקפוץ [את ידך מאחיך האביון]’ (דברים טו ז): נתקצרה הארץ, והגיע מהרה לארץ פלשתים
  32. ^ דישבי
  33. ^ טווה
  34. ^ ערפה לאבישי
  35. ^ באותו פלך שהיה בידה, ולא נגע בו
  36. ^ לאבישי
  37. ^ דנפל לפניך
  38. ^ השליך אבישי הפלך לראשה
  39. ^ ומתה
  40. ^ זרקו כלפי מעלה
  41. ^ נעץ תחתיו חניתו בקרקע כדי שיפול עליו וימות
  42. ^ דוד עצמו לימא שם
  43. ^ אין דעתו מכוונת לומר השם
  44. ^ והשתא ניצל דוד והשליכו השם ברחוק, והלכו אבישי ודוד וחזרו להם
  45. ^ אבישי לדוד
  46. ^ למה באת כאן
  47. ^ הקב"ה אמר לי: רצונך שיכלה זרעך או תמסר ביד אויביך?
  48. ^ מוטב שאפול ביד אויב
  49. ^ הפוך תפלתך ואמור לפניו
  50. ^ משל הוא שאומרים בני אדם: מוטב יכלה זרעך ולא תמסר ביד אויב, דמה לך בצער בניך?
  51. ^ עזור בתפלתך להפכה
  52. ^ והם בורחין, שהיה קרוב לארץ פלשתים
  53. ^ לאותו כפר ששמו
  54. ^ שבין א"י לארץ פלשתים
  55. ^ אמרו זה לזה: עמוד כנגדו, ואל תברח, ונכנו, ולכך נקרא 'קובי'; אינהו הוו בקיאי בשמות הכפרים
  56. ^ ועדיין היו מפחדין ובורחין
  57. ^ בתמיהא
  58. ^ שהרגנוה
  59. ^ אלמא בא לחרן
  60. ^ שעדיין לא הגיע לחרן: שהיה עדיין בבית אל
  61. ^ אברהם ויצחק: אברהם, דכתיב 'ויעתק משם' (בראשית יב ח); יצחק - אין מקרא בידי
  62. ^ למקום: בית אל זה ירושלים; חרן - חוץ לארץ
  63. ^ והיה שם
  64. ^ וקרא מוכיח דכתיב 'ויפגע במקום': שהמקום פגעו, ושקפצה לו הארץ ונתקרב לו המקום
  65. ^ הכי גרסינן:
  66. ^ ונראה למורי דהכא לא מיגרסא הך מילתא
  67. ^ 'ויבא השמש' לא נאמר, אלא 'כי בא השמש', דמשמע שהיה דעתו לחזור כי עוד היום גדול; כיון שראה כי בא השמש - לן
  68. ^ 'ויזרח לו השמש' משמע השמש שהיה לו כבר: שבא בשבילו כבר
  69. ^ כדאפיך צלותיה
  70. ^ מכהני נוב
  71. ^ מלכות
  72. ^ כשנלחם בארבעה מלכים
  73. ^ האי 'חסר חד' - היכי קאמר?
  74. ^ כת ראשונה מחיל של סנחריב
  75. ^ כמו: 'שחו'; שטו הסוסים בירדן, ונתמעטו המים עד שעברו
  76. ^ [וחלף ביהודה שטף ועבר, עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל]
  77. ^ זקופה ולא היו המים מגיעין אלא עד הצואר
  78. ^ שלא היה שם מים כל עיקר
  79. ^ לשון מקור
  80. ^ ולא גרסינן 'והא כתיב ויצא מלאך ה'; אלמא כל המחנה אשור אינו אלא קפ"ה אלף, ולעיל קתני מאתים וס' רבוא?
  81. ^ קפ"ה אלף
  82. ^ נגידי החיל, שכן עולה לחשבון, לכדאמרינן: ארבעים וחמשה אלף בני מלכים, שמנים אלף גבורים, ששים אלף אחוזי חרב - הרי קפ"ה אלף; אבל האחרים שמתו - אין מספר, כדאמר 'והשאר פרשים אין מספר'
  83. ^ המלאך
  84. ^ 'יד הגדולה' לא נאמר, אלא 'היד' - דמשמע
  85. ^ שְׁחוּזָה מגלך להרוג את אלו
  86. ^ גבריאל ממונה על בשול הפירות
  87. ^ לחיל סנחריב להרגן
  88. ^ כשתלך לדרכך לפי תומך
  89. ^ לשונאך התראה והפחידו
  90. ^ נפח
  91. ^ שהנער יכול להטיף טיפה של דיו, והיינו יו"ד: שנשארו עשרה
  92. ^ ישעיהו יז,
  93. ^ שאין נשארין בו אלא דבר מועט
  94. ^ כן לא ישתייר במחנהו אלא דבר מועט
  95. ^ וכמה
  96. ^ ארבעה וחמשה - והיינו תשעה
  97. ^ מקרא לא דייק להו
  98. ^ אלא הכי קאמר
  99. ^ הללו חמשה נשתיירו מהן: סנחריב ושני בניו, וקרא משמע: כנוקף זית - דמשייר מעט בראש ענף: שנים או שלשה גרגרים - כך ישתייר לו מעט: ד' או ה'
  100. ^ גבי [חנניה] מישאל ועזריה תוארו ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין אלמא דחזא גבריאל והכירו בכבשן
  101. ^ שהקדוש ב"ה בעצמו גלחו לסנחריב
  102. ^ כדאמרינן: שהביא עמו ארבעים וחמשה אלף בני מלכים