ביאור:בבלי סנהדרין דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] (דברי הימים א כט כב) [ויאכלו וישתו לפני ה' ביום ההוא בשמחה גדולה וימליכו שנית לשלמה בן דויד וימשחו לה' לנגיד ולצדוק] וימשחו לה' לנגיד ולצדוק מקיש נגיד לצדוק [לכהן] - מה צדוק מחצה לו ומחצה לאחיו - אף נגיד מחצה לו ומחצה לאחיו;

וצדוק גופיה מנלן?

דתניא: רבי אומר: (ויקרא כד ט) והיתה לאהרן ולבניו [ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם] [2]: מחצה לאהרן ומחצה לבניו.

משנה:

(דברים יז יז) [ו]לא ירבה לו נשים [ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד] אלא שמנה עשרה [3]; רבי יהודה אומר: מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. רבי שמעון אומר: אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה; אם כן למה נאמר 'לא ירבה לו נשים'? דאפילו כאביגיל.

גמרא:

למימרא דרבי יהודה דריש טעמא דקרא ורבי שמעון לא דריש טעמא דקרא? והא איפכא שמעינן להו, דתניא: אלמנה - בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה - אין ממשכנין אותה, שנאמר (דברים כד יז) [לא תטה משפט גר יתום ו]לא תחבול בגד אלמנה - דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: עשירה - ממשכנין אותה [4], ענייה - אין ממשכנין אותה, ואתה חייב להחזיר לה, ואתה משיאה שם רע בשכנותיה; ואמרינן: מאי קאמר? הכי קאמר: מתוך שאתה ממשכנה - אתה חייב להחזיר לה, ואתה משיאה שם רע בשכנותיה [5]; אלמא רבי יהודה לא דריש טעמא דקרא, ורבי שמעון דריש טעמא דקרא!?

בעלמא רבי יהודה לא דריש טעמא דקרא, ושאני הכא דמפרש טעמא דקרא: מה טעם (דברים יז יז) [ו]לא ירבה לו נשים? משום [6] ד'לא יסור לבבו'; ורבי שמעון אמר לך: מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא; אם כן לכתוב קרא 'לא ירבה לו נשים' ולישתוק, ואנא אמינא: מה טעם לא ירבה משום דלא יסור, 'לא יסור' למה לי? אפילו אחת ומסירה את לבו - הרי זו לא ישאנה; אלא מה אני מקיים 'לא ירבה'? - דאפילו כאביגיל.

הני שמונה עשרה מנלן?

דכתיב (שמואל ב ג ב-ה) ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית [7] ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום בן מעכה [8] והרביעי אדוניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל [9] והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון וקאמר ליה נביא (שמואל ב יב ח) [ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה] אם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה; 'כהנה' = שית, 'וכהנה' שית - דהוו להו תמני סרי.

מתקיף לה רבינא: אימא 'כהנה' - תרתי סרי, 'וכהנה' עשרין וארבע?

תניא נמי הכי: 'לא ירבה לו נשים' יותר מעשרים וארבע!

למאן דדריש וי"ו [10] - ארבעים ושמנה הוו!

תניא נמי הכי: 'לא ירבה לו נשים' - יותר מארבעים ושמנה.

ותנא דידן מאי טעמיה?

אמר רב כהנא: מקיש 'כהנה' בתרא ל'כהנה' קמא: מה כהנה קמא שית - אף כהנה בתרא שית.

והא הואי מיכל?

אמר רב: 'עגלה' זו מיכל, ולמה נקרא שמה 'עגלה'? שחביבה עליו כעגלה, וכן הוא [11] אומר (שופטים יד יח) [ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי בטרם יבא החרסה מה מתוק מדבש ומה עז מארי ויאמר להם] לולי חרשתם בעגלתי וגו' [לא מצאתם חידתי].

ומי הוו למיכל בני? והכתיב (שמואל ב ו כג) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה?
אמר רב חסדא: עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה.

מכדי בנים היכא קא חשיב להו? בחברון, ואילו מעשה דמיכל בירושלים הוה, דכתיב (שמואל ב ה טז) [והיה ארון ה' בא עיר דוד] ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז [לו בלבה].

ואמר רב יהודה ואיתימא רב יוסף: שקלתה מיכל למיטרפסה [12] אלא אימא: עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה [13]

והכתיב (שמואל ב ה יג) ויקח דוד עוד פלגשים ונשים בירושלים [בספרים שלנו: מירושלם, אחרי באו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות]! [14]?

למלויי שמונה עשר.

מאי 'נשים' ומאי 'פלגשים'?

אמר רב יהודה אמר רב: נשים - בכתובה ובקידושין, פלגשים - בלא כתובה ובלא קידושין.

אמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר [15] היו, ומגדלי בלוריות היו, וכולן יושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות היו, והם היו בעלי אגרופין של בית דוד.

ואמר רב יהודה אמר רב: תמר [16] - בת יפת תואר היתה [17], שנאמר (שמואל ב יג יג) [ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל] ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך [18]; ואי סלקא דעתא בת נישואין הואי - אחתיה מי הוה שריא ליה? אלא שמע מינה בת יפת תואר היתה [19].

(שמואל ב יג ג) ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויהונדב איש חכם וגו' [מאד]; אמר רב יהודה אמר רב: איש חכם לרשעה;

(שמואל ב יג ד) ויאמר מדוע אתה ככה דל בן המלך [בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלם אחי אני אהב] (שמואל ב יג ה) ויאמר לו יונדב שכב על משכבך והתחל [20] וגו' [ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם] עד' ועשתה לעיני את הבריה [21] [למען אשר אראה ואכלתי מידה]’;

(שמואל ב יג ט) ותקח המשרת ותצוק לפניו [וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל איש מעלי ויצאו כל איש מעליו]; אמר רב יהודה אמר רב: שעשתה לו מיני טיגון;

(שמואל ב יג טו) וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד [וישנאה כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי] - מאי טעמא? אמר רבי יצחק: נימא נקשרה לו ועשאתו כרות שפכה.

וכי נקשרה לו - איהי מאי עבדה?

אלא אימא קשרה לו נימא ועשאתו כרות שפכה.

איני! והא דרש רבא: מאי דכתיב (יחזקאל טז יד) ויצא לך שם בגוים ביפיך [כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך נאם ה' אלקים]? - שאין להן לבנות ישראל [22] לא שער בית השחי [23] ולא בית הערוה. שאני תמר, דבת יפת תואר הואי.

(שמואל ב יג יט) ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה [ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה]; תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: גדר גדול גדרה תמר באותה שעה [24]: אמרו [25]: לבנות מלכים כך? - לבנות הדיוטות על אחת כמה וכמה [26]; אם לצנועות כך - לפרוצות על אחת כמה וכמה!

אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה גזרו


עמוד ב

על הייחוד ועל הפנויה [27].

יחוד דאורייתא הוא, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: 'רמז לייחוד מן התורה מניין? - שנאמר (דברים יג ז) כי יסיתך אחיך בן אמך [או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך]; וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית? אלא לומר לך: בן מתייחד עם אמו, ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה'! אלא אימא: גזרו על ייחוד דפנויה.

(מלכים א א ה) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך [ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו]; אמר רב יהודה אמר רב: מלמד שביקש להולמו [28], ולא הולמתו [29].

[30] ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו; מאי רבותא [31]? אמר רב יהודה אמר רב: כולן נטולי טחול [32] וחקוקי כפות רגלים היו [33].

משנה:

(דברים יז טז) [רק] לא ירבה לו סוסים [ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד] אלא כדי מרכבתו; (דברים יז יז) [ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו] וכסף וזהב לא ירבה לו מאד - אלא כדי ליתן אספניא [34].

וכותב לו ספר תורה לשמו: יוצא למלחמה - מוציאה עמו, נכנס הוא - מכניסה עמו, יושב בדין - היא עמו, מיסב - היא כנגדו, שנאמר (דברים יז יח והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים) (דברים יז יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו [למען ילמד ליראה את ה' אלקים לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה, לעשתם].


גמרא:

תנו רבנן: (דברים יז טז) [רק] לא ירבה לו סוסים [ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד] [35] יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו [36]? תלמוד לומר: 'לו': לו אינו מרבה, אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו; הא מה אני מקיים 'סוסים'? - סוסים הבטלנין;

מניין שאפילו סוס אחד והוא בטל - שהוא ב'לא ירבה'?

תלמוד לומר: [37] 'למען הרבות סוס';

וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי ב'לא ירבה' – 'סוסים' למה לי?

לעבור בלא תעשה על כל סוס וסוס.

טעמא דכתב רחמנא 'לו', הא לאו הכי הוה אמינא אפילו כדי רכבו ופרשיו נמי לא!

לא, צריכא לאפושי [38].

(דברים יז יז) [ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו] וכסף וזהב לא ירבה לו [מאד] - אלא כדי ליתן אספניא.

תנו רבנן: (דברים יז יז) [ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו] וכסף וזהב לא ירבה לו [מאד]; יכול אפילו כדי ליתן אספניא? תלמוד לומר: 'לו': לו אינו מרבה, אבל מרבה הוא כדי ליתן אספניא.

טעמא דכתב רחמנא 'לו', הא לאו הכי הוה אמינא אפילו כדי ליתן אספניא נמי לא?

לא, צריכא להרווחה [39].

השתא דאמרת 'לו' לדרשה, 'לא ירבה לו נשים' מאי דרשת ביה?

למעוטי הדיוטות [40].

רב יהודה רמי: כתיב (מלכים א ה ו) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו [ [41] ושנים עשר אלף פרשים] וכתיב (דברי הימים ב ט כה) ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים [ומרכבות ושנים עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם המלך בירושלם]; הא כיצד? אם ארבעים אלף איצטבלאות [42] היו - כל אחד ואחד היו בו ארבעת אלפים ארוות [43] סוסים, ואם ארבעת אלפים איצטבלאות היו - כל אחד ואחד היו בו ארבעים אלף ארוות סוסים.


Sanhedrin 021: Shlomo's horses

ERIC COOPERSMITH asked:

ACCORDING TO THE CHESBON OF THE GEMARA IT SEEMS AS IF Shlomo Hamelech had 160 million horses. Can that be true??
----------------------------------------------
The Kollel replies:
You are correct that according to the Gemara's answer to reconcile the
verse in Melachim with the verse in Divrei ha'Yamim, it would come out that
Shlomo ha'Melech had 160 million horses.

However, it seems that a printer's error crept into the Vilna Shas. The
word "Elef" should not appear in each of the two phrases of the Gemara
after the word "Arba'im." That is, the Gemara should say "Im Arba'im
Itztabla'os Hayu," instead of "Im Arba'im Elef Itztabla'os Hayu," and
similarly in the Gemara's second phrase. Accordingly, there were
only160,000, instead of 160 million. See DIKDUKEI SOFRIM. [44]

The RADAK [45] also has such a Girsa, but in his first phrase
he has 40 stables with 4000 horses [46], and in his
second phrase he has 40,000 stables with 40 horses [47].

The METZUDAS DAVID and RALBAG also have such a Girsa, but they write that
there was only 10 horses in each stable, and there were 4000 stables. Thus,
the verse in Melachim is giving the total number of horses in the stables,
while the verse in Divrei ha'Yamim is giving the total number of stables.
It seems that this was their Girsa in the Gemara.

Yisroel Shaw
D.A.F.


רבי יצחק רמי: כתיב (דברי הימים ב ט כ) [וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור] אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתיב (מלכים א י כז) ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים [48] [ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרב]!?

לא קשיא: כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה

אמר רבי יצחק: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה - ירד גבריאל ונעץ קנה בים, והעלה שירטון, ועליו נבנה כרך גדול שברומי.

ואמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה [49]? - שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן - נכשל בהן גדול העולם: כתיב (דברים יז יז) [ו]לא ירבה לו נשים [ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד]; אמר שלמה: "אני ארבה ולא אסור"! וכתיב (מלכים א יא ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו [אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דויד אביו]; וכתיב (דברים יז טז) [רק] לא ירבה לו סוסים [ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד], ואמר שלמה: "אני ארבה ולא אשיב", וכתיב (מלכים א י כט) [ותעלה] ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו' [מאות כסף וסוס בחמשים ומאה וכן לכל מלכי החתים ולמלכי ארם בידם יצאו].

וכותב ספר תורה לשמו [יוצא למלחמה - מוציאה עמו נכנס - הוא מכניסה עמו, יושב בדין - היא עמו, מיסב - היא כנגדו, שנאמר (דברים יז יח והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים) (דברים יז יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו [למען ילמד ליראה את ה' אלקים לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם]]:

תנא: ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו.

אמר רבה: אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה - מצוה לכתוב משלו, שנאמר (דברים לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה [ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל].

איתיביה אביי: 'וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אחרים' מלך אִין, הדיוט לא?

לא, צריכא לשתי תורות [50], וכדתניא (דברים יז יח) [והיה כשבתו על כסא ממלכתו] וכתב לו את משנה וגו' [התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים] [51]: כותב לשמו שתי תורות: אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו; אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו, שנאמר (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט; אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא, שנאמר (דברים יז יט) והיתה עמו וקרא בו [כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלקים לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם] - מקום הראוי לקראות בו.

אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי [52] ולשון הקודש; חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי; ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי.

מאן 'הדיוטות'?

אמר רב חסדא: כותאי.

מאי 'כתב עברית'?

אמר רב חסדא: כתב ליבונאה [53].

תניא [תוספתא סנהדרין פ"ד מ"ה]: רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל - אילמלא <לא> קדמו משה: במשה הוא אומר (שמות יט ג) ומשה עלה אל האלהים [ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל]; בעזרא הוא אומר (עזרא ז ו) הוא עזרא עלה מבבל [והוא ספר מהיר בתורת משה אשר נתן ה' אלקי ישראל ויתן לו המלך כיד ה' אלקיו עליו כל בקשתו]; מה עלייה האמור כאן תורה - אף עלייה האמור להלן תורה; במשה הוא אומר (דברים ד יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים [לעשתכם אתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה]; בעזרא הוא אומר (עזרא ז י) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו - נשתנה על ידו הכתב, שנאמר

הערות[עריכה]

  1. ^ בשלמה
  2. ^ בלחם הפנים כתיב
  3. ^ לקמן נפקא לן
  4. ^ לפי שאינה צריכה לאותו כסות להחזירו לה בלילה
  5. ^ שתכנס לביתך שחרית וערבית
  6. ^ המשך הפסוק
  7. ^ ג
  8. ^ ד
  9. ^ ה
  10. ^ ר"ע ב'ארבע מיתות בית דין' (לקמן נא.) 'ישמעאל אחי בת ובת אני דורש'
  11. ^ שמשון קרי לה לאשתו [עגלתי] כשהגידה להם חידתו
  12. ^ זה היה פרעון חטאתה מה שנכתב בצידו 'לא היה לה ולד'
  13. ^ אלמא מההוא מעשה ואילך לא הוה לה, אבל מקמי הכי איכא למימר דהוה לה
  14. ^ אלמא טובא הוו ליה נשים
  15. ^ הנשבית במלחמה כדכתיב (דברים כח יא) וראית בשביה
  16. ^ אחות אבשלום
  17. ^ קודם שנתגיירה בלב שלם; מעכה אמו ילדה לו לדוד את תמר, והיתה אצלו בתורת יפת תואר
  18. ^ תמר מנסיב ליה עצה לאמנון
  19. ^ עדיין לא נתגיירה אמו כשילדתה, ותנן: ולד שפחה וכותית מישראל אין לו קורבת אב במסכת יבמות (דף כב.) 'מי שיש לו בן מ"מ וכו'
  20. ^ עשה עצמך כחולה
  21. ^ מאכל טיגון פריי"ט
  22. ^ קודם שחטאו וגבהו בנות ציון (ישעיהו ג)
  23. ^ תחת אצילי זרועותיהן
  24. ^ בדמעתה וזעקתה ונהגה עצמה בבזיון
  25. ^ נשאו שאר נשים קל וחומר בעצמן
  26. ^ מה בנות מלכים אירע קלקול זה בהדיוטות על אחת כמה וכמה
  27. ^ על הייחוד דאשת איש ועל הפנויה
  28. ^ שתשב בראשו כתר מלכות
  29. ^ לפי שהיה שרביט של זהב בתוך חללה מדופן לדופן, ואינה מתיישב בראשו אלא למי שיש לו חריץ בראשו, והיא עדות לבית דוד: שכל הראוי למלכות – הולמתו, ומי שאינו ראוי למלכות - אינו הולמתו
  30. ^ שם
  31. ^ דחמשים איש לבן מלך
  32. ^ על ידי סם: שהטחול מכבידו לאדם
  33. ^ אין בשר בפרסותיהם, ורצים על הקוצים ועל הברקנין ואינן ניזוקין
  34. ^ שכר חיילות, מדי שנה בשנה, הנכנסין והיוצאין עמו כל השנה
  35. ^ 'לו' משמע להרחיב דעתו ולהגדיל ברבוי סוסים; הסוסים באים ממצרים לארץ ישראל, וצריך לשלוח שלוחים לקנות לו סוסים, ועוברים ב'לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם' (שמות יד יג)
  36. ^ בתמיה: מלכות בלא רכב ופרשים מי חשיבא
  37. ^ שם
  38. ^ לאפושי רכב ופרשים וסוסים לרכוב בהרווחה ולא בצמצום; לשון אחר 'לאפוחי' גרסינן: כשרוכב סוס אחד ומושך סוס אחד אצלו ביד ורוכב פעם על זה ופעם על זה, להרגיע את חבירו
  39. ^ שלא לצמצם; ואם יצטרך לשכור עוד חיילות - שיהיה מצוי בידו
  40. ^ דמותרין להרבות נשים
  41. ^ בגירסא שלנו 'למרכבו'
  42. ^ בית גדול למדור הסוסים
  43. ^ הבדלה בין שורה לשורה על פני הבית
  44. ^ The Peshat in
    the verse in Melachim would then be that he had 40 stables containing
    thousands of horses, while the verse in Divrei ha'Yamim would be that he
    had 4000 horses in each of his stables.
  45. ^ Melachim 1 5:6
  46. ^ for a total of 160,000
  47. ^ for a total of 1.6
    million
  48. ^ חשיב מיהא פורתא
  49. ^ כגון למה נאסרה לבישת שעטנז ואכילת חזיר וכיוצא בהן
  50. ^ הא דשאני מלך מהדיוטות: דאילו היה הדיוט - סגי ליה בחדא, ומלך בעי תרתי
  51. ^ 'משנה' - שתים במשמע
  52. ^ של בני עבר הנהר
  53. ^ אותיות גדולות, כעין אותן שכותבין בקמיעות ומזוזות