ביאור:בבלי סנהדרין דף קג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בגלל מנשה דלא עבד תשובה [1].
אמר רבי יוחנן: כל האומר 'מנשה אין לו חלק לעולם הבא' - מרפה ידיהן של בעלי תשובה.
דתני תנא קמיה דר' יוחנן: מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנים, דכתיב (דברי הימים ב לג א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [ושם אמו חפצי בה – [סיום הפסוק במלכים ב כא,א]] (מלכים ב כא ג) [וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו ויקם מזבחת לבעל] ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל [וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אתם] [2]; כמה מלך אחאב? - עשרין ותרתין שנין; מנשה כמה מלך? חמשים וחמש; דל מינייהו עשרים ותרתין, פשו להו תלתין ותלת [3].
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מאי דכתיב (דברי הימים ב לג יג) וישמע אליו ויחתר לו? [4] 'ויעתר לו' מיבעי ליה!? - מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין [5].
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מאי דכתיב (ירמיהו כו א) בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו [מלך יהודה היה הדבר הזה מאת ה' לאמר] וכתיב (ירמיהו כח א) [ויהי בשנה ההיא] בראשית ממלכת צדקיה [מלך יהודה בשנת הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית ה' לעיני הכהנים וכל העם לאמר] [6] - וכי עד האידנא לא הוו מלכי [7]? אלא [8] בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו [9] בשביל יהויקים, נסתכל בדורו [10] - ונתקררה דעתו; בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה [11], נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו.
בצדקיה נמי כתיב (מלכים ב כד יט) ויעש הרע בעיני ה' [ככל אשר עשה יהויקים]? - שהיה בידו למחות ולא מיחה.
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מאי דכתיב (משלי כט ט) איש חכם נִשְׁפָּט את איש אויל ורַגָּז ושָׂחַק ואין נָחַת? אמר הקב"ה: כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק - זיבח וקיטר [לאלהיהם] [12], שנאמר (דברי הימים ב כח כג) ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו לו להכשילו ולכל ישראל; שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו - הביא אלהיהם והשתחוה להם, שנאמר (דברי הימים ב כה יד) ויהי אחרי בא אמציה מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר!
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: בכיי ליה למר דלא ידע' חייכי למר דלא ידע! ווי ליה למר דלא ידע בין טב לביש [13].
(ירמיהו לט ג) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התָּוֶך [נרגל שראצר סמגר נבו שרסכים רב סריס נרגל שראצר רב מָג וכל שארית שרי מלך בבל] [14] - אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מקום שמחתכין בו הלכות [15] [16].
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: באתרא דמריה תלא ליה זייניה [17] - תמן קולבא רעיא [18] - קולתיה [19] תלא [20].
<סימן על שדה בתים לא תאונה>
אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב (משלי 24:30) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב ([31]) והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה?
'על שדה איש עצל עברתי' - זה אחז [21]; 'ועל כרם אדם חסר לב' - זה מנשה [22]; 'והנה עלה כולו קמשונים' - זה אמון [23]; 'כסו פניו חרולים [24]' - זה יהויקים [25], 'וגדר אבניו נהרסה' - זה צדקיהו [26], שנחרב בית המקדש בימיו.
ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע:
כת לצים - דכתיב (הושע ז ה) [יום מלכנו החלו שרים חמת מיין] משך ידו את לוצצים [27];
כת שקרנים - דכתיב (תהלים קא ז) [לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דובר שקרים לא יכון לנגד עיני
כת חניפים - דכתיב (איוב יג טז) [גם הוא לי לישועה] כי לא לפניו חנף יבוא
כת מספרי לשון הרע - דכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע [28] - צדיק אתה, ולא יהיה במגורך רע.
ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב (תהלים צא י) לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך?
'לא תאונה אליך רעה' - שלא ישלוט בהן יצר הרע;
'ונגע לא יקרב באהלך' - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך [29];
דבר אחר: 'לא תאונה אליך רעה' - שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים;
'ונגע לא יקרב באהלך' - שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים [כגון יש"ו הנוצרי].
עד כאן ברכו אביו [30]; מכאן ואילך ברכתו אמו: (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך [פסוק יב] על כפים ישאונך [פן תגף באבן רגלך] [פסוק יג] על שחל ופתן תדרוך [תרמס כפיר ותנין];
עד כאן ברכתו אמו, מכאן ואילך ברכתו שמים:
(תהלים צא יד) כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי [32] [פסוק טו] יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו [פסוק טז] אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי
אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (איוב לח טו) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר - מפני מה עי"ן של 'רשעים' תלויה [33]?
כיון שנעשה אדם רש מלמטה [34] - נעשה רש מלמעלה [35];
ולא נכתביה [36] כלל?
רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר מפני כבודו של דוד [37], וחד אמר משום כבודו של נחמיה בן חכליה [38].
תנו רבנן: מנשה היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים [39], כנגד שני מלכותו; אחאב - שמנים וחמשה, ירבעם - מאה ושלשה.
תניא: היה רבי מאיר אומר: אבשלום - אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר (שמואל ב יח טו) [ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב] ויכו את אבשלום וימיתוהו: ויכוהו בעולם הזה, וימיתוהו - לעולם הבא.
תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן 'ויעש הרע בעיני ה’’ - לא חיין [40] ולא נידונין [41].
(מלכים ב כא טז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'; הכא תרגימו שהרג ישעיה [42]; במערבא אמרי: שעשה צלם משאוי אלף בני אדם, ובכל יום ויום הורג <את> כולם.
כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה: שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו?
כמאן דאמר 'ישעיה הרג'.
כתיב (דברי הימים ב לג ז) [וישם את] פסל [43] וכתיב (דברי הימים ב לג יט) [ותפלתו והעתר לו וכל חטאתו ומעלו והמקמות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים וה]פסילים [לפני הכנעו הנם כתובים על דברי חוזי]?
אמר רבי יוחנן: בתחלה עשה לו פרצוף אחד ולבסוף עשה לו (מנשה לאותו דמות) ארבעה פרצופים, כדי שתראה שכינה (מכל צד שתכנס להיכל - תראה פרצוף כנגדו) ותכעוס;
אחז העמידו בעלייה, שנאמר (מלכים ב כג יב) ואת המזבחות אשר על הגג עליית אחז וגו' [אשר עשו מלכי יהודה ואת המזבחות אשר עשה מנשה בשתי חצרות בית ה' נתץ המלך וירץ משם והשליך את עפרם אל נחל קדרון];
מנשה העמידו בהיכל, שנאמר (מלכים ב כא,) וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם;
אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר (ישעיהו כח כ) כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס; מאי 'כי קצר המצע מהשתרע'? - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כי קצר המצע (בית המקדש) זה מלהשתרר עליו שני רעים (שכינה ודמות הפרצוף) כאחד; מאי 'והמסכה צרה וגו'? - אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן, כי הוה מטי להאי קרא - הוה קא בכי: מי שכתב בו (תהלים לד ז) כונס כנד מי הים [נתן באוצרות תהומות] - תעשה לו מסכה צרה (כאשה שנעשית צרה לחברתה)!?
[אחז בטל את העבודה] וחתם את התורה, שנאמר (ישעיהו ח טז) צור תעודה חתום תורה בלמודי.
מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח;
אמון [שרף את התורה] והעלה שממית (קורי עכביש) על גבי המזבח (שבטל עבודה מכל וכל, עד שארגו עכביש קורהין על גבי המזבח);
אחז התיר את הערוה (נעשה לו כהיתר);
מנשה בא על אחותו
אמון בא על אמו, שנאמר (דברי הימים ב לג כג) [ולא נכנע מלפני ה' כהכנע מנשה אביו] כי הוא אמון הרבה אשמה; רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו; אמרה לו אמו: כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו?
(מקום שאדם יוצא ממנו שבע הוא ממנו ואינו מתאוה להנאת אותו מקום)
אמר לה: כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי?
כי אתא יהויקים – אמר: קמאי (מלכים ראשונים שלפנינו) לא ידעי לארגוזי (לא היו יודעים להכעיס המקום כמו שהוא)! (חרף ואמר:) כלום אנו צריכין אלא לאורו (שמאיר לנו השמש)? יש לנו זהב פרויים שאנו משתמשין בו (שמאיר ביותר)! - (יבא ו)יטול אורו!
אמרו לו (בני דורו): והלא כסף וזהב - שלו הוא, שנאמר (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב נאם יְהוָה צְבָאוֹת? (דבני דורו צדיקים היו, כדאמרינן: 'נסתכל בדורו של יהויקים ונתקררה דעתו')!
אמר להם: כבר נִתנוּ לנו, שנאמר (תהלים קטו טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני האדם
אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מפני מה לא מנו את יהויקים (בהדי הנך שאין להם חלק לעולם הבא)? - משום דכתיב ביה (דברי הימים ב לו ח) ויתר דברי יהויקים ותועבותיו אשר עשה והנמצא עליו [הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה וימלך יהויכין בנו תחתיו] (בתמיהה: משום דכתיב ביה רשע כזה לא מנאוהו)? - מאי 'והנמצא עליו'? - רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר שחקק שם עבודה זרה על אמתו (גיקרסת רש"י: 'על גופו': מתוך שהיה אדוק בה), וחד אמר שחקק שם שמים על אמתו (משום בזיון).
אמר ליה: במלכים לא שמעתי (מפני מה לא מנו את יהויקים), בהדיוטות שמעתי (מפני מה לא מנו מיכה בהדי ארבעה הדיוטות דמתניתין):
מפני מה לא מנו את מיכה? מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים [44], שנאמר: כל העובר ושב אל הלוים [45] [אין צירוף מילים אלה בתנ"ך כולו]
(זכריה י יא) ועבר בים צרה והכה בים גלים [והבישו כל מצולות יאר והורד גאון אשור ושבט מצרים יסור]; אמר רבי יוחנן: זה פסלו של מיכה [46].
תניא: רבי נתן אומר: מגרב [47] לשילה [48] - שלשה מילין, והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה; בקשו מלאכי השרת לדוחפו [49], אמר להן הקב"ה: הניחו לו, שפתו מצויה לעוברי דרכים
ועל דבר זה [50] נענשו אנשי פלגש בגבעה [51]; אמר להן הקב"ה: בכבודי לא מחיתם, על כבודו של בשר ודם מחיתם!
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא: גדולה לגימה [52] שהרחיקה שתי משפחות [53] מישראל, שנאמר (דברים כג ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים [בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך] [54];
ורבי יוחנן דידיה אמר: מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עינים מן הרשעים [55], ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתו עולה זדון:
'מרחקת את הקרובים' -
הערות
[עריכה]- ^ והמשיכן כולן אחריו
- ^ 'כאשר עשה אחאב' דמשמע: כשיעור השנים שחטא אחאב במלכו - חטא מנשה, והיינו כ"ב שנה שחטא בהם, כנגד כ"ב שנים שמלך אחאב
- ^ שעשה תשובה
- ^ ומבחוץ כתיב 'ויעתר לו' - כך שמעתי [בפסוק כתוב: ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים]
- ^ מדת הדין היתה מעכבת שלא להקביל פני מנשה בתשובה; ועשה הקב"ה מחתרת ברקיע ופשט ידו וקבלו בלא ידיעת מדת הדין
- ^ מאי טעמא כתיב בהני 'בראשית' יותר מאחריני?
- ^ ואי משום תחלת ממלכתו קאמר, הוה ליה למכתב 'בשנה ראשונה למלכותו'!
- ^ להכי שני קרא בדיבוריה וכתיב 'בראשית': ללמדך: מעשה בראשית היה בימי יהויקים:
- ^ כמו שהיה מבראשית
- ^ של יהויקים שהיו צדיקים: שעדיין לא גלו החרש והמסגר
- ^ היו רשעים: שכל הצדיקים הגלו כבר עם יהויכין
- ^ 'איש חכם נשפט' זה הקב"ה, שנקרא ה' 'איש מלחמה' (שמות טו ג); 'איש אויל' אלו מלכים שבסמוך: אחז ואמציה; 'ורגז ושחק ואין נחת': בין שהוא כועס עמהם בין שהוא שוחק עמהם - אינן יראין מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב
- ^ לאו דוקא נקט 'מר', אלא משום דהכי מילי דאינשי: כשהוא חכם: כשהוא רוצה להישפט ולהתווכח עמהן, בין שהוא שוחק עליהם בין שהוא כועס עמהן - אינם יראים מלפניו, ואינם חתים לחזור למוטב
- ^ 'בשער התוך' - לשון חותך, והיינו בהר הבית ובעזרה, ששם היו יושבים סנהדרין, וכדאמר בעלמא (לעיל פו:) שלשה בתי דינין היו שם: אחד בלשכת הגזית, ואחד על פתח העזרה, ואחד על פתח הר הבית
- ^ ודורשין הלכות - נהפך למושב לצים של שרי מלך בבל
- ^ כלומר: במקום שהיו חותכין הלכות - בו דנין שרי בבל דינים שלהם
- ^ מקום שהאדון תולה כליו
- ^ נבל רועה
- ^ כדו
- ^ תלה לשם, כמו (בראשית כד טז) 'כדה' דמתרגמינן 'קולתא'; לישנא אחרינא: קודתיה מקדתו, כמו (סוטה ט.) מקדה של חרס
- ^ ולהכי קרי ליה 'עצל': שחתם את התורה ובטל את העבודה, לקמן
- ^ שקדר אזכרות והרס את המזבח
- ^ שהעלה שממית על גבי המזבח, לקמן
- ^ אורטיג"ש
- ^ שכסה פניו מאורו של הקב"ה, כדאמר לקמן: כלום אנו צריכים אלא לאורו? יטול אורו
- ^ שהיה צדיק
- ^ משך הקב"ה את ידיו מן הלוצצים שלא להתקרב אצלם
- ^ היינו מספרי לשון הרע, דכתיב בתריה [פסוק ז]: 'תאבד דוברי כזב איש דמים וגו'; ועוד דכתיב בתריה [פסוק י] קרבם הוות קבר פתוח גרונם וגו'
- ^ והיינו 'באהלך' – באשתך, כדאמרינן: אין 'אהלו' אלא 'אשה'; ובשעה שאדם בא מן הדרך - קשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית, שעל ספק הוא מיצר ויצרו תקפו, ואומר "טהורה היא, ועל חנם אני מונע"
- ^ דוד לשלמה בנו
- ^ מסתמא לפי ענין הברכות יש לידע סדור ברכות, שכן דרך האב בדברים האלו: בספק נדה וביצה"ר ובהרהורים רעים ובבנים ותלמידים שלא יקדיחו תבשילם ברבים, אבל אשה אינה נותנת דעת בכך, אלא: מהמרכת הלב שיש לה - מתפללה על בנה שינצל מאבן נגף ומרוחין ושדין; לפיכך קא דריש לפי הענין: שאלו ברכות ברכתו אמו 'כי מלאכיו יצוה לך' מ"ר; ועוד משום דכתיב 'כי מלאכיו' משמע ליה דסליק ענין אחד דברכה, ומ'כי מלאכיו' עד 'כי בי חשק' סליק חד ענין, הלכך מוקים דמי לדמי, ד'עד כאן ברכו אביו וכו' [מ"ר]
- ^ 'כי בי חשק' לא שייך אלא ברבונא דעלמא, כלומר: אותו שחפץ בי וביראתי - אפלטהו
- ^ שאינה כתובה בשיטת אותיות התיבה, אלא תלויה היא למעלה, ונראה ככתוב 'רשים'
- ^ שיש לו שונאין, ואין רוח הבריות נוחה הימנו
- ^ בידוע ששונאין אותו מלמעלה; להכי כתוב 'רשים': שני מיני רשות
- ^ לעי"ן
- ^ שאין הדבר נוהג בצדיקים, ודוד היו לו שונאים הרבה
- ^ שהיו לו שונאים הרבה מנָכרים, שמבקשין להרגו על שהיה בונה בית המקדש, כדכתיב בעזרא (נחמיה ד יא) 'ואחת מחזקת השלח וגו'; לישנא אחרינא: היו לו קנאים מישראל, דכתיב (שם ו,יח) 'רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי הוא חתן לשכניה בן ארח': שהיו מבזין אותו; בקדושין (דף ע.) מפרש להאי קרא, ולהכי איכתבא: לומר שברשעים אמרינן, ולא בצדיקים
- ^ ספר ויקרא; היה מחדש בו כל שנה ושנה, ודורשו מפלפולו
- ^ לא יחיו לעולם הבא עם הצדיקים
- ^ ואין נדונין נמי בגיהנם; ודוקא קאמר 'מלכי ישראל', אבל שלמה וצדקיה - מבית דוד אתו, ואף על גב דכתיב בהו 'ויעש הרע' - חיין הן לעתיד; אחז ואחזיה ממלכי יהודה; וקים להו שהיו רשעים; ואמון ויהויקים לא חשיב, ואף על גב דהוו רשעים מאד, כדלקמן - בהנהו קים להו דחיין
- ^ ואהא קאמר קרא 'מלא את ירושלים פה לפה': שנשמתו של צדיק שקולה כמו שמלא את ירושלים חללים
- ^ פסל [הסמל אשר עשה בבית האלקים אשר אמר אלקים אל דויד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעילום]
- ^ שהיו כל העולם מתארחין אצלו כדכתיב (במקרא) כל העובר ושב אל הלוים
- ^ זה מיכה
- ^ כשכתב משה את השם והשליכו על נילוס להעלות ארונו של יוסף - בא מיכה ונטלו בהחבא, והיינו דכתיב 'ועבר בים צרה': כשהעביר הקדוש ברוך הוא לישראל - עבר מיכה עמהם, שבידו השם לעשות העגל; לישנא אחרינא: מיכה עשה פסל והביאו עמו כשעברו ישראל הים
- ^ גרב - מקומו של מיכה
- ^ בגרב הוה פסלו של מיכה קבוע, ובשילה היה המשכן
- ^ למיכה
- ^ על פסלו של מיכה שלא מיחו ישראל בידו
- ^ שנפלו ביד בנימין והרגו מהם ארבעים אלף
- ^ אכילה שמאכילין אורחים
- ^ עמון ומואב
- ^ שלפי שלא קדמו ישראל בלחם ובמים נכתב שלא יבאו בקהל
- ^ מעלמת מעיני המקום שלא להביט ברשעו לשלם לו כדרכו הרעה, אלא עושה כאילו אינו רואה במעשיו