ביאור:בבלי סנהדרין דף קג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בגלל מנשה דלא עבד תשובה [1].

אמר רבי יוחנן: כל האומר 'מנשה אין לו חלק לעולם הבא' - מרפה ידיהן של בעלי תשובה.

דתני תנא קמיה דר' יוחנן: מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנים, דכתיב (דברי הימים ב לג א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [ושם אמו חפצי בה – [סיום הפסוק במלכים ב כא,א]] (מלכים ב כא ג) [וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו ויקם מזבחת לבעל] ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל [וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אתם] [2]; כמה מלך אחאב? - עשרין ותרתין שנין; מנשה כמה מלך? חמשים וחמש; דל מינייהו עשרים ותרתין, פשו להו תלתין ותלת [3].

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מאי דכתיב (דברי הימים ב לג יג) וישמע אליו ויחתר לו? [4] 'ויעתר לו' מיבעי ליה!? - מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין [5].

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מאי דכתיב (ירמיהו כו א) בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו [מלך יהודה היה הדבר הזה מאת ה' לאמר] וכתיב (ירמיהו כח א) [ויהי בשנה ההיא] בראשית ממלכת צדקיה [מלך יהודה בשנת הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית ה' לעיני הכהנים וכל העם לאמר] [6] - וכי עד האידנא לא הוו מלכי [7]? אלא [8] בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו [9] בשביל יהויקים, נסתכל בדורו [10] - ונתקררה דעתו; בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה [11], נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו.

בצדקיה נמי כתיב (מלכים ב כד יט) ויעש הרע בעיני ה' [ככל אשר עשה יהויקים]? - שהיה בידו למחות ולא מיחה.

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מאי דכתיב (משלי כט ט) איש חכם נִשְׁפָּט את איש אויל ורַגָּז ושָׂחַק ואין נָחַת? אמר הקב"ה: כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק - זיבח וקיטר [לאלהיהם] [12], שנאמר (דברי הימים ב כח כג) ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו לו להכשילו ולכל ישראל; שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו - הביא אלהיהם והשתחוה להם, שנאמר (דברי הימים ב כה יד) ויהי אחרי בא אמציה מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר!

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: בכיי ליה למר דלא ידע' חייכי למר דלא ידע! ווי ליה למר דלא ידע בין טב לביש [13].

(ירמיהו לט ג) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התָּוֶך [נרגל שראצר סמגר נבו שרסכים רב סריס נרגל שראצר רב מָג וכל שארית שרי מלך בבל] [14] - אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מקום שמחתכין בו הלכות [15] [16].

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: באתרא דמריה תלא ליה זייניה [17] - תמן קולבא רעיא [18] - קולתיה [19] תלא [20].

<סימן על שדה בתים לא תאונה>

אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב (משלי כד ל) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב [פסוק לא] והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה?

'על שדה איש עצל עברתי' - זה אחז [21]; 'ועל כרם אדם חסר לב' - זה מנשה [22]; 'והנה עלה כולו קמשונים' - זה אמון [23]; 'כסו פניו חרולים [24]' - זה יהויקים [25], 'וגדר אבניו נהרסה' - זה צדקיהו [26], שנחרב בית המקדש בימיו.

ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע:

כת לצים - דכתיב (הושע ז ה) [יום מלכנו החלו שרים חמת מיין] משך ידו את לוצצים [27];

כת שקרנים - דכתיב (תהלים קא ז) [לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דובר שקרים לא יכון לנגד עיני

כת חניפים - דכתיב (איוב יג טז) [גם הוא לי לישועה] כי לא לפניו חנף יבוא

כת מספרי לשון הרע - דכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע [28] - צדיק אתה, ולא יהיה במגורך רע.

ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב (תהלים צא י) לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך?

'לא תאונה אליך רעה' - שלא ישלוט בהן יצר הרע;

'ונגע לא יקרב באהלך' - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך [29];

דבר אחר: 'לא תאונה אליך רעה' - שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים;

'ונגע לא יקרב באהלך' - שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים [כגון יש"ו הנוצרי].

עד כאן ברכו אביו [30]; מכאן ואילך ברכתו אמו: (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך [פסוק יב] על כפים ישאונך [פן תגף באבן רגלך] [פסוק יג] על שחל ופתן תדרוך [תרמס כפיר ותנין];

[31]

עד כאן ברכתו אמו, מכאן ואילך ברכתו שמים:


עמוד ב

(תהלים צא יד) כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי [32] [פסוק טו] יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו [פסוק טז] אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי

אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (איוב לח טו) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר - מפני מה עי"ן של 'רשעים' תלויה [33]?

כיון שנעשה אדם רש מלמטה [34] - נעשה רש מלמעלה [35];

ולא נכתביה [36] כלל?

רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר מפני כבודו של דוד [37], וחד אמר משום כבודו של נחמיה בן חכליה [38].

תנו רבנן: מנשה היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים [39], כנגד שני מלכותו; אחאב - שמנים וחמשה, ירבעם - מאה ושלשה.

תניא: היה רבי מאיר אומר: אבשלום - אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר (שמואל ב יח טו) [ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב] ויכו את אבשלום וימיתוהו: ויכוהו בעולם הזה, וימיתוהו - לעולם הבא.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן 'ויעש הרע בעיני ה’’ - לא חיין [40] ולא נידונין [41].

(מלכים ב כא טז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'; הכא תרגימו שהרג ישעיה [42]; במערבא אמרי: שעשה צלם משאוי אלף בני אדם, ובכל יום ויום הורג <את> כולם.

כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה: שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו?

כמאן דאמר 'ישעיה הרג'.

כתיב (דברי הימים ב לג ז) [וישם את] פסל [43] וכתיב (דברי הימים ב לג יט) [ותפלתו והעתר לו וכל חטאתו ומעלו והמקמות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים וה]פסילים [לפני הכנעו הנם כתובים על דברי חוזי]?

אמר רבי יוחנן: בתחלה עשה לו פרצוף אחד ולבסוף עשה לו (מנשה לאותו דמות) ארבעה פרצופים, כדי שתראה שכינה (מכל צד שתכנס להיכל - תראה פרצוף כנגדו) ותכעוס;

אחז העמידו בעלייה, שנאמר (מלכים ב כג יב) ואת המזבחות אשר על הגג עליית אחז וגו' [אשר עשו מלכי יהודה ואת המזבחות אשר עשה מנשה בשתי חצרות בית ה' נתץ המלך וירץ משם והשליך את עפרם אל נחל קדרון];

מנשה העמידו בהיכל, שנאמר (מלכים ב כא,) וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם;

אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר (ישעיהו כח כ) כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס; מאי 'כי קצר המצע מהשתרע'? - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כי קצר המצע (בית המקדש) זה מלהשתרר עליו שני רעים (שכינה ודמות הפרצוף) כאחד; מאי 'והמסכה צרה וגו'? - אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן, כי הוה מטי להאי קרא - הוה קא בכי: מי שכתב בו (תהלים לד ז) כונס כנד מי הים [נתן באוצרות תהומות] - תעשה לו מסכה צרה (כאשה שנעשית צרה לחברתה)!?

[אחז בטל את העבודה] וחתם את התורה, שנאמר (ישעיהו ח טז) צור תעודה חתום תורה בלמודי.

מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח;

אמון [שרף את התורה] והעלה שממית (קורי עכביש) על גבי המזבח (שבטל עבודה מכל וכל, עד שארגו עכביש קורהין על גבי המזבח);

אחז התיר את הערוה (נעשה לו כהיתר);

מנשה בא על אחותו

אמון בא על אמו, שנאמר (דברי הימים ב לג כג) [ולא נכנע מלפני ה' כהכנע מנשה אביו] כי הוא אמון הרבה אשמה; רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו; אמרה לו אמו: כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו?

(מקום שאדם יוצא ממנו שבע הוא ממנו ואינו מתאוה להנאת אותו מקום)

אמר לה: כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי?

כי אתא יהויקים – אמר: קמאי (מלכים ראשונים שלפנינו) לא ידעי לארגוזי (לא היו יודעים להכעיס המקום כמו שהוא)! (חרף ואמר:) כלום אנו צריכין אלא לאורו (שמאיר לנו השמש)? יש לנו זהב פרויים שאנו משתמשין בו (שמאיר ביותר)! - (יבא ו)יטול אורו!

אמרו לו (בני דורו): והלא כסף וזהב - שלו הוא, שנאמר (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב נאם יְהוָה צְבָאוֹת? (דבני דורו צדיקים היו, כדאמרינן: 'נסתכל בדורו של יהויקים ונתקררה דעתו')!

אמר להם: כבר נִתנוּ לנו, שנאמר (תהלים קטו טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני האדם

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מפני מה לא מנו את יהויקים (בהדי הנך שאין להם חלק לעולם הבא)? - משום דכתיב ביה (דברי הימים ב לו ח) ויתר דברי יהויקים ותועבותיו אשר עשה והנמצא עליו [הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה וימלך יהויכין בנו תחתיו] (בתמיהה: משום דכתיב ביה רשע כזה לא מנאוהו)? - מאי 'והנמצא עליו'? - רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר שחקק שם עבודה זרה על אמתו (גיקרסת רש"י: 'על גופו': מתוך שהיה אדוק בה), וחד אמר שחקק שם שמים על אמתו (משום בזיון).

אמר ליה: במלכים לא שמעתי (מפני מה לא מנו את יהויקים), בהדיוטות שמעתי (מפני מה לא מנו מיכה בהדי ארבעה הדיוטות דמתניתין):

מפני מה לא מנו את מיכה? מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים [44], שנאמר: כל העובר ושב אל הלוים [45] [אין צירוף מילים אלה בתנ"ך כולו]

(זכריה י יא) ועבר בים צרה והכה בים גלים [והבישו כל מצולות יאר והורד גאון אשור ושבט מצרים יסור]; אמר רבי יוחנן: זה פסלו של מיכה [46].

תניא: רבי נתן אומר: מגרב [47] לשילה [48] - שלשה מילין, והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה; בקשו מלאכי השרת לדוחפו [49], אמר להן הקב"ה: הניחו לו, שפתו מצויה לעוברי דרכים

ועל דבר זה [50] נענשו אנשי פלגש בגבעה [51]; אמר להן הקב"ה: בכבודי לא מחיתם, על כבודו של בשר ודם מחיתם!

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא: גדולה לגימה [52] שהרחיקה שתי משפחות [53] מישראל, שנאמר (דברים כג ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים [בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך] [54];

ורבי יוחנן דידיה אמר: מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עינים מן הרשעים [55], ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתו עולה זדון:

'מרחקת את הקרובים' -

הערות[עריכה]

  1. ^ והמשיכן כולן אחריו
  2. ^ 'כאשר עשה אחאב' דמשמע: כשיעור השנים שחטא אחאב במלכו - חטא מנשה, והיינו כ"ב שנה שחטא בהם, כנגד כ"ב שנים שמלך אחאב
  3. ^ שעשה תשובה
  4. ^ ומבחוץ כתיב 'ויעתר לו' - כך שמעתי [בפסוק כתוב: ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים]
  5. ^ מדת הדין היתה מעכבת שלא להקביל פני מנשה בתשובה; ועשה הקב"ה מחתרת ברקיע ופשט ידו וקבלו בלא ידיעת מדת הדין
  6. ^ מאי טעמא כתיב בהני 'בראשית' יותר מאחריני?
  7. ^ ואי משום תחלת ממלכתו קאמר, הוה ליה למכתב 'בשנה ראשונה למלכותו'!
  8. ^ להכי שני קרא בדיבוריה וכתיב 'בראשית': ללמדך: מעשה בראשית היה בימי יהויקים:
  9. ^ כמו שהיה מבראשית
  10. ^ של יהויקים שהיו צדיקים: שעדיין לא גלו החרש והמסגר
  11. ^ היו רשעים: שכל הצדיקים הגלו כבר עם יהויכין
  12. ^ 'איש חכם נשפט' זה הקב"ה, שנקרא ה' 'איש מלחמה' (שמות טו ג); 'איש אויל' אלו מלכים שבסמוך: אחז ואמציה; 'ורגז ושחק ואין נחת': בין שהוא כועס עמהם בין שהוא שוחק עמהם - אינן יראין מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב
  13. ^ לאו דוקא נקט 'מר', אלא משום דהכי מילי דאינשי: כשהוא חכם: כשהוא רוצה להישפט ולהתווכח עמהן, בין שהוא שוחק עליהם בין שהוא כועס עמהן - אינם יראים מלפניו, ואינם חתים לחזור למוטב
  14. ^ 'בשער התוך' - לשון חותך, והיינו בהר הבית ובעזרה, ששם היו יושבים סנהדרין, וכדאמר בעלמא (לעיל פו:) שלשה בתי דינין היו שם: אחד בלשכת הגזית, ואחד על פתח העזרה, ואחד על פתח הר הבית
  15. ^ ודורשין הלכות - נהפך למושב לצים של שרי מלך בבל
  16. ^ כלומר: במקום שהיו חותכין הלכות - בו דנין שרי בבל דינים שלהם
  17. ^ מקום שהאדון תולה כליו
  18. ^ נבל רועה
  19. ^ כדו
  20. ^ תלה לשם, כמו (בראשית כד טז) 'כדה' דמתרגמינן 'קולתא'; לישנא אחרינא: קודתיה מקדתו, כמו (סוטה ט.) מקדה של חרס
  21. ^ ולהכי קרי ליה 'עצל': שחתם את התורה ובטל את העבודה, לקמן
  22. ^ שקדר אזכרות והרס את המזבח
  23. ^ שהעלה שממית על גבי המזבח, לקמן
  24. ^ אורטיג"ש
  25. ^ שכסה פניו מאורו של הקב"ה, כדאמר לקמן: כלום אנו צריכים אלא לאורו? יטול אורו
  26. ^ שהיה צדיק
  27. ^ משך הקב"ה את ידיו מן הלוצצים שלא להתקרב אצלם
  28. ^ היינו מספרי לשון הרע, דכתיב בתריה [פסוק ז]: 'תאבד דוברי כזב איש דמים וגו'; ועוד דכתיב בתריה [פסוק י] קרבם הוות קבר פתוח גרונם וגו'
  29. ^ והיינו 'באהלך' – באשתך, כדאמרינן: אין 'אהלו' אלא 'אשה'; ובשעה שאדם בא מן הדרך - קשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית, שעל ספק הוא מיצר ויצרו תקפו, ואומר "טהורה היא, ועל חנם אני מונע"
  30. ^ דוד לשלמה בנו
  31. ^ מסתמא לפי ענין הברכות יש לידע סדור ברכות, שכן דרך האב בדברים האלו: בספק נדה וביצה"ר ובהרהורים רעים ובבנים ותלמידים שלא יקדיחו תבשילם ברבים, אבל אשה אינה נותנת דעת בכך, אלא: מהמרכת הלב שיש לה - מתפללה על בנה שינצל מאבן נגף ומרוחין ושדין; לפיכך קא דריש לפי הענין: שאלו ברכות ברכתו אמו 'כי מלאכיו יצוה לך' מ"ר; ועוד משום דכתיב 'כי מלאכיו' משמע ליה דסליק ענין אחד דברכה, ומ'כי מלאכיו' עד 'כי בי חשק' סליק חד ענין, הלכך מוקים דמי לדמי, ד'עד כאן ברכו אביו וכו' [מ"ר]
  32. ^ 'כי בי חשק' לא שייך אלא ברבונא דעלמא, כלומר: אותו שחפץ בי וביראתי - אפלטהו
  33. ^ שאינה כתובה בשיטת אותיות התיבה, אלא תלויה היא למעלה, ונראה ככתוב 'רשים'
  34. ^ שיש לו שונאין, ואין רוח הבריות נוחה הימנו
  35. ^ בידוע ששונאין אותו מלמעלה; להכי כתוב 'רשים': שני מיני רשות
  36. ^ לעי"ן
  37. ^ שאין הדבר נוהג בצדיקים, ודוד היו לו שונאים הרבה
  38. ^ שהיו לו שונאים הרבה מנָכרים, שמבקשין להרגו על שהיה בונה בית המקדש, כדכתיב בעזרא (נחמיה ד יא) 'ואחת מחזקת השלח וגו'; לישנא אחרינא: היו לו קנאים מישראל, דכתיב (שם ו,יח) 'רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי הוא חתן לשכניה בן ארח': שהיו מבזין אותו; בקדושין (דף ע.) מפרש להאי קרא, ולהכי איכתבא: לומר שברשעים אמרינן, ולא בצדיקים
  39. ^ ספר ויקרא; היה מחדש בו כל שנה ושנה, ודורשו מפלפולו
  40. ^ לא יחיו לעולם הבא עם הצדיקים
  41. ^ ואין נדונין נמי בגיהנם; ודוקא קאמר 'מלכי ישראל', אבל שלמה וצדקיה - מבית דוד אתו, ואף על גב דכתיב בהו 'ויעש הרע' - חיין הן לעתיד; אחז ואחזיה ממלכי יהודה; וקים להו שהיו רשעים; ואמון ויהויקים לא חשיב, ואף על גב דהוו רשעים מאד, כדלקמן - בהנהו קים להו דחיין
  42. ^ ואהא קאמר קרא 'מלא את ירושלים פה לפה': שנשמתו של צדיק שקולה כמו שמלא את ירושלים חללים
  43. ^ פסל [הסמל אשר עשה בבית האלקים אשר אמר אלקים אל דויד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעילום]
  44. ^ שהיו כל העולם מתארחין אצלו כדכתיב (במקרא) כל העובר ושב אל הלוים
  45. ^ זה מיכה
  46. ^ כשכתב משה את השם והשליכו על נילוס להעלות ארונו של יוסף - בא מיכה ונטלו בהחבא, והיינו דכתיב 'ועבר בים צרה': כשהעביר הקדוש ברוך הוא לישראל - עבר מיכה עמהם, שבידו השם לעשות העגל; לישנא אחרינא: מיכה עשה פסל והביאו עמו כשעברו ישראל הים
  47. ^ גרב - מקומו של מיכה
  48. ^ בגרב הוה פסלו של מיכה קבוע, ובשילה היה המשכן
  49. ^ למיכה
  50. ^ על פסלו של מיכה שלא מיחו ישראל בידו
  51. ^ שנפלו ביד בנימין והרגו מהם ארבעים אלף
  52. ^ אכילה שמאכילין אורחים
  53. ^ עמון ומואב
  54. ^ שלפי שלא קדמו ישראל בלחם ובמים נכתב שלא יבאו בקהל
  55. ^ מעלמת מעיני המקום שלא להביט ברשעו לשלם לו כדרכו הרעה, אלא עושה כאילו אינו רואה במעשיו