ביאור:בבלי סנהדרין דף קה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דקאתי מיהודה [1]; 'מואב [2] סיר רחצי' זה גחזי, שלקה על עסקי רחיצה [3]; 'על אדום אשליך נעלי' זה דואג האדומי [4]; 'עלי פלשת התרועעי' - אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת [5] - מה אתה עושה לו [6]?

אמר להן: עלי לעשותן ריעים זה לזה [7].

(ירמיהו ח ה) מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת [החזיקו בתרמת מאנו לשוב] –

אמר רב: תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא: אמר להן נביא לישראל "חזרו בתשובה! אבותיכם שחטאו היכן הם?" אמרו להן: "ונביאיכם שלא חטאו - היכן הם?" שנאמר (זכריה א ה) אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו? אמר להן <אבותיכם> חזרו והודו, שנאמר (זכריה א ו) אך דברי וחוקי אשר צויתי את עבדי הנביאים [הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם ה' צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו]

שמואל אמר [8]: באו עשרה בני אדם וישבו לפניו, אמר להן: חזרו בתשובה! אמרו לו: עבד שמכרו רבו, ואשה שגרשה בעלה - כלום יש לזה על זה כלום [9]? אמר לו הקב"ה לנביא: לך אמור להן (ישעיהו נ א) איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שלחה אמכם!

והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב דוד 'עבדי' (שמואל ב ג יח; מלכים א יא,יג,לד,לח ועוד) נבוכדנצר ’[מלך בבל] עבדי' (ירמיהו כה ט; כז,ו; מג,י) [10]!? – [11] גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך [12], לפיכך הקדים הקב"ה וקראו 'עבדו' [13]: עבד שקנה נכסים, עבד למי? נכסים למי? [14]!

(יחזקאל כ לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה [15] אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן [פסוק לג] חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם - אמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא - לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן [16]!

[17] (ישעיהו כח כו) ויסרו למשפט אלהיו יורנו [18] - אמר רבה בר בר חנה [גירסת רש"י: אמר רבי אבא בר כהנא]: אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה! אמרו לו: אין אנו יכולין - יצר הרע שולט בנו! אמר להם: יסרו יצריכם! אמרו לו: אלהיו יורנו!

ארבעה הדיוטות: בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי:

'בלעם' - בלא עם [19]; דבר אחר 'בלעם' - שבלה עם [20]; 'בן בעור' - שבא על בעיר [21].

תנא: הוא [22] בעור, הוא כושן רשעתים, הוא לבן הארמי: 'בעור' - שבא על בעיר; 'כושן רשעתים' - דעבד שתי רשעיות בישראל: אחת בימי יעקב [23], ואחת בימי שפוט השופטים [24]; ומה שמו? - לבן הארמי שמו.

כתיב (במדבר כב ה) 'בן בעור' וכתיב (במדבר כד ג) 'בנו בעור' [25]?

אמר רבי יוחנן: אביו - בנו הוא לו בנביאות [26].

בלעם, הוא דלא אתי לעלמא דאתי - הא אחריני אתו [27]! מתניתין מני? רבי יהושע היא, דתניא: רבי אליעזר אומר (תהלים ט יח) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים: 'ישובו רשעים לשאולה' - אלו פושעי ישראל; 'כל גוים שכחי אלהים' - אלו אומות העולם - דברי רבי אליעזר; אמר לו רבי יהושע: וכי נאמר 'בכל גוים'? והלא לא נאמר אלא 'כל גוים שכחי אלהים' [28]! אלא 'ישובו רשעים לשאולה' - מאן נינהו? 'כל גוים שכחי אלהים' [29]; ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו [30], אמר: (במדבר כג י) [מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל] תמות נפשי מות ישרים [ותהי אחריתי כמהו]: אם תמות נפשי מות ישרים [31] - תהא אחריתי כמוהו [32], ואם לאו [33] - הנני הולך לעמי[34] [35];

(במדבר כב ז) וילכו זקני מואב וזקני מדין [וקסמים בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק]; תנא: מדין ומואב לא היה להם שלום מעולם [36]; משל לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צהובין זה לזה [37]; בא זאב על האחד - אמר האחד: אם איני עוזרו, היום הורג אותו - ולמחר בא עלי! הלכו שניהם והרגו הזאב.

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: כרכושתא [38] ושונרא [39] עבדו הלולא מתרבא [שומן] דביש גדא [40].

(במדבר כב ח) [ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי] וישבו שרי מואב עם בלעם - ושרי מדין להיכן אזול?

כיון דאמר להו "לינו פה הלילה והשבותי אתכם דבר" – אמרו: כלום יש אב ששונא את בנו [41]?

אמר רב נחמן: חוצפא - אפילו כלפי שמיא מהני [42]: מעיקרא כתיב [43] (במדבר כב יב) [ויאמר אלקים אל בלעם] לא תלך עמהם [לא תאר את העם כי ברוך הוא], ולבסוף כתיב (במדבר כב כ) [ויבא אלהים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים] קום לך אתם [ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה];

אמר רב ששת: חוצפא - מלכותא בלא תאגא היא [44], דכתיב (שמואל ב ג לט) ואנכי היום רך ומשוח מלך [45] והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני וגו' [ישלם ה' לעשה הרעה כרעתו].

אמר רבי יוחנן: בלעם - חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר (במדבר כג ג) [ויאמר בלעם לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך] וילך שפי [46]; שמשון - בשתי רגליו, שנאמר (בראשית מט יז) [יהי דן נחש עלי דרך] שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס [ויפל רכבו אחור] [47].

בלעם - סומא באחת מעיניו היה שנאמר (במדבר כד ג) [וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר] שתום העין [48]; קוסם באמתו היה [49]: כתיב הכא (במדבר כד ד) [נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה] נופל וגלוי עינים, וכתיב התם (אסתר ז ח) [והמלך שב מגנת הביתן אל בית משתה היין] והנה המן נופל על המטה [אשר אסתר עליה ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו].

איתמר: מר זוטרא אמר: קוסם באמתו היה; מר בריה דרבינא אמר: שבא על אתונו.

מאן דאמר 'קוסם באמתו היה' – כדאמרן; ומאן דאמר 'בא על אתונו היה', כתיב הכא (במדבר כד ט) כרע שכב [כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור] וכתיב התם (שופטים ה כז) בין רגליה


עמוד ב

כרע נפל שכב [בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד] [50].

[אבל הפסוק בבמדבר עוסק בעם ישראל, ולא בתיאור של בלעם!? אולי משום שבלעם השתמש בלשון זו – כנראה בזה הוא עוסק. אך מוסרים בשם הגאון מוילנא שיש לגרוס: ומאן דאמר 'בא על אתונו היה' – דכתיב הכא 'נֹפל וגלוי עינים', וכתיב התם 'בין רגליה כרע נפל’]

(במדבר כד טז) [נאם שמע אמרי אל] ויודע דעת עליון [מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים] - השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?

[51]

מאי 'דעת בהמתו'?

דאמרי ליה [52]: מאי טעמא לא רכבת סוסיא?

אמר להו: שדאי להו ברטיבא [53].

אמרה ליה: 'הלא אנכי אתונך' (במדבר כב ל: ותאמר האתון אל בלעם הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא)?!

- [54] לטעינא בעלמא [55];

[56] 'אשר רכבת עלי'!?

- אקראי בעלמא [57];

[58] 'מעודך עד היום הזה', ולא עוד אלא שאני עושה לך מעשה אישות [59] בלילה: כתיב הכא 'ההסכן הסכנתי' וכתיב התם (מלכים א א ב) [ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך] ותהי לו סוכנת [ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך] [60]!

אלא מאי 'ויודע דעת עליון'? - שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה; והיינו דקאמר להו נביא לישראל (מיכה ו ה): עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל [61] למען דעת צדקות ה'

מאי 'למען דעת צדקות ה’’?

אמר להן הקב"ה לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע [62], שאילמלא כעסתי כל אותן הימים - לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט; היינו דקאמר ליה בלעם לבלק (במדבר כג ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' - מלמד שכל אותם הימים לא זעם ה'.

[אלקים שופט צדיק ו]אל זועם בכל יום [63] - וכמה זעמו? רגע [64], שנאמר (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו [בערב ילין בכי ולבקר רנה];

איבעית אימא (ישעיהו כו כ) לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם; אימת רתח?

בתלת שעי קמייתא [65], כי חוורא כרבלתא [66] דתרנגולא.

כל שעתא ושעתא נמי חוורא [67]?

כל שעתא ושעתא אית ביה סוריקי סומקי, ההיא שעתא לית ביה סוריקי סומקי [68].

ההוא מינא דהוה בשיבבותיה דרבי יהושע בן לוי, דהוה קא מצער ליה; יומא חד נקט תרנגולתא ואסר ליה בכרעיה, ואותיב, אמר: כי מטא ההוא שעתא – אילטייה!

כי מטא ההוא שעתא – נמנם; אמר: שמע מינה: לאו אורח ארעא, דכתיב (משלי יז כו) גם ענוש לצדיק לא טוב [להכות נדיבים על ישר] - אפילו במיני לא איבעי ליה למימר הכי [69].

תנא משמיה דרבי מאיר: בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחין כתריהן על ראשיהן ומשתחוים לחמה - מיד כועס.

(במדבר כב כא) ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו [וילך עם שרי מואב]

תנא משום רבי שמעון בן אלעזר: אהבה מבטלת שורה של גדולה – מאברהם, דכתיב (בראשית כב ג) וישכם אברהם בבקר [ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלקים] [70]; שנאה [71] מבטלת שורה של גדולה – מבלעם, שנאמר (במדבר כב כא) ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו [וילך עם שרי מואב] [72].

אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה - אפילו שלא לשמה - שמתוך שלא לשמה בא לשמה: שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק [73] - זכה ויצאה ממנו רות.

אמר רב יוסי בר הונא: רות - בתו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב היתה.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: כתיב (מלכים א א מז) [וגם באו עבדי המלך לברך את אדנינו המלך דוד לאמר] ייטב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל [את] כסאו מכסאך [וישתחו המלך על המשכב]; אורח ארעא למימרא ליה למלכא הכי [74]?

אמר ליה: 'מעין' קאמרה ליה [75]; דאי לא תימא הכי - (שופטים ה כד) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך – 'נשים באהל' מאן נינהו? שרה רבקה רחל ולאה [76]; אורח ארעא למימר הכי [77]? אלא 'מעין [78]' קאמר[ה] - הכא נמי 'מעין' קאמר.

ופליגא [79] דרב יוסי בר חוני, דאמר רב יוסי בר חוני: בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו; בנו [80] – משלמה [81], ותלמידו - איבעית אימא [82] (מלכים ב ב ט) [ ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע] ויהי נא פי שנים ברוחך אלי [83], ואיבעית אימא (במדבר כז כג) ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו [כאשר דבר ה' ביד משה] [84].

(במדבר כג ה) וישם [ה’] דבר בפי בלעם [ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר]:

רבי אושעיא אומר: מלאך [85]; רבי יונתן אמר: חכה [86]

אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו [87]:

ביקש לומר [88] שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות [89] - [90] (במדבר כד ה) מה טובו אהליך יעקב

לא תשרה שכינה עליהם - ומשכנותיך ישראל [סוף הפסוק];

לא תהא מלכותן נמשכת - (במדבר כד ו) כנחלים נטיו;

לא יהא להם זיתים וכרמים - כגנות עלי נהר

לא יהא ריחן נודף [91] - כַּאֲהָלִים נטע ה' [אהל = סוג בושם, כמו משלי ז,יז: מר אהלים וקנמון]

לא יהיו להם מלכים בעלי קומה - כארזים עלי מים [סוף הפסוק];

לא יהיה להם מלך בן מלך - (במדבר כד ז) יזל מים מדליו

לא תהא מלכותן שולטת באומות - וזרעו במים רבים

לא תהא עזה מלכותן - וירם מאגג מלכו [92]

לא תהא אימת מלכותן - ותנשא מלכותו [סוף הפסוק];

אמר רבי אבא בר כהנא: כולם [93] חזרו לקללה [94] חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות [95], שנאמר (דברים כג ו) [ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם] ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך; 'קללה' [96] - ולא 'קללות' [97].

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (משלי כז ו) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות [98] נשיקות שונא? - טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל - יותר מברכה שברכם בלעם הרשע [99]: אחיה השילוני קילל את ישראל בקנה, שנאמר (מלכים א יד טו) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו' [ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר יען אשר עשו את אשריהם מכעיסים את ה’]; מה קנה זה עומד במקום מים וגיזעו

הערות[עריכה]

  1. ^ דקאמר לו דוד 'ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי': שהיה קורא לאחיתופל 'מיודעי' = קרובי, שהיה משבט יהודה כדוד
  2. ^ = דוד, דקא אתי ממואב
  3. ^ שסר ונצטרע על עסקי רחיצה
  4. ^ אנעיל אותם בגן עדן
  5. ^ ויצעק לפניך על שאתה נותן חלק לדואג ואחיתופל לעוה"ב
  6. ^ להפיס דעתו, שהם היו שונאין אותו
  7. ^ עלי לפייסן ולעשותן ריעים ואהובים זה לזה; והיינו 'התרועעי': לשון ריעות
  8. ^ מאי 'תשובה נצחת'? כהאי גוונא
  9. ^ ומאחר שמכרנו הקב"ה לנבוכדנצר וגרשנו מעליו - יש לו עלינו כלום
  10. ^ שקראו לאותו רשע 'עבד' כמו שקראו לדוד, דכתיב בסוף ירמיה (מג,י) 'הנני שולח ולקחתי את נבוכדנצר [מלך בבל] עבדי' - מפני שדומה זה לזה
  11. ^ אלא
  12. ^ "כבר מכרנו הקב"ה לנבוכדנצר"
  13. ^ לנבוכדנצר, כדי להחזיר להן תשובה
  14. ^ כלומר: נבוכדנצר עבדי הוא, וכל מה שקנה - לי הוא, ועדיין לא יצאתם מרשותי
  15. ^ כל מה שאתם סבורים לא יהיה
  16. ^ מי יתן ויבא לנו זה הכעס 'בחימה שפוכה אמלוך עליכם': שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו
  17. ^ היינו 'תשובה נצחת' דאמרו ליה:
  18. ^ שאין אנו יכולין ליסר אותו
  19. ^ שאין לו חלק עם עם
  20. ^ שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק, כדבעינן למימר לקמן, והפיל מהם כ"ד אלפים
  21. ^ שבא על אתונו כמו בהמה דמתרגמינן בעיר
  22. ^ אביו של בלעם
  23. ^ שרדף אחריו ובקש לעקור הכל
  24. ^ לאחר מיתת יהושע, דכתיב (שופטים ג ח) 'ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד כושן רשעתים'
  25. ^ משמע בעור בנו של בלעם היה
  26. ^ לבלעם בנביאות: שבלעם גדול מאביו היה בנביאות
  27. ^ הא שאר נכרים אתו! כלומר: מדקא חשיב תנא דמתניתין דבלעם שהיה נכרי בהדי הדיוטות, וקאמר דאין לו חלק - מכלל דשאר נכרים יש להם חלק
  28. ^ אלו נאמר 'ישובו רשעים לשאולה בכל הגוים' משמע כדקאמרת; השתא דכתיב 'כל גוים שכחי אלהים' לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה, כגון בלעם [ושכמותו], אבל אחריני – אתו, כדאמרינן בריש פרקין (דף צא:) ורעו זרים צאנכם ובני נכר אכריכם [(ישעיהו סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם] - לעולם הבא
  29. ^ דמשום הכי בורר הקב"ה הרשעים שבהם, ונותן אותם בגיהנם, ואין להם חלק לעתיד; אבל השאר יש להם חלק
  30. ^ שאין לו חלק לעתיד
  31. ^ אם ימות מיתת עצמו
  32. ^ דודאי יש לו חלק עמהם
  33. ^ דלא ימות אלא יהרג
  34. ^ Note: מזכיר את הפסוק ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים (במדבר כד יד)
  35. ^ לגיהנם
  36. ^ דכתיב 'המכה את מדין בשדה מואב' (בראשית לו לה)
  37. ^ כעוסין; כאדם שכועס - פניו צהובין
  38. ^ חולדה
  39. ^ כרכושתא ושונרא אין להם שלום מעולם
  40. ^ [בעל] מזל רע
  41. ^ שהוא סבור שיאמר לו הקב"ה 'קלל את בני', דקאמר בלעם "לינו פה [הלילה]"
  42. ^ דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחי בלק "לינו פה"
  43. ^ שאמר לו הקב"ה בתחילה
  44. ^ כלומר: שררה גדולה, ואינו חסר אלא כתר מלכות
  45. ^ כלומר: איני גדול מהם אלא משיחת מלכות
  46. ^ כמו (חולין נד:) 'בוקא דאטמא דשף מדוכתיה'
  47. ^ 'שפיפון' משמעו שתים
  48. ^ שתום = פתוח, כמו שתומו ניכר, כלומר: עינו אחת פתוחה - מכלל דהאחרת סתומה! והכי נמי מתרגמינן 'דשפיר חזי'; אית דמפרשי כמו סָתום, ולאו מילתא היא
  49. ^ כגון מעלה בזכורו
  50. ^ מה כריעה דהתם דאית ביה נפילה - בעילה היא, אף כריעה דהכא דכתיב 'נופל' - בעילה היא: שבא על בהמתו
  51. ^ לא הוה ידע [בלעם] מאי בעיא לאהדורי, כדמפרש: דאמרי ליה שרי בלק: מאי טעמא לא רכבת אסוסיא [כלומר: שאלו אותו בענין אחר, כי בענין כח הנבואה שלו לא מצא תירוץ]
  52. ^ שרי בלק
  53. ^ באחו, לרעות עשבים לחים
  54. ^ אמר להו:
  55. ^ לישא משאות ולא לרכוב
  56. ^ אמרה ליה
  57. ^ כשאין לי סוס מזומן
  58. ^ אמרה לו
  59. ^ שאתה בועלי
  60. ^ סוכנת. מחממת
  61. ^ משחטאו בשטים ועד שנכנסו לארץ וחטאו בגלגל - עשיתי עמהם צדקות הרבה
  62. ^ שהיה בלעם מצפה לקללכם: בשעה שהקב"ה כועס בה - כל הקללות מתקיימות
  63. ^ קרא הוא [בתהלים ז,יב]
  64. ^ כדמפיק ליה מקרא
  65. ^ של יום: זמן קימה: שכל שלש שעות זמן קימה, לעמוד ממטתו; וכועס הקב"ה בשעה שרואה המלכים שמשתחוים לחמה בשעה שמניחין כתריהם בראשם, כדלקמן
  66. ^ קירשת"א בלע"ז
  67. ^ רוב שעות מתלבנות ומכספת, שאינה כל שעה בחוזק אדמימות
  68. ^ אפילו כשמכספת - יש בה שורות שורות אדומות מאד, כרגילותם, אבל אותה שעה - כולה מכספת
  69. ^ אין נכון לצדיק שיהא מעניש, ולא הוה ליה איניש נענש בשבילו
  70. ^ אהבה שאהב הקב"ה את אברהם ביטלה שורה של גדולה: שחבש הוא בעצמו
  71. ^ ושנאה ששנא בלעם הרשע את ישראל
  72. ^ שחבש הוא בעצמו
  73. ^ בין פרים לאילים: ז' פרים וז' אילים ג' פעמים - הרי מ"ב בין פרים ואילים
  74. ^ וכי דרך ארץ כן, שיאמרו 'וייטב אלהים שם שלמה משמך'? והא חלשא דעתיה דאמרי ליה שיהא גדול מאביו
  75. ^ 'מעין שמך' קאמר ליה, ומעין כסאך - ולא גדול ממש
  76. ^ שרה ורבקה - דכתיב 'ויביאה יצחק האהלה שרה אמו' (בראשית כד סז); רחל ולאה - דכתיב (בראשית לא לג) 'ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל'
  77. ^ שאמרה דבורה ליעל [שתהא] ברוכה משרה ורבקה
  78. ^ ברכת שרה
  79. ^ האי דמשנינן שם שלמה משמך 'מעין'- פליגא
  80. ^ מניין שאינו מקנא בו
  81. ^ דקאמרי ליה לדוד 'ייטב אלהים שם שלמה משמך'
  82. ^ דקאמר ליה לאליהו
  83. ^ ונתן לו אליהו ולא נתקנא בו
  84. ^ אף על גב דהקב"ה לא אמר ליה אלא 'וסמכת את ידך עליו' – חדא, אזיל איהו וסמך תרתי
  85. ^ שמסרו הקדוש ברוך הוא למלאך שלא יניחנו לקלל
  86. ^ נתן בפי בלעם, שלא היה מניחו לקלל, והיינו 'וישם'
  87. ^ דכתיב 'ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה' (דברים כג ו)
  88. ^ הוא היה רוצה לקללם בכך
  89. ^ ולא נתן רשות
  90. ^ אמר:
  91. ^ ממצות
  92. ^ מתרגמינן: 'ותתקף מאגג': שתהא מלכותו עזה
  93. ^ כל הברכות של בלעם
  94. ^ כמו שהיה כוונתו מתחילה
  95. ^ שלא יפסקו מישראל לעולם
  96. ^ 'הקללה לברכה': אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם
  97. ^ ולא כל הקללות לברכות, שחזרו
  98. ^ נהפכות כמו עתר שמהפך התבואה
  99. ^ כלומר: נאמנים פצעי אוהב ונהפכות - מנאמנות נשיקות שונא