ביאור:בבלי סנהדרין דף י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
"פלוני בא על אשתי" - הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להורגה [1].
מאי קא משמע לן? דמפלגינן בדיבורא? היינו הך!?
מהו דתימא 'אדם קרוב אצל עצמו' אמרינן, 'אצל אשתו' לא אמרינן [2] - קא משמע לן.
ואמר רבא: "פלוני בא על נערה המאורסה" והוזמו - נהרגין [3] ואין משלמין ממון [4]; "[5] בתו של פלוני" והוזמו - נהרגין [6] ומשלמין ממון [7]: ממון לזה ונפשות לזה. [8]
ואמר רבא: "פלוני רבע השור" [9] והוזמו - נהרגין ואין משלמין ממון [10]; "שורו של פלוני" והוזמו - נהרגין ומשלמין ממון: ממון לזה [11] ונפשות לזה [12].
הא תו למה לי? היינו הך!?
משום דקא בעי בעיא עלויה, דבעי רבא: "פלוני רבע שורי" [13] – מהו [14]? מי אמרינן 'אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו' [15]? או דילמא אמרינן 'אדם קרוב אצל ממונו' [16]?
בתר דבעיא - הדר פשטה: אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו [17].
מכות בשלשה כו':
מנהני מילי?
אמר רב הונא: אמר קרא: (דברים כה א) [כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט] ושפטום [והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע] [18] – שנים, ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה.
אלא מעתה [19] 'והצדיקו' – שנים, 'והרשיעו' – שנים, הרי כאן שבעה? ההוא מיבעי ליה כדעולא, דאמר עולא: רמז לעדים זוממין מן התורה מניין?
- רמז לעדים זוממין? והא כתיב (דברים יט יט) [ועשיתם לו] כאשר זמם [לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך]!?
אלא: רמז לעדים זוממין שלוקין [20] מניין? דכתיב (דברים כה א) [כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום] והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע - משום ד[21]'הצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע' – [הפסוק הבא: פסוק ב] 'והיה אם בן הכות הרשע' [22]? אלא: [23] עדים שהרשיעו את הצדיק [24] ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא, ושוינהו להנך רשעים [25] - והיה אם בן הכות הרשע [26].
ותיפוק ליה (שמות כ יב) מ'לא תענה' [לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה ברעך עד שקר]?
משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו [27].
[מכות בשלשה;] משום רבי ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה:
מאי טעמא דרבי ישמעאל?
אמר אביי: אתיא 'רשע' 'רשע' מחייבי מיתות: כתיב הכא (דברים כה ב) והיה אם בן הכות הרשע [והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר] וכתיב התם (במדבר לה לא) [ולא תקחו כפר לנפש רצח] אשר הוא רשע למות [כי מות יומת]; מה להלן בעשרים ושלשה - אף כאן בעשרים ושלשה.
רבא אמר: מלקות במקום מיתה עומדת [28].
אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אי הכי [29] - אומדנא למה לי [30]? למחייה, ואי מאית – לימות!?
אמר ליה: אמר קרא: (דברים כה ג) [ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה] ונקלה אחיך לעיניך [31]: כי מחית - אגבא דחיי מחית [32]!
אלא הא דתניא 'אמדוהו לקבל עשרים [33] - אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש', וכמה הן? תמני סרי [34] -
למחייה עשרים וחדא [35], וכי מיית בהך חדא – לימות, דהא כי מחית - אגבא דחייא קא מחית!?
אמר ליה: אמר קרא: [36] 'ונקלה אחיך לעיניך': אחר שלקה - אחיך בעינא, וליכא!
עיבור החדש בשלשה:
'חישוב' לא קתני [37], 'קידוש' לא קתני [38], אלא 'עיבור' [39]! [40] לא ליקדשא [41] וממילא לעבר [42]?
אמר אביי: תני 'קידוש החדש' [43].
תניא נמי הכי: 'קידוש החדש ועיבור השנה בשלשה - דברי רבי מאיר'.
אמר רבא: והא 'עיבור' קתני [44]?
אלא אמר רבא: קידוש ביום עיבור [45] – בשלשה [46]; אחר עיבור [47] - ליכא קידוש [48], ומני? - רבי אלעזר ברבי צדוק היא, דתניא: 'רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו [49] - אין מקדשין אותו, שכבר קידשוהו בשמים [50]'.
רב נחמן אמר: קידוש אחר עיבור – בשלשה; ביום עיבור ליכא קידוש, ומני? - פלימו היא, דתניא: 'פלימו אומר: בזמנו - אין מקדשין אותו [51]; שלא בזמנו מקדשין אותו'.
רב אשי אמר: לעולם 'חישוב' קתני, ומאי 'עיבור'? - חישוב דעיבור [52]; ואיידי דקבעי למיתני 'עיבור שנה' [53] תנא נמי 'עיבור חודש' [54] [עיין תוספות ד"ה ואיידי דתנא... אלא צריך לומר דאמירה של עיבור היינו בשעה שגומרין השבעה שתהא השנה מעוברת קודם שלשים של אדר, ובשעה שבאו עדים שראו את החדש – אפיללו יקבעו אותו סתם – לית לן בה, וממילא הוי אדר שני].
חישוב חודש – אִין, קידוש חודש לא; מני? - רבי אליעזר היא, דתניא: רבי אליעזר אומר: בין בזמנו בין שלא בזמנו - אין מקדשין אותו, שנאמר: (ויקרא כה י) וקדשתם את שנת החמשים שנה [וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו]: שנים אתה מקדש [55], ואי אתה מקדש חדשים.
רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה כו' [מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה]:
תניא [תוספתא סנהדרין פ,ב מ"א]: 'כיצד אמר רבן שמעון בן גמליאל 'בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה'? אחד [56] אומר "[57] לישב [58]" [59], ושנים אומרים שלא לישב [60] - בטל יחיד במיעוטו [61]; שנים אומרים "לישב" ואחד אומר שלא לישב - [62] מוסיפין עליהם עוד שנים, ונושאין ונותנין בדבר [63]: שנים אומרים "צריכה [64]" ושלשה אומרים "אינה צריכה" - בטלו שנים במיעוטן [65]; שלשה אומרים "צריכה" ושנים אומרים "אינה צריכה" - [66] מוסיפין עליהם עוד שנים [67], שאין המנין פחות משבעה'.
הני 'שלשה' 'חמשה' ו'שבעה' - כנגד מי?
פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעימיה, ומנו? - רבי שמעון בן פזי, ואמרי לה רבי שמעון בן פזי וחד דעימיה, ומנו? רבי יצחק בר נחמני: חד אמר כנגד ברכת כהנים [68], וחד אמר שלשה כנגד שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך [69].
תני רב יוסף: הני שלשה וחמשה ושבעה: שלשה - כנגד שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך.
אמר ליה אביי לרב יוסף: עד האידנא מאי טעמא לא פריש לן מר הכי?
אמר להו: לא הוה ידענא דצריכיתו; מי בעיתו מנאי מילתא ולא אמרי לכו?
זמן נשיא צריך גדי סימן:
תנו רבנן: אין מעברין את השנה אלא
הערות
[עריכה]- ^ לפי שקרוב הוא אצלה; ואף על גב דמהימנינן ליה בהאי סהדותא לגבי חבריה - לא מהימנינן ליה לגבי אשתו, והיינו 'פלגינן דיבורא', דהא חד דיבורא הוא, ולגבי האי מהימן ולא מהימן לגבי האי
- ^ 'אדם קרוב' לענין פלגינן דיבורא, והואיל ומהימן אההוא דיבורא למיקטליה לחבריה - ליקטלוה נמי לדידה
- ^ משום פלוני
- ^ טובת הנאת כתובתה שרצו להפסידה; מאי טעמא? שהרי לא הזכירו שם האשה, ולמאן מפסדי?
- ^ בא על
- ^ משום שניהם שבאו להרוג אותו ואותה
- ^ שבאו להפסידה כתובתה מן האירוסין ומשלמין טובת הנאת כתובה כדין כל זוממי כתובה
- ^ ולא פליגא דרבא אדרב יוסף דאמר לעיל 'עדי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון': דהתם - כיון דניסת - הנך תשלומין דכתובה דידה בעו מיהוי, וכיון דעלה מקטלי - לא משלמי לה ממון; אבל היכא דלא ניסת - הנך תשלומין דהזמה דאב נינהו, דכל שבח נעוריה לאביה, והוה ליה ממון לזה לאב ונפשות לזה, משום דבועל ונערה מיקטלי.
- ^ ולא הזכירו שור של מי
- ^ דמי השור, דלא ידעינן מנו
- ^ לבעל השור
- ^ בשביל פלוני הרובע
- ^ הוא ואחר מצטרף עמו
- ^ פלוני ודאי מיקטיל, אלא שור מי מיקטיל
- ^ דילמא לא אמרינן לענין פלגי דיבורא 'אדם קרוב אצל ממונו' אף על פי דפלגינן ליה לעיל אצל עצמו
- ^ ופלגינן דבורא להימוני אחבריה ולא אשור
- ^ לא אמרינן 'אדם קרוב אצל ממונו' לענין פלגי דיבורא, והשור יסקל; וכי אמרינן בתמורה (דף כח.) 'רובע או נרבע על פי הבעלים אסור לגבוה ומותר להדיוט דאינו נסקל' - הני מילי היכא דלא העידו הבעלים על הרובע מי הוא, או העידו ולא היה עד שני עמהם; אבל הכא: דגברא מיקטיל על פי בעל השור - לא פלגינן דיבורא משום ממון
- ^ גבי מלקות כתיב
- ^ שם
- ^ היכא דאין הזמה יכולה להתקיים בהם, כגון: "מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה, ונמצאו זוממין, והרי הם כהנים - אין אומרים 'יעשה זה בן גרושה תחתיו' אלא סופג את הארבעים
- ^ דבית דין
- ^ צדקת צדיק למה הוזכרה כאן? וכי משום צדקת צדיק מתחייב רשע מלקות
- ^ ודאי עדים (זוממין) רמיזי הכא, דאעדים קאי האי 'והיה אם בן הכות', והכי קאמר:
- ^ והוזמו:
- ^ והצדיקו עדים אחרונים את הצדיק והרי נעשו רשעים אלו העדים הראשונים
- ^ וילקו; ואם אינו ענין לעדות ממון - דהא אין לוקין ומשלמין - תניהו ענין לבן גרושה וכיוצא בו
- ^ מ'אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך וגו' (דברים כה נח-נט)– ב'אלו הן הלוקין' (מכות יג:)
- ^ דכיון דעבר על אזהרת בוראו - ראוי הוא למות, ומיתה זו קנס עליו הכתוב, והרי הוא כאחת מן המיתות; וכי היכי דסקילה בפני עצמה ושריפה בפני עצמה והרג בפני עצמה - הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות
- ^ דהוא גופיה מיתה הוא
- ^ דקתני ב'אלו הן הלוקין' (מכות כב.) דאומדין אותו אם אינו יכול לקבל ארבעים - מלקין אותו לפי מה שיכול לקבל
- ^ בשעת שלוקה - יהא אחיך
- ^ שיכה את החי ולא את המת; וכיון דמית ליה בפלגא - כי מחי על אידך פלגא לאו על החי הוא
- ^ וראו שאין יכול לקבל עשרים ואחת, ואם יכוהו עשרים ואחת - ימות בה
- ^ אין מכין אותו אלא שמונה עשרה, ד'מכות הראויות להשתלש לשלשה חלקים' בעינן: שמכה שתי ידות מאחוריו ושליש מלפניו; ומקרא נפקא לן ב'אלו הן הלוקין' (מכות כג.)
- ^ דהא אכתי חי הוא
- ^ שם
- ^ דנימא שצריך שלשה לחשב אם יעברו את החודש, דבחושבנא תליא, אף על פי שצריך לעברו, כגון: משום ירקיא[ערבות של הושענא רבה, שלא יחול בשבת] ומשום מתיא [יום כפור שלא יחול ביום ראשון או יום ששי] - אפילו הכי חושבנא בעי, כדתנן במסכת ערכין (דף ח:) 'אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה' אבל תשעה מעוברין לא עבדינן: ד'אם כן קדים ואתי סיהרא תלתא יומי ומחזי שיקרא'; הלכך צריך לחשב תולדות הלבנה: אם תקדום שלשה ימים או שנים לקביעות החדש - לא מעברינן ליה, דתמהי בה אינשי
- ^ דנימא דצריך שלשה לקבל עדות החדש מפי העדים ולומר "מקודש החדש"
- ^ משמע שצריך שלשה לומר "מעובר החדש"
- ^ אמירה זו למה?
- ^ ביום שלשים
- ^ כי מקדשינן ליה למחר - מיעבר החדש שעבר, דיום שלשים - בתריה שדית ליה
- ^ ועל כל חדשי השנה קאי
- ^ דרך תנא טועה בגירסא לחסר תיבה על ידי שכחה, אבל אין נחלף לתנא בין גירסת 'קידוש' לגירסת 'עיבור'
- ^ יום עיבור הוא יום שלשים, שממנו נעשה החדש מעובר כשרוצין לעברו; 'קידוש ביום עיבור': כגון בחדש חסר שעבר
- ^ צריך שלשה לקדש ראש חדש הבא ביום שלשים לחדש שעבר
- ^ אם עשו חודש שעבר מלא, וקבעו ראש חודש ביום שלשים ואחד
- ^ אין אומרין בו "מקודש! מקודש!"
- ^ ביום שלשים; דתולדתו ביום שלשים הוא, דאין חדש לבנה פחות מכ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים
- ^ בית דין שלמעלה מאתמול
- ^ שאין צריך לעשות חיזוק לדבר, שהרי בזמנו בא
- ^ לחשב אם יעברוהו; דאילו קידוש - סבר תנא דידן דלא צריך לקדושי, לא מלא ולא חסר, וכרבי אלעזר ברבי שמעון לקמן [בגירסתנו: רבי אליעזר; כנראה רש"י גרס ר"א בר' שמעון; וכן הגירסא במסכת ראש השנה כד,א];
- ^ דהוי נמי חישוב דעיבור השנה - והתם לא סגי דלא תני 'עיבור', דאמירה בעי: שיקדשו אדר השני לשם אדר: דאי שתקי - ממילא לשם ניסן מיקבע
- ^ וקרייה נמי לחישוב 'עיבור', ואשמעינן דחישוב בעינן; אבל 'קידוש' לא בעינן לא למלא ולא לחסר, כרבי אליעזר
- ^ שנה של כל יובל ויובל מקדשין בית דין לשם יובל
- ^ מן השלשה
- ^ צריך
- ^ ולעיין אם צריכה לעבר שנה זו מפני האביב או התקופות או פירות האילנות
- ^ כד(לקמן דף יא:)
- ^ אינו צריך להושיב בית דין על כך: שאין כאן ספק, דודאי אינה צריכה לעבר
- ^ ולא ישבו החמשה עוד לעיין בדבר
- ^ הולכין אחר השנים:
- ^ ויושבין לישא וליתן אם צריכה לעבר אם לאו; ומשא ומתן של עיבור צריך חמשה, לפיכך מוסיפין עוד שנים; ולקמן מפרש שלשה וחמשה ושבעה - כנגד מי
- ^ לֵעָבר
- ^ ועומדין והולכין להם
- ^ הולכין אחר הרוב
- ^ להשלמת המנין ומעברין
- ^ בפסוק ראשון שלש תיבות, והשני חמש, ושלישי שבע תיבות
- ^ כלומר: אשכחנא דמלכותא דארעא שלשה ממונין, וחמשה ממונין, ושבעה ממונין: שלשה כנגד שומרי הסף בצדקיהו (מלכים ב כה יח) גבי גלות נבוזראדן, והתם [פסוק יט] נמי משכחת חמשה מרואי פני המלך, ובאחשורוש (אסתר א יד) אשכחן שבעה שרי פרס ומדי; ועיבור שנה - מטכסיסי מלכות שמים הוא: ליישב סדר השנים על מכונן