ביאור:בבלי סנהדרין דף קא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שדעתו קצרה [1], וטוב לב משתה תמיד - זה שדעתו רחבה [2].

ואמר רב יהושע בן לוי: כל ימי עני רעים? והאיכא שבתות וימים טובים [3]!?

כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת [4] - [5] תחלת חולי מעיים [6].

תנו רבנן: הקורא פסוק של שיר השירים [7] ועושה אותו כמין זמר [8]; והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו [9] - מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה, ואומרת לפניו: "רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים"!

אמר לה: "בתי! בשעה שאוכלין ושותין - במה יתעסקו?

אמרה לפניו: "רבונו של עולם? אם בעלי מקרא הן - יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים; אם בעלי משנה הן - יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות; ואם בעלי תלמוד הן - יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת, בהלכות חג בחג.

העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא: כל הקורא פסוק בזמנו - מביא טובה לעולם, שנאמר (משלי טו כג) [ שמחה לאיש במענה פיו] ודבר בעתו מה טוב.

והלוחש על המכה וכו' [ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך]:

אמר רבי יוחנן: וברוקק בה [10], לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה [11].

איתמר: רב אמר: אפילו "נגע צרעת" [12].

רבי חנינא אמר: אפילו "ויקרא אל משה" [13].

תנו רבנן: סָכין וממשמשין בבני מעיים [14] בשבת [15], ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים [16] בשבת [17], ומעבירין כלי על גב העין בשבת [18];

אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - בכלי הניטל [19], אבל בכלי שאינו ניטל – אסור;

ואין שואלין בדבר שדים בשבת [20].

רבי יוסי אומר: אף בחול אסור [21].

אמר רב הונא: <אין> הלכה כרבי יוסי; ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה.

כי הא דרב יצחק בר יוסף, דאיבלע בארזא ואתעביד ליה ניסא פקע ארזא ופלטיה [22].

[## נראה שגירסת רש"י היתה: דאתעביד ליה ניסא ואיבלע בארזא]

תנו רבנן: 'סָכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול' - היכי עביד?

רבי חמא ברבי חנינא אמר: סך ואחר כך ממשמש [23];

רבי יוחנן אמר: סך וממשמש בבת אחת.

תנו רבנן: שרי שמן ושרי ביצים - מותרין לשאול בהן [24], אלא מפני שמכזבין [25]; לוחשין על שמן שבכלי [26] ואין לוחשין על שמן שביד, לפיכך סכין משמן שביד ואין סכין משמן שבכלי.

רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע לההוא אושפיזא, אייתי ליה מישחא במנא, שף [27] - נפקן ליה צימחי [28] באפיה; נפק לשוק - חזיתיה ההיא איתתא, אמרה: זיקא דחמת קא חזינא הכא [29]! עבדא ליה מלתא ואיתסי.

אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב (שמות טו) (שמות טז כו) [ויאמר: אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו] כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך - וכי מאחר שלא שם - רפואה למה?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר 'ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך': אם תשמע - לא אשים, ואם לא תשמע – אשים; אף על פי כן כי אני ה' רופאך.

אמר רבה בר בר חנה: כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן: חמה עזה יש בעולם [30]!

תחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק.

אמרו לו: למה אתה משחק?

אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה?

אמר להן: לכך אני משחק! כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש [31] [32] – אמרתי: שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו [33]? ועכשיו שאני רואה רבי בצער [34]- אני שמח!

אמר לו: עקיבא! כלום חיסרתי מן התורה כולה [35]?

אמר לו: לימדתנו רבינו: (קהלת ז כ) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.

תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר - נכנסו ארבעה זקנים לבקרו: רבי טרפון, ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא; נענה רבי טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים: שטיפה של גשמים בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא!

נענה רבי יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה [36] ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא!

נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין [37]!

אמר להם: סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר 'חביבין יסורין'!

אמר לו: עקיבא - זו מנין לך?

אמר: מקרא אני דורש: (מלכים ב כא א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [ושם אמו חפצי בה] [וגו’] [פסוק ב] ויעש הרע בעיני ה' [כתועבת הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל], וכתיב


עמוד ב

(משלי כה א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה [38] - וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה [39]? - אלא מכל טורח שטרח בו [40] ומכל עמל שעמל בו - לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר (דברי הימים ב לג י) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו [פסוק יא] ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכהו בבלה, וכתיב [41] ובהיצר לו חילה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו [פסוק יד] ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים - הא למדת שחביבין יסורין.

תנו רבנן: שלשה באו בעלילה [42]; אלו הן: קין, עשו, ומנשה;

קין - דכתיב (בראשית ד יג) [ויאמר קין אל ה’] גדול עוני מנשוא! אמר לפניו: רבונו של עולם! כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם?

עשו - דכתיב (בראשית כז לח) [ויאמר עשו אל אביו] הברכה אחת היא לך אבי [43] [ברכני גם אני אבי וישא עשו קלו ויבך] [44].

מנשה [45] - בתחילה קרא לאלוהות הרבה [46], ולבסוף קרא לאלהי אבותיו.

אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו:

תנא: [47] ובגבולין [48], ובלשון עגה [49].

שלשה מלכים וארבעה הדיוטות וכו' [שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא; שלשה מלכים: ירבעם, אחאב, ומנשה; רבי יהודה אומר: מנשה - יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר (דברי הימים ב לג יג) ויתפלל אליו [ויעתר לו] וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו [וידע מנשה כי ה' הוא האלקים].

אמרו לו: למלכותו השיבו, ולא לחיי העולם הבא השיבו!

ארבעה הדיוטות: בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי.]:

תנו רבנן: 'ירבעם' - שריבע עם [50].

דבר אחר: 'ירבעם' - שעשה מריבה בעם [51];

דבר אחר: 'ירבעם' - שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים; 'בן נבט' - בן שניבט ולא ראה [52].

תנא: הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי: נבט - שניבט ולא ראה; מיכה - שנתמכמך בבנין [53]; ומה שמו? - שבע בן בכרי שמו.

תנו רבנן: שלשה ניבטו ולא ראו, ואלו הן: נבט ואחיתופל ואיצטגניני פרעה:

נבט ראה אש שיוצאת מאמתו; הוא סבר איהו מליך [54] - ולא היא ירבעם הוא דנפק מיניה;

אחיתופל ראה צרעת שזרחה לו על אמתו; הוא סבר איהו מלך [55] - ולא היא: בת שבע בתו הוא דנפקא מינה שלמה;

איצטגניני פרעה - דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (במדבר כ יג) המה מי מריבה [אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם]? - המה שראו איצטגניני פרעה וטעו: ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, אמר (שמות א כב) [ויצו פרעה לכל עמו לאמר] כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו [וכל הבת תחיון] - והן לא ידעו שעל עסקי מי מריבה לוקה [56].

ומנא לן דלא אתי [57] לעלמא דאתי [58]?

דכתיב (מלכים א יג לד) ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני אדמה: להכחיד בעולם הזה, ולהשמיד לעולם הבא.

אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה [59]; ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים [60]; שנאמר (מלכים א יא כז) וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא [61] סגר את פרץ עיר דוד אביו; [62] אמר לו: דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל [63], ואתה גדרת אותם [64] כדי לעשות אנגריא [65]לבת פרעה [66]!

ומאי 'וזה אשר הרים יד במלך'?

אמר רב נחמן: שחלץ תפיליו בפניו [67] [68].

אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם - טרדתו מן העולם, שנאמר (מלכים א יב כו) ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד [פסוק כז] אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה; אמר: גמירי [69] דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד; כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא, סברי: הא מלכא והא עבדא! ואי יתיבנא - מורד במלכות הואי, וקטלין לי, ואזלו בתריה! מיד (מלכים א יב כח) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים [פסוק כט] וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן.

מאי 'ויועץ'?

אמר רבי יהודה: שהושיב רשע אצל צדיק [70], אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא? אמרו ליה: הין! אמר להו: מלכא בעינא למיהוי! אמרו ליה: הין! כל דאמינא לכו עבידתו? אמרו ליה: הין! אפילו למפלח לעבודת כוכבים? אמר ליה צדיק: חס וחלילה! אמר ליה רשע לצדיק: סלקא דעתא דגברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים? אלא למינסינהו הוא דקא בעי, אי קבליתו למימריה [71];

הערות[עריכה]

  1. ^ משים ללבו כל דאגות חבירו, ודואג על כל מה שעתיד לבא עליו
  2. ^ ואינו משים ללבו דאגה כל כך; לישנא אחרינא 'דעתו קצרה' = רגזן
  3. ^ שאין לך עני בישראל שאין לו מעדנים
  4. ^ משנה וסת ואוכל יותר שאינו רגיל לאכול
  5. ^ היינו
  6. ^ לפיכך אפילו שבתות ויו"ט רעים לו
  7. ^ ה"ג הקורא שיר השירים
  8. ^ שקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה, ועושה אותה כמין שיר - אע"פ שמשיר השירים הוא, ועיקרו שיר - אסור לעשותו כמין שיר אלא בקריאתו
  9. ^ במיסב על יינו עושה שחיקותיו בדברי תורה, וקורא פסוקים בקול רם לשחק בהם בני המשתה; אבל אם אומרו בזמנו על המשתה, כגון שהוא יום טוב, ונוטל כוס בידו ואומר עליו דברי הגדה ופסוקים מענינו של יום - מביא טובה לעולם
  10. ^ שכן דרך מלחשים לרקק קודם הלחש
  11. ^ ואסור להזכיר פסוק על הלחישה; ויש לחשים שדרכן לרקק אחריהם ואומר אותן בלשון לעז, ומזכירין להם שם בלשון לעז; ואמר לי רבי דמותר: דאין אסור אלא לוחש אחר הרקיקה, דנראה שמזכיר השם על הרקיקה; ועוד: לא נאסר אלא בלשון הקודש, אבל בלעז לא
  12. ^ אפילו לוחש האי קרא דלית ביה שם שמים על הרקיקה: שקורא 'נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן' (ויקרא יג ט) לשם רפואה - אין לו חלק לעולם הבא
  13. ^ שאין בו לא חולי ולא נגע, דאין ראוי ללחשו על המכה, ואין מזכירו לשם רפואה אלא כסבור הוא להנצל בזכות דברי תורה שהוא הזכיר - אסור ללוחשו
  14. ^ של חולה
  15. ^ ואין בכך משום רפואה, דסיכה איתקש לשתיה
  16. ^ בשביל שלא יזיקו
  17. ^ ואין בכך משום צידה
  18. ^ שכן דרך ליתן כלי מתכות על העין כדי לקרר העין אי נמי כגון שעושין לאדם שחש בעינו: מקיפים עינו בטבעת
  19. ^ כגון מפתח סכין וטבעת
  20. ^ שכן עושין כשאובדין שום דבר: שואלין במעשה שדים, והם מגידים להם; ואסור לעשות בשבת משום 'ממצוא חפצך' (ישעיהו נח יג)
  21. ^ לשאול בשדים כדמפרש לקמן: משום סכנה
  22. ^ היה שואל במעשה שדים וביקש השד להזיקו ונעשה לו נס ובלעו הארז
  23. ^ הוי שנוי: דבחול דרך למשמש, ואחר כך לסוך
  24. ^ יש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן, וקרי להו 'שרי שמן', והיינו 'שרי בוהן'; ויש ששואלין בשפופרת של ביצה, וקרי להו 'שרי ביצים'
  25. ^ לכך נמנעו מלשאול בהן
  26. ^ אותן העושין מעשה שדים דרכן ללחוש על שמן שבכלי ואין דרכן ללחוש על שמן שביד שאינו מועיל לפיכך אדם יכול לסוך על ידו משמן שביד ואין לחוש שמא נעשה בו מעשה שדים ואין בו סכנת השד
  27. ^ סך שמן בפניו
  28. ^ אבעבועות מלנ"ץ
  29. ^ רוח של אותו שד ששמו חמת אני רואה בפניך שאחזתך
  30. ^ על עצמו היה אומר שכעס עליו המקום והכביד חוליו
  31. ^ מתקלקל ונעשה צלול מחמת חמימות
  32. ^ כלומר שהיתה הצלחה בכל מעשיו
  33. ^ כל שכרו
  34. ^ ושכרו משתמר להבא לכך
  35. ^ שאתה אומר אני סובל עונותי
  36. ^ ולא לעתיד - שמאורות מתחדשות!
  37. ^ שמכפרין עליך
  38. ^ היינו תלמידי חזקיה, כדקיימא לן ב'השותפין' בבבא בתרא (דף טו.): 'חזקיה וסיעתו כתבו משלי' - מכלל דחזקיה היה מלמד לַכֹל, וכדאמרן (לעיל דף צד.)ף נעץ חרב על פתח בית המדרש
  39. ^ וכל שכן שלמנשה בנו לימד
  40. ^ ללמדו
  41. ^ פסוק יג
  42. ^ שלא באו לבקש לפני הקב"ה בתפלה אלא באו בעלילה שאמרו דברים של נצחון שאין להם תשובה
  43. ^ וכי אין לך ברכה יותר
  44. ^ תשובה ניצחת השיבו ועלתה לו
  45. ^ בא בעלילה
  46. ^ שלא להתפלל למקום אלא לבסוף: "אם לא תושיעני - מה הועיל לי שקראתי לך יותר משאר אלהות? והיינו דכתיב 'ויכנע .. [מ]לפני אלהי אבותיו' - מכלל דעד השתא לפני אלוהות אחרים נכנע
  47. ^ כי אמרינן דהוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא
  48. ^ אבל במקדש – לא, שהרי בשם היו מברכין
  49. ^ אפילו במקדש לא! 'לשון עגה' = לעז: שאינו הוגה באותיותיו בלשון הקדש שלנו, אלא שאר לועזין; 'עגה' לשון 'בלעגי שפה' (ישעיהו כח יא) [מ"ר]; לישנא אחרינא 'עגה' - לשון עוגה: מקום שיש בו חבורת בני אדם שמדברין דברי חול; גבולין קרי חוץ למקדש, ואסור לפרש שם בן ארבעים ושתים בלשון עגה חוץ למקדש, ואי עבד - אין לו חלק; אבל בלשון קדש אינו נענש כל כך; ובמקדש - הואיל ונהגו להזכיר פירושו - אינו נענש
  50. ^ שריבץ את ישראל והשפילם
  51. ^ הריבם אלו עם אלו בעסק עבודת כוכבים: זה עובד וזה מוחה בידו, ובאו לידי מחלוקת
  52. ^ היה סבור להביט יפה ולעמוד על דבר עיקר, ולא ראה: שטעה, כדאמרינן לקמן: ראה אש יוצאה מאמתו וכו'
  53. ^ של מצרים: שנתנוהו בבנין במקום לבנה, כדמפרש באגדה: שאמר לו משה להקב"ה: אתה הרעות לעם הזה: שעכשיו אם אין להם לבנים - משימין בניהם של ישראל בבנין! אמר לו הקב"ה: קוצים הם מכלין, שגלוי לפני אילו הם חיים - היו רשעים [גמורים], ואם תרצה – תנסה והוציא אחד מהן! הלך והוציא את מיכה; לישנא אחרינא 'נתמכמך': עסק בבנין עד שנעשה מך, כדאמרינן (סוטה דף יא.) 'כל העוסק בבנין – מתמסכן'
  54. ^ ולכן נתאמץ שבע בן בכרי וקבץ כל ישראל אליו, והיה רוצה למלוך כדכתיב במקרא
  55. ^ ולכך נעשה יועץ לאבשלום: כדי שתשוב המלוכה מדוד לאבשלום, ובין כך ובין כך יתגלגל הדבר ותשוב אליו
  56. ^ שבעון שאמר "שמעו נא המורים" נענש, ולא נכנס לארץ ישראל
  57. ^ ירבעם
  58. ^ והכי נמי מפרש לקמן בכלהו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות
  59. ^ כדמפרש ואזיל: דאמר דוד אביך וכו
  60. ^ לביישו
  61. ^ אחת מן הפרצות גדר, ומלאו לכותל החומה, ובנה שם מגדל לבת פרעה ולאנשים שעובדין לה
  62. ^ לעיל מהאי קרא כתיב 'וירם יד במלך', כלומר: קם בדברים כנגד המלך ומרד בו;
  63. ^ [ויכנסו] בריוח
  64. ^ כדי שיכנסו בשערים
  65. ^ לידע מי נכנס כדי לגבות מס
  66. ^ [מ"ר] לישנא אחרינא: שסגר השערים ועשה מגדל לבת פרעה על אחד מן השערים, וכולם עוברים דרך שם כדי שיהיו מצויין עמה לכבדה ולעבדה; כל עבודת בית המלך קרי 'אנגריא'; לישנא אחרינא: שהיה רגיל שלמה לסגור דלתות העזרה ומצניע מפתחות בידו, ודרכו של מלך לישן שלש שעות ביום, וישראל עומדין על העזרה עד שיעמוד המלך; ואמר לו ירבעם: אתה רוצה שיתנו לך אנגריא לבת פרעה אשתך - שתתן להם מפתחות
  67. ^ שהיה לו לפנות לצד אחר מפני אימת מלכותו ולחלוץ שלא בפניו; לישנא אחרינא: 'חולץ תפילין בפניו' [זהו בטוי של העלבה, כלומר:] לבא להתריס כנגדו בחזקה
  68. ^ אין נכון להיות בגלוי ראש לפני המלך [והוא התחיל במרד בכך: להראות ולומר לו שאינו נוהג כמלך]
  69. ^ הלכה למשה מסיני ולא מקרא
  70. ^ ואומר להם [בהמשך] להעמיד להם צלם אחד בבית אל ואחד בדן הסכימו עמו
  71. ^ אם דעתנו שלם עמו - נתרצה בדבר; וכך היה מטעה רשע לצדיק עד שהיו כולן חתומים שהן היו רוצים, ושוב לא היו יכולים לחזור בהן