פירוש "גדול עוני מנשוא" על דעת כל המפרשים, שהודה חטאו. ופי' "נשוא" כטעם סלוח כמו "נושא עון" (שמות לד, ז). וכפי דעתי שהעברים יקראו העקב שכר, והעונש הרע הבא בעבור העון חטאת. וכן "כי לא שלם עון האמורי" (בראשית טו, טז), "אם יקרך עון" (שמואל א כח, י), "ויגדל עון בת עמי" (איכה ד, ו). והטעם, כי זה העונש גדול לא אוכל לסבלו. ויורה על אמיתת זה הפירוש הפסוק הבא אחריו.
ופירוש "פצתה", פתחה. וכן "הבל יפצה פיהו" (איוב לה, טז):
"גדול עוני מנשוא" - בתמיה אתה טוען עליונים ותחתונים ועוני אי אפשר לטעון לשון רש"י מבראשית רבה (כב יא) והנכון בפשט שהוא וידוי אמר אמת כי עוני גדול מלסלוח וצדיק אתה ה' וישר משפטיך אף על פי שענשת אותי הרבה מאד והנה גרשת אותי היום מעל פני האדמה כי בהיותי נע ונד ולא אוכל לעמוד במקום אחד הנה אנכי מגורש מן האדמה ואין מקום למנוחתי ומפניך אסתר כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל או להקריב קרבן ומנחה כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי אבל מה אעשה כי כל מוצאי יהרגני ואתה בחסדך הרבים לא חייבת אותי מיתה והענין שאמר לפניו הנה חטאי גדול והרבית עלי עונש אבל שמרני שלא אענש יותר ממה שחייבת אותי כי בעבור שאהיה נע ונד ולא אבנה לי בית וגדרות בשום מקום יהרגוני החיות כי סר צלך מעלי הודה כי האדם איננו נשגב ונמלט בכחו רק בשמירת עליון עליו
"גדול עוני מנשוא" אחר שראה שהאל ית' משגיח בפרטים בהחלט חשב שידע בלי ספק שאינו שב מחטאו בהיותו מתחרט אלא מפני העונש וזה אחר ההפצר שהעיד בו האל ית' לשוב בתשובה והוא מרה ובזה אמר שלא היתה לחטאו תקות תשובה מכפרת ומגינה על העונש שנענש עתה כענין שאול בדבר עמלק באמרו לשמואל חטאתי אח' ההפצר וההתער' שהעירהו שמואל לשוב מחטאתו ושנענש כאמור וימאסך ממלך:
(יג) "ויאמר קין". אמר הנה מעתה אין לי עוד שום תקוה, כי אם אקוה שתסלח לעוני זה אי אפשר, כי גדול עוני מנשוא, ואם אקוה שהגם שחטאתי יהיה לי שארית בארץ מצד הטבע, הנה זה לא יהיה אלא בא' מג' פנים. א] אם יושב בקביעות בארץ מגורו, שאז הוא בטוח במקומו מצד הטבע. אבל
גדול עוני מנשוא. לעליונים ותתחתונים אתה סובל, ולפשעי אי אתה סובל? דבר אחר: גדול עוני מנשוא, משל אבא. אבא עבר על מצוה קלה ונטרד מגן עדן; זו שהיא עבירה חמורה, שפיכות דמים, על אחת כמה וכמה.
תנו רבנן, ג' באו בעלילה: קין ועשו ומנשה. קין, דכתיב: גדול עוני מנשוא. עשו, דכתיב: "הברכה אחת היא לך אבי". מנשה, בתחילה קרא לאלוהות הרבה, ולבסוף קרא לאלהי אבותיו.
