מ"ג בראשית ד יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג בראשית ד · יג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר קין אל יהוה גדול עוני מנשוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְהוָה גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי מִנְּשׂוֹא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהֹוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא[1]׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר קַיִן קֳדָם יְיָ סַגִּי חוֹבִי מִלְּמִשְׁבַּק׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר קַיִן קֳדָם יְיָ סַגִי תַּקִיף מְרוֹדִי מִלְסוֹבְלָא בְּרַם יוּכְלָא קוּמָךְ לְמִסְבְּלֵיהּ יָתֵיהּ:
ירושלמי (קטעים):
וַאֲמַר קַיִן קֳדָם יְיָ סַגִין אִנוּן חוֹבוֹיֵי לְמִסְבּוֹל בְּרַם אִית יוּכְלָא קֳדָמָךְ לְמִשְׁרֵי וּלְמִשְׁבַּק לִי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גדול עוני מנשוא" - בתמיה אתה טוען עליונים ותחתונים ועוני אי אפשר לטעון

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא – בִּתְמִיָּה: אַתָּה טוֹעֵן עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַעֲוֹנִי אִי אֶפְשָׁר לִטְעוֹן? (בראשית רבה כב).

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

פירוש "גדול עוני מנשוא" על דעת כל המפרשים, שהודה חטאו. ופי' "נשוא" כטעם סלוח כמו "נושא עון" (שמות לד, ז). וכפי דעתי שהעברים יקראו העקב שכר, והעונש הרע הבא בעבור העון חטאת. וכן "כי לא שלם עון האמורי" (בראשית טו, טז), "אם יקרך עון" (שמואל א כח, י), "ויגדל עון בת עמי" (איכה ד, ו). והטעם, כי זה העונש גדול לא אוכל לסבלו. ויורה על אמיתת זה הפירוש הפסוק הבא אחריו.

ופירוש "פצתה", פתחה. וכן "הבל יפצה פיהו" (איוב לה, טז):

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גדול עוני מנשוא" - בתמיה אתה טוען עליונים ותחתונים ועוני אי אפשר לטעון לשון רש"י מבראשית רבה (כב יא) והנכון בפשט שהוא וידוי אמר אמת כי עוני גדול מלסלוח וצדיק אתה ה' וישר משפטיך אף על פי שענשת אותי הרבה מאד והנה גרשת אותי היום מעל פני האדמה כי בהיותי נע ונד ולא אוכל לעמוד במקום אחד הנה אנכי מגורש מן האדמה ואין מקום למנוחתי ומפניך אסתר כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל או להקריב קרבן ומנחה כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי אבל מה אעשה כי כל מוצאי יהרגני ואתה בחסדך הרבים לא חייבת אותי מיתה והענין שאמר לפניו הנה חטאי גדול והרבית עלי עונש אבל שמרני שלא אענש יותר ממה שחייבת אותי כי בעבור שאהיה נע ונד ולא אבנה לי בית וגדרות בשום מקום יהרגוני החיות כי סר צלך מעלי הודה כי האדם איננו נשגב ונמלט בכחו רק בשמירת עליון עליו

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גדול עוני מנשוא" אחר שראה שהאל ית' משגיח בפרטים בהחלט חשב שידע בלי ספק שאינו שב מחטאו בהיותו מתחרט אלא מפני העונש וזה אחר ההפצר שהעיד בו האל ית' לשוב בתשובה והוא מרה ובזה אמר שלא היתה לחטאו תקות תשובה מכפרת ומגינה על העונש שנענש עתה כענין שאול בדבר עמלק באמרו לשמואל חטאתי אח' ההפצר וההתער' שהעירהו שמואל לשוב מחטאתו ושנענש כאמור וימאסך ממלך:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)



(יג) "ויאמר קין". אמר הנה מעתה אין לי עוד שום תקוה, כי אם אקוה שתסלח לעוני זה אי אפשר, כי גדול עוני מנשוא, ואם אקוה שהגם שחטאתי יהיה לי שארית בארץ מצד הטבע, הנה זה לא יהיה אלא בא' מג' פנים. א] אם יושב בקביעות בארץ מגורו, שאז הוא בטוח במקומו מצד הטבע. אבל


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

גדול עוני מנשוא. לעליונים ותתחתונים אתה סובל, ולפשעי אי אתה סובל? דבר אחר: גדול עוני מנשוא, משל אבא. אבא עבר על מצוה קלה ונטרד מגן עדן; זו שהיא עבירה חמורה, שפיכות דמים, על אחת כמה וכמה.

תנו רבנן, ג' באו בעלילה: קין ועשו ומנשה. קין, דכתיב: גדול עוני מנשוא. עשו, דכתיב: "הברכה אחת היא לך אבי". מנשה, בתחילה קרא לאלוהות הרבה, ולבסוף קרא לאלהי אבותיו.

<< · מ"ג בראשית · ד · יג · >>


  1. ^ בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא