ביאור:בראשית ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה.
-- בראשית ד, ג

וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה[עריכה]

וַיָּבֵא קַיִן[עריכה]

כבר נאמר שקין והבל לא עבדו ביחד ככתוב: "וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה" (ביאור:בראשית ד ב). ניתן להבין שקין הבכור בחר לעצמו להיות עובד אדמה, שזאת עבודה קלה יותר, ולא הרשה להבל להצטרף לעבודת האדמה, אלא דחף אותו לצאן, הרחק מהשדות שלו.

"וַיָּבֵא" - ביחיד. קין הביא לבד מנחה לאדוני. הוא לא הזמין את הבל להיות איתו. עשן השרפה עלה לגובה רב שנראה ממרחקים, וריח השרפה התפזר מסביב לימים רבים. רק לאחר שקין העלה באש את מנחתו, נודע להבל מה עשה אחיו הבכור. קין לא שיתף פעולה עם הבל ולא לימד אותו.

אלוהים הבין את רוע ליבו של קין ולכן לא שעה למנחתו (ביאור:בראשית ד ה), אולם קין לא הבין זאת עד שהוא ראה איך אלוהים מגיב למנחתו של הבל.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים[עריכה]

סביר שאחרי מספר שנות עבודה, בסוף האסיף של תבואת השדה.
זאת לא היתה השנה הראשונה שקין אסף את פרי האדמה, כי קין היה מבוגר מהבל, והתחיל לעבוד בשדה לפני שהבל התבגר והתחיל לגדל את הצאן.
נוצר הרושם שזאת הפעם הראשונה שקין הביא מנחה לאלוהים, אבל זה לא מחייב.