קטגוריה:ויקרא ז טו

<< | ספר ויקרא • פרק ז' • פסוק ט"ו | >>

מהדורת הכתיב:

ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר.

המהדורה המנוקדת:

וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קׇרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.

המהדורה המוטעמת:

וּבְשַׂ֗ר זֶ֚בַח תּוֹדַ֣ת שְׁלָמָ֔יו בְּי֥וֹם קׇרְבָּנ֖וֹ יֵאָכֵ֑ל לֹֽא־יַנִּ֥יחַ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וּבְשַׂ֗ר וּ - ו' החיבור
בְשַׂ֗ר - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: c/1320
מורפ': HC/Ncmsc זֶ֚בַח זֶ֚בַח - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 2077
מורפ': HNcmsc תּוֹדַ֣ת תּוֹדַ֣ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 8426
מורפ': HNcfsc שְׁלָמָ֔יו שְׁלָמָ֔י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 8002
מורפ': HNcmpc/Sp3ms בְּי֥וֹם בְּ - מילת יחס
י֥וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: b/3117
מורפ': HR/Ncmsc קָרְבָּנ֖וֹ קָרְבָּנ֖ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 7133 a
מורפ': HNcmsc/Sp3ms יֵאָכֵ֑ל יֵאָכֵ֑ל - פועל, נפעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 398
מורפ': HVNi3ms לֹֽא לֹֽא - מילית, שלילה

צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn־יַנִּ֥יחַ יַנִּ֥יחַ - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 3240
מורפ': HVhi3ms מִמֶּ֖נּוּ מִמֶּ֖ - מילת יחס
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 4480 a
מורפ': HR/Sp1cp עַד עַד - מילת יחס

צורת יסוד: 5704
מורפ': HR־בֹּֽקֶר בֹּֽקֶר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1242
מורפ': HNcmsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וּבְשַׂ֗ר רביעי (משנה, דרגא 3)

זֶ֚בַח יתיב (משנה, דרגא 3)

תּוֹדַ֣ת מונח (משרת, דרגא 5) שְׁלָמָ֔יו זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בְּי֥וֹם מרכא (משרת, דרגא 5) קָרְבָּנ֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

יֵאָכֵ֑ל אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

לֹֽא־יַנִּ֥יחַ מרכא (משרת, דרגא 5) מִמֶּ֖נּוּ טפחא (מלך, דרגא 2)

עַד־בֹּֽקֶר סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו - בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל, לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּבְשַׂר נִכְסַת תּוֹדַת קוּדְשׁוֹהִי בְּיוֹם קוּרְבָּנֵיהּ יִתְאֲכִיל לָא יַצְנַע מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא׃
ירושלמי (יונתן):	וּבְשַר נִכְסַת תּוֹדַת קוּדְשׁוֹי בְּיוֹם קוּרְבָּנֵיהּ יִתְאָכֵיל לֵית אֶפְשַׁר לְאִצְטַנְעָא מִנֵיהּ עַד צַפְרָא:

מדרש ספרא

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרק יב (עריכה)

[א] "וּבְשַׂר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יֵאָכֵל" -- הרי זה בא ללמד על הנאכלים ליום אחד שאכילתם ליום אחד.

ואין לי אלא תודה; מנין לרבות את הלחם? תלמוד לומר (ויקרא ז', ט"ו-ט"ז) "קרבנו".
מנין לרבות הולדות והתמורות? תלמוד לומר "וּבְשַׂר".
מנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר "זבח".
מנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת פסח? תלמוד לומר "שלמיו".

[ב] "ביום קרבנו יֵאָכֵל" -- אין לי אלא אכילתם ליום אחד; ומנין אף תחלת זביחתם לא תהא אלא על מנת לאכול ליום אחד? [ג] תלמוד לומר (ויקרא כ"ב, כ"ט-ל') "וכי תזבחו זבח תודה ליהו-ה לִרְצֹנְכֶם תזבחו ביום ההוא יֵאָכֵל" - שאין תלמוד לומר - אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה; שאף תחלת זביחתה לא תהא אלא על מנת לאכול ליום אחד.

[ד] אין לי אלא תודה; מנין לרבות לכל הנאכלים ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול ליום אחד? תלמוד לומר "וכי תזבחו זבח"-- לרבות כל הנאכלים ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל ליום אחד.

[ה] "לא יניח ממנו עד בקר"-- אבל אוכל הוא כל הלילה. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? להרחיק מן העבירה. אבל אין מחשבה פוסלת בהן ואין חייבים עליהם משום נותר עד שיעלה עמוד השחר.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ובשר זבח תודת שלמיו" - ׁ(זבחים לו, תורת כהנים פרק יב) יש כאן רבויין הרבה לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגייגת י"ד שיהיו נאכלין ליום ולילה

"ביום קרבנו יאכל" - וכזמן בשרה זמן לחמה

"לא יניח ממנו עד בוקר" - אבל אוכל הוא כל הלילה אם כן למה אמרו עד חצות כדי להרחיק האדם מן העבירה (ריש ברכות)

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ט] יש כאן ריבויין הרבה כו' עד וחגיגת ארבע עשר שיהיו נאכלין ליום ולילה. ובפרשת ראה (דברים ט"ז, ד') פירש רש"י שחגיגת ארבעה עשר נאכל לשני ימים ולילה אחד, כאן פירש רש"י אליבא דבן תימא (פסחים דף ע.), שסובר דחגיגת ארבע עשר נאכלת ליום ולילה, ובפרשת ראה פירש אליבא דחכמים (שם עא ע"ב) דסבירא להו דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה. והכי פירושו, דבן תימא דסבירא ליה דחגיגת י"ד נאכל ליום ולילה, מרבה אותו בכלל חטאות ואשמות דנאכלין ליום ולילה. אבל חכמים אית להו קרא בפני עצמו (דברים ט"ז, ד') לחגיגת י"ד דנאכל לב' ימים ולילה:

מיהא נראה לי, דרש"י דפירש כאן ובגמרא בפרק כל הפסולים בסופו (זבחים דף לו.) דהא דתניא "ובשר תודת שלמים" לרבות שלמים הבאים מחמת פסח שנאכלים ליום ולילה אחד, והיינו החגיגה שבאה עם הפסח, לאו היינו בן תימא, דאי בן תימא לא צריך קרא להכי, דהא יליף ליה בן תימא דאתקיש חגיגת י"ד לפסח עצמו, ועל כרחך תנא אחריני דיליף ליה מקרא דהכא, ואין זה קשיא, דכהאי גונא כתבו התוספות גם כן בפרק אלו דברים (פסחים דף ע.) דאיכא תנא דפליג אתנא קמא ועל בן תימא:

[י] ובזמן בשרה כו'. ד"קרבנו" כתיב, וגם הלחם נקרב קרבן, דכתיב (פסוק יד) "והקריב אחד מכל קרבן תרומה":

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וּבְשַֹר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו – יֵשׁ כָּאן רִבּוּיִין הַרְבֵּה; לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם, וְאֵיל נָזִיר, וַחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר, שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה (ספרא צו, פרק יב,א; זבחים ל"ו ע"א).
בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל – וְכִזְמַן בְּשָׂרָהּ זְמַן לַחְמָהּ.
לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר – אֲבָל אוֹכֵל הוּא כָּל הַלַּיְלָה. אִם כֵּן לָמָה אָמְרוּ עַד חֲצוֹת? כְּדֵי לְהַרְחִיק הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה (ספרא שם,ה; ברכות ב' ע"א).

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"ובשר זבח תודת שלמיו" - יש כאן רבויין הרבה לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת ארבעה עשר שיהיו נאכלין ליום ולילה לשון רש"י ואין זה נכון שחגיגת ארבעה עשר נאכלת לשני ימים ולילה אחד כשאר שלמים וכן שנינו במסכת פסחים (עא) אשר תזבח בערב ביום הראשון (דברים טז ד) בחגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד שכשהוא אומר (שם) ביום הראשון לבקר הרי בקר שני אמור ורש"י עצמו כתב זה בסדר ראה אנכי (שם) אבל בכאן סבר הרב כדברי בן תימא (פסחים ע) דאמר חגיגת ארבעה עשר שהיא באה עם הפסח הרי היא כפסח ונאכלת ליום ולילה ואינה נאכלת אלא צלי עד חצות ואינה נאכלת אלא בלילה אבל לדברי בן תימא אינה באה בריבויין הללו אלא שהיא כפסח לכל דבר ואינה באה אלא מן הצאן וזכר ובן שנה מדכתיב (שמות לד כה) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח וכו' כדאיתא התם אבל כתב הרב זה מברייתא השנויה בתורת כהנים (פרק יב א) דקתני ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל הרי זה בא ללמד על הנאכלין ליום אחד שיהיו נאכלין ליום אחד אין לי אלא תודה ומניין לרבות הלחם תלמוד לומר קרבנו ומניין לרבות את הולדות ואת התמורות תלמוד לומר ובשר ומניין לרבות חטאות ואשמות תלמוד לומר זבח ומניין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת הפסח תלמוד לומר שלמיו זו היא הברייתא הזו ופירש הרב בשלמים הבאים מחמת הפסח שהיא חגיגת ארבעה עשר שהיא באה עם הפסח וכן מצאתי במסכת פסחים בפרק מי שהיה (צו) שפירש בשני לשונות בשלמים הבאים מחמת הפסח וכתב לשון אחר חגיגת ארבעה עשר וזו שמעתי וסמך הרב בכאן על שמועתו ואין הדבר כן אלא שלמים הבאים מחמת הפסח היינו מותר הפסח כגון תמורתו ופסח שנתכפרו בעליו באחר דכיון שמתחלתו אינו נאכל אלא ליום ולילה אף סופו כן אבל חגיגת ארבעה עשר נאכלת היא לשני ימים כדברי חכמים וכן שנינו בתורת כהנים באותה ברייתא גופה דקתני סופה (הל' ו) וממחרת הרי זה בא ללמד על הנאכלים לשני ימים שיהיו נאכלים לשני ימים אין לי אלא שלמים מניין לרבות את החגיגה שבאה בזמנה וכו' ארבה את החגיגה שבאה בזמנה מניין לחגיגה הבאה עם הפסח וכו'

פרשנות מודרנית:

כתבו ביאור על הפסוק! • המפרשים עונים לשאלות

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית