ביאור:מ"ג ויקרא ז טו
וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל
[עריכה]ובשר זבח תודת שלמיו. יש כאן ריבויין הרבה, לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת י"ד, שיהיו נאכלין ליום ולילה (זבחים לו. ת"כ):
ובשר זבח תודת שלמיו. יש כאן רבויין הרבה, לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת ארבעה עשר שיהיו נאכלין ליום ולילה. לשון רש"י. ואין זה נכון, שחגיגת ארבעה עשר נאכלת לשני ימים ולילה אחד כשאר שלמים, וכן שנינו במסכת פסחים (עא:) אשר תזבח בערב ביום הראשון (דברים טז ד), בחגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד, שכשהוא אומר (שם) ביום הראשון לבקר, הרי בקר שני אמור. ורש"י עצמו כתב זה בסדר ראה אנכי (שם): אבל בכאן סבר הרב כדברי בן תימא (פסחים ע.) דאמר חגיגת ארבעה עשר שהיא באה עם הפסח הרי היא כפסח ונאכלת ליום ולילה, ואינה נאכלת אלא צלי עד חצות, ואינה נאכלת אלא בלילה. אבל לדברי בן תימא אינה באה בריבויין הללו, אלא שהיא כפסח לכל דבר, ואינה באה אלא מן הצאן וזכר ובן שנה, מדכתיב (שמות לד כה) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח וכו' כדאיתא התם: אבל כתב הרב זה מברייתא השנויה בתורת כהנים (פרק יב א) דקתני ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל, הרי זה בא ללמד על הנאכלין ליום אחד שיהיו נאכלין ליום אחד, אין לי אלא תודה, ומניין לרבות הלחם, תלמוד לומר קרבנו, ומניין לרבות את הולדות ואת התמורות, תלמוד לומר ובשר, ומניין לרבות חטאות ואשמות, תלמוד לומר זבח, ומניין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת הפסח, תלמוד לומר שלמיו, זו היא הברייתא הזו. ופירש הרב בשלמים הבאים מחמת הפסח שהיא חגיגת ארבעה עשר שהיא באה עם הפסח: וכן מצאתי במסכת פסחים בפרק מי שהיה (צו:) שפירש בשני לשונות בשלמים הבאים מחמת הפסח, וכתב לשון אחר חגיגת ארבעה עשר, וזו שמעתי. וסמך הרב בכאן על שמועתו. ואין הדבר כן, אלא שלמים הבאים מחמת הפסח היינו מותר הפסח, כגון תמורתו ופסח שנתכפרו בעליו באחר, דכיון שמתחלתו אינו נאכל אלא ליום ולילה אף סופו כן, אבל חגיגת ארבעה עשר נאכלת היא לשני ימים כדברי חכמים: וכן שנינו בתורת כהנים באותה ברייתא גופה, דקתני סופה (הל' ו) וממחרת, הרי זה בא ללמד על הנאכלים לשני ימים שיהיו נאכלים לשני ימים, אין לי אלא שלמים, מניין לרבות את החגיגה שבאה בזמנה וכו', ארבה את החגיגה שבאה בזמנה, מניין לחגיגה הבאה עם הפסח וכו':
ביום קרבנו יאכל. וכזמן בשרה זמן לחמה:
ביום קרבנו יאכל. שיאכלנו המקריב אותו וביתו ומי שהוא טהור כי גם השלמים קדש ואם הם קדשים קלים:
לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר:
[עריכה]לא יניח ממנו עד בקר. אבל אוכל הוא כל הלילה, אם כן למה אמרו עד חצות, כדי להרחיק אדם מן העבירה (ברכות ב.):