ביאור:מ"ג ויקרא ז יד
וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַיקֹוָק לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה:[עריכה]
אחד מכל קרבן. לחם אחד מכל מין ומין, יטול תרומה לכהן העובד עבודתו והשאר נאכל לבעלים, ובשרה לבעלים חוץ מחזה ושוק שבה, כמו שמפורש למטה (להלן פסוק לד) תנופת חזה ושוק בשלמים, והתודה קרויה שלמים:
והקריב ממנו אחד מכל קרבן. חלה אחת שלמה, נמצא נוטל תרומה ארבע חלות.
והקריב ממנו. אחד מכל קרבן. הנה ארבע חלות בפחותים והאמת שהם עשרה:
ואני תמה, כשהוציא הכתוב מלאו השאור קרבן ראשית תקריבו (לעיל ב יב), למה לא אמר גם כן וקרבן תודה. וזו אינה שאלה, כי הכתוב אמר ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח, ולחם התודה אין ממנו למזבח כלום שאינו אלא טעון תנופה. ואע"פ שאמרו (מנחות נז.) בלחם הפנים שעובר עליו בחמוצו, מפני שהלבונה שעליו שהיא ללחם לאזכרה אשה לה'. אבל לחם התודה אין ממנו למזבח כלום: ואולי לא הוצרך הכתוב לשיור ההוא אלא בעבור הדבש, שלא נתפרש בבכורים שיבאו מן הדבש, וכלל השאור עמו ואמר בשניהם, קרבן ראשית תקריבו אותם, אבל בשאור המפורש במקומו אין צורך לפרוט אותו, כי לא יתנה הכתוב במחלליה מות יומת (שמות לא יד) חוץ מעבודת הקרבנות, ובערות אשת אחיך (להלן יח טז) חוץ מן היבמה: