ביאור:מ"ג ויקרא ז יט
וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר[עריכה]
והבשר. של קדש שלמים אשר יגע בכל טמא, לא יאכל: והבשר. לרבות אבר שיצא מקצתו, שהפנימי מותר:
והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. הפסוק מתחיל בבשר ומסיים בבשר, לומר שאם נטמא הבשר מקצתו נטמא כולו:
[מובא בפירושו לפסוק כ'] וטמאתו עליו. בטומאת הגוף הכתוב מדבר, (זבחים מג: ת"כ) אבל טהור שאכל את הטמא אינו ענוש כרת, אלא אזהרה והבשר אשר יגע בכל טמא וגו'. ואזהרת טמא שאכל את הטהור אינה מפורשת בתורה, אלא חכמים למדוה בגזרה שוה (ת"כ). שלש כריתות אמורות באוכלי קדשים בטומאת הגוף, ודרשוה רבותינו בשבועות (דף ז.) אחת לכלל, ואחת לפרט, ואחת ללמד על קרבן עולה ויורד שלא נאמר אלא על טומאת מקדש וקדשיו:
כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר:[עריכה]
כל טהור יאכל בשר. (פסחים עט) מה תלמוד לומר, לפי שנאמר (דברים יב, כז) ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל, יכול לא יאכלו שלמים אלא הבעלים, לכך נאמר כל טהור יאכל בשר (פסחים עט.): (והבשר כל טהור יאכל בשר. כלומר, כל מה שאסרתי לך בחטאת ואשם, שאם יצאו חוץ לקלעים אסורה, כמו שכתוב בחצר אהל מועד יאכלוה (לעיל ו, ט), בבשר זה אני אומר לך כל טהור יאכל בשר, אפילו בכל העיר):
כל טהור יאכל בשר. טהור: