קטגוריה:ויקרא ז טז
ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל.
וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קׇרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמׇּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל.
וְאִם־נֶ֣דֶר ׀ א֣וֹ נְדָבָ֗ה זֶ֚בַח קׇרְבָּנ֔וֹ בְּי֛וֹם הַקְרִיב֥וֹ אֶת־זִבְח֖וֹ יֵאָכֵ֑ל וּמִֽמׇּחֳרָ֔ת וְהַנּוֹתָ֥ר מִמֶּ֖נּוּ יֵאָכֵֽל׃
וְאִם וְ - ו' החיבור
אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: c/518 a
מורפ': HC/C־נֶ֣דֶר נֶ֣דֶר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5088
מורפ': HNcmsa׀ א֣וֹ א֣וֹ - ו' החיבור
צורת יסוד: 176 a
מורפ': HC נְדָבָ֗ה נְדָבָ֗ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 5071
מורפ': HNcfsa זֶ֚בַח זֶ֚בַח - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 2077
מורפ': HNcmsc קָרְבָּנ֔וֹ קָרְבָּנ֔ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7133 a
מורפ': HNcmsc/Sp3ms בְּי֛וֹם בְּ - מילת יחס
י֛וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: b/3117
מורפ': HR/Ncmsc הַקְרִיב֥וֹ הַקְרִיב֥ - פועל, הפעיל, מקור נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7126
מורפ': HVhc/Sp3ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־זִבְח֖וֹ זִבְח֖ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2077
מורפ': HNcmsc/Sp3ms יֵאָכֵ֑ל יֵאָכֵ֑ל - פועל, נפעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 398
מורפ': HVNi3ms וּמִֽמָּחֳרָ֔ת וּ - ו' החיבור
מִֽ - מילת יחס
מָּחֳרָ֔ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/m/4283
מורפ': HC/R/Ncfsa וְהַנּוֹתָ֥ר וְ - ו' החיבור
הַ - מילית, ה' הידיעה
נּוֹתָ֥ר - פועל, נפעל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/d/3498
מורפ': HC/Td/VNrmsa מִמֶּ֖נּוּ מִמֶּ֖ - מילת יחס
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 4480 a
מורפ': HR/Sp1cp יֵאָכֵֽל יֵאָכֵֽל - פועל, נפעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 398
מורפ': HVNi3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וְאִם־נֶ֣דֶר מונח לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)
א֣וֹ מונח (משרת, דרגא 5) נְדָבָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)
זֶ֚בַח יתיב (משנה, דרגא 3)
קָרְבָּנ֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
בְּי֛וֹם תביר (משנה, דרגא 3)
הַקְרִיב֥וֹ מרכא (משרת, דרגא 5) אֶת־זִבְח֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)
יֵאָכֵ֑ל אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וּמִֽמָּחֳרָ֔ת זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְהַנּוֹתָ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) מִמֶּ֖נּוּ טפחא (מלך, דרגא 2)
יֵאָכֵֽל סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ - בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל, וּמִמָּחֳרָת בניגוד לנאמר בפסוק הקודם לגבי שלמי תודה שנאכלים רק בו ביום, וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל כלומר, מה שנשאר למחרת יאכל.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִם נִדְרָא אוֹ נְדַבְתָּא נִכְסַת קוּרְבָּנֵיהּ בְּיוֹמָא דִּיקָרֵיב יָת נִכְסְתֵיהּ יִתְאֲכִיל וּבְיוֹמָא דְּבָתְרוֹהִי וּדְיִשְׁתְּאַר מִנֵּיהּ יִתְאֲכִיל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִם נִדְרָא אוֹ נְדַבְתָּא נִכְסַת קוּרְבָּנֵיהּ בְּיוֹמָא דְיַקְרֵיב יַת נִכְסְתֵיהּ יִתְאֲכֵיל וּבְיוֹם מָחֳרָן וּמַה דְמִשְׁתַּיֵיר מִנֵּיהּ יִתְאֲכֵיל בְּפַנְיָא: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרק יב (עריכה)
[ו] "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו" -- הרי זה בא ללמד על הנאכלים לשני ימים שנאכלים לשני ימים.
אין לי אלא שלמים; מנין לרבות את החגיגה?
- ארבה את החגיגה הבאה בזמנה. מנין
(חגיגה הבאה מחמת פסח)חגיגה הבאה תשלומין? שלמים הבאים בתוך המועד? שלמים הבאים לאחר המועד? - תלמוד לומר 'נדר' - "ואם נדר או נדבה".
[ז] מתוך שנאמר (דברים טז, ד) "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר" -- למד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד.
- יכול ליום ולילה אחד?
- תלמוד לומר "ביום הראשון לבקר"-- הרי בקר שני אמור.
- או אינו אלא בקר ראשון [ו]מה אני מקיים חגיגה הנאכלים לשני ימים - חוץ מזו...
- תלמוד לומר 'נדר' - "ואם נדר או נדבה".
[ח] ומנין לרבות את התמורות ואת הולדות? תלמוד לומר "זבח".
מנין לרבות את בכור ואת המעשר? תלמוד לומר "קרבנו".
[ט] "ביום הקריבו את זבחו יֵאָכֵל וממחרת" -- אין לי אלא אכילתן לשני ימים; מנין שאף תחלת זביחתן לא יהיה אלא על מנת להאכל לשני ימים? תלמוד לומר (ויקרא י"ט, ה'-ו') "וכי תזבחו זבח שלמים ליהו-ה...ביום זבחכם יֵאָכֵל וממחרת" - שאין תלמוד לומר - אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה; שאף תחלת זביחתן לא תהיה אלא על מנת להאכל לשני ימים.
[י] אין לי אלא שלמים; מנין לכל הנאכלים לשני ימים שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים? תלמוד לומר "וכי תזבחו זבח שלמים"-- לרבות כל הנאכלים לשני ימים שלא תהא תחלת זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים.
[יא] "ביום הקריבו את זבחו יֵאָכֵל"-- מצוה לאכל ממנו ביום הראשון.
יכול ליום אחד? תלמוד לומר "וממחרת".
אי "ממחרת" יכול מצוה לאכלו לשני ימים? תלמוד לומר "והנותר" -- אם הותיר, הותיר.
[יב] אי "והנותר", יכול אם הותירו כולו יהיה פסול? תלמוד לומר "..יֵאָכֵל"-- ואפילו כולו.
רש"י
"וממחרת והנותר ממנו" - בראשון יאכל (ס"א והנותר ממנו יאכל) וי"ו זו יתירה היא ויש כמוה הרבה במקרא כגון ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית לו) תת וקדש וצבא מרמס (דניאל ח, יג)
[יב] (ואם האכל יאכל כו') [וי"ו זו יתירה היא]. והרמב"ן פירש שהכתוב בא לומר שלא תאמר דמצוה לאוכלו בשני ימים, דכתיב "ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת", לכך אמר "והנותר" דרך מקרה, אבל לא שיהיה נותר בכוונה. וכתב שכן דרשו בתורת כהנים, דכך אמרינן; "ביום הקריבו את זבחו יאכל" מצוה לאכול ביום ראשון, יכול כולו, תלמוד לומר "וממחרת", יכול מצוה לאכול בשני ימים, תלמוד לומר "והנותר", אם הותיר הותיר. יכול אם הותיר כולו לב' ימים יהא פסול, תלמוד לומר "יאכל":
[יג] יכול אם יאכל ממנו בג' יפסול. ואין קשיא איך אפשר שיהיה נפסל למפרע, דהא זב וזבה סותרים למפרע אף על פי שהיו בחזקת היתר, הכי נמי אף על פי שהיה בחזקת כשרות יפסל למפרע, תלמוד לומר "המקריב אותו לא יחשב לו", 'בשעת הקרבה וכו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ – בָּרִאשׁוֹן, יֵאָכֵל. וָ"ו זוֹ יְתֵרָה הִיא, וְיֵשׁ כָּמוֹהָ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא, כְּגוֹן "וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה" (בראשית לו,כד); "תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" (דניאל ח,יג).
רשב"ם
ביום הקריבו: ביום שהקריב הוא כבר את זבחו יאכל לאחר הקרבה:
רמב"ן
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ב
- במדבר יח יח (15 דפים)
ו
דפים בקטגוריה "ויקרא ז טז"
קטגוריה זו מכילה את 22 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 22 דפים.