קטגוריה:בראשית לו כד

<< | ספר בראשית • פרק ל"ו • פסוק כ"ד | >>

ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר ברעתו את החמרים לצבעון אביו.

וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו.

המהדורה המוטעמת:

וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וְאֵ֥לֶּה וְ - ו' החיבור
אֵ֥לֶּה - כינוי גוף, רומז, משותף, רבים

צורת יסוד: c/428
מורפ': HC/Pdxcp בְנֵֽי בְנֵֽי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc־צִבְע֖וֹן צִבְע֖וֹן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 6649
מורפ': HNp וְאַיָּ֣ה וְ - ו' החיבור
אַיָּ֣ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: c/345
מורפ': HC/Np וַעֲנָ֑ה וַ - ו' החיבור
עֲנָ֑ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: c/6034
מורפ': HC/Np ה֣וּא ה֣וּא - כינוי גוף, אישי, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1931
מורפ': HPp3ms עֲנָ֗ה עֲנָ֗ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 6034
מורפ': HNp אֲשֶׁ֨ר אֲשֶׁ֨ר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr מָצָ֤א מָצָ֤א - פועל, קל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 4672
מורפ': HVqp3ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הַיֵּמִם֙ הַ - מילית, ה' הידיעה
יֵּמִם֙ - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/3222
מורפ': HTd/Ncmpa בַּמִּדְבָּ֔ר בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
מִּדְבָּ֔ר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/4057 b
מורפ': HRd/Ncmsa בִּרְעֹת֥וֹ בִּ - מילת יחס
רְעֹת֥ - פועל, קל, מקור נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: b/7462 b
מורפ': HR/Vqc/Sp3ms אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־הַחֲמֹרִ֖ים הַ - מילית, ה' הידיעה
חֲמֹרִ֖ים - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/2543
מורפ': HTd/Ncbpa לְצִבְע֥וֹן לְ - מילת יחס
צִבְע֥וֹן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: l/6649
מורפ': HR/Np אָבִֽיו אָבִֽי - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1
מורפ': HNcmsc/Sp3ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וְאֵ֥לֶּה מרכא (משרת, דרגא 5) בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן טפחא (מלך, דרגא 2)

וְאַיָּ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) וַעֲנָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

ה֣וּא מונח (משרת, דרגא 5) עֲנָ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)

אֲשֶׁ֨ר קדמא (משרת, דרגא 5) מָצָ֤א מהפך (משרת, דרגא 5) אֶת־הַיֵּמִם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

בַּמִּדְבָּ֔ר זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בִּרְעֹת֥וֹ מרכא (משרת, דרגא 5) אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים טפחא (מלך, דרגא 2)

לְצִבְע֥וֹן מרכא (משרת, דרגא 5) אָבִֽיו סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן: וְאַיָּה ו' החיבור רומזת לכך שהיו לו בנים נוספים שלא נכתבו וַעֲנָה, הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם הגיבורים בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְאִלֵּין בְּנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה דְּאַשְׁכַּח יָת גִּבָּרַיָּא בְּמַדְבְּרָא כַּד הֲוָה רָעֵי יָת חֲמָרַיָּא לְצִבְעוֹן אֲבוּהִי׃
ירושלמי (יונתן):	וְאִלֵין בְּנֵי צִבְעוֹן וְאַיָה וַעֲנָה הוּא עֲנָה דְאַרְבַּע יַת עֶדְרַיָא [צ"ל ערוציה] עִם אַתְנִי וְלִזְמַן אַשְׁכַּח יַת כּוּדְנַיְיתָא דִי נְפָקוּ מִנְהוֹן כַּד הֲוָה רָעֵי יַת חַמְרַיָיא לְצִבְעוֹן אָבוּי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ואיה וענה" - וי"ו יתירה והוא כמו איה וענה והרבה יש במקרא (דנייאל ח)תת וקדש וצבא מרמס (תהלים עו) נרדם ורכב וסוס

"הוא ענה" - האמור למעלה שהוא אחיו של צבעון וכאן הוא קורא אותו בנו מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה

"את הימם" - פרדים הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם (חולין ה) ולמה נקרא שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות דאמר ר"ח מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (והלא קא חזינן דחיה אל תקרי וחיה אלא וחיתה כי המכה לא תתרפא לעולם ברש"י ישן) ולא הוזקק לכתוב לנו משפחות החורי אלא מפני תמנע ולהודיע גדולת אברהם כמו שפירשתי למעלה

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[י] הוא ענה האמור למעלה. דאם לא כן קשה מאי "הוא ענה אשר מצא הימים", ומשמע דזה הוא ענה אשר נזכר במקום אחר מצא הימים, ולא מצאנו בשום מקום שנזכר בקרא הוא ענה שמצא הימים, אלא הכי פירושו "הוא ענה" דכתיב למעלה (פסוק כ), אשר אותו ענה מצא הימים. וכן הא דכתיב (אסתר א', א') "הוא אחשורוש" אף על גב דלא נזכר בשום מקום שמלך "מהודו ועד כוש" (קושית הרא"ם), הכי פירושו - הוא אחשורוש שנזכר במקום אחר (עזרא ד', ו') "המולך מהודו וגו'":

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְאַיָּה וַעֲנָה – וָי"ו יְתֵרָה, וְהוּא כְּמוֹ "אַיָּה וַעֲנָה". וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא, "תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" (דניאל ח,יג), "נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס" (תהלים עו,ז).
הוּא עֲנָה – הָאָמוּר לְמַעְלָה, שֶׁהוּא אָחִיו שֶׁל צִבְעוֹן; וְכָאן הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּנוֹ? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד אֶת עֲנָה (מדרש תנחומא וישב א; ב"ר פב,טו; פסחים נ"ד ע"א).
אֶת הַיֵּמִם – פְּרָדִים; הִרְבִּיעַ חֲמוֹר עַל סוּס נְקֵבָה וְיָלְדָה פֶּרֶד (ראו ב"ר שם), וְהוּא הָיָה מַמְזֵר וְהֵבִיא פְּסוּלִין לָעוֹלָם (פסחים שם). וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם "יֵמִים"? שֶׁאֵימָתָן מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת; דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִיָּמַי לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה. [וַהֲלֹא קָא חֲזִינָן דְּחָיָה? אַל תִּקְרֵי "וְחָיָה" אֶלָּא "וְחָיְתָה", כִּי הַמַּכָּה לֹא תִּתְרַפֵּא לְעוֹלָם (חולין ז' ע"ב).] לֹא הֻזְקַק לִכְתֹּב לָנוּ מִשְׁפְּחוֹת הַחוֹרִי אֶלָּא מִפְּנֵי תִּמְנַע, וּלְהוֹדִיעַ גְּדֻלַּת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (לעיל פסוק יב).

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

ואיה וענה: נראה בעיני כך שמן כופסי וושתי, ואע"פ שבדברי הימים כתב איה וענה, אין לדקדק בכך כאשר כתוב בתורה עוץ וחול וגתר ומש ובדברי הימים ומשך, והמפרש לו' יתירה יש לתמוה מה היה לו לכתוב ו' יתירה בזה יותר משאר בנים, והראיות שמביאין אינן, כי אותן ווי"ן שמביאין אינן יתירות, ותשב תמר ושומימה פירושו כמו שבי אלמנה בית אביך כי הישיבה הוא כפל לשון של שוממה והרי הוא כאילו כתוב ותשב בדודה ושוממה, מגערתך אלהי יעקב נרדם ורכב וסוס כך פירושו מגערת אלהי יעקב נרדם חיל שונאינו הנזכר למעלה וגם רכבו וסוסיו כדכתיב סוס ורכבו רמה בים:

הוא ענה: שנזכר בימי משה על שם גבורתו אשר מצא את היימים הגיבורים או חיות רעות ונצחום, לפי פשוטו אין לדקדק יותר:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

ואיה וענה — פירוש הוי"ו, כפ"א רפה בלשון ישמעאל. ובדברי הימים איננו.

הימם — אמר המתרגם, "גבורים", כמו "האמים לפנים" (דברים ב, י). כי ימצא האל"ף שיתחלף ביו"ד, כמו "תתימרו" (ישעיהו סא, ו).

ויאמר הגאון שהם פרדים, ופירוש מצא — הרכיב. ויתכן להיות מצא, שהוא מצא בתחילה זאת החכמה, כי מין אחד עם מין אחר לא יולידו. ויחזיק זה הפירוש, שאמר הכתוב: ברעותו את החמורים; ואילו היו הימים צמחים כאשר פירשו רבים, מה טעם להזכיר החמורים?:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"ואלה בני צבעון ואיה וענה" - הוי"ו יתירה וכן עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך (טו לד) דין שניהם אני ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי (דהי"א ה כד) וכמוהם רבים והנה צבעון זה הוא הבן השלישי לשעיר החורי והוליד שני בנים אלו איה וענה וסיפר הכתוב כי ענה זה בן צבעון הוא אותו ענה שמצא הימים במדבר ברעותו החמורים של צבעון אביו להבדיל בינו ובין ענה דודו אחי צבעון אביו וזה ענה בן צבעון הוא חמיו של עשו "אשר מצא את הימים" - כדעת מקצת רבותינו בתלמוד (פסחים נד) הם הפרדים וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו ואין כן בשאר מיני הכלאים ואמר במדבר ברעותו החמורים כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות והרביעם עם הסוסיות והולידו ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו והיה נודע במעשה ההוא ועל כן יתארהו בו ואונקלוס תרגם גבריא והנראה מסברתו כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים לפנים עם גדול ורם כענקים (דברים ב י) ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו והוא היה במדבר ואין עוזר לו ותמצא ידו להם והציל מידם והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך (תהלים כא ט) ולא המציתך ביד (שאול) דוד (ג ח) או יאמר שמצא אותם ונצל והיה נודע בגבורה הזאת ונכון הוא

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

ואלה בני צבעון ואיה וענה. משפטו איה וענה כי הוי"ו יתרה, וכמוהו (ש"ב טו) עבד אביך ואני מאז, ששיעורו אני מאז. ויגיד הכתוב כי ענה בנו של צבעון. ולמעלה הזכיר כי צבעון וענה אחים בני שעיר, וכדי שלא תאמר כי ענה הנזכר הוא דודו של זה לכך הזכיר הכתוב הוא ענה אשר מצא את הימים, ודרשו רז"ל הוא ענה דמעיקרא, לפי שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. ומה שמנאו הכתוב בבני שעיר לפי שהכל חשבו עליו שהוא בן שעיר, אבל הכתוב יגיד לנו האמת כי הוא דמעיקרא ואינו בן שעיר כי אם בן צבעון והוא בנו והוא אחיו, ועל כן הכתוב צווח הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר, הוא הפסול שהביא הפסולים לעולם, כי הוא מצא במחשבתו מין הפרדים שהוא היוצא מן הנרכבים מין בשאינו מינו, כגון המרכיב סוס על אתון או חמור על סוסיא ויצא מביניהם פרד, ונחשב לו לחכמה באותו הדור. ולפי דעת אונקלוס שתרגם גבריא, יהיה הימים כמו אימים, ויהיה פשט הכתוב כי באו על ענה זה מן האומה הנקראת אימים, לפנים עם גדול ורם כענקים, ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו, והוא היה במדבר אין עוזר לו והצילם מידם. ועל כן יאמר הוא ענה המפורסם בגבורה הזאת, כך פי' הרמב"ן ז"ל.

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

הוא ענה אשר מצא את הימים (כתוב ברמז ז). כל שאזניו דקות, אמו סוסיא ואביו חמור; ושאזניו גדולות, אמו חמורה ואביו סוס. ר' חנינא הוה מפקד לאילין דבי נשיאה, הוו זבנין מן אילין דאודניהון דקיקין, מפני שאמו סוסיא ואביו חמור. מה עשה ענה? הביא חמורה וזיווג לסוס ויצאה מהן פירדה. אמר הקב"ה: אני לא בראתי בעולמי דבר של היזק. מה עשה? הביא חכינא וזיווג לחרדון ויצא מהן חברבר. מעולם לא אמר אדם שנשכו חברבר וחיה, מעולם לא אמר אדם שבעטתו פירדה לבנה וחיה. והא קא חזינן דחיה? אימא וחיית. והא קא חזינן דמיתסי? בדסומקא איהי וחוורן רישי כרעייהו. אמר ר' יהושע: למה נקרא שמם ימים? שאימתן מוטלת על הבריות.

ר' פנחס בן יאיר הוה קא אזיל לפדיון שבויים, פגע ביה גינאי נהרא. אמר ליה: גינאי נהרא! חלוק לי מימיך ואעבור בך. אמר ליה: אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני. אתה ספק אתה עושה ספק אי אתה עושה, ואני ודאי עושה. אמר לו: אם אין אתה חולק לי, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. חלק ליה. הוה בהדייהו ההוא גברא דהוה דרי קמחא לפסחא. אמר ליה: חלוק נמי להאי, דבמצוה קא עסיק. חלק ליה. הוה ההוא טייעא דאלוי בהדייהו. אמר ליה: חלוק נמי להאי, דלא לימא: כך עושין לבני לויה? חלק ליה. אמר רב יוסף: כמה נפיש האי גברא ממשה ושיתין רבוון וכו'. איקלע לההוא אושפיזא, רמו שערי לחמריה ולא אכל, נקרינהו ולא אכל, חבטינהו ולא אכל. אמר ליה: דלמא לא מעשרן? עשרינהו ואכל. אמר ליה: עניה זו הולכת לעשות רצון קונה, ואתם מאכילין אותה טבלים?! ומי מחייבן? והתנן: הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי? התם הא אתמר עלה, אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא שלקחו מתחלה לבהמה, אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהן לבהמה, חייב לעשר. שמע רבי נפק לאפיה. אמר ליה: רצונך שתסעוד אצלי? אמר ליה: אין. צהבו פניו של רבי. אמר ליה: כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני? בני ישראל קדושים הם, יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה, וכתיב: "אל תלחם את לחם רע עין" וגו'; ואתה רוצה ויש לך. השתא מסרהיבנא, דבמלתא דבמצוה אנא קאזיל; כי הדרנא אתינא, עיילנא לגבך. כי אתא, איתרמי עאל בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא. אמר: מלאך המות בביתו של זה, ואני אסעוד אצלו? שמע רבי, נפק לאפיה, אמר ליה: מזבנינא להו! אמר ליה: "ולפני עור לא תתן מכשול". מפקרנא להו? מפשת היזקא. עקרנא להו? איכא צער בעלי חיים. קטילנא להו? איכא בל תשחית. הוה קא מבטש ביה טובא, גבה טורא בינייהו. בכה רבי ואמר: בחייהון כך, במיתתן על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר, מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו.

רבי עובדיה מברטנורא

עריכה

• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •

הימים פרדים וכו' צריך לישב שהרי למעלה בפ' תולדות יצחק פירש רש"י שהיו אומ' זבל פרדותיו של יצחק וכו' הרי א"כ היו הפרדות מימי יצחק. י"ל דודאי היו פרדות דהא כתי' אין כל חדש תחת השמש אבל לא היו יודעין היאך היו נבראין והוא המוציא את ברייתם. עוד יש אומ' דקרינא ביה זבל פרדותיו כלומ' גוזליו כמו שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות ונעמה. מהר"ר:

גבר נתעב ונאלח בך נסמך בסדר וישלח וכן תקשיב רב קשב בשועי לך בחדושי וישב