ילקוט שמעוני תורה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ילקוט שמעוני · תורה · ז · >>

רמז ז ויאמר אלהים יקוו המים. יעשה מדה למים, כמה דאת אמר: "וקו ינטה על ירושלים" (זכריה א, טז). דבר אחר: יְקַוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהן. למה הדבר דומה? למלך שבנה פלטין, והושיב בה דיירין אלמים, והם משכימין ושואלין בשלום המלך ברמיזה ובאצבע ובמטולין. אמר המלך: ומה אֵלו שהן אלמים שואלים בשלום, אִלו פקחין על אחת כמה וכמה. הושיב המלך לתוכה דיירין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין, אומרין: אין פלטין זו של מלך, שלנו הוא! אמר המלך: תחזור פלטין לכמות שהיתה. כך מתחלת ברייתו של עולם לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב: "מקולות מים רבים" (תהלים צג, ד). ומה היו אומרים? "אדיר במרום ה'" (שם). אמר הקב"ה: ומה אלו שאין להן פה ולא אמירה ולא דבור הרי הן מקלסין אותי, לכשאברא בני אדם על אחת כמה וכמה! עמד דור אנוש ומרד בו, דור המבול ומרד בו. אמר הקב"ה: יפנו אלו ויבואו אותן, הדא הוא דכתיב: "ויהי הגשם על הארץ" וגו' (בראשית ז, יב).

כל העולם כולו מים במים, ואת אמרת אל מקום אחד? משל לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין. נצרך המלך למקומן, מתירן ומוציא רוחן ומסלקן לזוית אחת. כך דרך הקב"ה כל מי בראשית וסילקן לאוקינוס, הדא הוא דכתיב: "הן יעצור במים ויבשו" (איוב יב, טו), ואומר: "ודורך על במתי ים" (איוב ט, ח). דבר אחר: בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא לתוך כלי ריקן, שמא תוך כלי מלא? כך העולם כולו מים במים, ואת אמרת אל מקום אחד? אלא מכאן שהמועט מחזיק את המרובה. ודכוותה "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע" (במדבר כ, י); כמלא פי כברה קטנה היתה, וכל ישראל עומדין שם? אלא מכאן שהמועט מחזיק את המרובה. ודכוותה "קחו לכם מלא חפניכם" (שמות ט, ח); וכי חפנו של משה מחזיק שמונה קמצים? לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ, דההוא דחפן תרי כההוא דקמץ, וכתיב: "וזרקו משה" (שם); נמצאת חפנו של משה מחזקת ח' קמצים! אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה. ודכוותה "ויאמר יהושע גושו הנה ושמעו את דבר ה'" (יהושע ג, ט). זקפן בין שני בדי ארון; דבר אחר: צמדן (סמכן); דבר אחר: צמצמן בין ב' בדי ארון. אמר להם יהושע: ממה שהחזיקו שני בדי ארון אתכם אתם יודעים כי אל חי בקרבכם. אף ירושלם כן, דתנינן: עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ד' אמות לכל אחד ואחד ואמה מכל צד, כדי שלא יהא אחד מהן שומע תפלת חבירו. אף לעתיד לבוא כן, שנאמר: "יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים" (ירמיהו ג, יז). וכי מחזקת היא? אלא הקב"ה אומר לה: האריכי, הרחיבי, קבלי אוכלוסיך, שנאמר: "הרחיבי מקום אהלך" (ישעיהו נד, ב), "כי ימין ושמאול תפרוצי" וגו' (שם שם, ג):