רמב"ן על בראשית לו
<< · רמב"ן על בראשית · לו · >>
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
"ותמנע היתה פילגש" - מפני שלא הקפיד בכל האחרים להודיע שם האם, דרשו רבותינו (בראשית רבה פב יד) כי זה "להודיע גדולתו של אברהם אבינו, כמה היו תאבים להדבק בזרעו, שהרי תמנע זו בת אלופים היתה שנאמר ואחות לוטן תמנע, אמרה איני זוכה להנשא לך הלואי ואהיה פילגש", כמו שכתב רש"י.
ויתכן כי בני אליפז החמשה היו ידועים לו, כי הולידם מנשיו; ועמלק, בעבור היותו בן פלגש, לא היה לו שם באחיו, והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו. והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית, אשר הוא נודע לה, ילדתו לאליפז, אבל איננו בכלל בני עשו, ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, כי לא יירש בן אמה עם בניו, כמו שעשה אביו.
והנה, אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם (דברים כג ח) ולא נקח את ארצם (דברים ב ה), והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים "אדום" על שמו; אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו, ולא עמהם בארצם, ונצטוינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו.
וכתב רש"י עוד: "ובדברי הימים א א לו מונה תמנע בבניו של אליפז, מלמד שבא על אשתו של שעיר החורי ויצאה תמנע מביניהם, וכשגדלה היתה פילגשו, וזהו (בראשית לו כב): "ואחות לוטן תמנע", ולא מנאה מבני שעיר, שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב". ואין דעתי סובלת זה, כי היה ראוי לומר בדברי הימים "ותמנע בתו", ולמה ימנה האשה בבנים? אולי לא יקפיד הכתוב בכך בדבר הידוע, כי מצינו שם ב(דברי הימים א ה כט): "ובני עמרם אהרן ומשה ומרים ובני אהרן נדב ואביהוא וגומר". ואם כן, ראוי שנאמר כי תמנע זאת היא בת אליפז אשר ילדה לו אשת שעיר החורי אחרי מות אישה, והיתה אחות לוטן מן האם, ונשאה אליפז לפילגש, שהעכו"ם מותר בבתו.
או נאמר על דעת רבותינו, כי תמנע הנזכר בדברי הימים הוא תמנע האלוף הנזכר למטה (בפסוק מ), שנמנה שם מבני אליפז כאשר נמנה קרח, והוא בן אהליבמה, כי שניהם היו ממזרים נולדו מאחד ונמנים עם בני האחר, כי רחוק שימנה האשה בין הבנים בתוכם.
ועל דרך הפשט, יש לחשוב בו כי תמנע פילגש אליפז, אחרי לידתה את עמלק, ילדה בן ותקש בלדתה ותמת ותקרא את שמו תמנע בעבור הזכיר שמה, ואביו אליפז קרא לו קרח, ולא הזכיר הכתוב הבן הזה לתמנע אמו כדי שלא יאריך, כי הכונה היתה למנות עמלק בפני עצמו. אבל בני אליפז שבעה היו, ומנה הכתוב האלופים דרך מעלתם. על כן הקדים קנז וקרח לגעתם.
ואני עוד סובר בכתוב הזה, מה שאמרו רבותינו בשלשים ושתים מדות (מדה יא) שהאגדה נדרשת, אמרו: סדור היה ראוי להיות אלא שנחלק, שנאמר (דברי הימים ב ל יח) כי מרבית העם וכו', וגם רודפי הפשט יאמרו כן בפסוקים אחרים, וכן זה יאמר "בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע", וחזר ואמר "היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק" ולא הזכיר שם הפילגש. והאמת, שהיא אחות לוטן תמנע, והיא הסבה שלא הזכיר שמה, כי לא רצה לאמר שני פעמים "ותמנע" לזכר ולנקבה.
והנה בני אליפז שבעה, והם האלופים הנזכרים לו, אבל החליפו שם זה הקטן בעבור היות שמו כשם הפילגש שלא יחשב כבנה וקראוהו "קרח" בעלותו למעלת אלוף.
ורבי אברהם אמר כי קרח בן אהליבמה אשת עשו הוא נמנה פעמים, כי הוא הקטן מבני אהליבמה וגדלתו עדה. וכן בני מיכל בת שאול כדברי רבותינו (סנהדרין יט). ועל דעת הזו יהיה פירוש הכתוב בדברי הימים כי תמנע ילדה עמלק, שיהיה שיעורו "ולתמנע עמלק", וחסרו הלמ"ד, כדרך (שמואל ב ד ב): "ושני שרי גדודים היו בן שאול", לבן שאול. והנכון מה שחשבתי בו.
וטעם "אלה בני עדה" על הרוב, כי עמלק איננו בנה. וכן (בראשית לה כו): "אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם", אינו על בנימין.פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
פסוק כד (כל הפסוק)
"ואלה בני צבעון ואיה וענה" - הוי"ו יתירה וכן עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך (טו לד) דין שניהם אני ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי (דהי"א ה כד) וכמוהם רבים והנה צבעון זה הוא הבן השלישי לשעיר החורי והוליד שני בנים אלו איה וענה וסיפר הכתוב כי ענה זה בן צבעון הוא אותו ענה שמצא הימים במדבר ברעותו החמורים של צבעון אביו להבדיל בינו ובין ענה דודו אחי צבעון אביו וזה ענה בן צבעון הוא חמיו של עשו
"אשר מצא את הימים" - כדעת מקצת רבותינו בתלמוד (פסחים נד) הם הפרדים וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו ואין כן בשאר מיני הכלאים ואמר במדבר ברעותו החמורים כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות והרביעם עם הסוסיות והולידו ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו והיה נודע במעשה ההוא ועל כן יתארהו בו ואונקלוס תרגם גבריא והנראה מסברתו כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים לפנים עם גדול ורם כענקים (דברים ב י) ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו והוא היה במדבר ואין עוזר לו ותמצא ידו להם והציל מידם והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך (תהלים כא ט) ולא המציתך ביד (שאול) דוד (ג ח) או יאמר שמצא אותם ונצל והיה נודע בגבורה הזאת ונכון הואפסוק כה (כל הפסוק)
פסוק כו (כל הפסוק)
פסוק לא (כל הפסוק)
"ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום" - נכתב זה להגיד כי נתקימה בו ברכת יצחק שאמר לו ועל חרבך תחיה (לעיל כז מ) כי גברו על בני שעיר החורי ומלכו עליהם בארצם ואלה הערים מדינות בארץ אדום כי בצרה לאדום היא כמו שכתוב (ישעיהו לד ו) כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום וכן ארץ התימני מאדום כמו שנאמר בו (עובדיה א ט) וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו וכולם כך המה אבל ספר הכתוב כי לא היו מלך בן מלך כאשר היו בישראל
"ולפני מלך מלך" - ימים רבים קודם ואין טעם "לפני מלך מלך" שנמשכה מלכות אלה עד מלכות ישראל (ראה רש"י ורד"ק) אבל לאמר כי אז לא תהיה להם מלכות לקיים "ואת אחיך תעבוד" (לעיל כז מ) ויתכן שאלו כולם בימי משה כבר עברו כי היו זקנים בעת שהמליכו אותם ולא האריכו ימיםפסוק לה (כל הפסוק)
פסוק לח (כל הפסוק)
פסוק מ (כל הפסוק)
פסוק מג (כל הפסוק)
"מגדיאל" - זו רומי לשון רש"י ולא הבינותי זה כי אם נאמר שיהיה נבואה לימים רבים ולעתים רחוקות הנה מלכים רבים מלכו לאדום על מלכות רומי ואין רומי אלוף אבל היא מלכות גדולה ואמתני ותקיפא יתירה לא היה כמוה בממלכות אבל מה שאמרו בפרקי רבי אליעזר (לח) בשכר שפינה את כליו מפני יעקב אחיו נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל ומגדיאל זו רומי שנאמר אלוף מגדיאל אלוף עירם כוונתם בזה מה שהודעתיך כמה פעמים כי היו המקרים בראשונים רמז לזרעם והנה אלה האלופים האחרונים עשרה עם מגדיאל רמז שיהיו מלכי אדום בממשלתם במלכות הרביעית עשרה ימלכו על ארץ אדום והעשירי מהם ימלוך על רומי ומשם תתפשט אחרי כן מלכותם על כל העולם ולזה ירמוז שם מגדיאל שיתגדל על כל אל כמו שאמר בו (דניאל יא לו) ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל וזהו שנאמר (שם ז כד) וקרניא עשר מינה מלכותא עשרה מלכין יקומון ואחרן יקום אחריהון והוא ישנא מן קדמיא ואמרו בבראשית רבה (עו ו) כלם ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר ודרשו (שם פג ד) אלוף עירם שהוא עתיד לערום תיסוריות למלך המשיח במהרה יגלה חסלת פרשת וישלח
<< · רמב"ן על בראשית · לו · >>