רבינו בחיי על בראשית לו
<< · רבינו בחיי על בראשית · לו · >>
<< · רבינו בחיי על בראשית · לו · >>
ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות. באר בכאן כי שם העצם אשר לבת ישמעאל הוא בשמת ואם כן מה שנקראת מחלת במקום אחר (בראשית כח) ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות, הוא מחזק מדרש רז"ל שאמרו עשו נתן דעתו להתגייר, ושלשה מוחלין להן על כל עונותיהם, גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה, ומוכיח מן הכתוב הזה שנקראת מחלת שנמחלו לו על כל עונותיו.
וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. שעורו, וילך אל ארץ שעיר כי שם היה מקומו כענין שכתוב למעלה וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, וכן כתיב (בראשית לו) וישב עשו בהר שעיר. וכתב ר' אברהם ז"ל הר שעיר זה הוא קרוב לארץ כנען, שנאמר (דברים ב) ונעבור מאת אחינו בני עשו היושבים בשעיר. וכתיב (דברים א) אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר, ואינו הר שעיר הארץ ששוכנים בה עכשו בני אדום, ואין אותה הארץ אלא ארץ יון.
ותמנע היתה פילגש. אחר שהזכיר הכתוב עקר זרעו של עשו שהם בני עדה ובני אהליבמה שהם בני הגבירות, הזכיר כי עמלק היה מבני עשו ולא מבני הגבירות רק מן הפלגש ששמה תמנע, ובא הכתוב ללמדנו כי אין עמלק זה בן השפחה נחשב בכלל זרעו של עשו שהם בני הגבירות, כענין שכתוב בישמעאל (בראשית כא) כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. והוצרך הכתוב להודיענו כי תמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו והיא אמו של עמלק, לפי שנתחתנו בני שעיר החורי עם בני עשו והיו המשפחות מעורבות, ובאה התורה והמצוה אחרי זאת להזהיר אותנו שנשמר מבני עשו שלא נקח את ארצם ולא נתעב אותם כי עשו הוא אדום וכתיב (דברים כג) לא תתעב אדומי. אבל בעמלק צוה אותנו להחרים ולמחות את שמם כענין שכתוב (דברים כה) תמחה את זכר עמלק, וכדי שנדע ונכיר המשפחות שנצטוינו בהם אי זו משפחה נתחייבנו להשמיד אותה ואי זו נתחייבנו להניח ושלא להרע לה, הוצרך הכתוב להודיענו כי עמלק הבא להלחם אתנו בצאת ישראל ממצרים הוא בן תמנע הפילגש, איננו נחשב מכלל זרעו של עשו ואינו בכלל בני הגבירות, כדי שנתנהג בכל אומה ואומה על פי התורה והמצוה. ודרשו רז"ל כי עשו בא על אשתו של שעיר וילדה תמנע זאת, וע"כ לא מנה הכתוב לתמנע בכלל בני שעיר כי היתה בת אשתו של שעיר לא בת שעיר, ומפני זה אמר (פסוק כב) ואחות לוטן תמנע כי היתה אחות לוטן לא בת שעיר אביו, ולמדך הכתוב כי מתמנע השפחה הפחותה והפגומה הזאת יצא עמלק הרשע שהתחיל להיות לישראל קוץ מכאיב, והנה היא פילגש לאליפז והיא אחותו בת אביו, ואליפז זה הוליד ממנה בן ומתה כאשר ילדתו בהקשותה בלדתה, וקראו את הבן תמנע בשם אמו כדי להזכיר את שמה. ועל כן תמצא את השם הזה בבני עשו, הוא שכתוב אלוף תמנע אלוף עלוה, כי היה האלוף הזה בנו של אליפז בן תמנע פילגשו. והפרשה הסמוכה לזו שהיא אלה בני שעיר החורי, לא נכתבה כי אם על ידי שכתוב בה ואחות לוטן תמנע, ובא ללמדנו כי תמנע זו היתה אחות אלופים, ורצתה להדבק בזרעו של אברהם ולהיות לאחד מהם לפילגש, וזה להעיד על מעלת האבות.
ודע כי מפסוק ותמנע יוצא שם של שמונה תיבות מספר אותיותיו ארבעים, והיודעים אמרו כי כחו להנקם מזרעו של עשו ואומרים ארבעים יכנו.
ואלה בני צבעון ואיה וענה. משפטו איה וענה כי הוי"ו יתרה, וכמוהו (ש"ב טו) עבד אביך ואני מאז, ששיעורו אני מאז. ויגיד הכתוב כי ענה בנו של צבעון. ולמעלה הזכיר כי צבעון וענה אחים בני שעיר, וכדי שלא תאמר כי ענה הנזכר הוא דודו של זה לכך הזכיר הכתוב הוא ענה אשר מצא את הימים, ודרשו רז"ל הוא ענה דמעיקרא, לפי שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. ומה שמנאו הכתוב בבני שעיר לפי שהכל חשבו עליו שהוא בן שעיר, אבל הכתוב יגיד לנו האמת כי הוא דמעיקרא ואינו בן שעיר כי אם בן צבעון והוא בנו והוא אחיו, ועל כן הכתוב צווח הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר, הוא הפסול שהביא הפסולים לעולם, כי הוא מצא במחשבתו מין הפרדים שהוא היוצא מן הנרכבים מין בשאינו מינו, כגון המרכיב סוס על אתון או חמור על סוסיא ויצא מביניהם פרד, ונחשב לו לחכמה באותו הדור. ולפי דעת אונקלוס שתרגם גבריא, יהיה הימים כמו אימים, ויהיה פשט הכתוב כי באו על ענה זה מן האומה הנקראת אימים, לפנים עם גדול ורם כענקים, ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו, והוא היה במדבר אין עוזר לו והצילם מידם. ועל כן יאמר הוא ענה המפורסם בגבורה הזאת, כך פי' הרמב"ן ז"ל.
ואלה בני דישן. הוא דישון הנזכר למעלה בראש הפרשה, והבן החמישי לשעיר, ויקראנו הכתוב פעם דישון, פעם דישן כי הכל אחד כמו חירום וחירם, דכתיב (מלכים א ז) ויעש חירום את הכיורות, וכתיב (שם) ויכל חירם. אבל כשהם בפסוק אחד יזכיר האחד דישון והאחד דישן כי שני אלופים היו, ועל כן יזכירם בלשון שנוי כדי להפריד בין שניהם.
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. על דרך הפשט המלכים האלה יצאו מעשו, והיו שמונה ואלו הם. בלע בן בעור, יובב, חושם, הדד בן בדד, שמלה, שאול, בעל חנן בן עכבור, הדר. ודרשו רז"ל כנגד שמונה פעמים שאמר לו יעקב לעשו אדני בתחילת הפרשה. כה תאמרון לאדני לעשו, ואשלחה להגיד לאדני, מנחה היא שלוחה לאדני, למצא חן בעיני אדני, אדני יודע, יעבור נא אדני, עד אשר אבא אל אדני, למה זה אמצא חן בעיני אדני. וכנגדם נמסר לנו שם של שמונה תיבות בפסוק ותמנע לקטרגו בהם, וכבר הזכרתי למעלה, והמקומות האלה שהזכיר הפרשה לאדום הם בצרה ותימן, בצרה הוא שכתוב (ישעיה לד) כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, ארץ התימני הוא שכתוב (עובדיה ט) וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל. וספר הכתוב שלא היו מלך בן מלך כמו בישראל. ובאה הפרשה להזכיר המלכים האלה לבאר כי נתקיימה ברכת עשו, כמו שכתוב (בראשית כז) ועל חרבך תחיה. ועל כן יאריך הכתוב בספור המלכים והאלופים אשר יצאו ממנו.
ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. כלומר בת עשיר שהיה כל ימיו טרוד לצרף זהב והיה הזהב הולך בביתו כמים.
וע"ד המדרש ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, היו האלופים האלה תולדות עשו כפשט הכתוב, והוא דעת רז"ל שאמרו כולן ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר, והיו עובדי אלילים ובעלי זנות ועושר גדול, גם המלכים גם האלופים. וזהו שאמרו בב"ר ושם אשתו מהיטבאל, מטיבי אלוהות היו, והיו מטיבין עצמן לאלילים. בת מטרד, משהיו מטיבין אותה לבעלה אחר כך היו טורדין אותה מבעלה. בת מי זהב, מן דעתרין אמרין מהו דהבא מהו כספא ע"כ. ומלמד שהיו תולדותיו של עשו רשעים. עוד יש בהם רמיזות לזרעו של עשו לדורות, שכן אמרו במדרש אלוף מגדיאל זה רומי. ובפרקי ר' אליעזר פרק ל"ח בשכר שפנה את כליו מפני יעקב אחיו נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל, ומגדיאל זה רומי שנאמר אלוף מגדיאל אלוף עירם ע"כ. והוא שהתנבא עליו דניאל (דניאל יא) ויתרומם ויתגדל על כל אל. ועל כן הזכירו בשם מגדיאל מלשון גדולה וממשלה רבה, והוא העשירי באלופים האלה, שכן הזכיר דניאל (דניאל ז) וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקומון וגו'. והענין שעתידין למלוך על אדום עשרה מלכים והעשירי מהם ימלוך על רומי ומרומי תתפשט מלכותו על כל העולם. והאומה הזאת סתם הכתוב ענינה ולא פירש לנו את שמה, וכן מצינו שהנביאים יזכירו גודל ממשלתה תמיד אבל לא יזכירוה בשמה. וכן מצינו בדניאל (ז ד ה ו) שהמשיל המלכיות האחד באריה והשני בדוב והשלישי בנמר, ולא הזכיר שמה של חיה רביעית רק שהזכיר בה דחילא ואמתני ותקיפא יתרא ושנין די פרזל לה אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה. וכן ישעיה ע"ה הזכיר (ישעיה יג) משא בבל, משא מצרים, משא מואב, וכשבא להזכיר זאת אמר משא דומה אלי קורא משעיר שמר מה מלילה וגו'. ובמקום אחר הזכירו פריץ חיות הוא שאמר (ישעיה לה) לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים. וכן מצינו ירמיה הנביא שהזכיר המלכיות כולן חוץ המלכות הרביעית הזאת, הוא שאמר (ירמיה ה) על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם כל היוצא מהנה יטרף. ולא תמצא בכל התורה כלה שיזכיר החיה הזאת בשמה כי אם משה רבינו ע"ה ואסף המשורר שהזכירה יותר מפורש שפי' שם האומה ושם עירה שהיא רומי, הוא שאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער, ותמצא העין תלויה וישאר לך רמי. ומפני זה כשהזכיר כאן האלוף העשירי אלוף מגדיאל, שהוא רומז על רומי כפי מדרש רז"ל, הוסיף באור ואמר אלוף עירם, שאותיותיו מיער, כלומר אלוף מגדיאל זהו חזיר מיער. ואותיותיו מעיר על שם הכתוב (במדבר כד) והאביד שריד מעיר, שהוא עיר רומי. וכן הזכיר ישעיה ע"ה (ישעיה כה) כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה, וזהו אמור על רומי, ואותיותיו גם כן ירעם, ועליו אמר דוד ע"ה (תהלים יח) וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש, שעתיד הקב"ה להאבידה. וכן התנבא עליה דניאל עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא. וכן מצינו עובדיה שהתנבא על חרבן אדום בהסכמת ב"ד של מעלה, והוא שאמר במדרש למה נכתב חזון בשני נביאים בלבד, ישעיה ועובדיה, אלא חזון עולה ע"א, ישעיה קלל את אדום בב"ד של מעלה, ועובדיה דן לאדום בבית דין של מעלה. וכן דרשו בפרקי היכלות, עד שיאמר אדם לחברו הא לך רומי בפרוטה ויאמר לו אינה מתבקשת לי ע"כ. ועוד תמצא מכלל עשרה אלופים הללו אלוף עלוה, ובדברי הימים כתיב אלוף עליה, כדי להזכיר השם בשניהם שלם, ובא לרמוז על הדוברים סרה על ה' כי שקר בימינם, ויחפאו על ה' דברים אשר לא כן. וכענין שכתוב (תהלים ב) ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. ואמרו בב"ר עד שלא מלך מלך בישראל נצב מלך באדום, שנאמר ואלה המלכים וגו', הדא הוא דכתיב נחלה מבוהלת בראשונה, זו מלכות עשו שקדמה בבהלה קודם מלכות ישראל, ואחריתה לא תבורך, (עובדיה כא) ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
ועל דרך הקבלה. ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. ירמוז על העולמות שברא הקב"ה במדת הדין קודם שברא העולם הזה, וקודם שיתגלה מלכותו בעולם הזה, זהו לפני מלך מלך לבני ישראל, ומכאן שהיה בונה עולמות ומחריבן עד שברא את אלו ושתף בהם מדת הרחמים, ולא אוכל לפרש כי הדברים עמוקים נשגבים ונעלמים עומדים ברומו של עולם.
ומדרך הקבלה הנאמנה אתה צריך לדעת כי אין הפרש בין פסוק היחוד והוא פסוק שמע לפסוק ותמנע, ואין הפרש בין פרשת ואלה המלכים ופסוק ושם אשתו מהיטבאל, לפסוק (שמות יד) ויסע מלאך האלהים ועשרת הדברות, כי הכל ענין אחד וקשור אחד.
ויש לך להסתכל כי המלכים האלה הם ח', ועם האשה מהיטבאל הם ט'. ויש לתמוה מה טעם להזכיר שם האשה במלך הזה יותר מבשאר המלכים הנזכרים בפרשה, ומי יתן וידענו האשה הזאת מי היתה שלא מצאנוה בכל התורה זולתי במקום הזה, ומה התועלת המגעת אלינו כשהזכיר הכתוב את שמה.
ועתה אשכילך ואורך הענין, ואומר תחלה כי קרא שם המלך האחד הדד ושם השני הדר, ושניהם מלשון הוד והדר שהם מדות, ופירוש הדד בן בדד י"ג מדות הנכונות והנמשכות מי' ספירות והמשכיל ימצא. ודבר ידוע כי י"ג מדות הן מנהיגות העולם השפל הזה שהוא עולם הבחינה ועל כן קראו עוית לפי שבו יצר הרע המעוות דרכו של אדם, ושם יצא משפט מעוקל לפי מחשבת הרואים. ואמר וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו, כי משם פורחות הנשמות, ועירו מלשון עיר וקדיש. ושם אשתו מהיטבאל, המקבלת ממנו נקראת מהיטבאל לפי שהיא מדת טובו של אל שעליה נאמר למשה (שמות לג) אני אעביר כל טובי על פניך, ונקראת גם כן אל, ונאמר למשה (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא, כי טוב האדם ביתו. וכשאמר בת מטרד הוסיף לפרש כי אשתו שהזכיר לא תבין בה אשה ממש, כי אם מלשון מדה (מלכים א) אלפים בת יכיל. ופירש עוד ואמר כי היא מטרדת המחשבה, כי ממנה היה טעותו של אחר שאמרו עליו חכמי האמת קצץ בנטיעות. וחזר ופירש עוד כי היא מדה כלולה מרחמים ודין, וזהו שאמר בת מי זהב, כלומר מדה של רחמים ודין, כי השכינה הנקראת בת כלולה משש קצוות שבהם רחמים ודין. עוד ידוע מחכמת לשוננו הקדושה כי אות דל"ת מתחלפת באות תי"ו באותיות דטלנ"ת, ואם כן מלת מטרד כמו מטרת, והוא תרגום של משמרת. ובמזמור (תהלים קכא) אשא עיני ששה פעמים שמירה כנגד ששה קצוות. ועד כאן דבר בעליונים מכאן ואילך מדבר בתחתונים שהם אלופי עשו, הוא שכתוב אחריו ואלה שמות אלופי עשו למשפחותם. והמקום יראנו נפלאות מתורתו ויאיר עיני שכלנו באור השגתו ויזכה אותנו לנבואת הושע, להיות הלב בידיעתו כשחר נכון מוצאו, וכמעין נובע, שכן נמשלה התורה למעין, הוא שאמר שלמה ע"ה (שיר ד) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. וכן כתוב לעתיד (ישעיה יב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.