רש"י על ויקרא ז
<< · רש"י על ויקרא · ז · >>
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
"ואת כל חלבו וגו'" - עד כאן לא נתפרשו אימורין באשם לכך הוצרך לפרשם כאן אבל חטאת כבר נתפרשו בה בפרשת ויקרא
"את האליה" - לפי שאשם אינו בא אלא איל או כבש ואיל וכבש נתרבו באליהפסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
"תורת אחת להם" - בדבר זה
"הכהן אשר יכפר בו" - הראוי לכפרה חולק בו פרט לטבול יום ומחוסר כפורים ואונןפסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
"בלולה בשמן" - זו מנחת נדבה
"וחרבה" - זו מנחת חוטא ומנחת קנאות שאין בהן שמןפסוק יב (כל הפסוק)
"אם על תודה יקריבנו" - אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכין להודות שכתוב בהן (תהלים קז) "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה". אם על אחת מאלה נדר -- שלמים הללו שלמי תודה הן וטעונות לחם האמור בענין ואינן נאכלין אלא ליום ולילה כמו שמפורש כאן
"והקריב על זבח התודה" - ד' מיני לחם חלות ורקיקין ורבוכה ג' מיני מצה וכתיב על חלת לחם חמץ וגו' וכל מין ומין י' חלות כך מפורש במנחות דף ע"ז ושיעורן ה' סאין ירושלמיות שהן ו' מדבריות כ' עשרון
"מרבכת" - לחם חלוט ברותחין כל צרכופסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
"ובשר זבח תודת שלמיו" - ׁ(זבחים לו, תורת כהנים פרק יב) יש כאן רבויין הרבה לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגייגת י"ד שיהיו נאכלין ליום ולילה
"ביום קרבנו יאכל" - וכזמן בשרה זמן לחמה
"לא יניח ממנו עד בוקר" - אבל אוכל הוא כל הלילה אם כן למה אמרו עד חצות כדי להרחיק האדם מן העבירה (ריש ברכות)פסוק טז (כל הפסוק)
"ואם נדר או נדבה" - שלא הביאה על הודאה של נס אינה טעונה לחם ונאכלת לב' ימים כמו שמפורש בענין
"וממחרת והנותר ממנו" - בראשון יאכל (ס"א והנותר ממנו יאכל) וי"ו זו יתירה היא ויש כמוה הרבה במקרא כגון ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית לו) תת וקדש וצבא מרמס (דניאל ח, יג)פסוק יח (כל הפסוק)
"ואם האכל יאכל וגו'" - (תורת כהנים פרשה ח) במחשב בשחיטה לאכלו בשלישי הכתוב מדבר יכול אם אכל ממנו בשלישי יפסל למפרע ת"ל המקריב אותו לא יחשב בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי וכן פירושו בשעת הקרבתו לא תעלה זאת במחשבה ואם חשב פגול יהי'
"והנפש האוכלת ממנו" - אפילו בתוך הזמן עונה תשאפסוק יט (כל הפסוק)
"והבשר" - לרבות אבר שיצא מקצתו שהפנימי חוזר
"כל טהור יאכל בשר" - (פסחים עט, א) מה ת"ל לפי שנאמר (דברים יב) ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל יכול לא יאכלו שלמים אלא הבעלים לכך נאמר כל טהור יאכל בשר
"והבשר כל טהור יאכל בשר" - כלומר כל מה שאסרתי לך בחטאת ואשם שאם יצאו חוץ לקלעים אסורה כמו שכתוב בחצר אהל מועד יאכלוה בבשר זה אני אומר לך כל טהור יאכל בשר אפילו בכל העיר)פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כד (כל הפסוק)
"יעשה לכל מלאכה" - (פסחים כג , ת"כ פרשה י) בא ולימד על החלב שאינו מטמא טומאת נבלות
"ואכל לא תאכלהו" - (חולין פ' ג"ה) אמרה תורה יבוא איסור נבילה וטרפה ויחול על איסור חלב שאם אכלו יתחייב אף על לאו של נבילה ולא תאמר אין איסור חל על איסורפסוק כו (כל הפסוק)
"לעוף ולבהמה" - (חולין ס, א) פרט לדם דגים וחגבים
"בכל מושבותיכם" - לפי שהיא חובת הגוף ואינה חובת קרקע נוהגת בכל מושבות ובמסכת קידושין בפ"א (דף לז.) מפרש למה הוצרך לומרפסוק ל (כל הפסוק)
"ידיו תביאינה וגו'" - (מנחות סא, א) שתהא יד הבעלים מלמעלה והחלב והחזות נתונין בה ויד כהן מלמטה ומניפן
"את אשי ה'" - ומה הן האשים את החלב על החזה
"יביאנו" - כשמביאו מבית המטבחים נותן חלב על החזה וכשנותנו ליד הכהן המניף נמצא החזה למעלה והחלב למטה וזהו האמור במקום אחר ויקרא י שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף וגו' ולאחר התנופה נותנו לכהן המקטיר ונמצא החזה למטה וזהו שנאמר שם ט וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה למדנו שג' כהנים זקוקין לה כך מפורש (במנחות דף סב)
"את החלב על החזה יביאנו" - ואת החזה למה מביא להניף אותו הוא מביאו ולא שיהא הוא מן האשים לפי שנאמר את אשי ה' את החלב על החזה יכול שיהא אף החזה לאשים לכך נאמר את החזה להניף וגו'