רשב"ם על ויקרא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רשב"ם על ויקרא · ז · >>

(י). וחרבה: מנחת חוטא ומנחת סוטה:

(יב). אם על תודה: שנדר בלשון תודה ולא הזכיר לשון שלמים, וסתם תודה כשאדם מביא קרבן על שניצול מצרותיו כמו שאמרו חכמים ארבעה צריכין להודות, ורבותינו פרשו כל החלות ארבעים הם ופרשו שמנן כמה וכמה עשרונים:

(טז). ואם נדר או נדבה: שאמר הרי עלי שלמים שזהו לשון נדר ותשלומים כמו שפירשתי למעלה, כלומר שאינו תודה אלא נדר:
ביום הקריבו: ביום שהקריב הוא כבר את זבחו יאכל לאחר הקרבה:

(יח). ואם האכל יאכל: חכמים עקרוהו מפשוטו ופירשוהו במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי באחת מד' עבודות, שחישב בשחיטה או בהולכת הדם או בקבלה או בזריקה:

(יט). כל טהור יאכל בשר: טהור:

(כה). מן הבהמה אשר יקריב: ממין אותה הבהמה קרבן לה' ואפילו חולין:

(כו). בכל מושבותיכם: אע"פ שוודאי הן חולין בגבולין:

(לה). זאת משחת אהרן ומשחת בניו: שכר משחת אהרן ובניו כמו שאמור בצו את אהרן, עור העולה, בשר חטאת ואשם, לחמי תודה, חזה ושוק של שלמים, הנותרת מן המנחה: