ביאור:בראשית ד כב
בראשית ד כב: "וְצִלָּה, גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל; וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן, נַעֲמָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ד כב.
לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל[עריכה]
נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל[עריכה]
גילוי הנחשת והברזל נעשה בתקופה מאוחרת יחסית, לאחר אלפי שנים של תקופת האבן והלימוד להשתמש באש. לא נאמר מי גילה את האש והכבשן, אבל ללא אש חמה ולוהטת אי אפשר להתיך ברזל. טכנולוגיה ברמה גבוה מאוד נדרשת כדי ליצור וללטש נחושת וברזל.
בפרימידות מצאו סכין מברזל אל-חלד שכנראה בא ממטאור.
בזמן חתימת התורה, בתקופת המשנה, כבר ידעו על ברזל, אולם קשה לדעת האם לפני אברהם ידעו על ברזל. נחושת או ברונזה היו ידועים בתקופת אברהם, והשתמשו בזה לכלים, ולכלי מלחמה.
לפעמים קורים דברים, שידע חדש מתגלה, אחר כך נשכח, ומתגלה מחדש. כך נאמר על בני ישראל בתקופת שאול: "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי אמר (אָמְרוּ) פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית" (שמואל א יג יט).
לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ[עריכה]
לֹטֵשׁ - לשפשף כדי להפוך לחלק ומבהיק; להבריק; למרק; לצחצח (מילוג).
חֹרֵשׁ - אומן, בעל מלאכה (מילוג), אבל גם - חפר לאורך האדמה שורות מקבילות כדי להכשירה לנטיעה או זריעה. ייתכן שכלי המתכת שימשו לאתים ומחרשות בעבודת השדה, ככתוב: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת" (ישעיהו ב ד), ולכן בעלי המלאכה המקצועיים, שעסקו בברזל לעבודות השדה, נקראו חרשים.
תּוּבַל קַיִן[עריכה]
מעניין שמעניקים לבני קין את הכבוד להמצאות החשובות האלה.
אנו רואים שהעונש שקין קיבל, לא לעבוד את האדמה, הפך לברכה, ובניו, שהיו פטורים מעבודת השדה, המציאו דברים חשובים ביותר, ששימשו את כל החברה וגם את עובדי האדמה.
וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן, נַעֲמָה[עריכה]
לא ברור למה היה חשוב להזכיר את נעמה. סביר שהיו סיפורים נוספים, ונעמה לקחה בהם חלק, אבל איבדנו אותם. אולי נעמה היתה אשתו של אחד מבני שת, וכך נוח ומשפחתו היו צרוף של שתי המשפחות - קין ושת.