ביאור:בראשית ד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ[עריכה]

יש דעה אחת שסוברת שיש פה שני משפטי תנאי מנוגדים ואחרי כל משפט באה תוצאתו (השונה).

ז"א: אם תיטיב- שאת, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ. וזו דעת רש"י.

רש"י פירש ש"שאת" היינו "נושא עוון ופשע". זאת אומרת: אם תיטיב מעשיך - יהיה לך סליחה. ולכן "לפתח חטאת רובץ" צריך להיות ההיפך מכך: דהיינו לא תינתן לך סליחה (כי זו התוצאה של המשפט הניגודי!) ולכן פירש "לפתח קברך".

הרמב"ן גם הוא סובר תחבירית כמו רש"י [ז"א שני משפטי תנאי מנוגדים ותוצאה אחרת לכל אחד] אבל עם פירוש שונה: ה"שאת" אינו סליחה וכפרה אלא נשיאת כפיים ספני אחיו והעונש לאי ההטבה הוא התלות המתמדת ביצר הרע.

ואולם יש פה עוד קושי לשוני אחד: הרי המילה "חטאת" זה לשון נקבה ו"רובץ" זה לשון זכר, וא"כ מהו "לפתח חטאת רובץ"?

על זה כבדרך אגב עונה קאסוטו בפירוש הפסוק: "מדוע בני אתה מתעצב, ומדוע אתה כובש פניך בקרקע? די לך שתיטיב את מעשיך, ואז תוכל לעמוד איתן על רגליך בקומה זקופה ("שאת"), אבל אם לא תיטיב את מעשיך ותתחיל לחטוא, אז החטאת ייהפך לך ל"רובץ" ואותו הרובץ ישתוקק להשפילך ולעשות אותך רובץ ארצה כמוהו" עכ"ל. והיינו שהוא הופך את המילה "רובץ" לשם עצם [החטאת ייהפך לך לרובץ]. אך יושם לב שגם הוא פירש תחבירית כמו רש"י והרמב"ן ("אבל אם לא תיטיב וכו').

לעומתם ישנם פרשנים שפירשו את שני המשפטים כביחד: היינו שגם אם תעשה ככה וגם אם אחרת - לפתח חטאת רובץ וכו'.

הצעה[עריכה]

על פי תנך לעם:

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים:
וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה - מִנְחָה לַד',
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא - מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן.
וַיִּשַׁע ד' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ,
וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ - לֹא שָׁעָה.
וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.
וַיֹּאמֶר ד' אֶל קָיִן:
לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ?
הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב -
לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ!
וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ?
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו.
וַיְהִי, בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה:
וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו, וַיַּהַרְגֵהוּ.
(ט) וַיֹּאמֶר ד' אֶל קַיִן: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?
וַיֹּאמֶר: לֹא יָדַעְתִּי. הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?.
(י) וַיֹּאמֶר: "מֶה עָשִׂיתָ! קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה!
(יא) וְעַתָּה - אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה! אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.
(יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה - לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ,
נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ!
(יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ד': גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי מִנְּשֹׂא!
(יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה! וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר?
וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ - וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי!
(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ ד': לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן - שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם!
וַיָּשֶׂם ד' לְקַיִן אוֹת - לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ.
(טז) וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ד', וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן.
-- (משתמש:פשוט [משה]שיחה) • כ"ג באדר א' ה'תשע"א • 01:45, 27 בפברואר 2011 (IST)

וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ[עריכה]

משפט מפתח להבנת אלוהים והתפקיד שהוא בחר לעצמו.
אלוהים לא עשה את עצמו ל"אבינו מלכנו". אלוהים לא ינהל אותנו וישמור עלינו על צלחת כסף. אלוהים לא יחלק משפט וצדק.
אלוהים יצר את העולם ואת האדם. אלוהים לימד אותו חוקים ואיסורים ונתן לאדם חופש בחירה ואחריות למעשיו. האדם אכל מעץ הדעת טוב ורע והוא אחראי למעשיו, מחדליו ולתוצאות הצפויות.

הדגש במשפט הוא "אַתָּה" ולא אני. אלוהים הזהיר את קין וכך הוא לימד אותו (ואותנו). אלוהים לא הזהיר את הבל, ולא מנע מקין להרוג את הבל למרות שהוא הבין מה עומד לקרות.

כך החובה על כל איש ואישה, ללמוד את החוקים, לשמור את: משמרתו, חוקתו, מצוותו ותורתו של אלוהים. והחוקים האלה יביאו לאדם ולחברה כגמולם: אנשים טובים יצרו את גן העדן שלהם, והרעים יצרו את הגהינום שלהם. אלוהים לא התחייב תמיד לשמור על הצדיקים ולהעניש את הרשעים. זה פשוט לא התפקיד שלו. זה התפקיד של בני האדם.