שיחת ביאור:בראשית ד ז
הוספת נושא- אם תרצה להרחבה הרי יש פה פירוש מקיף ויפה מאד של קאסוטו, ונראה שנחמה ליבוביץ' לקחה מכאן את הסגנון ואת דרכי הפירוש (לפס' הספציפי הזה וכן לשאר הפסוקים):
ואלו דברי קאסוטו, מאדם עד נח עמ' 140:
"הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ" -
כתוב זה הריהו מהקשים ומהסתומים ביותר. בתקופה הקדומה, מנו אותו חז"ל בין המקראות שאין להם הכרע (יומא נ"ב ע"א-ע"ב ומקומות מקבילים), מפני הספק שבקשר הסינטקטי של המילה "שאת". ובזמננו, נתקשו בו המפרשים עד כדי כך, שאחדים מהם, כגון גונקל ויעקב, נתייאשו ממש מלהבינו, והניחו מקצתו בלי תרגום. והנסיונות שנעשו כדי לפרש את כולו, או לתקנו על סמך תרגום השבעים, הסתום אף הוא עוד יותר מנוסחת המסורה, נתקלים בקשיים רבים. לפיכך לא יהיה מיותר לנסות נסיון חדש.
נקודת המוצא צריכה להיות במילה "שאת". הראשונה במילים הקשות שבפסוק. יש שפירשו אותה מלשון "שאו מנחה" (תהילים צ"ו,ח): בין אם תיטיב להביא מנחה בין אם לא תיטיב להביא מנחה, לפתח חטאת רובץ. אבל פירוש זה קשה לא רק מבחינת מבנה המשפט כמו שנציין להלן, ולא רק מפני שהרעיון הבא לידי ביטוי בפסוק לפי הצעה זו אינו רעיון ברור ומתקבל על הדעת, אלא גם, ועל הכל, מפני שהמילה העיקרית "מנחה" חסרה מן הספר. והוא הדין לפירוש שאחרים הציעו על סמך הכתוב "אז תשא פניך ממום" (איוב יא,טו), כאילו יהיה כאן מעין ניגוד לנפילת הפנים שנזכרה בפסוקים הקודמים: דווקא המילה העיקרית "פנים", חסרה כאן.
הפועל נשא כשהוא לעצמו הריהו בעל הוראה כללית, ודווקא ע"י קשרו במושא או באיזה משלים אחר יכול הוא לקבל הוראות מיוחדות מעין אלה האמורות, "לשאת מנחה" או "לשאת פניו". גם הפירוש של המילה הנידונת מלשון "נושא עוון" (ת"א: ישתבק לך), נתקל באותו הקושי, שהרי בא אמנם הפועל נשא בהוראה זו גם בלי המילה עוון (למשל יח,כד: "ולא תשא למקום", ושם פס' כ"ו: "ונשאתי לכל המקום"), אבל אז צריכה הזכרת מי שנושאים לו את עוונו. הוצע ג"כ לפרש "שאת" בהוראת מעלה והתרוממות, מלשון "יתר שאת" ו"יתר עז" (מט,ג), אבל גם זה קשה, מכיוון שמושג המעלה וההתרוממות אינו מתאין לעניין. עוד פירושים אחרים נאמרו, ואין מן הצורך להזכירם בפרטות.
אי אפשר להגיע לידי הבנה במילה סתומה זו ובכללות הפסוק אלא אם כן ניגש אל הבעייה באופן שיטתי.
קודם כל, יש לקבוע מהו מבנה המשפט, ומהי הוראת הביטויים "אם" - "ואם". אי אפשר שהכוונה תהיה "בין אם תיטיב שאת בין אם לא תיטיב שאת" מכיוון שאז לא היה לו לכתוב לחזור רק על המילה "תיטיב" בלבד, אלא היה לו להתבטא באחת משתי דרכים אלו: או לחזור על הביטוי "תיטיב שאת" במלואו, ולהגיד: ואם לא תיטיב שאת, או לוותר בפעם השנייה על כל הביטוי כולו, ולהגיד רק: "וא לא" בלבד.
לפי צורת הכתוב שלפנינו שני התנאים המתנגדים זה לזה הם: א) אם תיטיב ב) אם לא תיטיב. והמילה "שאת" אינה חלק מהרישא (פרוטאזה), אלא מהווה את הסיפא (אפדוזה). במקרה שתיטיב, אז -שאת, ובמקרה שלא תיטיב, אז - לפתח חטאת רובץ.
לאחר שקבענו נקודה זו, נצעד עוד צעד קדימה.
כשם שהתנאי השני, "אם לא תיטיב", הריהו ממש ההיפך של הראשון, "אם תיטיב", גם בסיפא יימצא בוודאי ניגוד, כלומר שהוראת המילה "שאת" צריכה להיות מתנגדת למה שכתוב בסיפא של התנאי השני, "לפתח חטאת רובץ". ואם נחפש בלשון המקרא דוגמה של ניגוד בין הפועל "נשא" בהוראתו הכללית, בלי שום משלים, ובין הפועל "רבץ", נוכל למצוא מיד דוגמה כזו.
- כתוב אחד אומר "כרע רבץ כאריה, וכלביא מי יקימנו" (מט,ט),
- וכתוב אחר אומר: "הן עם כלביא יקום, וכארי יתנשא" (במד' כג,כד).
הפועל "נשא" מקביל ל"קום" בפסוק השני, ו"קום" מתנגד ל"רבץ" בפסוק הראשון: בשעה שהארי נח על הארץ, אומרים שהוא "רובץ", בשעה שהוא עומד על רגליו, אומרים שהוא "קם" או שהוא "מתנשא".
ממש אותו הניגוד נוכל למצוא בפסוק שלנו . "אם תיטיב", כלומר אם תתנהג התנהגות טובה ותעשה מעשים טובים, תוכל לקום ולעמוד איתן על רגליך, אבל אם לא תיטיב (הוי"ו של "ואם" פירושה אבל) יקרה אותך להיפך: לא עמידה, אלא רביצה על הארץ. -
מהי בדיוק רביצה זו, עלינו לקבוע מתוך העיון במשפט "לפתח חטאת רובץ". יש בו ראשית כל, קושי דקדוקי: אי התאמה בין חטאת, לשון נקבה, ובין רבץ לשון זכר.
....
ועכשיו, לאחר שפירשנו אחד לאחד את כל הביטויים הקשים שבנאום האלוהי אל קין, נוכל לעמוד על הקשר שבינהם ועל כוונת הנאום בכללותו. מדוע, בני, אתה מתעצב, ומדוע אתה כובש את פניך בקרקע? אין שום סיבה לכך: די לך שתיטיב את מעשיך, ואז תוכל לעמוד איתן על רגליך בקומה זקופה. אבל, אם לא תיטיב את מעשיך ותתחיל לחטוא, אז החטאת תיהפך לך ל"רובץ", ואותו הרובץ ישתוקק להשפיל אותך ולעשות אותך רובץ ארצה כמותו. ואולם אינך נתון בידו, ואם רק תרצה, תוכל להתנגד לו ולהתגבר עליו ולהשתחרר מהשפעתו (ואתה תמשול בו).
עכ"ל.
- יש להוסיף שהגמ' בקידושין פרק שלישי, פשוט לה שזה משפט של כפילות: ז"א אם תיטיב - שאת, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ. יודא
- יפה מאוד! האם הקלדת את קסוטו, או שיש לך אותו באיזה מאגר תורני? האם אפשר להעביר את הדברים לגוף המאמר, או שיש בעיה של הז"י? אוֹרי
הגהה
[עריכה]בדף שיחה זה, הרשיתי לעצמי לתקן בציטוט קאסוטו למילה "אם" במקום "את".
בפירוש החדש שהוסף היום בשעה 17:15, נראה לי שצריך לתקן את "אליו תשוקתך" ל"אליך תשוקתו", כפי שכתוב בספר בראשית. גדולי הפרשנים לא שינו את המילים, ולטעמי גם בנוסח זה אפשר להשאיר את הנוסח הקבוע במקרא. בסרט "קדמת עדן", השריף הוכיח את קאל על כך שלקח את אחיו אהרון לראות את אימם, שעסקה בעיסוק בלתי מכובד, וציטט את הפסוק מבראשית. השריף ציטט את המילה "תמשל" והדגיש שנכתבה כ"תמשל" ולא כ"תמשול". ייתכן שאפשר למצוא ביוטיוב את דברי השריף. בכל מקרה, את נוסח הפירוש בדף הטקסט נראה לי שצריך לתקן. החטא רובץ לפתח ומשתוקק אל האדם, לא להיפך, בעיקר כשנכתב באותו פירוש: "היצר הרע מפתה אותך לחבור אליו". Dgw (שיחה) 22:27, 19 בספטמבר 2018 (IDT)
- השגתך תקפה כמובן, אולם נראה שהאלמוני פירש שלאחר שהחטא, הוא היצר הרע, מפתה את האדם, הרי שהאדם משתוקק אל החטא ו"אליו תשוקתך". הפניתי להגהה זו מדף הביאור.--נחום - שיחה 22:37, 19 בספטמבר 2018 (IDT)