ביאור:בראשית ד ז
בראשית ד ז: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ד ז.
הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ
[עריכה]יש דעה אחת שסוברת שיש פה שני משפטי תנאי מנוגדים ואחרי כל משפט באה תוצאתו (השונה).
ז"א: אם תיטיב- שאת, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ. וזו דעת רש"י.
רש"י פירש ש"שאת" היינו "נושא עוון ופשע". זאת אומרת: אם תיטיב מעשיך - יהיה לך סליחה. ולכן "לפתח חטאת רובץ" צריך להיות ההיפך מכך: דהיינו לא תינתן לך סליחה (כי זו התוצאה של המשפט הניגודי!) ולכן פירש "לפתח קברך".
הרמב"ן גם הוא סובר תחבירית כמו רש"י [ז"א שני משפטי תנאי מנוגדים ותוצאה אחרת לכל אחד] אבל עם פירוש שונה: ה"שאת" אינו סליחה וכפרה אלא נשיאת כפיים ספני אחיו והעונש לאי ההטבה הוא התלות המתמדת ביצר הרע.
ואולם יש פה עוד קושי לשוני אחד: הרי המילה "חטאת" זה לשון נקבה ו"רובץ" זה לשון זכר, וא"כ מהו "לפתח חטאת רובץ"?
על זה כבדרך אגב עונה קאסוטו בפירוש הפסוק: "מדוע בני אתה מתעצב, ומדוע אתה כובש פניך בקרקע? די לך שתיטיב את מעשיך, ואז תוכל לעמוד איתן על רגליך בקומה זקופה ("שאת"), אבל אם לא תיטיב את מעשיך ותתחיל לחטוא, אז החטאת ייהפך לך ל"רובץ" ואותו הרובץ ישתוקק להשפילך ולעשות אותך רובץ ארצה כמוהו" עכ"ל. והיינו שהוא הופך את המילה "רובץ" לשם עצם [החטאת ייהפך לך לרובץ]. אך יושם לב שגם הוא פירש תחבירית כמו רש"י והרמב"ן ("אבל אם לא תיטיב וכו').
לעומתם ישנם פרשנים שפירשו את שני המשפטים כביחד: היינו שגם אם תעשה ככה וגם אם אחרת - לפתח חטאת רובץ וכו'.
הצעה
[עריכה]על פי תנך לעם:
- וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים:
- וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה - מִנְחָה לַד',
- וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא - מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן.
- וַיִּשַׁע ד' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ,
- וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ - לֹא שָׁעָה.
- וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.
- וַיֹּאמֶר ד' אֶל קָיִן:
- לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ?
- הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב -
- לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ!
- וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ?
- וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו.
- וַיְהִי, בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה:
- וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו, וַיַּהַרְגֵהוּ.
- (ט) וַיֹּאמֶר ד' אֶל קַיִן: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?
- וַיֹּאמֶר: לֹא יָדַעְתִּי. הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?.
- (י) וַיֹּאמֶר: "מֶה עָשִׂיתָ! קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה!
- (יא) וְעַתָּה - אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה! אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.
- (יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה - לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ,
- נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ!
- (יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ד': גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא!
- (יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה! וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר?
- וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ - וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי!
- (טו) וַיֹּאמֶר לוֹ ד': לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן - שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם!
- וַיָּשֶׂם ד' לְקַיִן אוֹת - לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ.
- (טז) וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ד', וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן.
-- (משתמש:פשוט [משה] ♫ שיחה) • כ"ג באדר א' ה'תשע"א • 01:45, 27 בפברואר 2011 (IST)
וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ
[עריכה]משפט מפתח להבנת אלוהים והתפקיד שהוא בחר לעצמו.
אלוהים לא עשה את עצמו ל"אבינו מלכנו". אלוהים לא ינהל אותנו וישמור עלינו על צלחת כסף. אלוהים לא יחלק משפט וצדק.
אלוהים יצר את העולם ואת האדם. אלוהים לימד אותו חוקים ואיסורים ונתן לאדם חופש בחירה ואחריות למעשיו. האדם אכל מעץ הדעת טוב ורע והוא אחראי למעשיו, מחדליו ולתוצאות הצפויות.
הדגש במשפט הוא "אַתָּה" ולא אני. אלוהים הזהיר את קין וכך הוא לימד אותו (ואותנו). אלוהים לא הזהיר את הבל, ולא מנע מקין להרוג את הבל למרות שהוא הבין מה עומד לקרות.
כך החובה על כל איש ואישה, ללמוד את החוקים, לשמור את: משמרתו, חוקתו, מצוותו ותורתו של אלוהים. והחוקים האלה יביאו לאדם ולחברה כגמולם: אנשים טובים יצרו את גן העדן שלהם, והרעים יצרו את הגהינום שלהם. אלוהים לא התחייב תמיד לשמור על הצדיקים ולהעניש את הרשעים. זה פשוט לא התפקיד שלו. זה התפקיד של בני האדם.
תִּמְשָׁל
[עריכה]יש טוענים שקיין לא ידע שיש לו זכות בחירה חופשית, ואלוהים מודיע לו "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ".
כל החיות יודעות לעשות כל דבר שהן חושבות שמועיל להן, כרצונן - כך החיות נתפסות במלכודת כאשר הן נכנסות מרצון חופשי, ולא מבינות את הסכנה. סביר שקיין ידע שיש לו בחירה חופשית לפגוע באדם שמפריע לו, ואלוהים לא מגלה לו סוד שיש לו בחירה חופשית. להפך, אלוהים אומר לקיין, למרות שיש לך בחירה חופשית, "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ", בכל זאת אתה צריך להפעיל את חופש הבחירה, להתגבר ולהשתלט על היצר החייתי שבך, ולעשות את הדבר הנכון. תלמד לא לעשות דבר, שאתה לא רוצה, שחזקים ממך, יעשו לך.
תשוקה מינית
[עריכה]תשוקה - רצון עז ויצרי, תשוקה מתייחסת לרוב להיבט המיני (מילוג), וכך אנו מוצאים: "אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים ז יא).
תשוקה מינית הוא דחף חזק מאוד שגורם לזכרים, בעיקר בחורים צעירים, להיות אלימים.
הסיפור טוען שקין כעס כי אלוהים שעה למנחתו של הבל, ולא למנחתו. בהמשך הסיפור אנו מוצאים שקין נשא אישה, ככתוב: "וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית ד יז). האישה הזאת חייבת להיות אחותו. בספר היובלים כתוב: "ובשבוע השלישי ליובל השני ילדה את־קין וברביעי ילדה את הבל ובחמישי ילדה את בתה אוֶן" (ספר היובלים ד א), ואחר כך נאמר: "ויקח קין את־אחותו און לו לאשה ותלד לו את־חנוך מקץ היובל הרביעי" (ספר היובלים ד יא). ניתן להבין שהיתה רק אישה אחת להיות אשתו של קין או הבל, ולאחר שאלוהים שעה למנחתו של הבל, נוצר מתח (מיני) מוגבר ביותר בין האחים מי יקח את און. נראה שקין חשב לסלק את אחיו מהתחרות, ולשאת את און, ולכן אלוהים מדגיש, כרמז לתשוקה מינית: "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ [ביצר]". (הערה: היתה אחות נוספת, עצורה, שנולדה אחרי שת, והיא היתה אשת שת (ספר היובלים ד ט-י).)
ביאור נוסף
[עריכה]הרעיון הוא שאם תיטיב שאת, רוצה לומר: אם תשלוט בכעס שלך, במירמור השועט בנפשך, תרגיש טוב. אבל אם לא תוכל לשלוט בו, דע שהחטא, כלומר היצר הרע, רובץ לפתחך, מפתה אותך לחבור אליו; אליו תשוקתך[1] ואתה תשלוט בו, כלומר תיהפך לשליט הרשע.
הערות
[עריכה]