ביאור:בראשית ד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




התוכחה הראשונה[עריכה]

בראשית ד ו: " "ויאמר ה' אל קין:

למה" "חרה לך ולמה נפלו פניך?

הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה" "תמשל בו" "

ע"פ דוד אקסלרוד: "זוהי הדוגמה הראשונה של תוכחה בתולדות האנושות. או שה' לא ידע להוכיח, או שהשכנוע הוא לאו דווקא מטרת התוכחה. אם לא שכנוע, אז מה כן? מסתבר שהמטרה היא חידוד הבחירה. את הבחירה סוף כל סוף עושה אדם בעצמו, אבל התוכחה יכולה לחדד לו את הבחירה ולנקותה משיקולים צדדיים, כדי שלא ישלה את עצמו בתירוצים בבחירתו."

וע"פ מירה שטולמן : "כשלקין חרה שה' לא שעה את מנחתו, הקב"ה נותן לו הסברים שלמים על חטא ועונש, טוב ורע ("הלא אם תיטיב- שאת" וכו'). זאת כיוון שקין ~לא~ מבדיל בין טוב ורע, בגלל שהוא לא היה שותף לחטא אדם וחוה. החטא שלו זה שהוא הרג את הבל ~לאחר~ שהוסבר לו על טוב ורע. "

מאמרים נוספים על פסוק זה:

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-03.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:התוכחה הראשונה

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-04-0607