ביאור:מ"ג בראשית ד יג
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְקֹוָק גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא:[עריכה]
גדול עוני מנשוא. בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים ועוני אי אפשר לטעון (ב"ר):
גדול עוני מנשוא. בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון, לשון רש"י מבראשית רבה (כב יא): והנכון בפשט שהוא וידוי. אמר, אמת כי עוני גדול מלסלוח, וצדיק אתה ה' וישר משפטיך, אף על פי שענשת אותי הרבה מאד. והנה גרשת אותי היום מעל פני האדמה, כי בהיותי נע ונד ולא אוכל לעמוד במקום אחד הנה אנכי מגורש מן האדמה ואין מקום למנוחתי, ומפניך אסתר, כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל או להקריב קרבן ומנחה, כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. אבל מה אעשה כי כל מוצאי יהרגני, ואתה בחסדך הרבים לא חייבת אותי מיתה: והענין, שאמר לפניו הנה חטאי גדול והרבית עלי עונש, אבל שמרני שלא אענש יותר ממה שחייבת אותי, כי בעבור שאהיה נע ונד ולא אבנה לי בית וגדרות בשום מקום, יהרגוני החיות, כי סר צלך מעלי.
גדול עוני מנשוא. ופירוש על דעת כל המפרשים שהודה חטאו. ופירוש נשוא כטעם סלוח כמו נושא עון. ולפי דעתי שהעברים יקראו העקב שכר. והעונש הרע הבא בעבור העון חטאת. וכן כי לא שלם עון האמורי. אם יקרך עון. ויגדל עון בת עמי. והטעם כי זה העונש גדול לא אוכל לסבלו ויורה על אמתת זה הפירוש הפסוק הבא אחריו: ופירוש פצתה. פתחה וכן הבל יפצה פיהו:
גדול עוני מנשוא. הי' ראוי לומר גדול עונשי מנשוא. וגם מה שאמר קין ומפניך אסתר. אינו מובן היכן א"ל ה' כך. אלא הענין דקין לא סירב על עונש ה' אלא בשביל שהבין שע"י העון של רציחה נכלל עוד עונש שלא פירש ה' כאשר יבואר. ע"כ אמר כקובל על עצמו דאחר שנתקלל בשני דברים מפי ה' א"כ גדול עוני מנשוא:
הודה כי האדם איננו נשגב ונמלט בכחו, רק בשמירת עליון עליו:
גדול עוני מנשוא. אחר שראה האל יתברך משגיח בפרטים בהחלט, חשב שידע בלי ספק שאינו שב מחטאו בהיותו מתחרט, אלא מפני הענש. וזה אחר ההפצר שהעיר בו האל יתברך לשוב בתשובה והוא מרה, ובזה אמר שלא היתה לחטאו תקות תשובה מכפרת ומגנה על הענש שנענש עתה, כענין שאול בדבר עמלק באמרו לשמואל "חטאתי" (שמואל א טו, כד), אחר ההפצר וההערה שהעירהו שמואל לשוב מחטאתו, ושנענש, כאמרו "וימאסך ממלך" (שם שם, כג).
[מובא בפירושו לפסוק כ"ג] (...) אבל פירוש "כל הורג קין" כפשוטו, שאמר השם, לכן כל אשר יהרוג את קין שבעתים יוקם ממנו, כי אעניש ההורג אותו שבע על חטאתו, כי אני הבטחתי את קין שלא יהרג, בעבור יראתו אותי והתודותו לפני.
גדול עוני מנשוא. הי' ראוי לומר גדול עונשי מנשוא. וגם מה שאמר קין ומפניך אסתר. אינו מובן היכן א"ל ה' כך. אלא הענין דקין לא סירב על עונש ה' אלא בשביל שהבין שע"י העון של רציחה נכלל עוד עונש שלא פירש ה' כאשר יבואר. ע"כ אמר כקובל על עצמו דאחר שנתקלל בשני דברים מפי ה' א"כ גדול עוני מנשוא: