ביאור:מ"ג בראשית ד כו
וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ[עריכה]
ולשת גם הוא. כבר ביארנו דלשון גם הוא משמעו אפילו הוא עי' לעיל מקרא ד'. והרבותא בזה דאע"ג שהיה שת שקוע באלהות והי' מופרש ומובדל מכל עניני העוה"ז בכ"ז לא חדל מלעסוק בבנינו של עולם ולהעמיד תולדות לקיום המין וזה הוא הוראת מלת גם. וכמו שביארנו ריש פרשת וירא ועיין להלן ה' כ"ב:
אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְקֹוָק:[עריכה]
אז הוחל. לשון חולין, לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה, לעשותן אלילים ולקרותן אלהות:
אז הוחל לקרא בשם ה'. לשון התחלה, שהתחיל להתפלל מתוך צרות שנתחדשו:
ודקדוק הוחל. מפעלי הכפל ולולי היות החי"ת מהגרון היה נדגש והוא מגזרת תחלה והטעם שהחלו להתפלל. ואלו היה מחילול היה השם סמוך אל המלה:
אז הוחל לקרוא בשם ה'. פי' לישבע לשקר, מלשון לא יחל דברו:
אז הוחל לקרא בשם ה'. אז התחילו צדיקי הדור לדרוש לרבים את שם ה', כענין "ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (להלן כא, לג), כי הוצרכו לסתור דעות עובדי עבודה זרה שהתחילו אז, כדברי רבותינו זכרונם לברכה.
אז הוחל לקרא בשם ה'. דקדוק לשון הוחל מ"מ אינו כפירושו להיפך מקבלת חז"ל. אלא ה"פ הגיע אז שעה שנצרך לקרוא בשם ה'. שכל דורו תעו בע"ז ושכחו סיבת כל הסיבות ית' ע"כ הוצרכו להשרידים שבדור לקרוא בשם ה' כמו שעשה א"א בדורו (וכ"כ הספורנו) וכ' הרמב"ם ע"פ גמ' שבת שגם אנוש בעצמו טעה בזה ועי' מ"ש בס' במדבר כ"ד י"ז.
[מובא בפירושו לפרק ט"ו פסוק א'] אז ישיר משה ובני ישראל. לשון הוה הוא, ואמרו רז"ל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן רמז לתחית המתים מן התורה: ובמדרש אז ישיר משה יש אז לשעבר ויש אז לעתיד, לשעבר (בראשית ד) אז הוחל, (שמות ד) אז אמרה, אז ישיר משה, (במדבר כא) אז ישיר ישראל. (יהושע י) אז ידבר יהושע, (דברי הימים א טו) אז אמר דוד, (מלכים א ח) אז אמר שלמה. ויש לעתיד (ישעיה ס) אז תראי ונהרת, (שם נח) אז יבקע כשחר אורך, (שם לה) אז ידלג כאיל, (ירמיה לא) אז תשמח בתולה, (תהלים קכו) אז ימלא שחוק פינו, אז יאמרו בגוים, הרי אלו עתידין. אמר משה באז קראתי תגר לפני הקב"ה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, בלשון שסרחתי אני מקלסו, נקלס ליחיד שהוא למעלה משבעה רקיעים. אמרו ישראל כשנפרע הקב"ה מדורו של אנוש שעלו עליו מי אוקינוס והציף שלישו של עולם, שנאמר (בראשית ד) אז הוחל לקרא ואנו שעשה לנו דרך במים ונפרע מן המצריים באז אנו מקלסים אותו,
נמצא סיפור כל הפרשה. שאדם הראשון הוליד ג' בנים משונים בהליכות חייהם. קין הי' אדם פשוט ואינו מבקש מותרות. הבל היה אדם המעלה ואפרתי לפי ערך דעת אנושי ושניהם לא הגיעו לתכלית הבריאה. שת היה אדם המעלה האמיתי תכלית הבריאה והקדים המקום ית' לידת קין והבל לשת. ללמד שד"א קדמה לתורה. דא"א להיות מופרש לעבודת ה' אם לא שיש הכנות מכבר לצרכי הגוף. וע' להלן ט' שכמו כן היו ג' בני נח מחולקים במהותם: