ביאור:מ"ג בראשית ד טז
וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְקֹוָק[עריכה]
ויצא קין. יצא בהכנעה, כגונב דעת העליונה:
וטעם ויצא קין מלפני ה'. כי עוד לא עמד לפניו לעולם, כטעם שאמר ומפניך אסתר.
ויצא קין. ככלות דבר ה' תומ"י החל לנוע ויצא ממקום שעמד עד שבא לארץ נוד:מלפני ה'. שוב לא השגיח עליו כי נסתר ונעלם מעיני ה' כ"י ע"פ הסרת צלם אלהים. או משמעותו שיצא מתחלה לאחוריו כנפטר מן השכינה. וכי"ב להלן מ"ז י'. והרי למדנו מן הספור כמה עיקרים בהליכות העולם:
[מובא בפירושו לפרק ב' פסוק ז'] ויש לך לדעת כי מכאן נברא ולכאן חזר משסרח וגורש מגן עדן הוא שכתוב לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, וכאן נתישב והעמיד תולדותיו וזהו שאמר קין הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה והוסיף עוד ואמר ומפניך אסתר כלומר ממקום שכינתך, והוא כלשון שכתוב (תהלים כד) מבקשי פניך (שם כז) את פניך ה' אבקש (שם קה ד) בקשו פניו תמיד, וזהו שהזכיר ויצא קין מלפני ה' כלשון האמור ביונה הנביא (יונה א ג) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', שהיתה כונתו לצאת מן המקום שהשכינה שורה שם כדי שלא תחול עליו רוח נבואה ושלא יצווה ללכת בשליחות ההוא:
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן:[עריכה]
בארץ נוד. בארץ שכל הגולים נדים שם: קדמת עדן. שם גלה אביו כשגורש מגן עדן, שנאמר וישכן מקדם לגן עדן וגו' לשמור את שמירת דרך מבוא הגן, שיש ללמוד שהיה אדם שם. ומצינו שרוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוצחים, שנאמר אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש (דברים ד, מא).
וטעם וישב בארץ נוד. שלא הלך בכל העולם, אבל באותה הארץ ישב, נודד תמיד, לא ינוח במקום ממנה כלל. ונקראת "ארץ נוד" על שמו לעולם:
בארץ נוד. קראו כן בעבור שהיה נע ונד: קדמת עדן. מזרח עדן והוא צפון מהגן:
דבר אחר, בארץ נוד, כל מקום שהלך היתה הארץ מזדעזעת תחתיו והבריות אומרים סורו מעליו, זהו שהרג את אחיו:
וישב בארץ נוד קדמת עדן. מצינו שכל ההורג נפש גולה למזרח שכן אדה"ר שגרם מיתה לכל תולדותיו כתיב בו (ג כד) וישכן מקדם לגן עדן. וכן בכל ערי מקלט כתיב (דברים ד מא) בעבר הירדן מזרחה שמש. לפי שכל הורג נפש מקרב הערב שמשו של הנהרג כמו שנאמר (קהלת יב ב) עד אשר לא תחשך השמש וגו' לפיכך יגלה לקצה אחרון שכנגדו כדרך שאמרו בהורדוס (ב"ב ד) הוא כיבה נרו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם. והוא דרך כל בעלי תשובה להטות לקצה אחרון בדבר שחטא בו ולעשות איזה מצוה הפכית אל העבירה שעשה. וזה דרך נכון לכל בעל תשובה והמשכילים יבינו מגלות זה לתקן כל עבירה באיזו מצוה הפכית לעבירה כי בזה יתוקן עוותו.