ביאור:מ"ג בראשית ד ז
הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב
[עריכה]הלא אם תיטיב. כתרגומו פירושו:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
שְׂאֵת
[עריכה]הלוא. ופירוש שאת. על דעת מפרשים רבים שאת עונך והנכון בעיני שאת פנים כי כתוב בתחלה ויפלו פניו וזה דרך בושה כטעם ואיך אשא פניו. וטעמו אם עשית טוב תשא פניך וכן כי אז תשא פניך ממום:
הלא אם תיטיב שאת. על דעת המפרשים (אונקלוס, רש"י, ורד"ק) שאת עונך. ועל דעת רבי אברהם שאת פניך כנגד למה נפלו פניך, כי המתבייש כובש פנים למטה. וכן ואור פני לא יפילון (איוב כט כד), והמכבדו כאלו נושא פניו למעלה. וזה טעם אולי ישא פני (להלן לב כא), לא תשא פני דל (ויקרא יט טו): ועל דעתי, אם תיטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך, כי אתה הבכור.
כלומר אם תיטיב שלא תעשה עונות כי אם מעט, שאת, תוכל לסבול עונותיך ולא יכבידו עונותיך עליך:
הלוא אם תיטיב מעשיך שאת כלומר אשא פניך מלשון (במדבר ו) ישא ה' פניו אליך. ואמר לו כן כנגד ויפלו פניו. ואם לא תיטיב מעשיך, לפתח הקבורה שלך תמצא החטא, רובץ כלומר תכף הפרדך מן העוה"ז תהיה נענש בעולם הנשמות. או יהיה לפתח חטאת רובץ רמז לדין חבוט הקבר. ואליך תשוקתו, של יצה"ר. ואתה תמשל בו, אם תרצה ביצר הטוב. [ועיין עוד בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
וְאִם לֹא תֵיטִיב
[עריכה]ואם לא תיטיב. לפתח חטאתך [תהיה] רובץ, כלומר ואם תעשה עונות הרבה, תהיה רובץ תחת החטאת והעון שלא תוכל לשאת ולסבול אותם:
דבר אחר לפי שאמרו רז"ל (ברכות ה) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו', אי אזיל מוטב אי לא יזכור לו יום המיתה ואז ודאי אזיל. ז"ש אם תטיב לגרש את היצה"ר שאז ישא ה' את פניך ויקבלך בתשובה. ואם לא תטיב שלא אזיל היצה"ר עוד טומאתו בו אז לפתח חטאת רובץ ר"ל תזכיר לו יום המיתה כאילו פתח קברך פתוח לפניו ואז ירבץ תחת משאו החטאת דהיינו היצה"ר המחטיאך ואע"פ שאליך תשוקתו מ"מ אתה תמשול בו.
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ
[עריכה]לפתח חטאת רובץ. לפתח קברך חטאך שמור:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
חטאת רובץ. יש אומר שחטא תחת עון גם יש מפרשים לפתח הקבר ירבץ עוניך ביום הדין ויפרשו וי"ו תשוקתו על הבל וטעם למה חרה לך שקבלתי מנחת הבל והוא סר אל משמעתך ואתה כמו מושל בו. ואחרים אמרו על היצר ואיננו כתוב. ואלה אמרו כי לפתח ביתך חטאת רובצת והיא הולכת עמך. ויש אומר לפתח הפה כטעם שמור פתחי פיך. והנכון בעיני שחטאת סמוך ויצר לב האדם הוא רובץ עמו:
הלוא אם תיטיב מעשיך שאת כלומר אשא פניך מלשון (במדבר ו) ישא ה' פניו אליך. ואמר לו כן כנגד ויפלו פניו. ואם לא תיטיב מעשיך, לפתח הקבורה שלך תמצא החטא, רובץ כלומר תכף הפרדך מן העוה"ז תהיה נענש בעולם הנשמות. או יהיה לפתח חטאת רובץ רמז לדין חבוט הקבר. ואליך תשוקתו, של יצה"ר. ואתה תמשל בו, אם תרצה ביצר הטוב. [ועיין עוד בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו. מכאן יש סמך לדברי רז"ל (ערובין יט) שאמרו שהרשעים אפילו אפתחו של גיהנם אינן חוזרים בתשובה. כי פתחו של גיהנם נקרא פתח חטאת כי הוא פתח ומקור נפתח לחטאת ולנדה ואפילו בזמן שירבץ האדם לפתח חטאת דהיינו פתחא של גיהנם מ"מ אליך תשוקתו של היצה"ר ולא תפסק תשוקתו. דבר אחר לפי שאמרו רז"ל (ברכות ה) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו', אי אזיל מוטב אי לא יזכור לו יום המיתה ואז ודאי אזיל. ז"ש אם תטיב לגרש את היצה"ר שאז ישא ה' את פניך ויקבלך בתשובה. ואם לא תטיב שלא אזיל היצה"ר עוד טומאתו בו אז לפתח חטאת רובץ ר"ל תזכיר לו יום המיתה כאילו פתח קברך פתוח לפניו ואז ירבץ תחת משאו החטאת דהיינו היצה"ר המחטיאך ואע"פ שאליך תשוקתו מ"מ אתה תמשול בו. דבר אחר, לפי שמצינו לרז"ל (ברכות סא) שהמשילו את היצה"ר לזבוב ואסמכוה אקרא (קהלת י א) זבובי מות יבאיש וגו'. וטעמו של דבר כי כל זבוב כח פיו שלו חלוש ואין בו כח לעשות נקב בבשר שלם, אך במקום שהזבוב מוצא פתח פתוח בבשר החי שם ירבץ ויש כחו בפיו להרחיב הפרצה. כך היצה"ר כחו חלוש לעשות פרצה בבשר חי רב פעלים כי הצדיק בכל דרכיו אשר לא פתח ליצרו פתח כלל א"א לו לפרוץ גדרו ולכנוס בו להחטיאו. אמנם בזמן שהוא מוצא אנשים בני גילו הפורצים אפילו פרצה קטנה ופותחין לו פתח לחטאת ולנדה אז יש בידו להרחיב הפרצה ולהוסיף פשע על חטאתו כאמרו רז"ל (שבת קד) הבא לטמא פותחין לו ויש גורסין פתחים לו ר"ל פותח פתח אל היצה"ר שימצא מקום ליכנס דרך אותה פרצה ולהרחיבה עד עלות מכתו לאין מרפא. המשל בזה המוצא פתח סגור מכל וכל קשה לו לפותחה והמוצא הפתח קצת פתוחה נקל לו להרחיב הפתיחה עד אשר יעשה כמו שער בנפשו שהכל נכנסין בו בנקל וזה משל צודק על היצה"ר. ובדרך זה מצינו בילקוט, סוף פרשת בשלח (יז ז) שמדמה את עמלק לזבוב מה זבוב להוט אחר המכה כך עמלק היה להוט אחר דמן של ישראל כו' ולמה המשילוהו לזבוב דוקא. אלא לפי שגם הוא לא היה יכול להזדווג לישראל כל זמן שהיו שלמים עם ה' זולת ברפידים שרפו ידיהם מן התורה אז פתחו לו פתח ויבא עמלק וטמאם במשכב זכר לדעת רבותינו ז"ל. (תנחומא תצא ט) זהו שמסיק שם במדרש משל לאדם שהקיף את הכרם ואמר כל מי שיפרץ הגדר ינשכנו הכלב כו' נקט דווקא פורץ גדר לפי שזהו ענין פתיחת הפתח שהזכרנו כי ע"י הפתיחה רבים בוקעין בו כך על ידי שפתח פתח ליצרו יכנסו בו מקטריגים רבים המונעים ממנו דרך הישר כמו שיתבאר עוד לקמן פרשת בשלח. (יז ח) ובמסכת יומא (לט) אמרו רז"ל אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה כו'. וזה מבואר עפ"י דרכינו. וזה שאמר לפתח חטאת רובץ. כי היצר הרע שנקרא חטאת במקום שהוא מוצא פתח פתוח לחטאת שם ירבץ ויכנס דרך אותו פתח.
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ
[עריכה]ואליך תשוקתו. של חטאת, הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
חטאת רובץ. יש אומר שחטא תחת עון גם יש מפרשים לפתח הקבר ירבץ עוניך ביום הדין ויפרשו וי"ו תשוקתו על הבל וטעם למה חרה לך שקבלתי מנחת הבל והוא סר אל משמעתך ואתה כמו מושל בו. ואחרים אמרו על היצר ואיננו כתוב. ואלה אמרו כי לפתח ביתך חטאת רובצת והיא הולכת עמך. ויש אומר לפתח הפה כטעם שמור פתחי פיך. והנכון בעיני שחטאת סמוך ויצר לב האדם הוא רובץ עמו:
הלוא אם תיטיב מעשיך שאת כלומר אשא פניך מלשון (במדבר ו) ישא ה' פניו אליך. ואמר לו כן כנגד ויפלו פניו. ואם לא תיטיב מעשיך, לפתח הקבורה שלך תמצא החטא, רובץ כלומר תכף הפרדך מן העוה"ז תהיה נענש בעולם הנשמות. או יהיה לפתח חטאת רובץ רמז לדין חבוט הקבר. ואליך תשוקתו, של יצה"ר. ואתה תמשל בו, אם תרצה ביצר הטוב. [ועיין עוד בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
ואל תאמר שאין חשקו כי אם אל פתח לבדו אלא אליך תשוקתו שכל תשוקתו לילך מכאן ולהלן אליך ממש להדיחך מעל ה', אמנם כל זמן היותו בפתח עינים דהיינו בתחילת בואו אליך אתה תמשל בו על דרך שפירשתי למעלה בפסוק הוא ישופך ראש. אבל אם כבר עבר מן הפתח רצה לומר הפרצה הקטנה ועבר כבר אליך ממש להדיח כל עצמותך מעל ה' ואז יהיה קשה עליך למשול בו לפיכך החכם עיניו בראשו שלא ליתן לו מקום ליכנס כלל וכלל וזה פירוש יקר.
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ:
[עריכה]ואתה תמשל בו. אם תרצה תתגבר עליו:
ואליך תשוקתו. כי היצר ישוב אל משמעתך ברצונך. גם יש בך כח למשול בו:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
הלוא אם תיטיב מעשיך שאת כלומר אשא פניך מלשון (במדבר ו) ישא ה' פניו אליך. ואמר לו כן כנגד ויפלו פניו. ואם לא תיטיב מעשיך, לפתח הקבורה שלך תמצא החטא, רובץ כלומר תכף הפרדך מן העוה"ז תהיה נענש בעולם הנשמות. או יהיה לפתח חטאת רובץ רמז לדין חבוט הקבר. ואליך תשוקתו, של יצה"ר. ואתה תמשל בו, אם תרצה ביצר הטוב. [ועיין עוד בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
ואל תאמר שאין חשקו כי אם אל פתח לבדו אלא אליך תשוקתו שכל תשוקתו לילך מכאן ולהלן אליך ממש להדיחך מעל ה', אמנם כל זמן היותו בפתח עינים דהיינו בתחילת בואו אליך אתה תמשל בו על דרך שפירשתי למעלה בפסוק הוא ישופך ראש. אבל אם כבר עבר מן הפתח רצה לומר הפרצה הקטנה ועבר כבר אליך ממש להדיח כל עצמותך מעל ה' ואז יהיה קשה עליך למשול בו לפיכך החכם עיניו בראשו שלא ליתן לו מקום ליכנס כלל וכלל וזה פירוש יקר.
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירושים לכל הפסוק ולענין" וכו']
הלא אם תיטיב שאת. על דעת המפרשים (אונקלוס, רש"י, ורד"ק) שאת עונך. ועל דעת רבי אברהם שאת פניך כנגד למה נפלו פניך, כי המתבייש כובש פנים למטה. וכן ואור פני לא יפילון (איוב כט כד), והמכבדו כאלו נושא פניו למעלה. וזה טעם אולי ישא פני (להלן לב כא), לא תשא פני דל (ויקרא יט טו): ועל דעתי, אם תיטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך, כי אתה הבכור. וזה טעם למה חרה לך, כי בבשתו מאחיו נפלו פניו, ובקנאתו ממנו הרגו. והנה אמר לו: למה חרה לך על אחיך ולמה נפלו פניך ממנו, הלא אם תיטיב יהיה לך יתר שאת על אחיך, ואם לא תיטיב לא עמו בלבד תבואך רעה, כי לפתח ביתך חטאתך רובץ להכשילך בכל דרכיך. ואליך תשוקתו. שהוא ישתוקק להיות דבק בך כל הימים, אבל אתה תמשול בו אם תחפוץ, כי תיטיב דרכיך ותסירנו מעליך. הורהו על התשובה, שהיא נתונה בידו לשוב בכל עת שירצה ויסלח לו:
[מובא בפירושו לפסוק ו'] ויאמר ה' אל קין וגו'. קשה אומרו למה חרה וגו' ההיטב יחרה לו על הפלגת השפלתו בערך אחיו הקטן ויפלו פניו, ובמה מסיר בושתו באומרו הלא אם תטיב, זה הוא תיקון להבא ולא לשעבר. עוד צריך לדעת אומרו לפתח חטאת רובץ אין לו משמעות וכל האמור בענין צריך פירוש: אכן כוונת דבר ה' הוא תחלת דבריו הודיעו כי השגיח ה' בב' הרגשות אשר עברוהו ועל כל אחת הוא אומר למה לכל הפירושים שפירשנו בחרון אפו ונפילת פניו. ונתן לו טעם הדבר ויסודו לדעת דעת עליון וסודו, והוא אומרו הלא אם תטיב פירוש אם תהיה מבחינת הטוב כל מעשיך שורה עליהם בחינת הטוב ומעצמן הם מתנשאים כי הקדושה אינה צריכה לאחרים. וצא ולמד (ב"מ פה:) ממעשה כסאו של ר' חייא שהיה עולה מעצמו למעלה והוא אומ' שאת פירוש מעצמו, ותתפרש שאת על המנחה גם על קין עצמו שלא יפלו פניו שהוא צלם הנאות אלא תהיה מעלתו נשאה והיא בחינת הטוב שהיא בחינת הרוממות והגדולה והם כנגד ב' בחינות האמורים בענין וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שהם ב' דברים, ואם לא תיטיב פירוש כשתשלול בדעתך בחינת הטוב לפתח פירוש להתחלתך חשוב רע הנה בחינת הרע שנקראת חטאת רובצת עליך גם על כל מעשיך ושוללת ממך הנשיאות ומושלת במעשיך. ומעתה מה מקום לחרון אפך כיון שאתה סיבה לדבר. ואומרו ואליך תשוקתו כאן רמז כי יצר הרע יש בטבעו בחינת התשוקה להחטיא האדם כטבע שבאדם להתאוות תאוה ולחשוק זהב. ואומרו ואתה תמשל בו כאן הודיע כי הגם כי הוא בסדר זה ישנו בידו למשול בו, ומעתה למה יפלו פניך אחר שבידך הדבר למשול בו ולהרים המכשול שהוא החטאת: עוד יכוין לומר על זה הדרך ואם לא תטיב לפתח שהוא שער קבלת המנחות והתשורות שם רובץ החטאת לבל יהיה מקום לעלות התשורה ואין צריך לומר שאין בה כח להנשאות. ואם תאמר אתה האדון שליט תקבל המנחה ולא יהיה מונע החטאת, לזה אמר הן אמת אם תעשה תשובה יש מקום לטענה זו אבל כיון שאינך חושב בתשובה כרמוז בתיבת לא תטיב שעודך מתאוה וחושק לבחינת הרע והוא אומרו ואליך תשוקתו ואתה חפץ למשול בו ולגרש אותו לבל ירבוץ לפתחך, והגם כי ה' ירצה להפרידו מעליך אבל צריך שאתה תרחיקהו מתשוקתך כי כל עוד שאדם חושק בבחינת הרע הוא ממשילו עליו כאומרו (תהלים פא) לא יהיה בך אל זר, וכשהאדם מואס בדבריו ובעצתו זו היא השפלתו, והוא אומרו (משלי טז) ומושל ברוחו מלוכד עיר. וכפי זה ידבר ה' אליו בדרך תמיהא כדרך שהתחיל לדבר אליו למה וגו' ולמה וגו' כי תלונתו על עצמו ולא על מלכו כי איך יחפוץ שימשול הוא בו והוא ממשילו על עצמו והבן:
הלוא אם תיטיב מעשיך שאת כלומר אשא פניך מלשון (במדבר ו) ישא ה' פניו אליך. ואמר לו כן כנגד ויפלו פניו. ואם לא תיטיב מעשיך, לפתח הקבורה שלך תמצא החטא, רובץ כלומר תכף הפרדך מן העוה"ז תהיה נענש בעולם הנשמות. או יהיה לפתח חטאת רובץ רמז לדין חבוט הקבר. ואליך תשוקתו, של יצה"ר. ואתה תמשל בו, אם תרצה ביצר הטוב. והוא שאמר שהמע"ה (קהלת ט) ומלט הוא את העיר בחכמתו, והוא שאמר (שם) עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו. קרא גוף האדם עיר קטנה כי כן נקרא עולם קטן, ואנשים בה מעט הם חמדת הגוף ונפש המתאוה, וקראן מעט לפי שהתאוות רבות והשגתו אותן מעט. ומלך גדול. הוא יצה"ר שיש לו עוזרים הרבה והם כחות התאוות כמלך שרבו חיילותיו. וסבב אותה. על שם שהוא מקיף את הגוף מבית ומחוץ במחשבות רעות ובמעשים רעים והם המצודים הגדולים שבהם נכשל האדם. איש מסכן חכם. הוא היצר טוב והוא השכל וקראו מסכן לפי שעוזריו מועטים והכל כנגדו והכל שונאים אותו כענין שכתוב (משלי יט) כל אחי רש שנאוהו. זהו שאמר (קהלת ט) ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא. ואמר ג"כ (שם) וחכמת מסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. ומלט הוא את העיר בחכמתו. הוא היצר הטוב, והוא השכל שעם היות יצה"ר מלך גדול ויש לו עוזרים הרבה כיון שאין עקר פעולותיו כי אם לאמת השקר ולשקר האמת הנה נפילתו קרובה ביד המסכן החכם, לפי שמעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר כשם שמעט מן האור ינצח הרבה מן החשך. זהו ומלט הוא את העיר בחכמתו:
הלוא אם תיטיב. עצמך, ותשתדל להיות גם אתה לרצון. שאת, רום המעלה וההתנשא "רבץ" לפניך ומוכן שיהיה לך. ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ, גם כן החטאת מוכן לפניך, כי תוסיף על חטאך פשע, שכך דרכו של יצר הרע. ואליך תשוקתו. כי תפנה אליו למלאות תאוותיו, כאמרם זכרונם לברכה: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום (סוכה נב, א). ואתה תמשל בו. בידך להתקומם עליו בצלם אלהים, כאמרם: ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו, שנאמר (תהלים לז, לג) "ה' לא יעזבנו בידו" (סוכה שם עמוד ב).
הלוא אם תיטיב שאת. על הענין הראשון יתבאר שהראה לו דבאמת תלוי לפי ערך האדם והליכותיו בעולם. וא"ל הלא אם תיטיב. אם היה דרכך לעשות טובה לנפשך במה שאתה מסתפק בצמצום החיות. שאת. באמת הוא דבר גדול ויתרון רב שלא להטריד את הדעת בהבלים אשר לא ישבע עינו מהם. ויותר טוב שיהא השעה פנויה לעשות טובה אבל ואם לא תיטיב. שלא תראה להשקיע את הדעת לטוב הרי להיפך:לפתח. ביציאתך מן העמל ועבודה:חטאת רבץ. תבא עוד לידי חטא שהרי הבטלה מביאה לידי זמה וכל דבר און. וטוב יותר דרכו של הבל להטריד דעתו ביתרון החיים ובקשת מותרות ויהי כל ימיו שקוע בעבודה. ואמר ה' בלשון רובץ דמשמעו שעודנו אינו מרקד כ"כ מתחלה אך אח"כ בא לזה. (וע' ס' במדבר כ"ב ל"ב):ואליך תשוקתו. כפי' חז"ל דקאי על החטאת שהוא יצה"ר שתשוקתו שתלך אחריו ולהחליק בעיניו:ואתה תמשל בו. הודיע לו שמ"מ הבחירה ביד האדם להתגבר על יצרו אפי' בשעה שהולך בטל והרשות נתונה אלא שעומד בנסיון. וטוב לפני האלהים לחפש דרכים להמלט מפתוי יצה"ר. וכדאיתא בעבודת כוכבים י"ח ניזל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכים יצרי' ולא אפתחא דזנות דלא נכים יצרי'. נמצא הראה הקב"ה לדעתו כי באמת דעו של קין יש ונוכח. אלא שמ"מ נתן האלהים ענין רב אל האדם כדי לענות בו. ולא יבוא לידי חטא ועון. וע"ע להלן מקרא כ"ב וכ"ה מבואר שאם אפשר לעמוד באופן שלא ילך בטל. היינו שיהא שקוע בדביקות ואהבת ה' לעת הבטלה ודאי הוא יותר טוב שיסתפק בצמצום החיות וזה כל האדם ותכליתו:והנה בזה המליצה עצמה נכלל תשובה על למה נפלו פניך. אתה חושב שבאמת הבל גדול ממך לא כן ולהיפך. אם תיטיב. בעת המנוחה מעבודת האדמה:שאת. אתה גדול ממנו שהוא רץ תמיד להבלים הרבה ואתה תשקיע דעתך אז בעניני עונג הנפש:ואם לא תיטיב. שלא תגיע לאותה מעלה: לפתח חטאת רבץ. ותהי איש און ומלא רע וזמה וכדומה. והוא ישר דרכו לפי ערכו. ואינו תמהון על מה אתה גרוע ממנו:ואליך תשוקתו. של הבל הוא עמל למצוא חן בעיניך כדי שתרצה לתת לו לחם. ואתה אינך כן שאין אתה חושש למצוא חן בעיניו אחר שאינך חסר כלל:ואתה תמשל בו. שלא ליתן לו לחם עד שיעזרך בעבודת השדה: