ביאור:בבלי סנהדרין דף מ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
[1] היו בודקין אותן בשבע חקירות [2]: באיזו שבוע [3]? באיזו שנה [4]? באיזו חודש? בכמה בחדש [5]? באיזה יום [6]? באיזה שעה [7]? באיזה מקום [8]?
רבי יוסי אומר [9]: באיזה יום? באיזה שעה? באיזה מקום?
מכירין אתם אותו [10]? התרֵתם בו?
העובד עבודה זרה [11] - [12] את מי עבד [13]? ובמה עבד [14]?
כל המרבה בבדיקות - הרי זה משובח.
מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים [15].
מה בין חקירות לבדיקות?
חקירות: אחד אומר "איני יודע" - עדותן בטילה [16]; בדיקות: אחד אומר "איני יודע", ואפילו שנים אומרים "אין אנו יודעין" - עדותן קיימת [17].
אחד חקירות ואחד בדיקות: בזמן שמכחישין זה את זה - עדותן בטילה.
אחד אומר "בשנים בחדש" ואחד אומר "בשלשה בחדש" [ושניהם אומרים אותו יום בשבוע – תוספות בדף מא,ב ד"ה שזה יודע מובא] - עדותן קיימת: שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע בעיבורו של חדש [18]; זה אומר "בשלשה" ואחד אומר "בחמשה" - עדותן בטילה.
אחד אומר "בשתי שעות" ואחד אומר "בשלש שעות" - עדותן קיימת [19]; אחד אומר "בשלש" ואחד אומר "בחמש" - עדותן בטילה.
רבי יהודה אומר: [20] קיימת [21].
אחד אומר "בחמש" ואחד אומר "בשבע" - עדותן בטילה, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב.
ואחר כך מכניסין את השני, ובודקין אותו; אם נמצאו דבריהם מכוונים [22] - פותחין בזכות [23].
אמר אחד מן העדים "יש לי ללמד עליו זכות" [24] או אחד מן התלמידים [25] "יש לי ללמד עליו חובה" - משתקין אותו [26].
אמר אחד מן התלמידים "יש לי ללמד עליו זכות" - מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהם, ולא היה יורד משם כל היום כולו; אם יש ממש בדבריו - שומעין לו;
ואפילו הוא [הנאשם] אומר "יש לי ללמד על עצמי זכות" - שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו [ולעדים לא שומעים!? אולי שומעים לו כי הוא בעל דין];
ואם מצאו לו זכות – פטרוהו, ואם לאו - מעבירין אותו [27] למחר [28], ומזדווגין זוגות זוגות [29];
היו ממעטין ממאכל ולא היו שותין יין כל היום ונושאין ונותנין כל הלילה [30], ולמחרת משכימין ובאין לבית דין.
המזכה [31] אומר "אני מזכה, ומזכה אני במקומי [32]" [33], והמחייב אומר [34] "אני מחייב, ומחייב אני במקומי".
המלמד [35] חובה [36] - מלמד זכות, אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה.
טעו בדבר - שני סופרי הדיינין מזכירין אותו.
אם מצאו לו זכות – פטרוהו, ואם לאו - עומדים למנין: שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין – זכאי; שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין [37] - ואפילו אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר "איני יודע", ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר "איני יודע" - יוסיפו הדיינין [38]; וכמה מוסיפין? שנים שנים [39] [אולי כדי שהם יתחילו לדון ביניהם מן ההתחלה], [40] עד שבעים ואחד;
שלשים וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין – זכאי; שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין - דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין [41].
גמרא:
מנא הני מילי [42]?
אמר רב יהודה: דאמר קרא: (דברים יג טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב [והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך] [43]; ואומר [44]: (דברים יז ד) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב [והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל] [45], ואומר [46]: (דברים יט יח) ודרשו השופטים היטב [והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו] [47].
ואימא חדא חדא, כדכתיבא [48]? אם כן [49] - ליכתבינהו רחמנא בחדא [50]?
[51] כיון דכולהו בהדי הדדי כתיבא [52] - מהדדי ילפי [53], וכיון דילפי מהדדי - כמאן דכתיב בחדא דמי.
והא לא דמיא להדדי [54]?
<סימן פלט סייף התראה>
[## העקרון בלימוד להלן הוא: אם התורה הקלה באופן המיתה – היא מקילה על הנאשם, ולכן גם דורשת עוד חקירות – כדי הציל אותו; ואם התורה מחמירה על הנהרג – אינה חפצה להקל עמו, אלא להחמיר עמו, ואין צורך להרבות חקירות כדי להצילו:]
עיר הנדחת להנך תרתי לא דמיא [55]: [56] שכן ממונן פלט [57]; עבודה זרה להנך תרתי לא דמיא: שכן בסייף [58]; עדים זוממין להנך תרתי לא דמיא: שכן [59] צריכים התראה [60]!?
ב'היטב' 'היטב' [שלש פעמים: בעיר הנדחת: (דברים יג טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך, [וביחיד העובד עבודה זרה:] (דברים יז ד) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל, [ובעדים זוממים:] (דברים יט יח) ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו] ילפינן מהדדי, וגזירה שוה מופנה [61]; דאי לא מופנה איכא למיפרך [62]:
לאיי [ובאמת] אפנויי מופני: מדהוה ליה למיכתב [63] 'ודרשו וחקרו', ושני קרא בדיבוריה ב'היטב' - שמע מינה [64] לאפנויי [65];
ואכתי מופנה מצד אחד הוא: בשלמא הנך תרתי [66] - [67] מופנה הוא משום דהוה ליה למכתב [68], אלא עיר הנדחת [69] - מאי הוה ליה למכתב [70]? הא כתיבא כולהו!?
התם נמי אפנויי מופנה, מדהוה ליה למכתב 'דרוש תדרוש' או 'חקור תחקור', ושני קרא בדיבוריה ב'היטב' - שמע מינה לאפנויי [71].
ואתו נחנקין [72] בקל וחומר מנסקלין [73] ומנהרגין [74], ואתו נשרפין בקל וחומר מנסקלים [75];
הניחא לרבנן דאמרי סקילה חמורה, אלא לרבי שמעון דאמר שריפה חמורה מאי איכא למימר?
אלא אמר רב יהודה: (דברים יז ד) [והגד לך ושמעת ודרשת היטב] והנה אמת נכון [נעשתה התועבה הזאת בישראל] [76], [77] (דברים יג טו) [ודרשת וחקרת ושאלת היטב] והנה אמת נכון [נעשתה התועבה הזאת בקרבך] [78]; הא חד סרי [79]: שבע לשבע חקירות, דל תלת - לגזירה שוה, פשא להו חדא: לרבי שמעון לאתויי נשרפין, לרבנן - מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא.
מגדף בה רבי אבהו: אימא לאתויי שמנה חקירות!
[80] ושמנה חקירות מי איכא [81]?
[82] אלמה לא [83]? והאיכא לאתויי 'בכמה בשעה'? ותניא נמי הכי: היו בודקין אותו בשמנה חקירות!?
[84] הניחא לאביי אליבא דרבי מאיר, דאמר אין אדם טועה ולא כלום, ולהך לישנא נמי דאמר אדם טועה משהו – שפיר [85], אלא לאביי אליבא דרבי יהודה, דאמר אדם טועה חצי שעה, ולרבא דאמר טעו אינשי טובא - מאי איכא למימר [86]? [87]
אלא לאתויי בכמה ביובל.
היינו 'באיזה שבוע'?!
אלא לאתויי 'באיזה יובל'.
ואידך - כיון דאמר 'באיזה שבוע' - לא בעי 'באיזה יובל' [88].
רבי יוסי אומר [באיזה יום? באיזה שעה? באיזה מקום?]:
תניא: אמר להם רבי יוסי לחכמים: לדבריכם: מי שבא ואמר "אמש הרגו", אומר לו 'באיזו שבוע' 'באיזו שנה' 'באיזו חדש' 'בכמה בחדש'?
אמרו לו: לדבריך מי שבא ואמר "עכשיו הרגו" אומר לו 'באיזה יום' 'באיזה שעה' 'באיזה מקום'? – אלא: אף על גב דלא צריך רמינן עליה, כדרבי שמעון בן אלעזר [89] - הכי נמי: אע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרבי שמעון בן אלעזר.
ורבי יוסי "אמש הרגו" שכיח ברוב עדיות, "עכשיו הרגו" לא שכיח ברוב עדיות.
מכירים אתם אותו [התרֵתם בו? העובד עבודה זרה: את מי עבד ובמה עבד?]:
תנו רבנן: מכירים אתם אותו [רבנו חננאל: ההורג והנהרג]? נכרי הרג? ישראל הרג? התריתם בו? קיבל עליו התראה [90]? התיר עצמו למיתה [91]? המית בתוך כדי דיבור [92]? [93]; העובד עבודה זרה - את מי עבד? לפעור עבד? למרקוליס עבד? ובמה עבד: בזיבוח? בקיטור? בניסוך? בהשתחואה?
אמר עולא: מניין להתראה מן התורה? שנאמר (ויקרא כ יז) ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה [והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא] - אטו בראייה תליא מילתא [94]? אלא עד שיראוהו טעמו של דבר [95]; אם אינו ענין לכרת [96] -
הערות
[עריכה]- ^ אסידרא דמתניתין דסליק מיניה קאי; אחר שאיימו עליהן [במשנה הקודמת בסוף פרק רביעי] -
- ^ בגמרא יליף להו מקראי
- ^ של יובל
- ^ של שבוע
- ^ בעשרים או בעשרים וחמשה
- ^ של שבת; אף על פי שאמרו "בכך וכך בחודש" - אף על פי כן שואלין להן באיזה יום בשבת היה, לפי שכל השבע [חקירות] הללו באות להביאן לידי הזמה, ושמא יש עדים להזימן, ואין מעלין על לבן חשבון של חודש: אם היו אלו עמהן אותו היום במקום אחר, וכששואלין אותן באיזה יום, והם אומרים "ביום פלוני" - נזכרים עדי הזמה להזימם
- ^ של יום, שמא אין עדים להזימן לכל היום, ויש עדים להזימן אותה שעה
- ^ שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה, דבלאו הכי לא מתזמי
- ^ טעמיה קאמר בברייתא בגמרא
- ^ את ההרוג, שמא נכרי הוא; וזו אינה מן החקירות של הזמה, אלא כל שאר בדיקות אינו אלא להכחיש: שמא לא יאמר כדברי חבירו, ותבטל עדותם, והוא והם פטורין; אבל מן החקירות של הזמה - אי אתה מוצא יותר משבעה, כדאמרינן בגמרא
- ^ אם מעידין בכך
- ^ שואלין:
- ^ פעור או מרקוליס
- ^ למרקוליס? בשחיטה או בהשתחואה
- ^ שהיו מעידים עליו שהרגו תחת תאנה, ובדק בן זכאי: תאנה זו עוקציה גסין או דקין? עוקץ = זנב הפרי, מקום חיבורו לאילן
- ^ דשבע חקירות מקראי נפקי לן, ובעינן בכולהו שתהא יכול להזימן, דהזמה כתיבא בהו; וכיון דאמר "איני יודע" - אי אתה יכול להזימו באותה חקירה, וכיון דאי אפשר לקיים בה מצות הזמה באותו העד - בטלה כל העדות, ואפילו הן מאה: ד'אין עדים נעשין זוממין עד שיזומו כולן' כדאמרינן במסכת מכות (דף ה:): 'מניין שאפילו הן מאה? תלמוד לומר 'עדים'
- ^ מצות הזמה ראויה להתקיים בהן: דאין הזמה תלויה אלא בחקירות, לומר "עמנו הייתם באותה שעה במקום אחר"; כל 'עדותן בטלה' שבגמרא - הוא והן פטורין
- ^ זה שאמר "בשנים" יודע שהחדש שעבר מלא היה, ויום ראשון של חדש שהוא יום (של) שלשים - מחדש שעבר היה
- ^ דטעי איניש בהכי
- ^ עדותן
- ^ דכולי האי טעי איניש
- ^ ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר
- ^ 'אי לא קטלת לא תדחול' כדאמרן בפירקא ד(לעיל דף לב:)
- ^ משתקין אותו, וכל שכן אם היה בא ללמד עליו חובה; וטעמא אמר בפירקא ד(לעיל דף לג.): ד'עד אחד לא יענה בנפש' - בין לזכות בין לחובה, משום דמיחזי כנוגע בעדות
- ^ היושבים לפני הדיינים
- ^ כדאמרן (לעיל דף לד.): ד'עד אחד לא יענה בנפש למות'; למות הוא דאינו עונה, הא לזכות עונה
- ^ את הדין
- ^ משום הלנת דין כדאמרינן בפירקא דלעיל (שם)
- ^ ביום ראשון לאחר שהעבירוהו לדון ממקום הישיבה - היו מזדווגין בבתיהן או בשוק ונושאין ונותנין בדבר
- ^ איש איש לעצמו
- ^ אתמול
- ^ אני הוא המזכה אתמול ועדיין מזכה אני
- ^ על כרחו! שאינו יכול לחזור בו
- ^ אם לא מצאו הלילה זכות
- ^ אתמול
- ^ אם מצא לו הלילה זכות
- ^ שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין - והטייתך על פי אחד לרעה ליתא, הלכך יוסיפו הדיינין
- ^ דהאי דאמר "איני יודע" כמאן דליתיה דמ,י ואין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות מעשרים ושלשה
- ^ אם נתחלקו השנים שהוסיפו, זה לכאן וזה לכאן, דאכתי ליכא הטייה לא לטובה על פי אחד ולא לרעה על פי שנים - צריך להוסיף עוד שנים
- ^ וכן
- ^ דאיכא הטייה לטובה על פי עד אחד; והוא הדין אם יראה אחד מן המזכין את דברי המחייבין, דהוו להו שלשים ושבעה מחייבין ואיכא הטייה לרעה על פי שלשה! ובשעת גמר דין הא אוקימנא, דאף המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה; והא דתנן הכי - משום לישנא מעליא: דאזכות קא מהדר, והכי תריצנא בפירקא ד(לעיל דף לד.)
- ^ דעבדינן שבע חקירות
- ^ 'ודרשת וחקרת' משמע יפה יפה; 'ושאלת': לא משמע חקירה, אלא עד דכתב 'היטב' בהדיה; הא תלתא, ובעיר הנדחת כתיבי
- ^ וביחיד העובד ע"ז כתיב
- ^ ודרשת היטב; הא תרי, דאילו ודרשת בלא היטב משמע דרישה מעליא
- ^ ובעדים זוממין כתיב
- ^ מזהירך הכתוב לדרוש היטב את עדים האחרונים המזימין את הראשונים; הרי שבע חקירות
- ^ ואימא לא אמר רחמנא שבע חקירות בחד דינא, אלא בכל חדא וחדא עבירה כדכתיב בה: בעיר הנדחת תלתה, בעבודה זרה – תרי, ובעדים זוממין תרי
- ^ דבעינן שבע
- ^ וניגמרו כל דיני נפשות מינה! ומדפלגינהו - שמע מינה דווקא כתיבי
- ^ ומשני:
- ^ כלומר: כיון דבכולהו כתב בהו דבעו דרישה, והשווה אותן להא מילתא
- ^ על כרחך מהדדי ילפינן: ליתן את האמור של זה בזה
- ^ והיכי ילפינן מהדדי
- ^ למילף מינייהו חקירות הכתובות בהן, דדין הוא שיהו עדים זוממין ויחיד עובד עבודה זרה צריכים דרישת העדים המחייבין אותן
- ^ משום דקילי:
- ^ אבל עיר הנדחת, דחמירא: שכן ממונם אבד - לא תיתי ביה אלא חקירות האמורות בה
- ^ עיר הנדחת בסייף ועדים זוממין דפרשתא משמע שמעידין על רוצח, מדכתיב (דברים יט כא) 'נפש בנפש עין בעין וגו', ואי נמי משתעי בכל עדים זוממין דיש מהן בסקילה, מיהו הואיל ויש מהם בסייף - לא אחמיר קרא עלייהו להמיתן עד שיחקרו המזימין אותן
- ^ הנך תרתי
- ^ מה שאין כן בעדים זוממין, דכתיב (שם, פסוק יט) 'כאשר זמם' וזה חשב להרגו בלא התראה
- ^ כדמפרש ואזיל, ואין משיבין עליה, שזו היא מדה בתורה: גזירה שוה המופנה - למידין ואין משיבין
- ^ כדפרכינן
- ^ בעדים זוממין
- ^ שינויא דלישנא
- ^ ועיקר קרא - לדרשא דמניינא
- ^ עבודה זרה ועדים זוממין, דלא כתיב בהו חקירה
- ^ מצית למימר
- ^ מדהוה ליה למכתב לשון חקירה וכתב 'היטב' - שינויא דלישנא הוא, לאקושי לשונות שתיהן, למידרש בה גזירה שוה
- ^ דכתיב בה 'ודרשת וחקרת'
- ^ במקום 'היטב' למניינא
- ^ ליתן את האמור של זה בזה ואיכא שבע בכולהו
- ^ שיהו עדיהן נדרשין ונחקרין
- ^ מעבודה זרה שהיא בסקילה
- ^ ומעדים זוממין שהן בסייף, דבעינן דרישה וחקירה, ובלאו הכי לא מיקטיל - חנק הקל מכולן לא כל שכן!
- ^ דסקילה חמורה משריפה; אבל מנהרגין ליכא למידרש ק"ו לנשרפין, ד'מה לנהרגין שכן מיתתן קלה'
- ^ בע"ז כתיב
- ^ וכתיב נמי בעיר הנדחת:
- ^ ומשמע 'אמת ונכון' = דרישה וחקירה
- ^ שבעה דלעיל וארבעה דהכא
- ^ הש"ס מהדר אדרבי אבהו:
- ^ מי מצית משכחת שמנה חקירות בדברים המביאין לידי הזמה
- ^ ופרכינן:
- ^ וכי לא מצית משכחת חקירה שמינית
- ^ ומשני:
- ^ איכא למימר 'בכמה בשעה' מייתי לה לידי הזמה: דאי אמר 'בחציה' או 'בשלישית' ואתו סהדי ואמרי: "אותו חלק עמנו הייתם" הרי הן זוממין
- ^ למה לי למימר 'בכמה בשעה'? הא אי אמר בחציה, ואתו סהדי מזמו ליה - לא מיתזם בכל אותה שעה, דאמר "בתחלת השעה היה", והוא טעה מתחלתה עד חציה, אי נמי אמרי להו "מתחלה ועד חציה עמנו הייתם" - לא מיתזמי, דאמר "שמא בסוף שעה היה", והם טעו מסופה לחציה!
- ^ גמגום דאביי ורבא בפרק קמא דפסחים (דף יא:).
- ^ דאין עדים ממתינים עדותן מיובל על חבירו
- ^ להטריחם, דאמר (לעיל דף לב:) 'מסיעין היו את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן'
- ^ "יודע אני שכן אני מוזהר שלא לעשות"
- ^ שכשהתריתם בו "אל תעבור שאתה מתחייב מיתה פלונית" הוא אומר "על מנת כן אני עושה": דאם לא הפקיר עצמו - אינו נהרג, כד(לקמן דף מא.)
- ^ כדי שאילת שלום
- ^ שאם שהה לאחר התראה יותר מכדי דיבור איכא למימר שכבר שכח התראה
- ^ משום דראה אותה - מִחייב
- ^ שהיא ערוה לו; והאי קרא - גבי כרת כתיב
- ^ ואם אינו ענין לחיוב כרת, דהא דין שמים הוא, ולא בעי התראה: דקמי שמיא גליא אם שוגג הוא או מזיד