ביאור:בבלי סנהדרין דף יג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבי יוסי אומר: אחד ועשרים יום [1]'; ושניהם מקרא אחד דרשו: (שמות לד כב) [וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים ו]חג האסיף תקופת השנה [2] [## תרגום אונקלוס של תקופת השנה הוא: במפקא דשתא, ואין זכר לתקופה האסטרונומית; ורש"י מפרש: תקופת השנה: שהוא בחזרת השנה, בתחילת השנה הבאה; 'תקופת' - לשון מסיבה והקפה; אלא ודאי כאן אסמכתא ולא דרשה]; מר [3] סבר: כוליה חג [4] בעינן בתקופה חדשה [5], ומר [6] סבר: מקצת חג [7] בעינן בתקופה חדשה [8].
מאי קא סברי? אי קסברי יום תקופה [9] גומר [10] - בלאו הכי נמי [11]: לא למאן דאמר כוליה חג איכא [12] ולא למאן דאמר מקצת חג איכא [13]!?
אלא קסברי: יום תקופה מתחיל [14].
מיתיבי: 'יום תקופה גומר - דברי רבי יהודה [15]; רבי יוסי אומר: יום תקופה מתחיל'! ועוד תניא [16]: אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסירה רובו של חודש, וכמה רובו של חדש? - ששה עשר יום [17]; רבי יהודה אומר: שתי ידות בחודש; וכמה שתי ידות בחדש? עשרים יום [18]; רבי יוסי אומר: מחשבין: ששה עשר לפני הפסח – מעברין [19]; ששה עשר לפני החג [20] - אין מעברין [21]; רבי שמעון אומר: אף ששה עשר לפני החג מעברין [22]; אחרים אומרים: מיעוטו [23]; וכמה מיעוטו? ארבעה עשר יום.'
קשיא.
[## והנה בתוספתא דברי רבי יוסי ורבי יהודה הוחלפו: תוספתא סנהדרין ב,ג: אין מעברין את השנה אלא עד רובו של חדש; וכמה 'רובו'? ששה עשר יום. ר' יוסי אומר: ב' ידות בחדש = כ' יום; ר' יהודה אומר: מחשבין את השנה כמה היתה צריכה אם היתה חסרה: <ששה> ששה עשר יום לפני הפסח מעברין אותה, לפני החג אין מעברין אותה. רבי שמעון אומר: אפילו חסרה ששה עשר יום לפני החג - מעברין אותה.]
אמר מר: 'רבי יהודה אומר: שתי ידות בחודש - עשרים יום; רבי יוסי אומר: מחשבין ששה עשר יום לפני הפסח - מעברין' - היינו רבי יהודה [24]?
יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל איכא בינייהו.
אמר מר: 'ששה עשר לפני החג אין מעברין' אלא לרבי יוסי ששה עשר לפני החג - הוא דלא, הא שיבסר ותמניסר מעברין? והאמר 'ששה עשר לפני הפסח' – אִין, בציר לא!?
לא, אידי ואידי אין מעברין, ואיידי דתנא רישא 'ששה עשר לפני הפסח' - תנא נמי 'ששה עשר לפני החג';
רבי שמעון אומר: אף ששה עשר לפני החג מעברין - היינו תנא קמא!?
איכא בינייהו יום תקופה מתחיל ויום תקופה גומר [25], ולא מסיימי [26].
'אחרים אומרים: מיעוטו - וכמה מיעוטו ארבעה עשר יום'; מאי קסברי? אי קסברי יום תקופה גומר וכוליה חג בעינן – האיכא!?
אמר רב שמואל בר רב יצחק: אחרים - בתקופת ניסן קיימי, דכתיב (דברים טז א) שמור את חדש האביב [ועשית פסח לה' אלקיך כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה] שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן [27].
וליעבריה לאדר [28]?
אמר רב אחא בר יעקב: תנא [29] - מלמעלה למטה קחשיב, והכי קאמר: עד מיעוטו – מעברין [30], וכמה 'מיעוטו' - ארבעה עשר יום [31].
רבינא אמר: לעולם אחרים בתשרי קיימי [32], וקסברי אחרים: כוליה חג בעינן, ויו"ט ראשון [33].
יום טוב ראשון? 'חג האסיף' כתיב [34]!
[## מכאן שהגמרא סוברת שמותר מן התורה לאסוף את היבול בחול המועד, גם לפי רבי יוסי וגם לפי רבי יהודה!]
סמיכת זקנים:
תנו רבנן [דומה לספרא ויקרא דיבורא דחובה פרשה ד פרקו]: (ויקרא ד טו) וסמכו זקני [העדה את ידיהם על ראש הפר לפני ה' ושחט את הפר לפני ה’]; יכול זקני השוק [37]? תלמוד לומר 'עדה'; אי 'עדה' - יכול קטני עדה [38]? תלמוד לומר: 'הָעדה': מיוחדין שבעדה [39]; וכמה הן? 'וסמכו' שנים 'זקני' שנים ואין ב"ד שקול - מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן חמשה - דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: 'זקני' שנים, ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן שלשה;
ורבי שמעון - הכתיב 'וסמכו'?
ההוא מיבעי ליה לגופיה.
ורבי יהודה?
לגופיה לא צריך, דאם כן דלא אתי 'וסמכו' לדרשה: ליכתוב 'זקני העדה ידיהם על ראש הפר';
ורבי שמעון?
אי כתיב הכי - הוה אמינא: מאי 'על'? – בסמוך [40].
ורבי יהודה גמר 'ראש' 'ראש' מעולה [41], ורבי שמעון לא גמר 'ראש' 'ראש' מעולה.
תנא: סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה; מאי 'סמיכה' ומאי 'סמיכת זקנים'?
אמר רב יוחנן: מיסמך סבי [42].
אמר ליה אביי לרב יוסף: מיסמך סבי בשלשה מנלן? אילימא מדכתיב (במדבר כז כג) ויסמוך את ידיו עליו [ויצוהו כאשר דבר ה' ביד משה] - אי הכי תסגי בחד!? וכי תימא: משה במקום שבעים וחד קאי [43] - אי הכי ליבעי שבעים וחד!?
קשיא.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: בידא ממש סמכין ליה [44]?
אמר ליה: סמכין ליה בשמא: קרי ליה 'רבי' ויהבי ליה רשותא למידן דיני קנסות [45].
וחד לא סמיך? והא אמר רב יהודה אמר רב: 'ברם זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא - נשתכחו דיני קנסות מישראל'!
נשתכחו? נגרוסינהו! אלא -
הערות
[עריכה]- ^ אם צריך להשלים כ"א יום מחודש תשרי על תקופת תמוז: שתקופת תשרי נופלת בכ"ב - מעברין ומוסיפין חודש אחד, ודוחין את המועדות, כדי שתקדים תקופת תשרי לחג; אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בכ"א - דהיינו יום אחד בתוך חולו של מועד - אין מעברין
- ^ 'חג האסיף' = זמן האסיף שבחג. דהיינו חולו של חג, שיכול לאסוף בו דבר האבד - השמר שיהא בתקופת שנה הנכנסת ולא בתוך תקופת תמוז שהיא משנה שעברה
- ^ רבי יהודה
- ^ כלומר: כל חולו של מועד
- ^ הלכך: כשתקופת תמוז חסירה ששה עשר - הרי יום אחד מחולו של מועד נמשך לתוכה, דחמשה עשר יום טוב ויום ששה עשר חולו של מועד; אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת ביום ט"ז - הרי כל חולו של מועד בתקופה חדשה, ואין מעברין
- ^ רבי יוסי
- ^ מקצת חולו של מועד
- ^ הלכך: כשתקופת תשרי נופלת ביום כ"ב, שהוא יום טוב האחרון - מעברין את השנה ודוחין את המועדות כדי להקדים תקופה לחג, אבל אם רואין בית דין באדר שתפול תקופת תשרי ביום כ"א, שהוא שביעי של ערבה, דאיכא מקצת חולו של מועד בתקופה חדשה - אין מעברין. ולמיעבריה לאלול ולידחייה למועד חד יומא, ואיכא לרבי יהודה כוליה חג, ולרבי יוסי מקצת חג, כדפרכינן לקמן גבי תקופת ניסן: ליעברוה לאדר'? - לא אפשר, משום דלא מיקלע לן תשרי ביומא דחזיא אי מיעברינן לאלול: דהא מעיקרא מסדרינן לירחא דסיתוא כי היכי דלא ליקלע תשרי באד"ו משום דאתו תרי שבי בהדדי, ומשום שביעי של ערבה: דלא ליקלע בשבת, וכדאמרינן התם (ראש השנה יט:) 'מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר': דלא איצטריך, דמעיקרא סדרינן לירחי דלא ליקלע באד"ו, ואי ניצטריך לעבורי מקלקלא ראש השנה, כדאמרינן בראש השנה (שם) ובמסכת סוכה (דף מג:) נמי: גבי שביעית של ערבה אמרינן 'לא מיקלע אלול בשבת'; אלמא אנן הוא דמעיינינן במילתא מעיקרא ומסדרינן לירחי כי היכי דלא מיקלע באד"ו; הלכך: כיון דיום שלשים של אלול מיקלע בשלשה או בה' או בז' - אי דחית ליה חד יומא - בין על ידי עיבור אלול בין על ידי עיבור חדש אחר - מיקלע ראש השנה באד"ו; ואי מיקלע בשני בשבת - דאפשר למידחייה למחר, הואיל וברוב השנים לא שכיח - לא פרכינן ליה; ולעבורי תרי ירחי ולדחייה תרי יומי לא אפשר, דקיימא לן במסכת ערכין (דף ח:) דלא נראה לחכמים לעבר שמנה חדשים בשנה אלא אם כן היתה שנה שלפניה מעוברת; וכיון דבסדר החדשים אחד מלא ואחד חסר - מיקלע לן תקופה ביום י"ז לרבי יהודה או בכ"ב לרבי יוסי, אי מעברין עוד תרי ירחי הוו להו שמנה מעוברין; הלכך מעברין את השנה
- ^ יום שהתקופה נופלת בו
- ^ הוא גמר תקופה שעברה ואינה מתקופה חדשה - למה לי לרבי יהודה ששה עשר חסירה ולרבי יוסי כ"א?
- ^ אפילו לא חסרה אלא חמשה עשר לרבי יהודה ותפול חדשה בששה עשר, או עשרים לרבי יוסי ותפול באחד ועשרים
- ^ לא לרבי יהודה איכא כוליה חג
- ^ ולא לרבי יוסי איכא מקצת חג, דהא יום שביעי של ערבה שנופלת בו תקופה מאותה שעברה הוא, ולרבי יהודה נמי: יום ט"ז - מתקופה שעברה, וליכא 'כוליה חג'
- ^ הוא ראשון לימי תקופה הבאה; הלכך לרבי יהודה: אם תפול בששה עשר - שהוא ראשון לחולו של מועד - איכא כוליה חג, ולרבי יוסי, אם תפול בשביעי של ערבה - איכא מקצת
- ^ וכיון דיום תקופה גומר - למה לי חסירה ששה עשר
- ^ לרבי יהודה: עשרים דשמעינן מינה דרבי יהודה 'מקצת חג' הוא דבעי, וקשיא לשמואל בתרתי
- ^ ונופלת בשבעה עשר
- ^ ונופלת בכ"א, ואע"ג דהוא יום אחרון לחולו של מועד - ליכא מקצת חג, דלרביע יהודה - יום תקופה גומר, ואינו מן החדשה
- ^ אם תקופה שלפני הפסח - דהיינו תקופת טבת – חסירה ששה עשר בניסן, ותקופה נופלת בשבעה עשר - מעברין את השנה: שכשאתה מונה משבעה עשר בניסן צ"א יום לתקופת ניסן וצ"א יום לשל תמוז - הרי הם כלים בכ"א בתשרי, ותקופה נופלת בכ"ב; ואף על גב דלרבי יוסי מיום תקופה מתחיל - ליכא מקצת חג בתקופה חדשה, כיצד: טול י"ד דניסן שהוא מלא, ואייר וסיון נ"ט, ותמוז ואב נ"ט - הרי קל"ב; ואלול כ"ט - שהוא חסר - הרי קס"א; וכ"א דתשרי - הרי קפ"ב ימי שתי תקופות, ושל תשרי נופלת בכ"ב - משום הכי מעברין; אבל נפלה תקופת תשרי ביום כ"א - אין מעברין, דיום תקופה מתחיל, ואיכא יום אחד מחולו של מועד בתקופה חדשה
- ^ אם חסרה תקופת תמוז שהוא לפני החג ששה עשר מימי תשרי ונפלה של תשרי בי"ז
- ^ דאיכא מחולו של מועד בתקופה חדשה טובא; ולקמן פריך: אמאי אמר שיתסר? אפילו חסרה שיבסר ותמניסר וי"ט ועשרים קאמר נמי רבי יוסי דאין מעברין: דהא ששה עשר לפני הפסח - הוא דמעברין, דהיינו משום דמטית תקופת תשרי בכ"ב
- ^ דקסבר כוליה חג בעינן ולקמן פריך היינו תנא קמא
- ^ מפרש טעמייהו לקמן
- ^ דתרוייהו מקצת חג בעי
- ^ דלרבי יהודה יום תקופה גומר, ואפילו לא חסרה אלא עשרים ונפלה בכ"א - ליכא 'מקצת חג'; ולרבי יוסי יום תקופה מתחיל, ואם נפלה בכ"א איכא 'מקצת חג', עד שתחסר כ"א ותפול חדשה בכ"ב, והוה ששה עשר לפני הפסח, דהוי ההיא לפני החג חסירה כ"א - הוא דמעברין, אבל חסירה בציר מהכי לא
- ^ אין סימן איזה מהן קאמר 'ששה עשר חסירה, ובי"ז תפול מעברין, אבל נפלה בט"ז - אין מעברין, דיום תקופה מתחיל ואיכא כוליה חג, וחד מינייהו קאמר אפילו נפלה בט"- ז מעברין, דיום תקופה גומר, וליכא כוליה חג; ואע"ג דתרוייהו אמרי כחדא 'ששה עשר', חד קאי אחיסרון וחד קאי אנפילה, ולא ידעינן הי מינייהו
- ^ שמור תקופת חדש ניסן של חמה שיהא בתוך חידושה של לבנה; 'אביב' הוא ניסן של חמה, שאין ניסן קרוי 'אביב' אלא על פי בישול התבואה שמתבכרת בו, וכל ביכור התבואה ועתי הקיץ והחורף - לחשבון החמה הם; ואמר רחמנא: שמור שיהא חדש ניסן של חמה נמשך לתוך ימי חידושה של לבנה, דכתיב 'חדש', ואין לשון חידוש נופל אלא על לבנה, המתחדשת; ואשמועינן שיהא ניסן של חמה נמשך בתוך ימי חידוש הלבנה במקצת; וכמה הן ימי חידושה? י"ד ימים: מכאן ואילך היא ישנה
- ^ ולידחייה לפסח חד יומא, ואי נמי מיקלע פסח בבד"ו - לא איכפת לן, דהא דלא עבדינן פסח בבד"ו - טעמא משום תשרי הוא, והיכא דלא אפשר - מוטב דלעבריה לאדר וליקלע בבד"ו, וניעבר בקייטא חד ירחא חסר טפי מכסדרן, וניהדר לתשרי בדוכתא ביום הגון, ולא ניעברוה לשתא למידחינהו לכולהו מועדות חדש שלם
- ^ דאחרים
- ^ ולא מיעוטה בכלל
- ^ כלומר: אם תחסר תקופת טבת י"ח ימים או י"ז או ט"ז או ט"ו, ותפול תקופת ניסן ביום ט"ז – מעברין, אבל אם חסרה י"ד ונפול תקופת ניסן בט"ו - אין מעברין, דמעברין לאדר, ותפול תקופת ניסן בי"ד, ויום תקופה מתחיל, ויעשה פסח בתקופה חדשה
- ^ ומשום הכי ליכא לתקוני מילתא בעבורי ירחי ומדחייא חד יומא למועד, כדמפרש לעיל: דתשרי לא מידחי חד יומא הוא; ודאמרינן 'הא איכא כולה חול המועד בתקופה חדשה'
- ^ קסברי אחרים 'כוליה חג בעינן, ואפילו יו"ט ראשון בתקופה חדשה', ויום תקופה גומר; הלכך: כי נפלה תקופה בט"ו - מעברינן
- ^ חולו של מועד משמע
- ^ ומשנינן אחרים: הכי משמע להו קרא:
- ^ דהיינו סוכות יהא בתקופה חדשה
- ^ שאינן מסנהדרין
- ^ מסנהדרי קטנה
- ^ סנהדרי גדולה
- ^ ולא צריך למיסמך ממש; כתב רחמנא 'וסמכו' – ממש
- ^ ולרבי יהודה - משום סמיכה ממש לא איצטריך 'וסמכו', אלא ליכתוב 'את ידיהם על ראש' ואנא גמיר 'ראש' 'ראש' מ'וסמך ידו על ראש העולה' (ויקרא א ד)
- ^ לקרות להם 'רבי'
- ^ לפי שהיה משה ראש להם ושקול ככולם
- ^ בלשון בעיא גרסינן ליה, כלומר: מי בעו לאתנוחי ידייהו על רישיה דסבא
- ^ ד'אלהים' כתיב (שמות כב ז), דמשמע דייני מומחין, והיינו סמוכין; ובשאר דיני ממונות לא בעינן מומחין, כדאוקימנא בריש פירקין (דף ב:), משום נעילת דלת, והיכא דליכא נעילת דלת, כגון בארבעה שומרין וגזילות, דיינינן בבבל אע"ג דליכא סמוכין - דשליחותייהו קא עבדינן, כדמפרש ב'החובל' (בבא קמא פד:); אבל בקנסא לא עבדינן שליחותייהו משום דלא שכיחא ולית בה חסרון כיס