ביאור:בבלי סנהדרין דף ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מצוה למימרא להו [1] "אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו" [2].

היינו תנא קמא [3]?

איכא בינייהו מצוה [4]: רבי יהושע בן קרחה סבר מצוה, תנא קמא סבר רשות [5].

היינו דרבי שמעון בן מנסיא?

איכא בינייהו 'משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו' [6],

ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי, דאמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה [7] אלא כנגד מעשה העגל [8], שנאמר (שמות לב ה) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו [ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר]; מה ראה? אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: [9] ראה חוּר שזבוח לפניו, אמר: אי לא שמענא להו השתא - עבדו לי כדעבדו בחוּר, ומיקיים בי (איכה ב כ) [ראה ה' והביטה למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים] אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא [10], ולא הויא להו תקנתא לעולם [11]; מוטב דליעבדו לעגל - אפשר הויא להו תקנתא בתשובה.

והני תנאי [12][13] (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון [לפני התגלע הריב נטוש] מאי דרשי ביה?

כדרב המנונא, דאמר רב המנונא: אין תחילת דינו [14] של אדם נידון אלא על דברי תורה [15], שנאמר 'פוטר מים ראשית מדון' [16].

אמר רב הונא: האי תיגרא - דַמיא לצינורא דבידקא דְמַיא: כיון דרווח – רווח [17];

אביי קשישא אמר: דמי לגודא דגמלא [18]: כיון דקם – קם [19].

שמע"י ושת"י שב"ע זמירו"ת הו"א סימן:

ההוא דהוה קאמר ואזיל: טוביה דשמע ואדיש [20], חלפוה בישתיה מאה [21]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב: (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון [לפני התגלע הריב נטוש] - ריש מאה דיני [22].

ההוא דהוה קאמר ואזיל: אתרתי תלת גנבא לא מיקטל [23]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב (עמוס ב ו) כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו [על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים].

ההוא דהוה קאמר ואזיל: שב בירי לשלמנא [24] וחדא [25] לעביד ביש [26]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב: (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם [ורשעים יכשלו ברעה] [27].

ההוא דהוה קאמר ואזיל: דאזיל מבי דינא שקל גלימא [28], ליזמר זמר וליזיל באורחא [29]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב: (שמות יח כג) [אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים ויכלת עמד] וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום [30].

ההוא דהוה קאמר ואזיל: היא ניימא ודיקולא שפיל [31] [32]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב: (קהלת ו יח) בעצלתים ימך המקרה וגו' [ובשפלות ידים ידלף הבית].

ההוא דהוה קאמר ואזיל: גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם [33]; אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב: (תהלים מא י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו וגו' [אוכל לחמי הגדיל עלי עקב].

ההוא דהוה קאמר ואזיל: כי רחימתין הוה עזיזא [34] אפותיא דספסירא שכיבן [35]; השתא דלא עזיזא רחימתין - פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן [36]; אמר רב הונא: קראי כתיבי: מעיקרא כתיב (שמות כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת [מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל], ותניא: 'ארון תשעה וכפורת טפח - הרי כאן עשרה [37]' [38]; וכתיב (מלכים א ו ב) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו [39]; ולבסוף [40] כתיב [41] (ישעיהו סו א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי וגו' [ואי זה מקום מנוחתי] [42].

[## עד מעל הכפורת – עשרה טפחים, ומעל למקום זה היתה השכינה, כלומר: מעל לעשרה טפחים עד עשר אמות, שהם חמשים או ששים טפחים, לפי השיטות של רבי מאיר ורבי יהודה, ולפי זה מקום השכינה היה ארבעים או חמישים טפחים; ובבית שבנה שלמה הגובה היה ששים אמה!]

מאי משמע דהאי 'לא תגורו' לישנא דכנושי הוא?

אמר רב נחמן: אמר קרא: (דברים כה לט) [כרמים תטע ועבדת] ויין לא תשתה ולא תאגור [כי תאכלנו התלעת].

רב אחא בר יעקב אמר: מהכא: (משלי י ח) תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה;

רב אחא בריה דרב איקא אמר מהכא (משלי י ה) אוגר בקיץ בן משכיל [נרדם בקציר בן מביש]. [## מה הוסיפו על דברי רב נחמן, שהביא ראיה מן התורה לפירוש המלה 'תגורו'!?]

אמ"ת ממו"ן ירא"ה סימן:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו - משרה שכינה בישראל, שנאמר (תהלים פב א) [מזמור לאסף:] אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט; וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר (תהלים יב ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום [43] יאמר ה' וגו' [אשית בישע יפיח לו].

ואמר רבי שמואל בר <נחמן> [נחמני] אמר רבי יונתן: כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין - הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשו, שנאמר (משלי כב כב-כג) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער [פסוק כג] כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש.

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו


עמוד ב

שנאמר: (שיר השירים ג ז-ח) הנה מטתו שלשלמה [44] ששים גבורים [45] סביב לה מגבורי ישראל [פסוק ח] כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה [46] איש חרבו על יריכו [וכאן הרמז ל'חרב בין ירכותיו’] מפחד בלילות - מפחדה של גיהנם שדומה ללילה.

דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק: מאי דכתיב (ירמיהו כא יב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק [פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם] - וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין? אלא: אם ברור לך הדבר [47] כבקר [48] – אמרהו [49], ואם לאו - אל תאמרהו.

רבי חייא בר אבא אמר רבי יונתן: מהכא: (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את [ומדע לבינה תקרא]: אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך – אומרהו, ואם לאו - אל תאמרהו.

אמר רבי יהושע בן לוי: עשרה שיושבין בדין - קולר תלוי [50] בצואר כולן.

פשיטא?

לא צריכא אלא לתלמיד היושב לפני רבו [51].

רב הונא, כי הוה אתי דינא לקמיה - מיכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב, אמר: כי היכי דלימטייה שיבא מכשורא [52]. [53]

רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמיה - מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי [54] דמתא מחסיא, אמר: כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא. [## וכי הביאו כל טרפות העיר לרב אשי? אלא ודאי רק את המקרים הקשים; ואז שיתף את כל המומחים בפסק.]

כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן: מאי דכתיב (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה? - אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום [55] - יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות [56] – יהרסנה.

דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר; אמר ליה ליהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש: קום עליה באמורא [57]; קם, גחין עליה ולא אמר ליה ולא מידי; פתח ואמר: (חבקוק ב יט) הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו; ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידין שנאמר [58]: (חבקוק ב כ) וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ [59].

אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין <על הציבור> שאינו הגון - כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר (דברים טז יח) שופטים ושוטרים תתן לך [בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק], וסמיך ליה (דברים טז כא) לא תטע לך אשרה כל עץ [אצל מזבח ה' אלקיך אשר תעשה לך] [60].

אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים - כאילו נטעו אצל מזבח שנאמר [61] אצל מזבח ה' אלהיך [62].

כתיב (שמות כ יט) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב [לא תעשו לכם] - אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי, הא דעץ שרי? - אמר רב אשי: אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב [63].

רב, כי הוה אתי לבי דינא [64] - אמר הכי: ברעות נפשיה לקטלא נפיק [65], וצבי ביתיה לית הוא עביד [66], וריקן לביתיה עייל [67]; ולואי שתהא ביאה כיציאה [68].

כי הוי חזי אמבוהא [69] <דספרי> אבתריה, אמר: (איוב כ ו-ז) אם יעלה לשמים שיאו [וראשו לעב יגיע] – [פסוק ז] כגללו [70] לנצח יאבד [ראיו יאמרו איו] [71].

מר זוטרא חסידא, כי הוו מכתפי ליה [72] בשבתא דריגלא [73], אמר הכי: (משלי כז כד) כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור.

דרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמרו רבנן 'הוו מתונין [74] בדין'? - דכתיב (שמות כ כב) לא תעלה במעלות [75] [על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו], וסמיך ליה (שמות כא א) ואלה המשפטים [אשר תשים לפניהם].

אמר רבי אליעזר: מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש [76]? – שנאמר: (שמות כ כב) לא תעלה במעלות [77] [על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו [מכאן רמז ל'לא יפסע על ראשי עם קודש': שכאשר האיש פוסע כמתואר, וכל העם מתחתיו - רואים את החלק התחתון של רגליו כמו אם עולה במדרגות ולא בכבש]], וסמיך ליה (שמות כא א) ואלה המשפטים [אשר תשים לפניהם] [78].

'אשר תשים'? – 'אשר תלמדם' מיבעי ליה? אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: אלו כלי הדיינין [79].

רב הונא, כי הוה נפק לדינא, אמר הכי: אפיקו לי מאני חנותאי: מקל [80] ורצועה [81] ושופרא [82] וסנדלא [83]. [## מדוע שני אמצעים להכות?]

(דברים א טז) ואצוה את שופטיכם בעת ההיא [לאמר: שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו]: אמר רבי יוחנן: כנגד מקל ורצועה תהא זריז [84].

(דברים א טז) 'שמוע בין אחיכם ושפטתם': אמר רבי חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו [85], ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו; קרי ביה נמי 'שמע בין אחיכם' [86];

רב כהנא אמר: מהכא: (שמות כג א) מ'לא תשא [שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס]’ [87]; [88] 'לא תשיא' [89].

(דברים א טז) [ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם] ושפטתם צדק [בין איש ובין אחיו ובין גרו]; אמר ריש לקיש: צדק את הדין ואחר כך חתכהו.

[90] 'בין איש ובין אחיו' [91]; אמר רב יהודה: אפילו בין בית לעלייה [92].

'ובין גרו' [93] - אמר רב יהודה: אפילו בין תנור לכירים [94].

(דברים א יז) לא תכירו פנים במשפט [כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו] - רבי יהודה אומר: לא תכירהו [95]; רבי אלעזר אומר: [96] לא תנכרהו [97].

אושפיזכניה דרב אתא לקמיה לדינא, אמר לו [98]: "לאו אושפיזכני את [99]"?

אמר לו [100]: "אִין".

אמר ליה [101]: "דינא אית לי [102]"!

אמר ליה:

הערות[עריכה]

  1. ^ ברישא
  2. ^ דפתחינן להו בפשרה
  3. ^ דאמרף נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע - הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע, הכי נמי רשות הוא
  4. ^ להזכיר פשרה
  5. ^ לתנא קמא ליכא מצוה
  6. ^ לתנא קמא אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר "זה זכאי וזה חייב"; לרבי שמעון בן מנסיא: משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה, אף על גב דלא נגמר - אין רשאי לבצוע
  7. ^ ובוצע ברך
  8. ^ שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו, והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל
  9. ^ 'ויבן מזבח': הבין מהזבוח לפניו שהרגו את חור על שלא עשה להם
  10. ^ אהרן - כהן ונביא היה
  11. ^ דהא סופן לעשות כן בזכריה בן יהוידע, ויחרב בית המקדש על כך
  12. ^ דלית להו משתשמע דבריהם אי אתה רשאי לבצוע
  13. ^ האי
  14. ^ לעתיד לבא
  15. ^ שלא עסק בתורה
  16. ^ פוטר מים: שפוטר התורה מעליו - הוא ראשית מדונו: תורה נמשלה למים, דכתיב (ישעיהו נה) 'הוי כל צמא לכו למים'
  17. ^ כשהנהר גדל - פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו, כעין ניגרים וצינורות קטנים, ואם אינו סותמו מיד - הולך ומרחיב, ושוב אינו יכול לסותמו; והיינו דקאמר קרא 'פוטר מים ראשית מדון': כלומר: ראשית מדון ומריבה - דומה לפוטר מים; 'פוטר' = פותח, כמו 'פטר רחם' (שמות יג)
  18. ^ דפין של גשר
  19. ^ בתחילה - כשדורסין עליהם מנענעות, וסוף - מתחזקות ונקבעות במקומן; והכי נמי כשאדם מרבה בקטטה: מתחזקת ובאה; ולא מקרא נפקא
  20. ^ אשריו ששומע חרפתו ושותק, ומרגיל בכך; 'ואדיש' כמו 'דדש דש' (גיטין נו:)
  21. ^ הלכו להם בשתיקתו מאה רעות שהיו באות עליו על ידי התגר
  22. ^ 'פוטר מים' - המתחיל (מדון) ופותח בקטטה הוא תחילת מאה דיני; 'מדון' נוטריקון 'מאה דני'; לשון אחר: מדון בגימטריא מאה
  23. ^ כלומר: אם עובר אדם עבירה פעמים ושלש ולא באה עליו פורענות - אל יתמה, דאתרי תלת גנבא לא מיקטיל וסופו ללקות באחרונה
  24. ^ שבע בורות כרויות לרגלי איש שלום ומכולם ינצל
  25. ^ בירא
  26. ^ לעושה רשעה
  27. ^ יפול בתקלה ראשונה הבאה לו
  28. ^ מי שנטלו בית דין טליתו לפורעה לאחר
  29. ^ הואיל ודין אמת דנו - לא הפסיד כלום, אלא גזילה הוציאו מידו
  30. ^ 'כל העם הזה'; ב'יתרו' כתיב, ומשמע: לא שנא זכאי ולא שנא חייב - כולן במשמע
  31. ^ כשהאשה מנמנמת - סל שעל ראשה שהיא נותנת בו פילכה ומלאכת ידיה בו – שפיל, כלומר: מתוך שהיא עצילה - אין מלאכתה ניכרת
  32. ^ וכולן משלות הן
  33. ^ הרים אגרופו עלי ועמד לנגדי
  34. ^ כשאהבתינו היתה עזה ביני לאשתי
  35. ^ על רוחב הסייף היינו שוכבים שנינו
  36. ^ לא די לנו
  37. ^ גובה מן הקרקע
  38. ^ הרי שהקב"ה משרה שכינתו בעשרה טפחים סמוך לקרקע; ועוד: באורך הכפורת באמתה וחצי
  39. ^ בבית המקדש היה גבוה שלשים אמה ואורכו ששים
  40. ^ וכשחטאו
  41. ^ נאמר להם
  42. ^ שתוכל שכינתי להיות מצומצמת בתוכו
  43. ^ אסתלק משער בית דין
  44. ^ שכנו של מקום
  45. ^ תלמידי חכמים; וששים לאו דוקא
  46. ^ מלחמתה של תורה
  47. ^ הדין
  48. ^ שהוא מאיר
  49. ^ והכי משמע 'דינו לבקר': הוציאו לאור משפט
  50. ^ עונשה של הטייה
  51. ^ ובא דין לפני רבו, והוא לא נזקק לדבר - נענש אם שתק והוא מבין ברבו שטועה
  52. ^ שיגיענו נסורת קטנה מן הקורה; כלומר: שאם נטעה - ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי
  53. ^ 'שיבא' = נסורת כמו (הושע ח ו) 'כי שבבים יהיה עגל שומרון' ומתרגמינן 'לניסרי לווחין'.
  54. ^ בקיאין בטריפות
  55. ^ שבקי בטיב דינין ומלא חכמה כמלך זה, שהוא עשיר
  56. ^ לשאול תרומותיו, ואף זה צריך לחזר לשאול בית דין
  57. ^ להשמיע דרשה לציבור מה שילחוש לך
  58. ^ סמוך להאי קרא
  59. ^ יכַלה על עון הזה את כל הארץ
  60. ^ 'כל עץ' משמע דיין, דכתיב (דברים כג יט) 'כי האדם עץ השדה' ומוקמינן ליה בתלמיד
  61. ^ שם
  62. ^ ותלמידי חכמים מכפרין ומגינין כמזבח
  63. ^ דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך
  64. ^ לדון
  65. ^ לישא עליו חטא; ועל עצמו היה אומר
  66. ^ צרכי ביתו אינו עושה כאן
  67. ^ שאינו משתכר כאן כלום
  68. ^ שאחזור לביתי כיציאה שיצאתי מביתי, בלא חטא: שלא אטעה ואענש
  69. ^ סיעת אנשים
  70. ^ גלל רעי
  71. ^ כדי שלא תזוח דעתו עליו היה אומר כך
  72. ^ נושאין אותן על הכתף: שהיו זקינים ואינם יכולין לרוץ, ומטריחין את הציבור לעמוד בפניהם, לפיכך היו עבדיהם נושאין אותם מהר
  73. ^ שבת ששואלין בו בהלכות הרגל, והיינו שלשים יום קודם הרגל
  74. ^ רגילין בהמתנה כדי לעיין בה יפה קודם שתחתכוהו
  75. ^ בחזקה ובמרוצה
  76. ^ שכשהיה המתורגמן דורש - היו הציבור יושבין לארץ, והמפסיע ביניהן לילך ולישב במקומו - נראה כמפסיע על ראשן
  77. ^ בחזקה ובמרוצה
  78. ^ כלומר: אף לשופטים אני מזהיר
  79. ^ דשייכא בהו 'שימה': דבר המטלטל
  80. ^ למכת מרדות עד שיחזור בו
  81. ^ למלקות
  82. ^ לשמתא ונידוי
  83. ^ לחליצה
  84. ^ כל 'צואה' לשון זירוז הוא, דתניא: (קדושין כט:) 'כל מקום שנאמר 'צו' אינו אלא לשון זירוז; ועל מה זירז? - על המקל ועל הרצועה, שיהו מטילין אימה על הציבור לשם שמים
  85. ^ כשיהיו שניהם יחד - שמעו דבריהם, ולא תשמעו דברי זה בלא זה, שמסדר דברי שקר כדברי אמת, לפי שאין מכחישן; ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות - שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך
  86. ^ שמע דבריך בין אחיכם: כשתהיו שניכם יחד משמע
  87. ^ לא תקבל שמע שוא אזהרה לדיין
  88. ^ וקרי ביה נמי
  89. ^ אזהרה לבעל דין
  90. ^ שם
  91. ^ שנפלה להם בית בירושה
  92. ^ אל תאמר: "טול אתה בית ואחיך עליה, ומה בכך הרי לכל אחד יש לו דירה" אלא העלה אותן בדמים, והשווה חלוקתן ע"י מעות
  93. ^ לשון מגור: תשמישי דירה
  94. ^ אל תאמר "יטול זה תנור וזה כירה", שהרי תנור עודף על הכירה, וצריך להוסיף דמים
  95. ^ אם הוא אוהבך
  96. ^ אם הוא שונאך -
  97. ^ לא תעשה לו כנכרי לחייבו
  98. ^ ההוא גברא לרב
  99. ^ כלומר: אין אתה זכור שעשיתי עמך חסד
  100. ^ רב
  101. ^ ההוא גברא
  102. ^ ורוצה אני שתהא דיין