ביאור:בבלי סנהדרין דף לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והיא נתעברה מעומד [1];

דבר אחר 'שלתיאל': שנשאל על אלתו אֵל [2]; [ובנו הוא] 'זרובבל' - שנזרע בבבל, ומה שמו? 'נחמיה בן חכליה' שמו!

יהודה וחזקיה בני רבי חייא, הוו יתבי בסעודתא קמי רבי, ולא הוו קא אמרי ולא מידי; אמר להו: אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא. כיון דאיבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל ואלו הן ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל שנאמר (ישעיהו ח יד) והיה [3] למקדש [4] ולאבן נגף [5] ולצור מכשול [6] לשני בתי ישראל [לפח ולמוקש ליושב ירושלם]

אמר להם: בניי! קוצים אתם מטילין לי בעיניי!

אמר ליה רבי חייא: רבי! אל ירע בעיניך: יין ניתן בשבעים אותיות [7] וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, ואמרי לה אמר רב חסדא דרש מרי בר מר: מאי דכתיב (דניאל ט יד) וישקד [8] ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו [על כל מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקלו] - משום דצדיק ה' - וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו?

אִין! צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים [9] גלות צדקיהו [10] ועוד גלות יכניה קיימת [11], דכתיב ביה בגלות יכניה (מלכים ב כד טז) [ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים וְ]הֶחָרָשׁ והמסגר אלף [הכל גבורים עשי מלחמה ויביאם מלך בבל גולה בבלה]; 'חרש' - כיון שפותחין [12] - הכל נעשו כחרשין [13]; 'מסגר' - כיון שסוגרין בהלכה [14] שוב אין פותחין [15]; וכמה היו? – אלף.

עולא אמר: שהקדים שתי שנים ל'ונושנתם' (דברים ד כה: כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו) [16].

אמר רב אחא בר יעקב: שמע מינה: 'מהרה' דמרי עלמא - תמני מאה וחמשין ותרתין הוו [17].

לפיכך כו' [נברא אדם יחידי: ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא; ומפני שלום הבריות: שלא יאמר אדם לחבירו "אבא גדול מאביך"; ושלא יהו המינים אומרים: הרבה רשויות בשמים]:

תנו רבנן: אדם יחידי נברא, ומפני מה? - שלא יהו המינים אומרין "הרבה רשויות בשמים";

דבר אחר: מפני הצדיקים ומפני הרשעים: שלא יהו הצדיקים אומרים "אנו בני צדיק [18]", ורשעים אומרים "אנו בני רשע [19]";

דבר אחר: מפני המשפחות: שלא יהו משפחות מתגרות זו בזו;

ומה עכשיו - שנברא יחיד – מתגרות, נבראו שנים על אחת כמה וכמה [20]!

דבר אחר: מפני הגזלנין ומפני החמסנין [21]; ומה עכשיו שנברא יחידי - גוזלין וחומסין, נבראו שנים - על אחת כמה וכמה.

ולהגיד גדולתו כו' [של הקב"ה: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחבירו]:

תנו רבנן: להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, אבל הקדוש ברוך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו, שנאמר: (איוב לח יד) תתהפך כחומר חותם [22] ויתיצבו כמו לבוש [23]; ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה? שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה, ויאמר "שלי היא" [24], שנאמר (איוב לח טו) וימנע מרשעים אורם [25] [26] - וזרוע רמה תשבר [27].

תניא: היה רבי מאיר אומר: בשלשה דברים אדם משתנה מחבירו: בקול במראה ובדעת; בקול ובמראה - משום ערוה [28]; ובדעת - מפני הגזלנין והחמסנין [29].

תנו רבנן: אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? - שלא יהו המינים אומרים "שותף היה לו [30] להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית" [31];

דבר אחר: שאם תזוח דעתו עליו, אומר לו: "יתוש קדמך במעשה בראשית";

דבר אחר: כדי שיכנס למצוה [32] מיד;

דבר אחר: כדי שיכנס לסעודה מיד [33]; משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן והתקין סעודה, ואחר כך הכניס אורחין, שנאמר: (משלי ט א) חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה (משלי ט ב) טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה (משלי ט ג) שלחה נערותיה תקרא על גפי [34] מרומי קרת:

'חכמת בנתה ביתה' - זו מידתו של הקב"ה, שברא את כל העולם כולו בחכמה;

'חצבה עמודיה שבעה' - אלו שבעת ימי בראשית;

'טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה' - אלו ימים ונהרות וכל צורכי עולם;

'שלחה נערותיה תקרא' - זה אדם וחוה;

'על גפי מרומי קרת': רבה בר בר חנה רמי: כתיב 'על גפי' וכתיב 'על כסא'!? בתחלה על גפי, ולבסוף [35] על כסא [36].

[37] (משלי ט ד) מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו: אמר הקדוש ברוך הוא: מי פתאו לזה [38]? - אשה אמרה לו [39], דכתיב (משלי ו לב) נואף אשה חסר לב [משחית נפשו הוא יעשנה].

תניא: היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון - מכל העולם כולו הוצבר עפרו, שנאמר (תהלים קלט טז) גלמי ראו עיניך [ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם] [40] <וכתיב (דברי הימים ב טז ט) כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ [להתחזק עם לבבם שלם אליו נסכלת על זאת כי מעתה יש עמך מלחמות] >

אמר רב אושעיא משמיה דרב: אדם הראשון


עמוד ב

גופו מבבל [41], וראשו מארץ ישראל [42], ואבריו משאר ארצות [43]; עגבותיו? אמר רבי אחא: מאקרא דאגמא [44].

אמר רבי יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום: שעה ראשונה הוצבר עפרו; שניה נעשה גולם; שלישית נמתחו אבריו; רביעית נזרקה בו נשמה; חמישית עמד על רגליו; ששית קרא שמות; שביעית נזדווגה לו חוה; שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה; תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן; עשירית סרח; אחת עשרה נידון; שתים עשרה נטרד והלך לו, שנאמר (תהלים מט יג) [ו]אדם ביקר בל ילין [נמשל כבהמות נדמו] [45].

אמר רמי בר חמא: אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר 'נמשל כבהמות נדמו'.

<שע"ה בסו"ף ארמ"י סימן>

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם - ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: ריבונו של עולם: מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו; אמרו לפניו: ריבונו של עולם: (תהלים ח ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו!

הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם;

וכן כת שניה;

כת שלישית אמרו לפניו: ריבונו של עולם! ראשונים שאמרו לפניך - מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך – עשה!

כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה, שמעשיהן מקולקלין, אמרו לפניו: ריבונו של עולם! לא יפה אמרו ראשונים לפניך?

אמר להן (ישעיהו מו ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו' [אני עשיתי ואני אשא ואני אסבל ואמלט] [46].

אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה [47], שנאמר (דברים ד לב) [כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך] למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים [הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו] [48]; כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר: (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך [49]

אמר ר"א [רבי אלעזר]: אדם הראשון - מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים [50]; כיון שסרח - הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' [ותשת עלי כפך]!

קשו קראי אהדדי!?

אידי ואידי חדא מידה היא.

ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון בלשון ארמי ספר, שנאמר (תהלים קלט יז) ולי מה יקרו רעיך אל [מה עצמו ראשיהם] [51]; והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית ה א) זה ספר תולדות אדם [ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אתו]? מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו; כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא - שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, אמר: ולי מה יקרו רעיך אל!

ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - מין היה [52], שנאמר (בראשית ג ט) ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה: אן נטה לבך.

רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה: כתיב הכא (הושע ו ז) והמה כאדם עברו ברית [שם בגדו בי], וכתיב התם (בראשית יז יד) [וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] את בריתי הפר.

רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה! כתיב הכא 'עברו ברית' וכתיב התם (ירמיהו כב ט) ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהיהם [וישתחוו לאלהים אחרים ויעבדום].

תנן התם: רבי אליעזר אומר: הוי שקוד [53] ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס [54].

אמר רבי יוחנן: לא שנא אלא אפיקורוס של עובדי כוכבים, אבל אפיקורוס ישראל - כל שכן דפקר טפי [55].

אמר רבי יוחנן: כל מקום שפקרו המינים [56] - תשובתן בצידן:

(בראשית א כו) [ויאמר אלקים] נעשה אדם בצלמנו [לשון רבים] [כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ] -

(בראשית א כז) ויברא [57] אלהים את האדם בצלמו [בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם];

(בראשית יא ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם [אשר לא ישמעו איש שפת רעהו] -

(בראשית יא ה) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל [אשר בנו בני האדם];

(בראשית לה ז) [ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל] כי שם נגלו אליו האלהים [בברחו מפני אחיו] -(בראשית לה ג) [ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח] לאל העונה [58] אותי ביום צרתי [ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי];

(דברים ד ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו -

(שמואל ב ז כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו [59] לעם [ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו];

(דניאל ז ט) [חזה הוית] עד די כרסוון רמיו [60] [61] ועתיק יומין יתיב [62] [לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא כרסיה שבבין די נור גלגלוהי נור דלק].

הנך למה לי [63]?

כדרבי יוחנן [64]: דאמר רבי יוחנן: אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר (דניאל ד יד) בגזירת עירין פתגמא ובמאמר [ומאמר] קדישין שאילתא [עד דברת די ינדעון חייא די שליט עליא במלכות אנושא ולמן די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים עליה]

התינח כולהי; 'עד די כרסוון רמיו' מאי איכא למימר?

אחד לו ואחד לדוד, דתניא: אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא; אמר לו רבי יוסי: עקיבא! עד מתי אתה עושה שכינה חול [65]? אלא אחד לדין ואחד לצדקה [## כנאה 'רבי יוסי' זה הוא רבי יוסי הגלילי, שהרי רבי יוסי בן חלפתא - תלמידו של רבי עקיבא - לא היה פונה אליו כך].

קבלה מיניה או לא קבלה מיניה?

תא שמע דתניא: אחד לדין ואחד לצדקה, דברי רבי עקיבא; אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא - מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות! אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף: כסא לישב עליו, שרפרף להדום רגליו. [## דכתיב (ישעיהו סו א): כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי]

אמר רב נחמן: האי מאן דידע לאהדורי למינים כרב אידית – ליהדר, ואי לא - לא ליהדר: אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב (שמות כד א) ואל משה אמר: עלה אל ה' [אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק] – 'עלה אלי' מיבעי ליה!?

אמר ליה: זהו מטטרון [66], ששמו כשם רבו [67], דכתיב (שמות כד כא) [ השמר מפניו ושמע בקלו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם] כי שמי בקרבו

אי הכי - ניפלחו ליה?

כתיב (שמות כג) אל תמר בו אל תמירני בו

אם כן 'לא ישא לפשעכם' [68] למה לי [69]?

אמר ליה: הימנותא בידן: דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה [70], דכתיב (שמות לג טו) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו' [אל תעלנו מזה].

אמר ליה ההוא מינא לרבי ישמעאל ברבי יוסי: כתיב (בראשית יט כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' [מן השמים] – 'מאתו' מיבעי ליה?

אמר ליה ההוא כובס: שבקיה, אנא מהדרנא ליה: דכתיב (בראשית ד כג) ויאמר למך לנשיו: עדה וצלה שמען קולי נשי למך [האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי] –'נשיי' מיבעי ליה! אלא משתעי קרא הכי - הכא נמי משתעי קרא הכי.

אמר ליה [רבי ישמעאל ברבי יוסי לכובס]: מנא לך?

הא - מפירקיה דרבי מאיר שמיע לי [71], דאמר רבי יוחנן: כי הוה דריש רבי מאיר בפירקיה - הוה דריש תילתא שמעתא, תילתא אגדתא, תילתא מתלי; ואמר רבי יוחנן: שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר, ואנו אין לנו אלא שלש:

הערות[עריכה]

  1. ^ שהיה בית האסורין צר, ואין מקום לשכב, ושילשלו שם אשה; ובאגדה דויקרא רבה אמרה לה
  2. ^ להתיר לו גזירה שנשבע שלא יהא לו בן, והתירו לו פמליא של מעלה; ושבועה כתיבה בההיא פרשה ד'כתבו את האיש הזה בס' ירמיה (כב,ה) [ואם לא תשמעו את הדברים האלה בי נשבעתי נאם ה' כי לחרבה יהיה הבית הזה]
  3. ^ מושיען של ישראל
  4. ^ של ישראל
  5. ^ ממהר הגלות שמנגפת את הרגלים
  6. ^ סלע מכשלה יהיה
  7. ^ בגימטריא
  8. ^ וימהר, כמו 'שוקד אני' ומתרגמינן 'מוחי' (ירמיהו א יב)
  9. ^ ומיהר
  10. ^ שהיא באחרונה
  11. ^ שעדיין לא מתו אותן שגלו לבבל עם יכניה שהיו חכמים בתורה ולמדום לבני גולה האחרונה
  12. ^ בתורה
  13. ^ קרי ביה 'החֵרֵש'
  14. ^ כיון דסוגרין דבר הלכה הנעלמת מהן
  15. ^ אין לה פותחין אחרים
  16. ^ צדקה של שקידה, היינו: הקדים חורבן שתי שנים לגימטריא ד'ונושנתם', דהיינו תמני מאה וחמשים ותרתין, והם גלו לסוף שמנה מאות וחמשים שנכנסו לארץ, דכתיב (מלכים א ו א) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה וגו' [לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל ויבן הבית לה’]; וימי בית הראשון - ד' מאות ועשר, הרי ח' מאות ותשעים; צא מהם מ' שנה שנשתהו במדבר - הרי שמנה מאות וחמשים; ואילמלי היה ממתין עד 'ונושנתם' - היה מתקיים בהם 'כי אבד תאבדון מהר'... ו'השמד תשמדון' דכתיב בההיא פרשתא (דברים ד כו)
  17. ^ דהוא גימטריא 'דונושנתם'; וקרי ליה 'אבד תאבדון מהר' והקדמה דשתי שנים - צדקה היתה
  18. ^ אבינו צדיק נברא לפיכך אנו צדיקים ואין אנו צריכין להתרחק מן העבירה כי לא נכשל בה
  19. ^ ואין אנו זקוקין בתשובה ולהצטדק כי לא יועיל
  20. ^ יאמרו זה לזה אבא גדול מאביך
  21. ^ שיאמרו "קרקע זה לבני אבינו הראשון היתה, ולא לבני אביכם"
  22. ^ לאחר מיתתו של אדם מתהפך חותם שלו לחומר
  23. ^ בתחיית המתים; ומדקרי ליה 'חותם' שמע מינה בחותם הן טבועין
  24. ^ ואין אדם מכחישו הואיל ואין היכר ביניהן
  25. ^ קלסתר פניו
  26. ^ ומתוך כך שלא יהא קלסתר פנים דומה לשל חביריהם
  27. ^ שאינו יכול לומר "שלי היא"
  28. ^ שלא יתחלף לאשה בבעלה לא ביום מפני המראה ובלילה מפני הקול
  29. ^ אם יודע מה בלב חבירו יחפש מצפוניו וידע היכן ממונו
  30. ^ שותף היה אדם
  31. ^ לפיכך קדמו לו כולם
  32. ^ שבת
  33. ^ שימצא הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ
  34. ^ מקום גבוה
  35. ^ כשסרח
  36. ^ נטרד
  37. ^ בתריה דהאי קרא כתיב:
  38. ^ שיסור הנה לאכול מן העץ
  39. ^ האשה שהיא 'חסר לב' אמרה לו
  40. ^ מכל מראה עיניך נגלמתי, והיינו כל העולם, כדכתיב בזכריה [ד,י] 'עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ'
  41. ^ על שם שהיתה עמוקה נראה שמשם לוקח ולכך נעשה מצולה
  42. ^ שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות
  43. ^ מכל העולם, כדיליף לעיל
  44. ^ בבבל הוה והוא עמוק מאד
  45. ^ בל ילין לינת לילה
  46. ^ עד זקנה - כל ימיו [אסבלנו]
  47. ^ ארכו
  48. ^ ברא אדם מקצה הארץ: מקצה עד קצה
  49. ^ 'אחור' ו'קדם' - שני צורות: דו פרצופין (ברכות דף סא:)
  50. ^ כלומר: עומד בארץ וראשו מגיע השמימה
  51. ^ 'ולי מה יקרו רעיך אל': בתר 'גלמי ראו עיניך' כתיב [פסוק טז] באותו מזמור, וביצירת אדם מדבר
  52. ^ נוטה לעבודת כוכבים
  53. ^ מהיר וזריז
  54. ^ הבא להביא ראיה מן התורה לדברי הצדוקים
  55. ^ שהרי הכיר וכפר, ומתוך כך מדקדק ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו
  56. ^ הצדוקים שמביאין ראיה מן התורה להפקירן
  57. ^ יחידי
  58. ^ לשון יחיד
  59. ^ הרי לשון יחיד
  60. ^ נתיישבו הכסאות, דמשמע שנים?
  61. ^ כתיב ביה
  62. ^ יחידי
  63. ^ למה נכתב בלשון רבים
  64. ^ שהכל בעצת פמליא שלו
  65. ^ שאתה מושיב בשר ודם אצלו
  66. ^ הוא אמר 'עלה אל ה’’
  67. ^ ה'; לפיכך לא הזכיר שמו, וכתב סתם
  68. ^ לא יכול לסלוח לפשעכם
  69. ^ ומה יתרון בו
  70. ^ שאין בו כח לשאת פשעינו, ואנו נמי מאסנוהו ומיאנו לקבלו אפילו לפרוונקא: שליח מוציא ומביא
  71. ^ שהמקרא הזה תשובה לזה