ביאור:בבלי סנהדרין דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דאתרו בה מלקות ולא אתרו בה קטלא ^[1], וקמיפלגי בפלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן, דתנן [במשנתנו]: 'מכות בשלשה; משום רבי ישמעאל אמרו: בעשרים ושלשה' ^[2].

רבינא אמר: כגון שנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול ^[3],

וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבי אליבא דרבי עקיבא, דתנן ^[4]: רבי עקיבא אומר: לא בא שלישי אלא להחמיר עליו: לעשות דינו כיוצא באלו; אם כן ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה ^[5] - על אחת כמה וכמה שישלם שכר את הניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה ^[6]; [מ"ח] ומה שנים: נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה - אף שלשה: נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה; ומניין שאפילו מאה? תלמוד לומר: 'עדים'; אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים ^[7]? - בדיני נפשות ^[8], אבל בדיני ממונות - תתקיים עדות בשאר; רבי אומר: אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות ^[9], ואימתי ^[10]? בזמן שהתרו ^[11] בהן ^[12], אבל בזמן שלא התרו ^[13] בהן ^[14] -

עמוד ב

מה יעשו שני אחים ואחד ^[15] שראו באחד שהרג את הנפש?' ^[16].

ואיבעית אימא: כגון שהתרו בה אחרים ולא התרו בה עדים, וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן, דתנן [מכות פ"א מ"ט] רבי יוסי אומר: לעולם אינו נהרג עד שיהו פי שני עדיו מתרין בו, שנאמר (דברים יז ו) על פי שנים עדים [או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד].

ואיבעית אימא: כגון דאיתכחוש בבדיקות ^[17] ולא איתכחוש בחקירות ^[18], וקמיפלגי בפלוגתא דבן זכאי ורבנן, דתנן [פ"ה מ"ב; דף מ,א] 'מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים' ^[19].

אמר רב יוסף: הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל - עדי הבעל נהרגין ^[20] ואין משלמין ממון ^[21]; חזר והביא הבעל עדים והזימום לעדי האב ^[22] - עדי האב נהרגין ^[23] ומשלמין [ממון] ^[24]: ממון לזה ^[25] ונפשות לזה ^[26].

ואמר רב יוסף: "פלוני רבעו ^[27] לאונסו ^[28]" - הוא ואחר מצטרפין להרגו ^[29]; "לרצונו" - רשע הוא [עיין תוספות], והתורה אמרה: אל תשת רשע עד ^[30].

רבא אמר: אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ^[31].

אמר רבא:

הערות

^ דהא ודאי לא מיקטלא אלא לוקה: דאין לך מיתת בית דין שלא נאמר בה לאו, וקסבר לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין - לוקין עליו כי אתרו בה מלקות ולא קטלא
^ טעמא מפרש (לקמן דף י.):
^ והיו שם שלשה או ארבעה, שיכולה עדות להתקיים בשאר
^ במסכת מכות [פ"א מ"ז-ח]
^ דממשמע שנאמר (דברים יז ו) 'על פי שנים עדים' (יקום) - כל שכן שלשה; למה נאמר [שם] 'או שלשה עדים'? אלא להחמיר עליו: ליתן חומר בעדי שקר: ששלישי זה - אף על פי שלא היה זה נידון על פיו למיתה, שהרי בשנים שהעידו תחלה נמי היה נידון - אפילו הכי עשה הכתוב את דינו כיוצא באלו, שאם הוזמו - יהרג אף השלישי, מפני שנטפל לעובר עבירה
^ דקיימא לן: מדה טובה מרובה ממדת פורענות; הלכך קל וחומר הוא
^ דעדותן בטלה
^ דרחמנא אמר (במדבר לה כה) 'והצילו העדה' דמהדרינן בתר זכותא לבטל העדות, ולא יהרג לא הוא ולא הם
^ שוין בכך דעדותן בטלה
^ בדיני נפשות עדותן בטלה
^ הקרוב או הפסול
^ בעוברי עבירה, שגילו דעתם שאף הם נעשים עדים, והרי הכתוב הקיש שלשה לבטל העדות אם יש קרוב או פסול
^ הקרוב והפסול
^ בעוברי עבירה אלא שתקו והכשרים התרו בהן אין אלו נעשים עדים ותתקיים העדות בשאר
^ כשר עמהם
^ ופלוגתא דרבי מאיר ורבנן נמי כגון שנמצא אחד מן השלשה קרוב או פסול וראה ושתק ולא התרה: רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי, דאמר: בדיני נפשות - לא שנא התרה ולא שנא שתק - עדותן בטלה; ורבנן סברי כרבי: דהיכא דשתק - תתקיים העדות בשאר ומיקטלא
^ זה אומר "כליו של בועל שחורים" וזה אומר "לבנים"
^ איזה יום ואיזו שעה וכיוצא בהם, שהעדים באים על ידיהם לידי הזמה; ורבי מאיר סבר הכחשת בדיקות שמה הכחשה ולא מיקטלא, ורבנן סברי: כיון דבחקירה נמצאו מכוונים - הכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא: דלא רמו סהדי אדעתיהו למיבדק כולי האי
^ שאמרו העדים "תחת תאנה נעשה מעשה"; אמר לו: תאנה זו - עוקציה דקין או עוקציה גסין? 'עוקצין' - זנבות תאנים, כמו (סוכה לד:) 'ניטל עוקצו'
^ שבאו להורגה
^ אף על פי שהיו מפסידין אותה כתובה - אין משלמין טובת הנאת כתובתה כדין שאר זוממי כתובה [במסכת מכות (דף ג:)]: דכיון דבשבילה הן נהרגין - אין משלמין לה ממון: דמתחייב בנפשו - פטור מן התשלומין, דכתיב (שמות כא כב) 'לא יהיה אסון ענוש יענש'; ואי משום מאה סלע דהוו בעו לאפסודיה לאב והוה ליה מיתה לזה לאשה ותשלומין לזה - לאב - לאו עלייהו רמו לשלומי, אלא על הבעל, שהרי על ידן הבעל בא לשלם לאב: דכל זמן שלא הביא הבעל עדים שזינתה תחתיו - אינו מתחייב לשלם מאה סלע על ידי עצמו, כדאמרינן בכתובות (דף מו.): דלא קרינא ביה 'ואם אמת היה וגו': דבלאו עדים לא מיקטלא; הלכך איהו נמי לא מיחייב אלא אם כן הביא עדים שזינתה והוזמו
^ "היאך אתם מזימים את אלו לומר שעמכם היו במקום פלוני - והלא אתם עמנו הייתם במקום פלוני"
^ שרצו להרוג עדי הבעל
^ מאה כסף לבעל: שבאו לחייבו כשהזימו את עדיו
^ לבעל
^ ונהרגין בשביל העדים; דקסבר רב יוסף: כי פטר רחמנא מתחייב בנפשו מן התשלומין היכא דמיתה וממון משום חד קאתו עליה
^ במשכב זכור
^ על כרחו
^ הנרבע הזה כשר להעיד עליו, ואם יש אחר עמו - נהרג הרובע על פיהם
^ דכתיב (שמות כג א) [לא תשא שמע שוא] אל תשת ידך וגו' [עם רשע להית עד חמס]
^ אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו, דאדם קרוב אצל עצמו; הלכך: אין אדם יכול לשום עצמו רשע, כלומר: על עדות עצמו אינו נעשה רשע, שהרי תורה פסלה קרוב לעדות, ונהרג הרובע, דפלגינן דיבורא ומהימנינן ליה לגבי חבריה ולא מהימנינן ליה לגבי דידיה לפסול לעדות

[1] דהא ודאי לא מיקטלא אלא לוקה: דאין לך מיתת בית דין שלא נאמר בה לאו, וקסבר לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין - לוקין עליו כי אתרו בה מלקות ולא קטלא

[2] טעמא מפרש (לקמן דף י.):

[3] והיו שם שלשה או ארבעה, שיכולה עדות להתקיים בשאר

[4] במסכת מכות [פ"א מ"ז-ח]

[5] דממשמע שנאמר (דברים יז ו) 'על פי שנים עדים' (יקום) - כל שכן שלשה; למה נאמר [שם] 'או שלשה עדים'? אלא להחמיר עליו: ליתן חומר בעדי שקר: ששלישי זה - אף על פי שלא היה זה נידון על פיו למיתה, שהרי בשנים שהעידו תחלה נמי היה נידון - אפילו הכי עשה הכתוב את דינו כיוצא באלו, שאם הוזמו - יהרג אף השלישי, מפני שנטפל לעובר עבירה

[6] דקיימא לן: מדה טובה מרובה ממדת פורענות; הלכך קל וחומר הוא

[7] דעדותן בטלה

[8] דרחמנא אמר (במדבר לה כה) 'והצילו העדה' דמהדרינן בתר זכותא לבטל העדות, ולא יהרג לא הוא ולא הם

[9] שוין בכך דעדותן בטלה

[10] בדיני נפשות עדותן בטלה

[11] הקרוב או הפסול

[12] בעוברי עבירה, שגילו דעתם שאף הם נעשים עדים, והרי הכתוב הקיש שלשה לבטל העדות אם יש קרוב או פסול

[13] הקרוב והפסול

[14] בעוברי עבירה אלא שתקו והכשרים התרו בהן אין אלו נעשים עדים ותתקיים העדות בשאר

[15] כשר עמהם

[16] ופלוגתא דרבי מאיר ורבנן נמי כגון שנמצא אחד מן השלשה קרוב או פסול וראה ושתק ולא התרה: רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי, דאמר: בדיני נפשות - לא שנא התרה ולא שנא שתק - עדותן בטלה; ורבנן סברי כרבי: דהיכא דשתק - תתקיים העדות בשאר ומיקטלא

[17] זה אומר "כליו של בועל שחורים" וזה אומר "לבנים"

[18] איזה יום ואיזו שעה וכיוצא בהם, שהעדים באים על ידיהם לידי הזמה; ורבי מאיר סבר הכחשת בדיקות שמה הכחשה ולא מיקטלא, ורבנן סברי: כיון דבחקירה נמצאו מכוונים - הכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא: דלא רמו סהדי אדעתיהו למיבדק כולי האי

[19] שאמרו העדים "תחת תאנה נעשה מעשה"; אמר לו: תאנה זו - עוקציה דקין או עוקציה גסין? 'עוקצין' - זנבות תאנים, כמו (סוכה לד:) 'ניטל עוקצו'

[20] שבאו להורגה

[21] אף על פי שהיו מפסידין אותה כתובה - אין משלמין טובת הנאת כתובתה כדין שאר זוממי כתובה [במסכת מכות (דף ג:)]: דכיון דבשבילה הן נהרגין - אין משלמין לה ממון: דמתחייב בנפשו - פטור מן התשלומין, דכתיב (שמות כא כב) 'לא יהיה אסון ענוש יענש'; ואי משום מאה סלע דהוו בעו לאפסודיה לאב והוה ליה מיתה לזה לאשה ותשלומין לזה - לאב - לאו עלייהו רמו לשלומי, אלא על הבעל, שהרי על ידן הבעל בא לשלם לאב: דכל זמן שלא הביא הבעל עדים שזינתה תחתיו - אינו מתחייב לשלם מאה סלע על ידי עצמו, כדאמרינן בכתובות (דף מו.): דלא קרינא ביה 'ואם אמת היה וגו': דבלאו עדים לא מיקטלא; הלכך איהו נמי לא מיחייב אלא אם כן הביא עדים שזינתה והוזמו

[22] "היאך אתם מזימים את אלו לומר שעמכם היו במקום פלוני - והלא אתם עמנו הייתם במקום פלוני"

[23] שרצו להרוג עדי הבעל

[24] מאה כסף לבעל: שבאו לחייבו כשהזימו את עדיו

[25] לבעל

[26] ונהרגין בשביל העדים; דקסבר רב יוסף: כי פטר רחמנא מתחייב בנפשו מן התשלומין היכא דמיתה וממון משום חד קאתו עליה

[27] במשכב זכור

[28] על כרחו

[29] הנרבע הזה כשר להעיד עליו, ואם יש אחר עמו - נהרג הרובע על פיהם

[30] דכתיב (שמות כג א) [לא תשא שמע שוא] אל תשת ידך וגו' [עם רשע להית עד חמס]

[31] אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו, דאדם קרוב אצל עצמו; הלכך: אין אדם יכול לשום עצמו רשע, כלומר: על עדות עצמו אינו נעשה רשע, שהרי תורה פסלה קרוב לעדות, ונהרג הרובע, דפלגינן דיבורא ומהימנינן ליה לגבי חבריה ולא מהימנינן ליה לגבי דידיה לפסול לעדות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]