ביאור:בבלי סנהדרין דף עט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

והיה בה כדי להמית על לבו, והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו ומת [1] – פטור [2];

נתכוון להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית הגדול, והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן ומת – פטור;

נתכוון להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן, והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת – פטור;

אבל

נתכוון להכות על מתניו, והיה בה כדי להמית על מתניו, והלכה לה על לבו ומת – חייב;

נתכוון להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול, והלכה לה על הקטן ומת – חייב;

רבי שמעון אומר: אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה - פטור.

גמרא:

רבי שמעון – אהייא? אילימא אסיפא [3] – 'רבי שמעון פוטר' מיבעי ליה [4]! אלא ארישא: 'נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם, לעובד כוכבים והרג את ישראל, לנפלים והרג את בן קיימא – פטור', הא נתכוון להרוג את זה [5] והרג את זה – חייב [6]; רבי שמעון אומר: אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה – פטור [7].

פשיטא קאי ראובן ושמעון ואמר "אנא לראובן קא מיכוונא, לשמעון לא קא מיכוונא" - היינו פלוגתייהו; אמר "לחד מינייהו [8]" – מאי [9]? אי נמי [10] כסבור [11] ראובן ונמצא שמעון – מאי [12]?

תא שמע, דתניא: רבי שמעון אומר: עד שיאמר "לפלוני אני מתכוון" [13] .

מאי טעמא דרבי שמעון?

אמר קרא (דברים יט יא) [וכי יהיה איש שנא לרעהו] וארב לו וקם עליו [והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל] [14] - עד שיתכוון לו.

ורבנן [15]?

אמרי דבי רבי ינאי: פרט לזורק אבן לגו [16].

היכי דמי? אילימא דאיכא תשעה כותים ואחד ישראל ביניהן - תיפוק ליה דרובא כותים נינהו [17]; אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל [18]?

לא, צריכא דאיכא תשעה ישראל וכותי אחד ביניהן, דהוה ליה כותי 'קבוע', וכל קבוע - כמחצה על מחצה דמי [19].

בשלמא לרבנן דאמרי 'נתכוון להרוג את זה והרג את זה - חייב' דכתיב (שמות כא כב) וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה [ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים], ואמר רבי אלעזר: בְּמַצּוֹת שבמיתה [20] הכתוב מדבר, דכתיב (שמות כא כג) ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש' [(לעיל עד,א) מובא דרש זה על ידי אביי בשם יונתן בן שאול] [21], אלא לרבי שמעון - האי 'ונתתה נפש תחת נפש' מאי עביד ליה?

ממון [22], וכדרבי, דתניא: רבי אומר: 'ונתתה נפש תחת נפש' – ממון; אתה אומר ממון - או אינו אלא נפש ממש? - נאמרה נתינה למטה ונאמרה


עמוד ב

נתינה למעלה [23]: מה להלן ממון - אף כאן ממון.

אמר רבא: האי דתנא דבי חזקיה - מפקא מדרבי ומפקא מדרבנן [24], דתנא דבי חזקיה: (ויקרא כד כא) מכה אדם ומכה בהמה [25]: מה מכה בהמה לא חלקת בה בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאינו מתכוין, בין דרך ירידה לדרך עלייה [26] לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון [27] - אף מכה אדם: לא תחלוק בו בין שוגג למזיד, בין מתכוין לשאין מתכוין, בין דרך ירידה לדרך עלייה לחייבו ממון [28] אלא לפוטרו ממון [29]. [30]

מאי 'שאין מתכוין'? אילימא שאין מתכוין כלל - היינו שוגג! אלא פשיטא: שאין מתכוין לזה אלא לזה, וקתני 'לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון', ואי בר קטלא הוא - מאי איצטריך למיפטריה ממון? אלא לאו שמע מינה: לאו בר קטלא הוא ולאו בר ממונא הוא!

משנה:

רוצח שנתערב באחרים [31] - כולן פטורין.

רבי יהודה אומר: כונסין אותן לכיפה [32].

כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה - נידונין בקלה [33]:

הנסקלין בנשרפין [34] - [35] רבי שמעון אומר: נידונין בסקילה, שהשריפה חמורה [36]; וחכמים אומרים: נידונין בשריפה, שהסקילה חמורה. אמר להן רבי שמעון: אילו לא היתה שריפה חמורה - לא נתנה לבת כהן שזנתה [37]! אמרו לו: אילו לא היתה סקילה חמורה - לא נתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים [38]!

הנהרגין בנחנקין: רבי שמעון אומר: בסייף [39], וחכמים אומרים: בחנק [40].

גמרא:

מאן 'אחרים'? אילימא אחרים כשרים – פשיטא! ותו בהא לימא רבי יהודה 'כונסין אותן לכיפה'?

<סימן בשר"ק>

אמר רבי אבהו אמר שמואל: הכא - ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן עסקינן: רבנן סברי אין גומרין דינו של אדם אלא בפניו [41], הלכך כולן פטורין, ורבי יהודה - מיפטרינהו לגמרי נמי לא, כיון דרוצחין נינהו [42] [43]; הלכך כונסין אותן לכיפה.

ריש לקיש אמר: באדם דכולי עלמא לא פליגי דפטירי [44] אבל הכא בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשורים אחרים שנגמר דינן קמיפלגי: רבנן סברי כמיתת בעלים כך מיתת השור, ואין גומרין דינו של שור אלא בפניו, הלכך כולן פטורין, ורבי יהודה סבר כונסין אותן לכיפה.

אמר רבא:

הערות[עריכה]

  1. ^ האבן הזאת, אם תכה על לב - ראויה להרוג; אבל על המתנים - אין בה כדי להמית
  2. ^ דתרתי בעינן: שיהא מתכוין למכת מיתה, ושיכנו מכת מיתה; דאם לא נתכוין למכת מיתה - התראת ספק היא, דהתרו בו "אל תזרוק דשמא תלך על לבו"
  3. ^ דקאמר תנא קמא נתכוון להכות את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב - אלמא 'נתכוון להרוג את זה והרג את זה - חייב'
  4. ^ דהא בהדיא קאמר לה תנא קמא, ולמה ליה לרבי שמעון למהדר פרושא? ומאי 'אפילו'?
  5. ^ והתרו בו עליו, דהתראת ודאי הוא
  6. ^ דאיכא התראה על בן ברית, והרי מתכוון לבן בריתו, והרגו
  7. ^ והאי דשביק רבי שמעון לסיפא בהדיא, ומהדר אדוקיא דרישא - דלא תימא 'רבי שמעון פוטר אכולהו, ואפילו נתכוון על מתניו והלכה לו על לבו'
  8. ^ קא מיכוינא, ולא איכפת להי מינייהו
  9. ^ לרבי שמעון מקרי ליה 'מיתכוון לו', ומיחייב? או דילמא כיון דאי אזלא אאידך ושבקיה ליה להאי - הוה נמי ניחא ליה - לאו 'מתכוון' הוא
  10. ^ [נתכוון] להכות את הגוף הזה, אבל
  11. ^ שהוא
  12. ^ מי אמרינן כיון דלהאי גופא איתכוון – 'מתכוון' הוא לן, או דילמא כיון דלהאי גברא לא איכוין - פטר ליה רבי שמעון
  13. ^ ואותו פלוני הרג; וכי אמר "לחד מינייהו" - לא ייחד אותו; וכן כסבור ראובן ונמצא שמעון - לא זהו פלוני שנתכוון לו
  14. ^ 'וארב לו' קרא יתירא הוא: נכתוב 'כי יהיה איש שונא לרעהו וקם עליו'
  15. ^ דפליגי עליה דרבי שמעון - מאי דרשי ביה
  16. ^ לתוך חבורה של בני אדם כותים וישראלים; אבל נתכוין לישראל זה והרג את חבירו - לא אתא קרא למעוטי
  17. ^ ולמה לי קרא
  18. ^ למה לי קרא למפטריה? הא כיון דמצי למימר לכותים קא מתכווינא - אית לך למפטריה משום דספק נפשות להקל, מו'הצילו העדה' (יומא פד)
  19. ^ ואשמעינן קרא דפטור משום דהוה ליה כותי קבוע ביניהם, וילפינן מהאי קרא דכל קבוע לא פחות מלהיות נדון כמחצה על מחצה והוי ספק נפשות להקל; ומהכא נפקא לן בכל דוכתי דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי! והא ליכא למילף מיניה כרובא דמי, דהא מהיכא תיתי לן? דילמא האי דפטר ליה להאי - משום דספק נפשות להקל, ולא משום דחשבינן ליה כרובא? אבל מחצה על מחצה ילפינן מיניה, דאי לאו כמחצה על מחצה דמי - לא הוה ליה ספק נפשות להקל, ואמאי פטור? הא רובא דישראל נינהו, ורבנן אית להו 'נתכוון לזה והרג את זה חייב'?
  20. ^ שהיה מתכוון להרוג את חבירו
  21. ^ ואי לא נתכוון להרוג - היאך מקטיל? וכי איתכוון? מיהא חייב אף על גב דלא נתכוון אלא לחבירו, דהא כתיב 'וכי ינצו אנשים וגו'
  22. ^ דמי האשה יתן ליורשיה
  23. ^ גבי לא יהיה אסון 'ונתן בפלילים' (שמות כא כב): דמי ולדות
  24. ^ דרבנן מחייבי ליה מיתה לנתכוין להרוג את זה והרג את זה, ורבי מחייב ליה ממון, ואילו לתנא דבי חזקיה לא מיחייב ממון ולא מיתה
  25. ^ לכך הוקשו בהאי קרא: ’[ו]מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת', ומשמע בבהמה חייב ממון, ובאדם פטור מממון, דכתיב 'בהמה ישלמנה' - ולא אדם; והקיש לך הכתוב פטור תשלומין של אדם לחיוב תשלומין של בהמה: מה להלן לא חלקת בין מתכוין ... לקמן מפרש ואזיל מאי היא
  26. ^ דרך עלייה לא שייך למתני גבי בהמה, אלא משום דבאדם אשכחן ביה חילוק בהורג בשוגג: דרך ירידה חייב גלות, אבל דרך עלייה: בהרימו את ידו - פטור מגלות, דכתיב (במדבר לה כג) 'ויפל עליו וימת' - דרך נפילה בעינן
  27. ^ כלומר: לא חלקת בו שום צד להפטר מן תשלומין, אלא בכל צדדין הוא דמחייב, דרבינן כל נזקין בבבא קמא (כו:) מ'פצע תחת פצע' לחייב על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון, ומכה בהמה - נזק הוא
  28. ^ אין דין פטור תשלומין הכתוב בו חלוק לשום צד שיתחייב ממון, אלא: כל שעה פטור מממון, בין בשוגג ואין נתכוון - דפטור ממיתה, בין במזיד ונתכוון - דחייב מיתה
  29. ^ אלמא פטור מממון לתנא דבי חזקיה
  30. ^ וממיתה נמי שמע מינה דפטר ליה, מדאצטריך למפטריה מתשלומין, כדמפרש ואזיל; ואי בר קטלא - מי אצטריך למפטר?
  31. ^ בגמרא מפרש הנך אחרים מאן נינהו
  32. ^ ושם מאכילין אותן שעורים עד שתבקע כריסן, כדתני לקמן בפירקין (דף פא:)
  33. ^ מאחר שנתערבו ואי אתה מכיר מי המחויב את החמורה ומי המחויב את הקלה - אי אתה רשאי להחמיר עליו למושכו למיתה חמורה שלא נתחייב בה, אלא ידונו בקלה שישנה בכלל החמורה
  34. ^ אף על גב דרובא דהני נשרפין, כדקתני 'נסקלין בנשרפין' משמע חד נסקל שנתערב בנשרפין טובא
  35. ^ אפילו הכי
  36. ^ ידונו כולן בסקילה, מפני שהשריפה חמורה
  37. ^ שעבירתה חמורה: שמחללת את אביה, כדאמר ב'ארבע מיתות' (לעיל נב.) שנוהגין בו חול
  38. ^ שפושטין ידן בעיקר
  39. ^ שחנק חמור
  40. ^ שסייף חמור וטעמא מפרש ב'ארבע מיתות'
  41. ^ כיון דאין מכירין אותו - לא הויא 'בפניו'
  42. ^ גירסת רש"י: וכיון דרוצח הוא
  43. ^ שהרי קבלו העדיות ונשאו ונתנו בדבר
  44. ^ הואיל ואיכא חד דלא נגמר דינו - אין לך ראיה לזכות גדולה מזו, ורחמנא אמר 'והצילו העדה' (במדבר לה כה)