קטגוריה:בראשית יא ט
נוסח המקרא
על כן קרא שמה בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם הפיצם יהוה על פני כל הארץ
עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.
עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהֹוָ֖ה שְׂפַ֣ת כׇּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהֹוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כׇּל־הָאָֽרֶץ׃
עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָ/הּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָ/אָ֑רֶץ וּ/מִ/שָּׁם֙ הֱפִיצָ֣/ם יְהוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָ/אָֽרֶץ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | עַל כֵּן קְרָא שְׁמַהּ בָּבֶל אֲרֵי תַּמָּן בַּלְבֵּיל יְיָ לִישָׁן כָּל אַרְעָא וּמִתַּמָּן בַּדַּרִנּוּן יְיָ עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא׃ |
אונקלוס (דפוס): | עַל כֵּן קְרָא שְׁמָהּ בָּבֶל אֲרֵי תַמָּן בַּלְבֵּל יְיָ לִישַׁן כָּל אַרְעָא וּמִתַּמָּן בַּדָּרִינוּן [נ"א: בַּדְרִינוּן] יְיָ עַל אַפֵּי כָּל אַרְעָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | בְּגִין כֵּן קְרָא שְׁמָהּ בָּבֶל אֲרוּם תַּמָן עַרְבִּיב יְיָ לִישָׁן כָּל דַיְירֵי אַרְעָא וּמִתַּמָן בַּדְרִינוּן יְיָ עַל אַפֵּי כָּל אַרְעָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והנה השרים האלה היו חלק האומות, לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וכשם שהוא אלהי השמים ואלהי האלהים עליון על כולם כן לשוננו עליון על כל הלשונות, וע"כ חלקנו צורנו ויסודנו שהוא יסוד לשון הקדש הוא אלהי ישראל. ואל הכונה הזאת בארו לנו רז"ל כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקים לו לפי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי. ומכאן יש לתמוה שכבר נתבאר כי דעת הגלגל גדולה מדעת האדם, ודעת המלאך גדולה מדעת הגלגל, וא"כ איך אפשר שלא יכירו מלאכי השרת הלשונות, והלא מרדכי היה יודע שבעים לשון, וכן מצינו ביוסף הצדיק, כמו שדרשו רז"ל בפסוק (תהלים, ט): "עדות ביהוסף שמו", הוסיף לו אות אחת משמו ובה ידע שבעים לשון.
אבל באור המאמר הזה לרז"ל שאינם מכירים בלשון ארמי לענין שיהיו נזקקין לו, אבל בודאי מכירים הם אלא שאין נזקקים לו בלשון אחר עד שישאל בלשון הקדש, מפני שיש להם להמשיך כח במנוים מלשון הקדש שהוא אלהי ישראל, ואין להם פעולה וכח זולתו.אלשיך
בנו וכו', והנה כי בנו אותה ואיך הוא אומר ויחדלו לבנות כו'. אך לזה נעיר שהיה לו לומר ויחדלו מלבנות העיר. אך היא כי מתחלה התחילו לבנות על הכונה הנזכרת, ואחר כך ויחדלו מענינם ולא שמו לב רק לבנות העיר ולא על הכונה ההיא: וראוי לשים לב למה נקראת בבל ולא בלל. ועוד אף אם היתה נקראת בלל, אין השם מורה על הנפוץ, ואיך יאמר שהוא גם על כי משם הפיצם ה' כו'. אך יאמר תדע למה נקראת "בבל" ולא בלל, על כי לא היה מורה רק על "כי שם בלל ה'", אך לא על זולת זה. אמנם יש טעם אחר, והוא כי "ומשם הפיצם ה'". והוא כי בהיות הבי"ת השניה במקום למ"ד, נמצא חסר עשרים ושמונה שעולה כמספר "מחוברים" עם התיבה במספר קטן, והרי הוא כאומר הסר משם היותם "מחוברים" כי נפוצים יהיו, וזהו ומשם הפיצם ה' כו'. הנה כי טעם אשר בלל רמוז בבי"ת ולמ"ד, ובחילוף הבי"ת השניה במקום למ"ד רמוז הטעם השני:
או יאמר למה לא קראה בלל. על כי "משם הפיצם ה'", והוא כי במספר בלל רומז הטעם השני, כי בבל עולה ל"ד ושלש
אותיות הרי ל"ז כמספר בלל והפיץ במספר קטן:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
אמר ר' יוסף: בבל בורסיף, סימן רע לתורה: בבל, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ; בורסיף, בור שאפי:
על כן קרא שמה בבל. חד תלמיד דרבי יוחנן הוה מסבר ליה ולא סבר. א"ל: למה לית את סבר? א"ל: דאנא גלי מן אתראי. א"ל: מהיכן את? א"ל: מן בורסיף. א"ל: לא תאמר כן, אלא מבול סוף, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יא ט.
כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ
בָּבֶל
העיר בבל מוזכרת בהקדמה לחוקי חמורבי כעיר מפוארת ומכובדת. העיר היתה קיימת בתקופת חמורבי שהיה מלך בבל בשנים 1792 לפנה"ס – 1750 לפנה"ס, עוד לפני תקופת אברהם ושרה.
העיר היתה בנויה על אי באמצע הנהר פרת, שגם חצה את העיר לשנים. העיר היתה מוקפת בחומות גבוהות ומגדלים. בעיר נבנו הגנים התלויים שהיו אחד משבעת פלאי תבל. בעיר נבנו שני מקדשים מפורסמים לאלי בבל: מרדוק, ועשתר (מזה באו השמות מרדכי ואסתר).
ממלכת בבל כבשה את ממלכת אשור ונעשתה ממלכה עולמית שהגיע עד מצרים, יוון ופרס. נבוכדנצר השני כבש את ירושלים והגלה את הנכבדים לבבל כבני ערובה. בהמשך צדקיהו שמונה למלך על ידי נבוכדנצר מרד בבבל, ונְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים של מלך בבל, כבש את ירושלים, הרס את החומות, שרף את בית המקדש הראשון, הרג את צדקיהו ובניו, והגלה את כל היהודים (שלא ברחו למצרים) לבבל.
נבוכדנצר התיחס יפה לאנשים שהיו נאמנים לו, וכך הוא גידל ומינה את דניאל וחבריו לתפקידים בכירים בממלכתו. היהודים מצאו מחסה והצלחה כלכלית בממלכת בבל.
בהמשך היהודים פתחו עבודת אלוהים ללא הצורך בהקרבת קורבנות, שהיתה מבוססת על התנ"ך, המשנה והתלמוד. בבל הפכה למרכז רוחני אדיר במשך מאות שנים, ויהודים חיו בה עד הקמת מדינת ישראל.
כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ
לממלכת בבל הובאו כל נציגי העמים שנכבשו, וכל אחד בא עם שפתו. ניתן להבין שהיה ריבוי שפות בעיר, וכך נאמר על מרדכי, שגדל בבל לפני הכבוש הפרסי, שהוא ידע שבעים שפות ולשונות.
נראה שהשם בבל הזמין את הבדיחה שהשם "בָּבֶל" בא בגלל "[ש]שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ". אין ספק שהיו המון שפות עוד לפני הקמת העיר בבל, וייתכן שאחרי כיבוש העיר, הרבה נכבדי העמים שהיו בני ערובה התפזרו בעולם כמו שהיהודים התפזרו.
אלגוריה
כל הסיפור הוא נבואה אלגורית שמנבאת את גורל היהודים ותפקידם!
אלוהים הודיע לאברם את תוכניתו לזרעו ולכל אנשי העולם. אלוהים אמר: "וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית יב ב-ג). אלוהים יעד את בני ישראל לעמול, וללמד את כל הגויים את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), ובזכות זאת לבני ישראל תהיה ברכה, הצלחה ושגשוג, וגם גויי הארצות יהנו מברכת אלוהים.
אלוהים הביא את בני ישראל למצרים כדי שהם יתעשרו ויתרבו במהירות. כדי שהם יהיו מוכנים לעזוב את מצרים, שהיתה טובה להם, אלוהים הביא להם את העבדות הקשה. אלוהים גרם לסבל הזה כדי שבני ישראל יצאו למדבר ויקבלו את התורה בהר סיני. מספר אנשים הפריעו לתוכניתו של אלוהים, ובלי רחמים הם הומתו בחרב, מתו במדבר, או שהאדמה בלעה אותם.
- ניתן להבין שלאלוהים יש תוכנית לבני ישראל, והוא מפעיל אותה ביד קשה ורכה לפי התנהגות בני ישראל, ונכונותם לשתף פעולה.
- התוכנית היא שבני ישראל ילמדו את דרך אלוהים לפעול "בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" (הושע ב כא), ויתפזרו בגויים ללמד אותם!
הנביאים הזהירו את בני ישראל שאלוהים ישתמש בחורבן וגלות כדי ללמד אותם לקח, ככתוב: "וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם - חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר" (ישעיהו א כ).
לאחר חורבן הבית ביהודה, גלות בבל, ושיבה ליהודה, היהודים סוף סוף הבינו את אלוהים ועשו את רצונו. הם קיבצו את ספרי התנ"ך וערכו אותם. הם התחילו להתעמק, להתווכח, ולכתוב את המשנה ואת התלמוד, כאילו שזה מגדל ענקי שראשו בשמים, כדי לעשות לעצמם ולאלוהים "שֵׁם", וזאת כדי שהם לא יפוצו "עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יא ד), ויאבדו.
עכשו שאלוהים ראה שהיהודים חזקים ונאמנים, "[ו]לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת", הגיע הזמן להפוך את כל היהודים לשבט לוי, ככתוב "וּלְלֵוִי אָמַר ... יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג י). שבט לוי זכה ונבחר לתפקיד חשוב ביותר. הם הופצו בכל השבטים, לא קיבלו נחלה ואדמה בכנען, ככתוב: "וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ" (ביאור:דברים יח ב), אולם קיבלו לנהל את ערי המקלט, וקיבלו את התפקיד ללמד את העם את חוקי אלוהים. דברי יעקב ללוי, "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט ז) הם למעשה ברכה ולא קללה, ולכן רק שבט לוי שרד בשמו ביחד עם שבט יהודה.
- עכשו אלוהים מיעד תפקיד ליהודים -
- להתפזר בעולם, להדגים וללמד את דרך אלוהים לגויים, ואז הם יביאו ברכה לגויים ותבוא להם ברכה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית יא ט"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.