קטגוריה:דברים כב כה

◥

►

◄

ואם בשדה ימצא האיש את הנער [הנערה] המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הנער [הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *

וְֽאִם־בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֙ הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק־בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ׃

נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *

וְֽ/אִם־בַּ/שָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָ/אִ֗ישׁ אֶת־ ה/נער [הַֽ/נַּעֲרָה֙] הַ/מְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְ/הֶחֱזִֽיק־בָּ֥/הּ הָ/אִ֖ישׁ וְ/שָׁכַ֣ב עִמָּ֑/הּ וּ/מֵ֗ת הָ/אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַ֥ב עִמָּ֖/הּ לְ/בַדּֽ/וֹ׃

נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְאִם בְּחַקְלָא יַשְׁכַּח גּוּבְרָא יָת עוּלֵימְתָא דִּמְאָרְסָא וְיַתְקֵיף בַּהּ גּוּבְרָא וְיִשְׁכּוֹב עִמַּהּ וְיִתְקְטִיל גּוּבְרָא דִּשְׁכֵיב עִמַּהּ בִּלְחוֹדוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):	וְאִין בְּבָרָא יַשְׁכַּח גַּבְרָא יַת עוּלֵימְתָּא דְמִיקַדְשָׁא וְיִתְקַף בָּהּ גַּבְרָא וִישַׁמֵּשׁ עִמָּהּ וְיִתְקְטֵיל גַּבְרָא דְּשַׁמֵּשׁ עִמָּהּ בִּלְחוֹדוֹי:

מדרש ספרי

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •

קה.

ושכב עמה . פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב, דברי ר' יהודה.

ומת האיש אשר שכב עמה לבדו . הראשון בסקילה והשני בחנק, דברי רבי.

מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מלבי"ם - התורה והמצוה

עריכה

קה.

והחזיק בה האיש . מיותר, ודריש "פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב".

והמפרשים פירשו שהוא באופן, שאם לא היה האחד מחזיק - לא היה השני שוכב, והוי כשנים שעשו, שפטורין.

ואחרים הקשו על זה, ופירשו שגזרת הכתוב, שאם אחד החזיק - פטור השוכב מסקילה, רק בחנק.

ושני הפירושים דחוקים. על כן נראה לי לבאר, כי כיון שכתוב " כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כן הדבר הזה", והקם הוא המחזיק, הייתי אומר שהקם עליה ומסרה לכך, הוי כרוצח; לכן ממעט שאינו חייב, רק אם הוא המחזיק וגם השוכב.

ומפי גדול אחד שמעתי, שקאי על למטה, על הדין ש"מצילין אותה בנפשו". וכדאמרינן בסנהדרין עג , "ור' יהודה, הא דאמר רחמנא קטליה, משום דמסרה נפשה לקטלא וכו' ". ופי' רש"י ז"ל, שיש צנועות שמוסרות את עצמן להריגה. ופי' לפי' שאם תעמוד נגדו ולא תניח לו לעשות - יהרגנה, ולכן חשוב כרודף. וכן איתא בתוספתא סנהדרין פרק יא בסופו, "רי"א אם אמרה וכו', מפני מה מצילין אותה בנפשו, שאם יהו מוחין בידו - בא על עסקי נפשות". וקמ"ל שאם אחד שוכב ואחד מחזיק, אין מצילין אותה בנפשו. שהאיש המחזיק, לא יניח להרגה, בשביל שחברו ישכבנה. ודברי פי חכם חן.

" לבדו " מיותר. ודריש ללמד, שאף אם הראשון בא עליה שלא כדרכה, ועדיין היא בתולה - אפילו כך, השני רק בחנק.