קטגוריה:דברים כב כה

קה.

והחזיק בה האיש . מיותר, ודריש "פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב".

והמפרשים פירשו שהוא באופן, שאם לא היה האחד מחזיק - לא היה השני שוכב, והוי כשנים שעשו, שפטורין.

ואחרים הקשו על זה, ופירשו שגזרת הכתוב, שאם אחד החזיק - פטור השוכב מסקילה, רק בחנק.

ושני הפירושים דחוקים. על כן נראה לי לבאר, כי כיון שכתוב " כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כן הדבר הזה", והקם הוא המחזיק, הייתי אומר שהקם עליה ומסרה לכך, הוי כרוצח; לכן ממעט שאינו חייב, רק אם הוא המחזיק וגם השוכב.

ומפי גדול אחד שמעתי, שקאי על למטה, על הדין ש"מצילין אותה בנפשו". וכדאמרינן בסנהדרין עג , "ור' יהודה, הא דאמר רחמנא קטליה, משום דמסרה נפשה לקטלא וכו' ". ופי' רש"י ז"ל, שיש צנועות שמוסרות את עצמן להריגה. ופי' לפי' שאם תעמוד נגדו ולא תניח לו לעשות - יהרגנה, ולכן חשוב כרודף. וכן איתא בתוספתא סנהדרין פרק יא בסופו, "רי"א אם אמרה וכו', מפני מה מצילין אותה בנפשו, שאם יהו מוחין בידו - בא על עסקי נפשות". וקמ"ל שאם אחד שוכב ואחד מחזיק, אין מצילין אותה בנפשו. שהאיש המחזיק, לא יניח להרגה, בשביל שחברו ישכבנה. ודברי פי חכם חן.

" לבדו " מיותר. ודריש ללמד, שאף אם הראשון בא עליה שלא כדרכה, ועדיין היא בתולה - אפילו כך, השני רק בחנק.