<< | ספר במדבר • פרק ט"ז • פסוק ב' | >>

נוסח המקרא

ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם

וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.

המהדורה המוטעמת:

וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יָּקֻ֙מוּ֙ לִ/פְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַ/אֲנָשִׁ֥ים מִ/בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּ/מָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):

וְקָמוּ לְאַפֵּי מֹשֶׁה וְגוּבְרַיָּא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָאתַן וְחַמְשִׁין רַבְרְבֵי כְּנִשְׁתָּא מְעָרְעֵי זְמָן אֲנָשִׁין דִּשְׁמָא׃

ירושלמי (יונתן):

וְקָמוּ בְּחוּצְפָּא וְאוֹרוּ הִילְכְתָא בְּאַנְפּוֹי דְמשֶׁה עַל עֵיסַק תִּיכְלָא משֶׁה אָמַר אֲנָא שְׁמָעִית מִן פּוּם קוּדְשָׁא יְהֵא שְׁמֵיהּ מְבָרַךְ דְצִיצִיַית יְהוֹן מִן חִיוַור וְחוּטָא חַד דְתִיכְלָא יְהֵי בֵּיהּ קרַח וְחַבְרוֹי עָבָדוּ גוּלְיַין וְצִיצְיַיתְהוֹן כּוּלְהוֹן דְתִיכְלָא מַה דְלָא פַקֵיד יְיָ וּמְסַעֲדִין לְהוֹן גוּבְרַיָא מִבְּנֵי יִשְרָאֵל מָאתָן וְחַמְשִׁין אֲמַרְכְּלֵי כְּנִישְׁתָּא מְעַרְעֵי זְמַן לְמֵיטַל וּלְמֵישְׁרֵי מְפַרְשִׁין בִּשְׁמָהָן:

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

קריאי מועד: כמו קרואי העדה, קוראים ושולחים בשבילם ליום המועד הקבוע למשפט בין איש לאיש:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

"לִפְנֵי מֹשֶׁה" — שלא קמו בסתר. ויש הפרש בין "לפני" ובין "מפני".

"קְרִאֵי מוֹעֵד" — שהיו נקראים אל אהל מועד.

"אַנְשֵׁי שֵׁם" — קודם צאתם ממצרים.

ומדקדק אמר, כי "נְשִׂיאֵי עֵדָה" הם הנשיאים העומדים על הפקודים. והם פעולים למלת 'לקח', כאילו כתיב:"'ויקח קרח ודתן ואבירם ואון – נשיאי העדה" לדבר אליהם. וזה מעט רחוק.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ב) "ויקומו לפני משה ואנשים מב"י חמשים ומאתים", ומה לקחו הם לטענות בריב הזה, הם טענו שהם נשיאי עדה קריאי מועד, והתלוננו על שעשה משה כ"ז בלא דעתם ועצתם כמולך ממלכה בלתי מוגבלת ומחלק שררות ומנוים כחפצו, שבדברים כאלה ראוי לשאול עצתם והסכמתם, וגם י"ל שהם רצו שהכהונה תנתן לנשיאי העדה הראוים לזה כפי מעלתם לא שתנתן לשבט אחד כולו שיהי' בירושה מבלי הבט על מעלת הכהנים ושלמותם, וגם י"ל כמ"ש הראב"ע שהיו ג"כ בכורים פטרי רחם וטענו שהכהונה מגיע להם:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

קרואי מועד אנשי שם. נראין הדברים שנתקבצו אל קרח אנשים מרי לבב אוהבי יותרת הכבוד והשררה בחשבם כי לכלם יתן שררות, כי זה הדבר אשר בקשה נפש כל אנשי שם אשר אמרו ביניהם נעשו לנו שם פן נהיה לבוז ויוכיח על זה ראש דבריהם רב לכם וגו'. כי אמרו דין הוא שתהיה השררה חוזרת חלילה מן אחד לחבירו כי רב לכם שימים רבים לישראל שנהגתם עליהם שררה וראוי שתתנו שבט ההנהגה ביד אחרים כי כל העדה כלם קדושים. וכלם מיותר, אלא כך אמרו ידוע שאין עדה פחות מי' ובכל עדה ועדה שבישראל כלם קדושים כל עדה בפני עצמה יש בה קדושה כי אין דבר שבקדושה בפחות מי' כי בכל עדה של י' יש קדושה ובתוכם ה'. ואתם לא די שאתם מתנשאים על עדה של י' אלא אפילו על כל קהל ה' אתם מתנשאים ודבר זה אין לסבול, ולכך פתח בעדה וסיים בקהל לומר שאפילו אם הייתם מתנשאים על עדה של י' היה לנו מקום ללון עליכם שהרי כל עדה יש בה קדושה ק"ו שיש ללון מדוע תתנשאו על קהל ה' על כולם כאחד. ומ"ש ובתוכם ה'. כי בכ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו (מגילה לא, א) והרי הקב"ה מראה ענוה לישראל ומתהלך בתוכם, ר"ל באמצע ולא ראש לומר הריני כריע כאח לכם ואין אני מבקש לילך בראש כדיני ואיך אתם תתנשאו על קהל ה'.

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

ויקומו. בגימ' לחלק.

חמישים ומאתים. נ"ר רשעים ידעך:

קראי. חסר יו"ד שעברו על י' הדברות:

אנשי שם. בחכמה ובעושר ונתחייבו כדור המבול אשר מעולם אנשי השם:

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:במדבר טז ב.

מי היו 250 הנשיאים?

(במדבר טז ב): "וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם; נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם"

מי היו 250 האנשים?

המילים נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם רומזים לפרשת מפקד בני ישראל, במדבר א טז-יז: " "אֵלֶּה קריאי[קְרוּאֵי] הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת "" .

זה די מפתיע - אותם אנשים טובים, שהתמנו בפרק א להיות נשיאי השבטים, ושיתפו פעולה עם משה ואהרן במפקד בני ישראל, הצטרפו עכשיו למורדים במשה!

ומדוע בפרק א הכתוב ציין אותם בשמותם, וכאן רק ברמז?

"משל למה הדבר דומה? לבן טובים שנמצא גונב כלים מבית המרחץ, ולא היה רוצה בעל הגניבה לפרסמו. התחיל נותן סימניו, אמרו לו 'מי גנב כליך?' אמר להם 'אותו בן טובים, בעל קומה, ושיניו נאות, ושערו שחור, וחוטמו נאה'; משנתן סימניו ידעו מי הוא. אף כאן, אע"פ שסתמן הכתוב, בא ונתן סימניהן ואתה יודע מי הם..." ( במדבר רבה יח ג ).

מקורות ופירושים נוספים

פרשת קורח - היום הראשון .

"לִפְנֵי מֹשֶׁה — שלא קמו בסתר. ויש הפרש בין "לפני" ובין "מפני". קְרִאֵי מוֹעֵד — שהיו נקראים אל אהל מועד. אַנְשֵׁי שֵׁם — קודם צאתם ממצרים. ומדקדק אמר, כי נְשִׂיאֵי עֵדָה הם הנשיאים העומדים על הפקודים. והם פעולים למלת 'לקח', כאילו כתיב: "'ויקח קרח ודתן ואבירם ואון – נשיאי העדה" לדבר אליהם. וזה מעט רחוק" ( אבן עזרא ) .

" "וכתב רבינו חננאל, כי 'אלה הנקהלים, כולם היו לויים משבט קרח; וזה טעם "רב לכם בני לוי" (פסוק ז), "שמעו נא בני לוי" (פסוק ח). אולי חשבו, כי כל שבטם נבחר לכהונה, ומשה מעצמו חלק כבוד לאחיו', עד כאן. " "וחלילה שהיו בשבט משרתי אלהינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי, מבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה'. ואילו היו מן השבט ההוא בלבד, לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר "אתם המיתם את עם ה'" (להלן יז ו)... וגם באות המטה ראיה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא. והכתוב פירש "ואנשים מבני ישראל" (פסוק ב), להגיד כי היו מכל השבטים, לא מן השניים הנזכרים בלבד." "אבל טעם "רב לכם בני לוי", בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים... ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק, ואמר שדי לו בכבוד שבטו, "רב לכם בני לוי". וחזר ואמר "שמעו נא בני לוי" לקרח גדולם, וזה טעם "ויאמר משה אל קרח" (פסוק ח). אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט, שלא ימשך אדם מהם אחריו" " (רמב"ן על במדבר טז ה) .