בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:במדבר טז א.

מה לקח קורח?

(במדבר טז א): "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי, וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן"

מה לקח קורח?

הפסוק קשה מבחינה דקדוקית: כתוב שקורח לקח משהו, אבל לא כתוב מה בדיוק לקח. לכאורה היה מתאים יותר לכתוב " ויקם קורח", כפי שמתחיל הפסוק הבא, (במדבר טז ב): "וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם"( פירוט )! המפרשים דרשו את הפסוק בכמה דרכים:

1. לקח את עצמו: " "לקח את עצמו לצד אחד, להיות נחלק מתוך העדה... וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג, נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת" " ( רש"י ) ;

2. לקח אנשים: "וַיִּקַּח קֹרַח - אנשים; דרך קצרה, כמו (שמואל א טז כ): "חֲמוֹר לֶחֶם", ורבים ככה" ( אבן עזרא ) .

3. לקח דברים: " "אין ויקח אלא משיכה בדברים רכים, שנמשכו כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו. במשה הוא אומר (במדבר א, יז): " וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה", וכן (ויקרא ח, ב): " קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ". וכן הוא אומר (הושע יד, ג): " קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים", וכן (בראשית יב, טו): " וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה"..." " ( במדבר רבה יח ב ) .

4. לקח עצה: " "שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר, כי הלקיחה תאמר על העצה והמחשבה.." ". וכן לשון לקיחה במחשבה " קחו מוסרי" ( משלי ח י ) "ולבלתי קחת מוסר" ( ירמיהו יז כג )" " ( רמב"ן ) .

5. לקיחה היא לשון התעוררות למעשה: " "כי בכל תחילת מעשה תבא לקיחה, והוא לשון התעוררות במעשה ההוא, וכן "ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת" (שמואל ב יח יח)..." " ( רמב"ן ) .

6. לקח את מה שנזכר בפרשה הקודמת - בגד-תכלת עם ציצית: "וּנְסֵיב גוּלְיָיתֵיהּ דְכוּלָא תִּיכְלָא" (תרגום ירושלמי) , "מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: 'טלית שכולה תכלת - מהו שתהא פטורה מן הציצית?' א"ל 'חייבת בציצית' א"ל קרח 'טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?!... דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן'" ( במדבר רבה יח ג ) .

7. ליבו לקח אותו, יצר השררה פיתה אותו: "' ויקח יצר הרע את קורח ... וכן נאמר, (איוב טו) "מה יקחך לבך", שפירושו: מדוע יקחך יצר הרע לחשוב בליבך.... יצר הרע הוא שפיתה את קרח להתווכח עם משה בדבר הלכת מצות ציצית, ולחלוק על משה כדרך שחכמי התלמוד חולקים איש על רעהו בש"ס, דהיינו, מחלוקת לשם שמים. ולאחר שנתפתה קרח לחלוק על משה בדבר ההלכה, הקהיל יצר הרע את דתן ואבירם והבכורים לצדו של קרח, והם השיאו לו את העצה, להיות להם לראש ולקצין כנגד משה ואהרן. ועל ידי כך נהפכה מחלוקתו של קרח למחלוקת על השררה, שהיא מחלוקת שלא לשם שמים. משום כך נאמר, ויקח קרח, דהיינו, שיצר הרע לקח את מחשבתו הטובה של קרח והפכה לעצה רעה." ( חגי רפי ) .

ולמרות כל הפירושים הללו, עדיין נראה שהפסוק היה ברור הרבה יותר אילו היה כתוב " ויקם קורח". אם כך, מדוע נכתב ויקח ?

- נראה שהמילה באה להכניס אותנו לאוירה הפוליטית המתוחה של אותם הימים: עם ישראל אחרי פרשת המרגלים, נודד ומתרחק מארץ ישראל לזמן לא ידוע, ותוך כדי כך, לפחות שתי קבוצות שונות מתעוררות נגד מנהיגותם של משה ואהרן:

ה"חילונים", בראשות דתן ואבירם, מתנגדים למנהיגות של משה, המרחיק אותם מארץ ישראל, (במדבר יד לה): "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ";
ה"דתיים", בראשות 250 נשיאי השבטים, מתנגדים לכהונתו של אהרן, המרחיק אותם מהמקדש, (במדבר ג י): "וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם, וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת".

כששתי הקבוצות הללו היו נפרדות, הן לא היוו אתגר רציני למנהיגותו של משה. אבל אז הגיע קורח - אדם "אובייקטיבי" כביכול: הוא בן-דוד של משה ואהרן, שייך לשבט לוי הקרוב ביותר למקדש, ולמרות זאת הוא תמך במורדים, לקח את שתי הקבוצות, ואיחד אותן לקואליציה אחת: הוא לקח את "דָתָן וַאֲבִירָם", ולקח גם את "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם", הפך אותם לקהל אחד, וביחד דרשו בחירות חדשות, (במדבר טז ג): "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם 'רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?'".