ביאור:במדבר טז ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




מדוע נבלעו דתן ואבירם באדמה[עריכה]

ביום השני של מחלוקת קורח, הלך משה אל ביתם של דתן ואבירם וקרא:

כח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי. כט אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי. ל וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהוָה. (במדבר טז, כח-ל)

מדוע נענשו דתן ואבירם דווקא בבליעה באדמה?

חטאם של דתן ואבירם קשור לפרשת המרגלים - דתן ואבירם האשימו את משה, שהוא הרחיק אותם מארץ כנען על-דעת עצמו , מתוך אינטרסים אישיים שלו.

משה רצה להבהיר לבני ישראל, שהוא פעל אך ורק בשליחות ה' - "כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מליבי!" ה' החליט שבני ישראל לא ייכנסו לארץ כנען, בגלל דברי השקר של המרגלים:

וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. (במדבר יג, לב)

לכן, העונש המתאים ביותר כדי להוכיח את טעותם של בני ראובן היה, שהשקר של המרגלים יהפוך למציאות - הארץ באמת תפתח את פיה ותאכל אותם!

גם לשונו של משה רומזת לחטא המרגלים: הוא אמר על דתן ואבירם במדבר טז ל "כי נאצו האנשים האלה את ה'" , כמו שאמר ה' בפרשת המרגלים במדבר יד יא "עד אנה ינאצוני העם הזה..." .

ואם העונש הזה כל-כך מתאים לדברי-המרגלים, אז למה המרגלים עצמם לא נענשו בו? אולי הסיבה היא, שה' רצה להעניש את המרגלים מיד באותו יום, ובנ"י עדיין היו אז על גבול ארץ-כנען, ואם הם היו נבלעים באדמה – בנ"י היו חושבים שארץ-כנען היא באמת "ארץ אוכלת יושביה" – עובדה שהארץ אכלה את המרגלים! אבל הפרשה של דתן-ואבירם קרתה יותר מאוחר, ובנ"י כבר לא היו אז ליד ארץ-כנען אלא בתוך המדבר, ולכן לא היה חשש כזה.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-15.


פירוש נוסף בדרך מליצה[עריכה]

קורח האשים את משה בגאוה והתנשאות: (במדבר טז, ג): "מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". לעומת זאת התורה העידה עליו (שם יב, ג) "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִ'כֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'". זאת אומרת שאם יש טענה על משה שהוא מתנשא זה רק יכול להיות רק אלו ש"מתחת לפני האדמה", לכן נשלח לשם קרח.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:מדוע נבלעו דתן ואבירם באדמה

קיצור דרך: tnk1/tora/bmdbr/bm-16-30