קטגוריה:במדבר טז ל
ואם בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יהוה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהוָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְהֹוָ֗ה וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְהֹוָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/אִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְהוָ֗ה וּ/פָצְתָ֨ה הָ/אֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙י/הָ֙ וּ/בָלְעָ֤ה אֹתָ/ם֙ וְ/אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָ/הֶ֔ם וְ/יָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָ/ה וִֽ/ידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָ/אֲנָשִׁ֥ים הָ/אֵ֖לֶּה אֶת־יְהוָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְאִם בְּרִיאָה יִבְרֵי יְיָ וְתִפְתַּח אַרְעָא יָת פּוּמַּהּ וְתִבְלַע יָתְהוֹן וְיָת כָּל דִּילְהוֹן וְיֵיחֲתוּן כִּד חַיִּין לִשְׁאוֹל וְתִדְּעוּן אֲרֵי אַרְגִיזוּ גּוּבְרַיָּא הָאִלֵּין קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִין לָא אִתְבָּרִיאַת מִיתוּתָא לְהוֹן מִן יוֹמַת עַלְמָא תִּתְבְּרֵי לְהוֹן כְּדוֹן וְאִין לָא אִתְבְּרֵי פּוּם לְאַרְעָא מִן שֵׁירוּיָא אִתְבְּרֵי לָהּ כְּדוֹן וְתִפְתּוֹחַ אַרְעָא יַת פּוּמָהָא וְתִבְלַע יַתְהוֹן וְיַת כָּל דִלְהוֹן וְיֵחְתוּן כַּד חַיִין לְשֵׁיוּל וְתִנְדְעוּן אֲרוּם אַרְגִיזוּ גוּבְרַיָא הָאִלֵין קֳדָם יְיָ: |
רש"י (כל הפרק)
"ואם בריאה" - חדשה
"יברא ה'" - להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה ומה היא הבריאה ופצתה האדמה את פיה ותבלעם אז וידעתם כי נאצו הם את ה' ואני מפי הגבורה אמרתי ורבותינו פירשו (סנהדרין קי) אם בריאה פה לארץ מששת ימי בראשית מוטב ואם לאו יברא ה' (ר"ל יברא ה' הפה לכאן)רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
יִבְרָא ה' – לְהָמִית אוֹתָם בְּמִיתָה שֶׁלֹּא מֵת בָּהּ אָדָם עַד הֵנָּה; וּמַה הִיא הַבְּרִיאָה? וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וְתִבְלָעֵם; אָז וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הֵם אֶת ה', וַאֲנִי – מִפִּי הַגְּבוּרָה אָמַרְתִּי. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: אִם בְּרִיאָה פֶּה לָאָרֶץ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, מוּטָב; וְאִם לָאו, יִבְרָא ה׳ (תנחומא יא).
רשב"ם (כל הפרק)
ואם בריאה חדשה יברא ה' בארץ: כדכתיב כי ברא ה' חדשה בארץ שאינה כמיתת נדב ואביהוא:
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(ל) "ואם", לכן צריך שיתברר הדבר ע"י מופת חזק ונס הדומה כבריאת יש מאין שעז"א "ואם" בריאה יברא ה' שפעל ברא בא על בריאת יש מאין שנס זה לא יעשה עפ"י הטבע או ע"י איש מופת רק ע"י ה' לבדו, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה', כי באמת הייתי שליח מה' לכל המעשים וע"כ קנא ה' לתורתו ויעש את הנס הגדול הזה, ומעתה יאמינו בתורה ובשליחות משה, אולם איך היה המופת הזה דומה כבריאת יש מאין והלא יקרה בכל עת שתפתח הארץ את פיה ע"י רעש הארץ ותבלע ערים ויושביהם? נבין את זה אם נשים אל לבנו עוד פליאה עצומה שיש בענין זה, שכבר נתברר בפ' במדבר בשם מדרש מדות שמן מחנה ישראל עד מחנה לויה היה מרחק מיל, ומשם עד המשכן היה ג"כ מרחק מיל. והנה כתיב ותפתח הארץ את פיה מבואר שלא פתחה רק פה אחד, ומשמע שהיה פתיחת הפה קרוב למשכן דתן ואבירם ששם עמד משה, וא"כ יפלא איך נבלע בית קרח שהיה במחנה לויה רחוק ממקום הפה אלפים אמה, וכ"ש שיקשה איך נבלע קרח עצמו שעמד אז לפני אהל מועד והיה רחוק ממקום הפה ארבעת אלפים אמה, ומזה למדנו כי ברא ה' בריאה חדשה בארץ שנעשה לה פה דומה כפה של בעל חי שיש לו חיות והוא מתנענע ופותחו ברצונו ובולע אל תוכו ברצון וסוגר פיו אחר שבלע ומוריד הנבלע אל חדרי בטן, וכמו שברא ה' את פי האתון שיהי' בו כח הדבור כן ברא את פי הארץ כפה של בע"ה שיש בו חיות ורצון, ותחלה שלחה את פיה ובלעה אל תוכה אהלי דתן ואבירם וכל אשר להם וירדו אל חדרי בטנה, ואח"ז האריכה את פיה ב' אלפים אמה עד מחנה לויה ובלעה את כל אשר לקרח, ואח"כ האריכה פיה עוד ב' אלפים אמה עד פתח אהל מועד ובלעה את קרח עצמו שנחרך בתוך כך מן האש והיו מן הבלועים והשרופים. וזה היה עקר הנס שעז"א שפה הארץ ופי האתון הם מן הדברים שנבראו בע"ש בין השמשות, כי היה בריאה שאין דוגמתה בעולם שנברא בששת ימי המעשה רק בעולם הפלאות, וחז"ל אמרו במד' שאפי' מחט שהיה לאחד מהם בכ"מ נתגלגלה אל פי הארץ ונבלעה, לדעתם הי' לפה זה כח המושך שהיה שואף עצמיים שרוצה לבלעם מרחוק ובולעם אל תוך מעיו, והנה אמר ואם בריאה יברא ה', כי הארץ עצמה נבראה יש מאין ביום הראשון כמ"ש בראשית ברא אלהים את הארץ, ומכסה הארץ עד עומק תהום רבה היא בריאה ועומדת מכבר, ועתה חדש ה' בה בריאה חדשה שנעשה לה פה מתנענע שעלה מן התהום שזה קורא בשם שאול עד למעלה, ועז"א ואם בריאה יברא ה' ר"ל להארץ הברואה מכבר יש מאין יברא ה' בה בריאה חדשה ג"כ יש מאין והוא שתפצה את פיה, כבע"ח הפותח פיו ומניעו ברצונו. ובמד' אמר שהיתה הפתיחה קטנה רק כפי רוחב גוף אדם, כי הי' הפה מתפשט ומתקמץ נתארך ונתקצר לפי גודל הדבר שרצה לבלוע ולפי רחקו מן המקום ששם נפתח, וכשבאו אל תוך הפה היו חיים עוד עד שירדו אל השאול בעמקי תהומות:
אור החיים (כל הפרק)
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:במדבר טז ל.
מדוע נענשו דתן ואבירם דווקא בבליעה באדמה?
1. חטאם של דתן ואבירם קשור לפרשת המרגלים - דתן ואבירם האשימו את משה, שהוא הרחיק אותם מארץ כנען על-דעת עצמו , מתוך אינטרסים אישיים שלו. משה רצה להבהיר לבני ישראל, שהוא פעל אך ורק בשליחות ה', (במדבר טז כח): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה 'בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, כִּי לֹא מִלִּבִּי"- ה' החליט שבני ישראל לא ייכנסו לארץ כנען, בגלל דברי השקר של המרגלים:
(במדבר יג לב): "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת'".
כדי להוכיח את טעותם של בני ראובן, ביקש משה מה' שיראה לכולם, שדווקא המדבר הוא "ארץ אוכלת יושביה" - ולכן קרקע המדבר פתחה את פיה ואכלה אותם.
גם לשונו של משה רומזת לחטא המרגלים: הוא אמר על דתן ואבירם בפסוקנו "כי נאצו האנשים האלה את ה'", כמו שאמר ה' בפרשת המרגלים, (במדבר יד יא): "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ".
2. חטאם של דתן ואבירם קשור לעליה: כשמשה קרא להם לעלות אליו, הם סרבו ואמרו, (במדבר טז יב): "לֹא נַעֲלֶה". הם האשימו את משה, במדבר טז יג: " "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר..." "לֹא נַעֲלֶה" " ( פירוט ): "לא נעלה אליך לאוהל מועד, ולא נעלה איתך לארץ ישראל". עונשם היה מידה כנגד מידה - הם אכן לא עלו יותר, אלא ירדו הכי עמוק שאפשר, "וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה"; "פיהם הכשילם, שאין להם אלא ירידה" (רש"י על פסוק יב) .
3. חטאם של דתן ואבירם קשור לפה - הם פתחו פה והוציאו דיבה על משה, והארץ פתחה פיה ובלעה אותם: "והנה, ראה משה לבקש, שיהיה עונש דתן ואבירם וסיעתם בבליעת הארץ, לדונם מידה כנגד מידה: הם פשעו במה שפערו פיהם לבלי חוק לבלוע ולהשחית אדון הנביאים, להיותם בערכו נבזים ושפלים; ככה תפתח האדמה - שהיא השפל שביסודות - את פיה, ותבלע אותם" (אברבנאל) .
4. בדרך מליצה: קורח האשים את משה בגאוה והתנשאות: (במדבר טז, ג): "מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". לעומת זאת התורה העידה עליו (שם יב, ג) "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִ'כֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'". זאת אומרת שאם יש טענה על משה שהוא מתנשא זה רק יכול להיות רק אלו ש"מתחת לפני האדמה", לכן נשלח לשם קרח.
מקורות ופירושים נוספים
- פרופ' יונתן גרוסמן, " פרשת קורח - ותפתח הארץ את פיה ".
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "במדבר טז ל"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.